אברהם חיים אלחנני
| אברהם חיים אלחנני | |
| לידה |
2 באוגוסט 1909 לאריסה, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 2009 (בגיל 99) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
  | |
אברהם חיים אלחנני (אלחנתי) (2 באוגוסט 1909, ט"ו באב תרס"ט – 31 במרץ 2009, ו בניסן ה'תשס"ט) היה עיתונאי וסופר עברי ירושלמי.
קורות חיים
אברהם חיים אלחנני נולד בשנת 1909 בעיר לאריסה שביוון,[1] בנם של חיים בן אברהם אלחנני[2] ושרה בת הרב זכריה ששון. בשנת 1912, כשהיה בן שנתיים, עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בשכונת אהל משה בירושלים. הוא למד בבית הספר תחכמוני, בגימנסיה הריאלית ולאחר מכן למד ספרות עברית, פילוסופיה יהודית, קבלה וספרות רבנית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1931 החל לעסוק בעיתונות. תחילה כתב עבור "דואר היום", ולאחר מכן, משנת 1935, היה לסופר הירושלמי הקבוע של "דבר". הוא נודע בעיקר עבור סיקורו של פרשיות משפטיות שהסעירו את היישוב, כגון משפט רצח ארלוזורוב ומשפטים כנגד מעפילים, אנשי "ההגנה" והמחתרות בידי הבריטים. כמו כן עסק רבות במאמריו בהווי החיים הירושלמי, שיחותיו עם אנשי הרוח בעיר, אקטואליה, פרשיות היסטוריות, ענייני תרבות וספרות. הוא חיבר גם מספר ספרים בנושאים אלו ומאמרים רבים בקבצים ספרותיים ומחקריים. על כתביו נהג לחתום בשמו או בשמות עט שונים כגון: איש יהודה, א. אלחנן, אברהם ו-א.ח.א.
אלחנני היה פעיל ב"הגנה" וכמו כן מעורב בפעילות ציבורית בירושלים, כחבר בוועד התאגדות העיתונאים, שופט אזרחי בבית הדין לספסרות ושכר דירה, שופט בבית משפט חברים של ההסתדרות, חבר ועדת הביקורת של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ועוד.
משנת 1940 היה נשוי לחנה בת אברהם מנדלסון ולהם שני בנים. לאחר פטירתו בשנת 2009 נתרם ארכיונו הפרטי לספרייה הלאומית.[3]
פרסומיו
- שיחת סופרים, ירושלים: ר' מס, 1960.[4] (על אנשי רוח הפועלים במדינת ישראל)
- איש ושיחו, ירושלים: ר' מס, 1966. (אוסף שיחותיו עם אישים ידועים; מרביתם התפרסמו ב"דבר" וקצתן בבמות אחרות, בהן "מאזנים", "הפועל הצעיר" ו"שבט עם")
- דוד ילין איש ירושלים, ירושלים: הוועד להוצאת כתבי דוד ילין, ר. מס, תשל"ג.
- ירושלים ואנשים בה, 2 כרכים, ירושלים: ר' מס, 1973–1977.
- ארבעה שסיפרו: יהודה בורלא, ש"י עגנון, אהרן ראובני, חיים הזז, ירושלים: במערכה, תשל"ח 1978.
- אנשים ומעשים בירושלים, ירושלים: ר' מס, תשל"ט 1978.
- באורה של ירושלים, 2 כרכים, ירושלים: מורשת ליד ועד עדת הספרדים, 1981–1984.
בעריכתו:
- אברהם אבן-שושן, א"ח אלחנני, אהרן ביר, א"מ הברמן, ש' שלום (עורכים), ואם בגבורות: אסופת פרקי עיון ומחקר בענייני הארץ, הלשון וספרות ישראל, מנחה לראובן מס ולרעיתו חנה בהגיעם לגבורות, ירושלים: ידידים, תשל"ד.
מאמרים:
- 'פרקי חייו של דוד ילין', מבוא, בתוך: כתבי דוד ילין, כרך ב: "מדן ועד באר שבע", ירושלים: הוועד להוצאת כתבי דוד ילין על ידי ר' מס, תשל"ג.
הוקרה ופרסים
- 1964 – פרס ירושלים לעיתונות על שם גרשון אגרון, מטעם עיריית ירושלים.[5]
- 1979 – עיטור יקיר ירושלים.[6]
- יקיר אקו"ם.[7]
לקריאה נוספת
- "אברהם חיים אלחנני", בתוך: מנחם ברש-רועי, בסודם של "יקירי-ירושלים": מעשים, חוויות, זכרונות, כרך א, ירושלים: ר. מס; בשיתוף עיריית ירושלים – המחלקה לתרבות, תש"מ.
קישורים חיצוניים
- אברהם חיים אלחנני, דף שער בספרייה הלאומית
- אברהם חיים אלחנני, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- רשימת הפרסומים של אברהם חיים אלחנני, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "אברהם חיים אלחנני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2853
- ארכיון אברהם חיים אלחנני, בספרייה הלאומית
- אברהם בן-יעקב, ספר חדש | אנשי ירושלים, דבר, 14 באוגוסט 1977
- עיטור יקיר ירושלים לא.ח. אלחנני, דבר, 26 בדצמבר 1979
הערות שוליים
- ^ עיטור יקיר ירושלים לא.ח. אלחנני, דבר, 26 בדצמבר 1979;
אברהם אלחנני (מראיין: יצחק (איציק) לוי), סרטון באתר יוטיוב. על פי מספר מקורות, נולד בסלוניקי.
- ^ על אביו ראו: חיים אברהם אלחנני, דבר, 20 בספטמבר 1938.
- ^ ארכיון אברהם חיים אלחנני, בספרייה הלאומית
- ^ דוד תמר, יוצרים ויצירותיהם – מפי עצמם, מעריב, 9 במרץ 1962.
- ^ פרס ירושלים לעתונאות הוענק לא. ח. אלחנני ולמ. ברש, דבר, 22 בדצמבר 1964.
- ^ עיטור "יקיר ירושלים" יוענק היום במעמד הנשיא, דבר, 27 בדצמבר 1979.
- ^ רשימת יקירי אקו"ם באתר אקו"ם.
