ארוין לביא – הבדלי גרסאות

ארוין לביא (לייבוביץ)
	אין תמונה חופשית
לידה	1947; טרנסילבניה, רומניה
פטירה	25 במאי 2024 (בגיל 77 בערך)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)
תאריך עלייה	1959
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1965–1990 (כ־25 שנים)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 12; מפקד חטיבת גולני; מפקד עוצבת הגליל; נספח צבאי בסינגפור;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון; המערכה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
	מנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית, מנהל הרשות לפינוי מוקשים.

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:38, 26 במאי 2024

ארוין לביא (לייבוביץ), (1947 – 25 במאי 2024) הוא תת-אלוף (במילואים) בצה"ל, מפקד חטיבת גולני במבצע שלום הגליל.

קורות חייו

לביא נולד בטרנסילבניה שברומניה בן להורים ניצולי השואה. ב-1959 עלה עם משפחתו לישראל, בתחילה גר עמה בצפת, אך לאור קשיי פרנסה נשלח לקיבוץ לוחמי הגטאות.

ב-1965 התגייס לצה"ל ולאחר שנשר מקורס טיס עבר לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. במלחמת ששת הימים היה צוער בקורס קצינים ובסיומו נשלח לסיירת אגוז. כבר ביומו הראשון בסיירת היה מעורב בהתקלות עם מחבלים באזור הגלבוע^[1]. לאחר שירות כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה באגוז, חזר לגולני ומונה למפקד פלוגה בגדוד 13 (גדעון). במהלך מלחמת ההתשה פיקד על מעוז בקו בר-לב והדף עם חייליו פשיטה מצרית שהסתיימה בכישלון. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה בגדוד 17 (הכשרת מפקדי כיתות), שירת כמפקד פלוגה בבה"ד 1 וכמדריך ראשי בקורס מ"כים של גולני.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד גדוד 12 (ברק) של גולני ולחם ברמת הגולן. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד יעקב שחר, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד^[2] כנגד הצבא הסורי ברמה וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית^[3]. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע^[4], להגנה^[5] בכפר מזרעת בית ג'אן והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם^[6]. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.

לאחר המלחמה חזר לתפקיד הסמג"ד עד שמונה ב-1975 למפקד הגדוד. כיהן כראש זירת מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים במטכ"ל. למד שנתיים ב"בית הספר הגבוה למלחמה" בפאריס (École Supérieure de Guerre).

ב-1981 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני והוביל אותה במבצע שלום הגליל^[7], בשורה של קרבות, ובהם הקרב על כפר סיל^[8], ועד המצור והכניסה לביירות^[9]. לאחר המבצע עבר הסבה לשריון, הדריך בקורס מג"דים וב-1984 התמנה למפקד עוצבת הגליל. בתפקידו הבא פיקד על אוגדת שריון במילואים, בשנים 1988–1990 שימש כנספח צבאי בסינגפור. יצא לחופשת לימודים ובינואר 1992 השתחרר משירות הקבע.

לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, הקים חברת בנייה, עבד עבור יולי עופר במיזמי נדל"ן בהונגריה ומונה למנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית. באוגוסט 2010 מונה ליועץ במשרד הביטחון בתחום של ניהול פרויקטים, בשנת 2011 מונה לעמוד בראש הרשות לפינוי מוקשים^[10].

לקריאה נוספת

אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים - על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמודים 109–139.
זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984.

קישורים חיצוניים

ארוין לביא(הקישור אינו פעיל) באתר חטיבת גולני
אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
אחיקם משה דוד, 40 שנה אחרי: נחשפים יומני מלחמת יום כיפור, באתר nrg‏, 22 ביוני 2013.

הערות שוליים

^ על אזרחי עם ארוין לביא, גלי צה"ל, 2 ביוני 2012
^ אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק שני: הגנה על הישגי התקפה, סגן אברהם רונן – מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמוד 34, "'המג"ד, כפי שמעיד סגן רונן, השרה עליו ביטחון רב. 'ידעתי שאני נמצא בגדוד שמתפקד כמו שצריך,' אומר אברהם רונן, 'המג"ד, רס"ן לביא, סייע לי בכל מה שהייתי צריך, כמו טנקים ודחפורים, ואיפשר לי לפעול בשטח לפי הבנתי'."
^ גל פרל פינקל, "מה בין המ"פים של 1973 לאלה של 2021?", מערכות, אוקטובר 2021.
^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "אחד עשר מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד".
^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".
^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".
^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 167.
^ זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמוד 233.
^ ארוין לביא, "יש גם דילמות", במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 11.
^ מוריה בן-יוסף, בקרוב: מכרז ענק לפינוי מוקשים, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 09.08.2011.

[1] על אזרחי עם ארוין לביא, גלי צה"ל, 2 ביוני 2012

[2] אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק שני: הגנה על הישגי התקפה, סגן אברהם רונן – מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמוד 34, "'המג"ד, כפי שמעיד סגן רונן, השרה עליו ביטחון רב. 'ידעתי שאני נמצא בגדוד שמתפקד כמו שצריך,' אומר אברהם רונן, 'המג"ד, רס"ן לביא, סייע לי בכל מה שהייתי צריך, כמו טנקים ודחפורים, ואיפשר לי לפעול בשטח לפי הבנתי'."

[3] גל פרל פינקל, "מה בין המ"פים של 1973 לאלה של 2021?", מערכות, אוקטובר 2021.

[4] אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "אחד עשר מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד".

[5] אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".

[6] אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".

[7] משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 167.

[8] זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמוד 233.

[9] ארוין לביא, "יש גם דילמות", במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 11.

[10] מוריה בן-יוסף, בקרוב: מכרז ענק לפינוי מוקשים, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 09.08.2011.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 30: / שורה 30: @@
 ב-[[1965]] התגייס ל[[צה"ל]] ולאחר שנשר מ[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] עבר לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כ[[לוחם]], ולאחר מכן עבר [[קורס מ"כים חי"ר]] ו[[קורס קציני חי"ר]]. ב[[מלחמת ששת הימים]] היה צוער ב[[קורס קצינים]] ובסיומו נשלח ל[[סיירת אגוז]]. כבר ביומו הראשון בסיירת היה מעורב בהתקלות עם מחבלים באזור ה[[הר הגלבוע|גלבוע]]{{הערה|[[על אזרחי]] עם ארוין לביא, [[גלי צה"ל]], 2 ביוני 2012}}. לאחר שירות כ[[מפקד מחלקה]] וסגן מפקד פלוגה באגוז, חזר לגולני ומונה ל[[מפקד פלוגה]] ב[[גדוד 13 (גדעון)]]. במהלך [[מלחמת ההתשה]] פיקד על [[מוצב|מעוז]] ב[[קו בר-לב]] והדף עם חייליו [[פשיטה]] מצרית שהסתיימה בכישלון. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה ב[[גדוד 17 (אריות הגולן)|גדוד 17]] (הכשרת מפקדי כיתות), שירת כמפקד פלוגה ב[[בה"ד 1]] וכמדריך ראשי בקורס מ"כים של גולני.
-בפרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]] שימש כסגן מפקד [[גדוד 12 (ברק)]] של גולני ולחם ב[[רמת הגולן]]. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד {{יזכור|93884|יעקב שחר}}, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד ב[[קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן|קרבות הבלימה והתקפת הנגד]]{{הערה|1=[[אלישיב שמשי]], '''ולא אשוב עד כלותם''', הוצאת משרד הביטחון, [[2005]], פרק שני: הגנה על הישגי התקפה, סגן אברהם רונן – [[מפקד פלוגה|מ"פ]] [[חי"ר]] בקרב הגנה, עמוד 34, "'המג"ד, כפי שמעיד סגן רונן, השרה עליו ביטחון רב. 'ידעתי שאני נמצא בגדוד שמתפקד כמו שצריך,' אומר אברהם רונן, 'ה[[מג"ד]], [[רס"ן]] לביא, סייע לי בכל מה שהייתי צריך, כמו [[חיל השריון|טנקים]] ו[[קטרפילר די-9|דחפורים]], ואיפשר לי לפעול בשטח לפי הבנתי'."}} כנגד [[הצבא הסורי]] ברמה וכן ב[[קרב ההבקעה לסוריה ב-11 באוקטובר 1973|קרב ההבקעה לרמה הסורית]]. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח [[חיל השריון|שריון]] בפיקוד [[אלי גבע]]{{הערה|1={{הארץ|אביחי בקר|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, "אחד עשר מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של [[אלי גבע]], שנחשב כבר לבן בית בגדוד".}}, להגנה{{הערה|1={{הארץ|אביחי בקר|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, "מגבעת ה[[מג"ד]] הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג ב[[גדוד 12 (ברק)|גדוד]] כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל [[בית ספר תיכון|תיכון]] עירוני ז' ב[[יפו]], שהוביל את [[פלוגה]] ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת [[מיכאל רצון]])".}} בכפר [[מזרעת בית ג'אן]] והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם{{הערה|1={{הארץ|[[אביחי בקר]]|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".}}. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן {{יזכור|95017|אהוד בר סבר}}.
+בפרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]] שימש כסגן מפקד [[גדוד 12 (ברק)]] של גולני ולחם ב[[רמת הגולן]]. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד {{יזכור|93884|יעקב שחר}}, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד ב[[קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן|קרבות הבלימה והתקפת הנגד]]{{הערה|1=[[אלישיב שמשי]], '''ולא אשוב עד כלותם''', הוצאת משרד הביטחון, [[2005]], פרק שני: הגנה על הישגי התקפה, סגן אברהם רונן – [[מפקד פלוגה|מ"פ]] [[חי"ר]] בקרב הגנה, עמוד 34, "'המג"ד, כפי שמעיד סגן רונן, השרה עליו ביטחון רב. 'ידעתי שאני נמצא בגדוד שמתפקד כמו שצריך,' אומר אברהם רונן, 'ה[[מג"ד]], [[רס"ן]] לביא, סייע לי בכל מה שהייתי צריך, כמו [[חיל השריון|טנקים]] ו[[קטרפילר די-9|דחפורים]], ואיפשר לי לפעול בשטח לפי הבנתי'."}} כנגד [[הצבא הסורי]] ברמה וכן ב[[קרב ההבקעה לסוריה ב-11 באוקטובר 1973|קרב ההבקעה לרמה הסורית]]{{הערה|1= גל פרל פינקל, [https://www.maarachot.idf.il/2021/מאמרים/מה-בין-המ-פים-של-1973-לאלה-של-2021/ "מה בין המ"פים של 1973 לאלה של 2021?"], [[מערכות]], אוקטובר [[2021]].}}. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח [[חיל השריון|שריון]] בפיקוד [[אלי גבע]]{{הערה|1={{הארץ|אביחי בקר|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, "אחד עשר מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של [[אלי גבע]], שנחשב כבר לבן בית בגדוד".}}, להגנה{{הערה|1={{הארץ|אביחי בקר|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, "מגבעת ה[[מג"ד]] הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג ב[[גדוד 12 (ברק)|גדוד]] כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל [[בית ספר תיכון|תיכון]] עירוני ז' ב[[יפו]], שהוביל את [[פלוגה]] ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת [[מיכאל רצון]])".}} בכפר [[מזרעת בית ג'אן]] והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם{{הערה|1={{הארץ|[[אביחי בקר]]|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".}}. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן {{יזכור|95017|אהוד בר סבר}}.
 לאחר המלחמה חזר לתפקיד הסמג"ד עד שמונה ב-[[1975]] למפקד הגדוד. כיהן כראש זירת מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים במטכ"ל. למד שנתיים ב"[[אקול מיליטר|בית הספר הגבוה למלחמה]]" בפאריס (École Supérieure de Guerre).