[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

משה חגיז – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 60: שורה 60:


==קישורים חיצונים==
==קישורים חיצונים==
* {{אנצ יהודית|שם=משה חגיז|קישור=http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=75&letter=H}}
* אלישבע קרליבך, [http://www.columbia.edu/cu/cup/catalog/data/023107/0231071914.HTM Rabbi Moses Hagiz and the Sabbatian Controversy] (אנגלית).
* אלישבע קרליבך, [http://www.columbia.edu/cu/cup/catalog/data/023107/0231071914.HTM Rabbi Moses Hagiz and the Sabbatian Controversy] (אנגלית).
* [http://jnul.huji.ac.il/dl/books/djvu/1363761/index.djvu ספר משנת חכמים דפוס ראשון] בפורמט djvu, מתוך אתר [[הספריה הלאומית]].
* [http://jnul.huji.ac.il/dl/books/djvu/1363761/index.djvu ספר משנת חכמים דפוס ראשון] בפורמט djvu, מתוך אתר [[הספריה הלאומית]].

גרסה מ־11:45, 26 בנובמבר 2007

רבי משה בן יעקב חגיז, מכונה גם "המני"ח", נולד לאביו רבי ישראל יעקב חגיז בירושלים בשנת ה'תל"ב (1672), ונפטר בצפת אחרי שנת ה'תק"י.

חייו ומאבקיו

אביו נפטר כשהוא עצמו היה בן שלוש שנים בלבד, ולכן קיבל את חינוכו מאבי אמו, רבי משה גלנטי רבה של ארץ ישראל, ולמד בבית מדרשו. אחרי פטירתו של רבי משה גלנטי בשנת ה'תמ"ט נותר רבי משה חגיז בלי תומך, ויצא כשד"ר לאיטליה ומשם לאמשטרדם. בשנת ה'תנ"ד היה שד"ר במצרים. בשנת ה'תס"ד הדפיס בונציה את ספרו של זקנו רבי משה גלנטי, "קרבן חגיגה", ואת ספרו של אביו, שו"ת הלכות קטנות. כמו כן הוסיף הערות לספר אחר של זקנו, "זבח השלמים", וכתב הקדמות לספרים רבים.

בשהותו באמשטרדם החל את פעילותו הגלויה נגד שרידי השבתאים, בצאתו לעזרו של רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי", במלחמתו נגד נחמיה חיון ובחשיפת שבתאותו. בשל מעשיו אלו הוא נרדף באמשטרדם על ידי תומכיו של חיון, שבראשם עמד רבי שלמה אאיליון, רבה הספרדי של העיר, ורבי משה הוכרח לעזוב את העיר בשנת ה'תע"ד.

בין השנים ה'תע"ד-ה'תצ"ח ישב רבי משה באלטונא, וסייע בידיו של רבי יעקב עמדין במלחמותיו עם הרמח"ל ורבי יהונתן אייבשיץ. במלחמה נגד רבי יהונתן אייבשיץ היה היעב"ץ הלוחם העיקרי והוא הצטרף אליו, ואילו במערכה נגד הרמח"ל הוא היה הלוחם העיקרי, ומכתבו היה הראשון שהבעיר את המחלוקת. לאורך כל שנות המחלוקת כתב רבי משה אגרות חריפות בהן הוא תובע להשמיד את כתביו של הרמח"ל ולמנוע ממנו להפיץ את משנתו, שלדעתו של רבי משה לא באה מצד הקדושה אלא מהסיטרא אחרא.

אשתו היתה בתו של רבי רפאל מרדכי מלכי ואחותו של רבי חזקיהו דה-סילווה מחבר הספר "פרי חדש", ולא נולדו להם ילדים.

בשנת ה'תצ"ח חזר לארץ ישראל וישב בצפת עד מותו. החיד"א כתב שרבי משה האריך ימים עד למעלה מתשעים שנים. אך לפי גירסה אחרת יצא מצפת לביירות להתרפא, נפטר שם והובא לקבורה בצידון [1]

חיבוריו

רבי משה חיבר ספרים הן בתחום ההלכה והן ספרי פולמוס. להלן רשימת ספריו.

ספרי פולמוס:

  • אגרת הקנאות, ברלין 1714, דברי פולמוס של ר' משה חגיז נגד נחמיה חיון, כתשובה לעלון "קשט אמרי אמת" שפרסם בית הדין של הקהילה הספרדית באמשטרדם לזכותו של חיון.
  • מלחמה לה', לונדון 1714, מכתבים וחרמות על נחמיה חיון והנוהים אחריו מרבנים שונים, שליקט והוסיף עליהם ר' משה חגיז.
  • עדות לישראל, אמשטרדם 1714, קובץ איגרות ודברי פולמוס נגד נחמיה חיון, בעריכת ר' משה חגיז.
  • שבר פושעים, ספר פולמוס נגד נחמיה חיון, אברהם מיכאל קרדוזו, ושלמה אאיליון. בספר נדפסו גם מכתבי המלצה מרבני קהילות שונות שניתנו לר' משה חגיז, רובם אושרו בידי ר' שלמה אאיליון ובית דינו לפני הפולמוס.
  • למען דעת כל עמי הארץ, הנאו 1726, מכתבי חרמות מרבנים שונים על נחמיה חיון ופולמוס על החיבור "הקולות יחדלון".

ספרי הלכה:

  • לקט הקמח, פסקי הלכות על ארבעת חלקי השולחן ערוך, נדפסו לראשונה באמשטרדם בין השנים 1707-1719, ואחר כך יחד עם השולחן ערוך ברוב מהדורותיו. לספר זה קיבל רבי משה הסכמות מרוב גאוני הסביבה, המשבחים ומרוממים את גדולתו.
  • לקט הקמח על המשנה, נדפס לראשונה בונדסבק 1726, ואחר כך בתוך מהדורות רבות של המשנה.
  • אלה המצוות, על סדר תרי"ג מצוות, נדפס לראשונה באמשטרדם 1713 ואחר כך עוד פעמים רבות.
  • שפת אמת, על מעלתה של ארץ ישראל, דפוס ראשון אמשטרדם 1707.
  • צרור החיים, הלכות יום-יומיות, ונדסבק 1728 ועוד.
  • משנת חכמים, על ארבעים ושמונה הקניינים שהתורה נקנית בהם, ונדסבק 1733 ועוד.


לקריאה נוספת

  • פרומקין-ריבלין, תולדות חכמי ירושלם, ב, ירושלם תרפ"ח, עמ' 134-124.
  • אברהם יערי, שלוחי ארץ-ישראל, ירושלים תשי"א, עמ' 371-363.
  • מאיר בניהו, ספרים שחיברם ר' משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, עלי ספר, ב, תשל"ו.
  • ישעיהו זנה, חליפת מכתבים בין ר' משה חאגיז ור' שמשון מורפורגו בענין נחמיה חיון וסיעתו, קבץ על יד, ב, תרצ"ז, עמ' קפט.
  • מנחם פרידמן, אגרות בפרשת פולמוס נחמיה חייא חיון - ספונות, י, תשכ"ו.


הערות שוליים

  1. ^ א"מ לונץ, ירושלים, שנה א, תרמ"ב, עמ' 120-119.

קישורים חיצונים