[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

בדיקת שמיעה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Fotothek_df_n-08_0000124.jpg|שמאל|ממוזער|300px|בדיקת שמיעה]]
[[קובץ:Fotothek_df_n-08_0000124.jpg|שמאל|ממוזער|300px|בדיקת שמיעה]]
'''בדיקת שמיעה '''היא בדיקה שמטרתה לבחון את יכולת ה[[שמיעה]]. הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי [[אודיולוגיה|אודיולוגים]]. קיימים סוגים רבים של בדיקות שמיעה, והן משתנות בהתאם לגיל הנבדק ולבעיה אותה מנסים לאבחן{{הערה|[http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_checkups/Pages/audiometry.aspx בדיקת שמיעה], באתר [[שירותי בריאות כללית]]}}.
'''בדיקת שמיעה '''היא [[בדיקה רפואית שגרתית]] שמטרתה לבחון את יכולת ה[[שמיעה]]. הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי [[אודיולוגיה|אודיולוגים]]. קיימים סוגים רבים של בדיקות שמיעה, והן משתנות בהתאם לגיל הנבדק ולבעיה אותה מנסים לאבחן{{הערה|[http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_checkups/Pages/audiometry.aspx בדיקת שמיעה], באתר [[שירותי בריאות כללית]]}}.


== סוגי בדיקות שמיעה ==
== סוגי בדיקות שמיעה ==

גרסה מ־17:40, 30 באפריל 2017

בדיקת שמיעה

בדיקת שמיעה היא בדיקה רפואית שגרתית שמטרתה לבחון את יכולת השמיעה. הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי אודיולוגים. קיימים סוגים רבים של בדיקות שמיעה, והן משתנות בהתאם לגיל הנבדק ולבעיה אותה מנסים לאבחן[1].

סוגי בדיקות שמיעה

ישנן דרכים רבות לבצע בדיקות שמיעה כדי לאבחן האם יש לנבדק לקות, אובדן או בעיית שמיעה:

  • בדיקת אודיומטריה - הסוג הנפוץ ביותר של בדיקת שמיעה. המטופל מקשיב לצלילים טהורים (גלי סינוס בלחץ האוויר) בתדרים שונים. מטרת הבדיקה לבדוק את יכולתו של המטופל לשמוע את ה"צלילים רכים" ביותר שניתן לשמוע מתועדים. המטופל יושב בחדר אטום לרעש במהלך הבדיקה, על מנת להבטיח תוצאות בדיקה מדויקות[2].
  • בדיקת הולכת אוויר - בדיקה שבה מושמות אוזניות על האוזן של הנבדק ונבדקת היכולת של שמיעת גלי קול בכל המסלול של האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. תוצאת הבדיקה מתקבלת משקלול ירידת השמיעה (אם קיימת) על כל חלקי האוזן.
  • בדיקת הולכת עצם - במהלך הבדיקה ממקמים ויברטור זעיר מאחורי אוזנו של הנבדק, השולח צליל דרך הגולגולת אל האוזן הפנימית. בדרך זו, ניתן לבדוק את תפקוד האוזן הפנימית, תוך עקיפת האוזן התיכונה.
  • מבחן זיהוי דיבור - הנבדק נדרש לחזור על מילים המושמעות על רקע רעש בעוצמה נורמלית. מידת ההצלחה של הנבדק מלמדת עד כמה הצליל ברור לו.
  • שמיעה במבחן רעש - בדומה למבחן זיהוי הדיבור, הבדיקה נעשית בכך שהנבדק חוזר על המילים שהוא שומע. בדיקה שכזו מתקיימת במקום שקט, כיוון שבדיקה מסוג זה במקום רועש לא תניב פרי.
  • בדיקת טימפנומטריה - מטרת הבדיקה הזו היא לאבחן את מצב האוזן התיכונה והיענותו של עור התוף, שניהם שייכים בעיקרם לחלק הולכת קולות של מערכת השמיעה[3].
  • בדיקת רפלקס אקוסטי -  הבדיקה נועדה כדי למצוא היכן ממוקמת בעיית השמיעה. לאוזן התיכונה יש שריר שזז כאשר נשמע קול חזק. מדידת צלילים חזקים לפני שהשריר מספיק לנוע יכולה לתת מידע על הבעיה שבה השמיעה באוזן[4]
  • בדיקת עכבה אקוסטית - בדיקה זו מודדת כמה חמצן נמצא בתוך תעלת האוזן. באפשרות הבדיקה לדעת האם ישנו חור בעור התוף.
  • בדיקת BERA ‏(Auditory Brainstem Response) - בדיקה נוירולוגית הבודקת את תגובת גזע המוח לגירוי קולי באמצעות אלקטרודה. הבדיקה נועדה לשם בדיקת יכולת השמיעה של הנבדק[5].
  • בדיקת הדים קוכליאריים - בדיקה זו משמשת בדרך כלל כבדיקת סקר אצל ילודים, והיא נעשית על ידי החדרת מתמר לתעלת האוזן, שידור קול וקליטת ההחזר שלו. על ידי בדיקת ההדים הקוכליאריים ניתן לקבוע האם הקול שנשלח מגיע אל האוזן הפנימית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בדיקת שמיעה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בדיקת שמיעה, באתר שירותי בריאות כללית
  2. ^ בדיקת אודיומטריה, באתר המומחים לבעיות שמיעה
  3. ^ בדיקת טימפנומטריה, באתר Audio Medic
  4. ^ בדיקת רפלקס אקוסטי, באתר מכשירי שמיעה
  5. ^ בדיקת BERA, באתר גלי קול