בדיקת שמיעה – הבדלי גרסאות

בדיקת שמיעה היא אבחון רפואי ובדיקה גופנית של תחושת השמיעה של בן אדם כלשהו שנועדה למדוד איזה סוג של קולות הם יכולים לשמוע או האם יש להם לקות שמיעה. ישנם סוגים רבים של בדיקות שמיעה המשמשים להבנת דברים שונים על שמיעתו של אדם. בדיקות השמיעה הן שונות, ישנן בדיקות המותאמות עבור מבוגרים וישנן בדיקות המותאמות כלפי ילדים. הבדיקות נעשות בדך כלל על ידי אודיוליסטים והם יודעים איזה סוג של בדיקת שמיעה המטופל צריך.

סוגי בדיקות שמיעה

יש הרבה דרכים לעשות בדיקות שמיעה כדי להבין איזה סוג של אובדן שמיעה לאדם:

• בדיקת אודיומטריה - הסוג הנפוץ ביותר של בדיקת שמיעה. המטופל מקשיב לקולות שונים הנקראים "צלילים טהורים". צלילים אלו יהיו בתדרים שונים וייבדק האם המטופל שומע את ה"צלילים רכים" ביותר שניתן לשמוע מתועדים. המטופל יושב בחדר אטום לרעש במהלך הבדיקה, על מנת להבטיח תוצאות בדיקה מדויקות.
• בדיקת הולכת אוויר - בדיקה שבה מושמות אוזניות ונבדקת היכולת של שמיעת גלי קול בכל המסלול של האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית ולאחר מכן משקללים את ירידת השמיעה (אם קיימת בכלל) על כל חלקי האוזן.
• בדיקת הולכת עצם - בדיקה שבה בודקים את האוזן הפנימית תוך עקיפת האוזן התיכונה. במהלך הבדיקה ממקמים ויברטור זעיר ממוקם מאחורי האוזן וזה שולח צליל דרך הגולגולת אל האוזן הפנימית.
• מבחן זיהוי דיבור - משתמשים בבדיקה זו על מנת למדוד כמה הנבדק יכול להבין דיבור ברמה של רעש נורמלי על ידי הפיכת הרעש לחזרה על מילים שנשמעות. זה בודק כמה הצליל ברור לנבדק.
• שמיעה במבחן רעש - בדומה למבחן זיהוי הדיבור, הבדיקה נעשה על ידי כך שהנבדק חוזר על המילים שהוא שומע. בדיקה שכזו מתקיימת במקום שקט, כיוון שבדיקה מסוג זה במקום רועש תביא לא תניב פרי.
• בדיקת טימפנומטריה - מטרת הבדיקה הזו היא לאבחן את מצב האוזן התיכונה והיענותו של עור התוף, שניהם שייכים בעיקרם לחלק הולכת קולות של מערכת השמיעה.