לאון ורת – הבדלי גרסאות

לאון ורת במדי צבא, 1914

ההקדשה בשער "הנסיך הקטן"
לידידי היקר ליאון ורת. אתכם הסליחה ילדים, על כי הקדשתי ספר זה לאדם מבוגר. אך טעמי עמי: אדם מבוגר זה הוא הטוב בידידים שיש לי בעולם. טעם אחר: אדם זה מסוגל להבין הכל, אפילו ספרים שנועדו לילדים. ועוד עמי טעם שלישי:ידידי המבוגר יושב בצרפת הכבושה ושרוי במצוקת רעב וקור, ויש לעודדו ולנחמו. אך עם כל הטעמים הללו אין בהם כדי להניח את הדעת, הרינו מוכן להקדיש את הספר לאותו הילד, שגדל והיה לידיד בהגיעו לגיל הבגרות. כל האנשים המבוגרים היו לפנים ילדים קטנים. אם כי מעטים במיניהם זוכרים את הדבר הזה. הנני מתקן אפוא את כתב ההקדשה שלי: לידידי לאון ורת, בשעה שהיה ילד קטן.

לאון וֶרְת (Léon Werth;‏ 1878 - 13 בדצמבר 1955) היה סופר פילוסוף פציפיסט ומבקר אמנות יהודי-צרפתי. ידיד נפשו של מחבר "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט-אכזופרי.

תולדות חייו

ורת נולד ברמירמון (Remiremont) שבחבל לורן בצרפת. בעקבות הצטיינותו הרבה בבית הספר נשלח ללימודים גבוהים בתיכון יוקרתי בפריז, אליה הגיע בעיצומו של משפט דרייפוס. אולם עד מהרה נטש ורת את לימודיו לטובת חיי בוהמה, הוא חבר לחוגי שמאל רדיקלי והכיר את הסופר האנרכיסט אוקטב מירבו. מירבו לקח את ורת תחת חסותו, סייע לו לפרסם את סיפוריו הראשונים בכתבי העת הנחשבים ולהוציא את ספרו הראשון "הבית הלבן", לו אף כתב הקדמה.

ורת היה פעיל בחוגי הפילוסופים ומבקרי האמנות. הוא קידם, למשל, את הפסלת חנה אורלוף ואת אמני הדאדא והסוריאליזם.

בעת מלחמת העולם הראשונה גויס ורת ונלחם בחפירות; הוא חזר מן החזית כפציפיסט מושבע וכתב שני רומנים שבהם ביקר קשות את המלחמה. דבריו, שהתקבלו בתחילה בתרעומת, הפכו מאוחר יותר לקולו של הדור שלחם בחפירות ויצא משם מלא ביקורת על המלחמה ועל הגנרלים.

ב-1917 גילה התלהבות ראשונית ממהפכת אוקטובר, אך עם עלייתו של סטלין לשלטון מתח ביקורת על ברית המועצות. בשנת 1924, לאחר שחזר ממסע בהודו-סין הצרפתית (וייטנאם וקמבודיה של ימינו) כתב רומן המבקר את הקולוניאליזם הצרפתי וחוזה את תנועת הדה-קולוניזציה.

בשנת 1931 נערכה לוורת, שהיה אז כבן 53, היכרות עם אנטואן דה סנט-אקזופרי, שהיה אז כבן 31. סנט-אקזופרי, שהתייתם מאביו בגיל צעיר, ראה בוורת דמות-אב. השניים התיידדו וחלקו זה עם זה דעות ובילויים משותפים עם משפחותיהם. סנט אקזופרי ראה בוורת "מצפן מוסרי" וורת התלהב מרוח הנעורים התוססת ומדמיונו של הטייס הצעיר. כל אחד שמר על הגות ודעות עצמאיות והם קיימו ביניהם דיונים פילוסופיים שנמשכו שעות ארוכות, חלקן בטיולים בחיק הטבע וחלקם במהלך התכתבות ענפה.

בשנת 1940, עם כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה, נמלט סנט אקזופרי לאלג'יריה ולניו יורק והצטרף לחיל האוויר של בעלות הברית בעוד ורת ומשפחתו נדדו 35 ימים אל בית הקיט שלהם, שהיה בדרום צרפת, תחום שנחשב בטוח יותר בהיותו בשליטת צרפת של וישי. ורת לא יכול היה לכתוב לסנט אקזופרי מכתבים, אך כתב לו ביומנו. סנט-אקזופרי כתב אף הוא מכתבים לוורת, שלא נשלחו ליעדם אלא כונסו בספר "מכתב לבן ערובה", שיצא לאור בארצות הברית ב-1943. ורת לא נזכר בו בשמו מפחד שיבולע לו.

לאחר תום המלחמה נודע לוורת על היעלמות מטוסו של סנט-אקזופרי ב-1944. ורת הוציא לאור את ספרו של סנט-אקזופרי מן העיזבון "המצודה" והוציא ספר בשם "סנט-אקזופרי כפי שהכרתי אותו" (Saint-Exupéry, tel que je l'ai connu).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאון ורת בוויקישיתוף

• גדעון טיקוצקי, מי היה לאון ורת, הסופר היהודי שלגורלו כה חשש מחבר "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט-אקזופרי?, באתר הארץ, 24 ביולי 2009