שאיפתו הטבעית של כל חוקר היסטוריה היא לזכות להגשים מפעל סיכום וסינתזה של פרטי המידע שבאו לידו, בחינת בניין בו ימצאו את מקומן הנאות הלבנים שנתכנו לכך, אך מה יעשה לשאיפתו אם לעתים רבות אף תבן אין ולבנים אומרים לו עשה? עליו להפשיל את שרווליו ולפנות למלאכה האפורה של חיפוש אחר התבן והכנת הלבנים לבניין, של חיפוש תעודות והכנתן לפרסום"
"עם ערב אני חוזר הביתה ונכנס אל הספרייה שלי, בדלת אני פושט את בגדי היומיום שלי, המזוהמים בבוץ, אני מתלבש כאילו עמדתי להופיע בחצר מלכות כשגריר פירנצה, ואז לבוש כראוי, אני נכנס לחצרותיהם העתיקות של האנשים הדגולים מימי קדם, הם מקבלים את פני בידידות ואני מפיק מהם את המזון שהוא לבדו שלי ואשר למענו נולדתי, בלי בושה מעושה אני משוחח איתם ושואל אותם של הסיבות למעשיהם וכה גדולה אנושיותם, עד שהם משיבים לי, במשך ארבע שעות ארוכות ומאושרות אני הולך לאבוד בקרבם אני שוכח את צרותי אינני חושש מעוני או ממוות אני משנה צורה כליל ולובש את דמותם"
עריכות בוויקיפדיה
עריכות בוויקינתונים
עריכות בוויקישיתוף
