סכסוך ישראל – רצועת עזה – הבדלי גרסאות
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 155: | שורה 155: | ||
בסבב הלחימה, שנמשך ארבעה ימים, ירו [[טרור פלסטיני|מחבלים פלסטינים]] כ-300 [[ארטילריה רקטית|רקטות]],{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל, אבי יששכרוף|לקחי ההסלמה בדרום: כיפת ברזל העניקה לדרג המדיני הישג חשוב, אך מוגבל|1.1663371|14 במרץ 2012}}}} חלקן הגדול רקטות [[גראד]]. באזורים שבהם פעלה מערכת "[[כיפת ברזל]]", הצליחה המערכת ליירט 56 מתוך 73 הרקטות.{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|85% הצלחה לכיפת ברזל: "לא מערכת הרמטית"|4201943|12 במרץ 2012}}}} בצה"ל נקרא סבב לחימה זה בשם מבצע "הד חוזר". היה זה סבב הלחימה הנרחב ביותר מאז [[מבצע עופרת יצוקה]] בשנת [[2009]], ובנוסף לארגון ועדות ההתנגדות העממית השתתף בו ארגון [[הג'יהאד האסלאמי]]. |
בסבב הלחימה, שנמשך ארבעה ימים, ירו [[טרור פלסטיני|מחבלים פלסטינים]] כ-300 [[ארטילריה רקטית|רקטות]],{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל, אבי יששכרוף|לקחי ההסלמה בדרום: כיפת ברזל העניקה לדרג המדיני הישג חשוב, אך מוגבל|1.1663371|14 במרץ 2012}}}} חלקן הגדול רקטות [[גראד]]. באזורים שבהם פעלה מערכת "[[כיפת ברזל]]", הצליחה המערכת ליירט 56 מתוך 73 הרקטות.{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|85% הצלחה לכיפת ברזל: "לא מערכת הרמטית"|4201943|12 במרץ 2012}}}} בצה"ל נקרא סבב לחימה זה בשם מבצע "הד חוזר". היה זה סבב הלחימה הנרחב ביותר מאז [[מבצע עופרת יצוקה]] בשנת [[2009]], ובנוסף לארגון ועדות ההתנגדות העממית השתתף בו ארגון [[הג'יהאד האסלאמי]]. |
||
ב-6 בנובמבר, נפצע חייל צה"ל לאחר שהופעל מטען חבלה על הכלי בו שהה, זאת במהלך פעילות סמוך לגדר המערכת. ב-8 בנובמבר, בפעולת [[חישוף]] של צה"ל בתוך רצועת עזה נהרג נער פלסטיני בן כ-13 בחילופי אש, ולאחר מכן פוצצה מנהרת נפץ. ב-10 בנובמבר בוצע ירי [[טיל נ"ט]] מסוג [[מילאן (טיל)|מילאן]] על [[ג'יפ]] סיור צבאי שגרם לפציעתם של ארבעה חיילים. בתגובה הפציץ צה"ל ברצועת עזה, הפצצות שגרמו להרג של שבעה [[פלסטינים]], מהם חמישה אזרחים.{{הערה|[http://in.reuters.com/article/2012/11/10/palestinians-israel-violence-gaza-idINDEE8A905720121110 Gaza flares as Israel hits back killing four]{{קישור שבור|4.12.2021}}, באתר [[רויטרס]], 11 בנובמבר 2012}} באותו ערב החל ירי רקטות ופצצות מרגמה אל עבר יישובים ב[[עוטף עזה]], לרבות [[אשקלון]] ו[[אשדוד]], ובלילה תקפו מטוסי [[חיל האוויר הישראלי]] מספר מטרות ברצועה. |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
שם המבצע נלקח מ[[עמוד הענן]] המתואר ב[[ספר שמות]] כעמוד [[נס|נסי]] שהנחה את [[שבטי ישראל|בני ישראל]] והגן עליהם ב[[יציאת מצרים|צאתם ממצרים]]. |
|||
{{ערך מורחב|מבצע עמוד ענן}} |
|||
| ⚫ | בעקבות מטחי הרקטות הכבדים מרצועת עזה לעבר ישראל, חיסל צה"ל ב-[[14 בנובמבר]] [[2012]] את [[אחמד ג'עברי]], מפקדה בפועל של [[הזרוע הצבאית של החמאס]] ב[[סיכול ממוקד]] ב[[רצועת עזה]], ופתח ב"מבצע עמוד ענן". במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן [[פתח תקווה]], [[ראשון לציון]], [[תל אביב]] ו[[ירושלים]]. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על [[הפסקת אש]]. המבצע לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות, בזמן המבצע התרחשו התפרעויות ביהודה ושומרון, וגם בוצע על ידי מחבל [[ערביי ישראל|ערבי ישראלי]] מ[[טייבה]] [[הפיגוע בקו 142 בתל אביב (2012)|הפיגוע בקו 142 בתל אביב]]. |
||
לפי [[דובר צה"ל]], במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו על ישראל 1,506 רקטות, כאשר 421 מתוכן יורטו על ידי מערכת [[כיפת ברזל]]. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע. |
לפי [[דובר צה"ל]], במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו על ישראל 1,506 רקטות, כאשר 421 מתוכן יורטו על ידי מערכת [[כיפת ברזל]]. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע. |
||
גרסה מ־15:15, 22 באוקטובר 2023
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | ||||||||||||||
| מפת ישראל ורצועת עזה | ||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, זליגה של המלחמה בטרור בסיני והסכסוך האיראני-ישראלי | ||||||||||||||
| תאריכים | 28 ביוני 2006 – מתמשך (18 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רצועת עזה, דרום ישראל וסיני | |||||||||||||
| עילה |
הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (2006)  | |||||||||||||
| תוצאה | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
סכסוך ישראל–רצועת עזה הוא הסכסוך בין מדינת ישראל לבין ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה, כחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. מקור הסכסוך הוא ניצחון ארגון חמאס בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ברצועת עזה ב-2006 והסלים עם פיצול ממשלת הרשות הפלסטינית לממשלת הפת"ח בגדה המערבית ולממשלת החמאס ברצועת עזה וכיבוש הרצועה על ידי חמאס. שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל מרצועת עזה והסגר הישראלי-מצרי על הרצועה החריפו את הסכסוך.
כחלק מתוכנית ההתנתקות ב-2005, ישראל שמרה על שליטה בלעדית על המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים של עזה, המשיכה לפטרל ולפקח על היקף היבשה החיצוני של רצועת עזה, למעט הגבול הדרומי ביותר שלה (שם שמרה מצרים על השליטה בגבול). המעברים היו בפיקוח של פקחים אירופאים) והמשיכו לפקח ולחסום את קו החוף של עזה. ישראל מספקת ושולטת במידה רבה בתשתיות אספקת המים, החשמל והתקשורת של עזה. לפי ארגוני Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל, ישראל נותרה מדינה כובשת לפי החוק הבינלאומי. האו"ם הצהיר כי על פי החלטות העצרת הכללית ומועצת הביטחון, הוא רואה ברצועת עזה חלק מ"השטחים הפלסטיניים הכבושים". ממשלת הפת"ח בגדה המערבית, המוכרת בינלאומית כנציגה הבלעדית של "מדינת פלסטין", מתייחסת לרצועת עזה כחלק מהמדינה הפלסטינית ואינה מכירה בממשלת חמאס.
הסכסוך הוא גם זירת מאבק כוחות בין מדינות במזרח התיכון כולל מצרים, איראן, טורקיה וקטר, התומכים בצדדים שונים של הסכסוך לאור העימות האזורי בין איראן לסעודיה מצד אחד ובין קטר לערב הסעודית, וכמו גם המשבר ביחסי טורקיה–מצרים.
רקע כללי
ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני
גדר המערכת סביב רצועת עזה
האינתיפאדה השנייה
'האינתיפאדה השנייה' (הקרויה בפי הפלסטינים אינתיפאדת אל-אקצא) הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000.
התקוממות אלימה זו כללה בתחילתה מהומות ופעולות מחאה בדרגות אלימות שונות, אך במהרה הפכו פעולות טרור ולוחמת גרילה לביטויה המרכזי. מאפיין מובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, שהחלו כבר באוקטובר 2000, כחודש לאחר תחילתה והתגברו ככל שנמשכה. תחילתה של האינתיפאדה הובלה על ידי ארגון הפת"ח ובהמשך הצטרפו ארגון הג'יהאד האסלאמי והחמאס שהובילו את הפעילות האלימה. את פעולות הטרור נגד הישראלים ביצעו כלל הארגונים הפלסטינים כאשר החמאס היה הדומיננטי שבהם.
מספר האזרחים והלוחמים ההרוגים לאורך כל התקופה הנדונה (2000–2007) מוערך בלמעלה מ-4,300 פלסטינים ולמעלה מ-1,000 ישראלים; כמו כן נהרגו 64 אזרחים זרים.
ההתנתקות
ישראל יישמה את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005, הסיגה את נוכחותה האזרחית והצבאית מהרצועה, ושמרה על השליטה במרחב האווירי של עזה, הגישה הימית והגבולות על פי הסכם משנת 2005 עם הרשות הפלסטינית. רקטות קסאם נורו בקביעות לפני ביצוע ההתנתקות, ותדירות שיגורי רקטות הקסאם אף עלתה לאחר ההתנתקות.
מאז 2001, חמושים פלסטינים שיגרו אלפי רקטות ופצצות מרגמה על ישראל מרצועת עזה. 13 ישראלים נהרגו ומאות נפצעו כתוצאה מירי רקטות קסאם לעבר מטרות ישראליות. בנוסף, שיגורי רקטות קסאם הביאו להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) אצל ילדים ומבוגרים כאחד, כאשר 33% מהילדים הגרים בשדרות סובלים מ-PTSD.
עליית חמאס לשלטון ברצועת עזה
כאשר המפלגה האסלאמית חמאס ניצחה בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, החריף הסכסוך בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה. ישראל סגרה את גבולה עם רצועת עזה, ומנעה במידה רבה זרימה חופשית של תושבי הרצועה ויבוא ויצוא אליה. ארגוני הטרור הפלסטינים ירו רקטות קסאם לעבר יישובים ישראלים בסמוך לגבול, וביצעו פשיטות שמטרתן להרוג או ללכוד חיילים ישראלים. בפשיטה אחת כזו, ב-25 ביוני 2006, תפסו מחבלים את החייל הישראלי גלעד שליט, מה שהוביל לתגמול מסיבי של צה"ל שכללה תקיפות אוויריות נגד מטרות חמאס.
מהלך הסכסוך
תחילת הסכסוך (2006)
המבצע הראשון לאחר תוכנית ההתנתקות, פרץ בתגובה לחטיפתו של החייל גלעד שליט, המבצע החל ב־28 ביוני 2006 והסתיים ב-26 בנובמבר 2006 בשטחי רצועת עזה. זו הייתה הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן.
המבצע בא כתגובה מצד מדינת ישראל על הריגת שני חיילים וחטיפתו של רב"ט גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום, ועל ירי הקסאמים מצד ארגונים פלסטיניים לכיוון ישראל ובמידה מסוימת גם בעקבות חטיפתו והרצחו של אליהו אשרי.
במבצע נהרגו 5 ישראלים (3 חיילים ו-2 אזרחים) ו-394 פלסטינים (270 מהם מחבלים), ונפצעו עוד כ-1000 פלסטינים. בתחילת המבצע נגרם נזק לתשתיות פלסטיניות, ובהן תשתית החשמל, אך ישראל פיצתה על כך בהעברת חשמל לרשות הפלסטינית.
המבצע הסתיים בהפסקת אש דו-צדדית שבה התחייבו ארגוני הטרור הפלסטינים להפסיק את ירי הרקטות לעבר ישראל, בתמורה לנסיגת כוחות צה"ל מהרצועה. ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית של המבצע, שחרור החייל החטוף גלעד שליט. בעקבות לחץ משפחות החטוף והתקשורת, נכנס ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.
אחרי הפסקת האש נמשך ירי הרקטות לעבר ישראל, אם כי במינון קטן יותר מאשר טרם המבצע. ראש הממשלה אהוד אולמרט הורה לצה"ל להבליג על ירי הרקטות ולהמשיך לשמור על הפסקת האש.
עימות חמאס-פת"ח והסגר הישראלי על עזה
השתלטות חמאס על רצועת עזה הייתה סכסוך צבאי בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס שהתרחש ברצועת עזה בין 10 ל-15 ביוני 2007. זה היה אירוע בולט בעימות חמאס–פת"ח, שבמרכזו המאבק על השלטון לאחר ההפסד של ארגון הפת"ח בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ב-2006, מאבק שהחריף לאחר סיום מבצע גשמי קיץ. לוחמי ארגון החמאס הצליחו להשתלט על רצועת עזה ולהדיח מהשלטון בעזה את בכירי ארגון הפת"ח. הקרב הביא לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית ולחלוקה בפועל של השטחים הפלסטיניים לשתי ישויות - הגדה המערבית אשר נשלטת על ידי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה אשר נשלטת על ידי ארגון החמאס.
בעקבות השתלטותו על רצועת עזה, הודיע חמאס כי הוא מתנער מהסכמי הביטחון שהוסכמו בין הרשות הפלסטינית, ישראל ומצרים, ואף איים לבצע פיגועים בישראל.
כתגובה, החליט הקבינט להכריז על רצועת עזה כעל שטח עוין.[1] עם ההחלטה הקשיחה ישראל את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורה במעברי הגבול עם עזה, בטענה שההגנה של אנשי הפת"ח, שאיבדו את שליטתם בעזה, כבר איננה מספקת את ישראל. בעוד כניסת הסחורות לרצועה צומצמה באופן משמעותי, שיווק הסחורות מרצועת עזה לגדה המערבית או לישראל הופסק לחלוטין. לפי מדיניות זו, התאפשר רק מעבר של מוצרים העשויים למנוע משבר הומניטרי או תברואתי, וכן דלק, חשמל וכסף למימון התשתית הבנקאית של עזה. הסנקציות הוחרפו לאחר מכן, כתגובה לירי רקטות קסאם על יישובי הדרום.
מבצע חורף חם
ב-27 בפברואר 2008 ביצע צה"ל סיכול ממוקד ברכב מסחרי ובו 5 פעילי חמאס שחזרו מאימוני טרור באיראן. בתגובה לסיכול ירה החמאס למעלה מ-42 רקטות קסאם וגראד אל עבר שדרות ואשקלון, שגרמו להרוג אחד במכללת ספיר, פצועים והפסקות חשמל.
בעקבות מטח הרקטות, נכנסו ב-29 בפברואר כוחות גדולים של צה"ל לפעולה קרקעית ברצועת עזה בשם מבצע חורף חם, ליד שג'אעיה וג'באליה, וניהלו חילופי אש עם מחבלים.[2] בנוסף, חיל האוויר הישראלי תקף יעדי חמאס ברצועת עזה.
הפלסטינים ספגו אבדות אך למרות זאת המשיכו לשגר רקטות גראד אל עבר אשקלון במהלך המבצע. מטרת המבצע הייתה להרתיע את ארגוני הטרור מירי רקטות לעבר ישראל ויצירת משוואה של תגובה קשה על כל הרוג ישראלי. בפועל, בחמאס לא ראו במבצע הפסד למרות המחיר הקשה שגבה ובהמשך החודש המשיכה ההסלמה בפעולות הטרור נגד העורף של מדינת ישראל, מעברי הגבול עם רצועת עזה וכוחות צה"ל ששומרים על ציר הוברס.
התהדיאה בין ישראל לחמאס (2008)
לאחר תום המבצע הוסכם על "הודנא" - הפסקת אש זמנית לחצי שנה בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה, שהחלה בחודש יוני 2008. במהלך רוב תקופת ההודנא נשמר השקט, פרט למספר מקרים בהם נורתה אש על ישראל מצד ארגונים קטנים ברצועה כדוגמת הג'יהאד האיסלאמי.
מבצע עופרת יצוקה (2008-2009)
התהדיאה נשברה ב-5 בנובמבר 2008 במבצע אתגר כפול שבו גדוד הסיור של הצנחנים (שרף), בפיקוד סא"ל ירון פינקלמן והמח"ט הרצי הלוי, השמיד בית ממולכד ומנהרה שחפר החמאס שלוש מאות מטרים מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה. המנהרה הייתה אמורה לשמש לפעילות טרור.[3] במהלך הפעילות הרגו הצנחנים שישה מחבלים.[4] חמאס הגיב בירי פצמ"רים, ממנו נפצעו 4 חיילים, בירי עשרות רקטות קסאם על עוטף עזה[5] ובירי רקטות על אשקלון.[6] ירי הרקטות נמשך גם אחרי שישראל נצרה את האש, ובתגובה סגרה ישראל את המעברים לרצועה. הירי נמשך לכל אורך חודש נובמבר 2008, קצבו היה גבוה פי 50 מאשר בחודש אוקטובר שקדם לו, והוא נמשך גם אל חודש דצמבר עד לתחילת המלחמה.[7] בתגובה הורה שר הביטחון, אהוד ברק, על סגירת המעברים עד שהירי יפסק.
ב-18 בדצמבר 2008, יום לפני המועד שנועד לסיום הרגיעה, הודיע חמאס על סיומה באופן רשמי.[8] ב-21 בדצמבר, קבע ראש השב"כ יובל דיסקין כי החמאס מעוניין בהמשך הרגיעה אבל רוצה לשפר את תנאיה.[9] ב-22 בדצמבר הצהיר בכיר חמאס מחמוד א-זהאר כי חמאס מעוניין לחדש את הרגיעה ולהרחיבה לגדה המערבית, וינצור את האש אם ישראל תפתח את המעברים.[10] יום לאחר מכן אף הסיר את דרישתו להרחבה וקרא לחידוש הרגיעה בתנאים הקודמים.[11] ב-24 בדצמבר ירו ארגוני הטרור ובראשם חמאס למעלה מ-60 רקטות קסאם, גראד ופצצות מרגמה אל עבר אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה.[12]
3 ימים לאחר מכן, ב-27 בדצמבר, צה"ל פתח במבצע עופרת יצוקה נפתח, והחל בגל תקיפות אוויריות כבדות של חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב ומסוקי קרב. במהלך המבצע ביצע צה"ל כניסה קרקעית לתוך רצועת עזה. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.[13]
במהלך המבצע נהרגו 10 חיילי צה"ל ונפצעו 317 חיילים. בנוסף, 3 אזרחים ישראלים נהרגו מפגיעת רקטות, ונרשמו 183 פצועים ו-548 נפגעי חרדה.
ב-26 במרץ 2009 פרסם דובר צה"ל תוצאות מחקר שערך אמ"ן ובו נכתב כי במבצע נהרגו 1,166 פלסטינים, ומנה בהם 709 "מחבלים מארגון הטרור חמאס ומקצתם מארגוני טרור נוספים", 162 שלא ברורה שייכותם, 295 הרוגים "בלתי מעורבים", 89 מהם מתחת לגיל 16 ו-49 נשים.[14]
לפי הדו"ח של "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" עומד מספר ההרוגים הכולל על 1,434 - בהם 960 אזרחים, 239 קציני משטרה ו-235 מחבלים. בין ההרוגים האזרחים 288 נשים ו-121 ילדים.[15]
עימותים לאחר מבצע עופרת יצוקה
ב-27 בינואר 2009 נהרג חייל ישראלי ונפצעו שלשה חיילים נוספים ממטען צד שהתפוצץ סמוך לרכב סיור צבאי שבו נסעו באזור כיסופים, ולאחר כמה שעות נטלה קבוצה בשם "גדודי הג'יהאד והתווחיד" אחריות על הפיגוע ואמרה בהודעתה שהיא קשורה לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה.[16] בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי מנהרות בציר פילדלפי.[17] בימים שלאחר מכן נמשך ירי דליל של רקטות ופצמ"רים מרצועת עזה לעבר ישראל, שנענה בתקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי.
בחודש פברואר 2009, מספר ימים לאחר "עופרת יצוקה", בוצעו 88 שיגורים לעבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות. בחדשים הבאים הירי הלך ודעך, ובמהלך השנה שלאחר המבצע קטן הירי תלול-המסלול לעבר ישראל בכ-90% לעומת השנה הקודמת.[18]
לקראת סוף שנת 2009 התגבר ירי הרקטות ופצמ"רים לעבר שטח ישראל. מאז תום המבצע ועד ראשית מרץ 2011 נורו 282 רקטות ו-193 פצצות מרגמה לעבר יישובי העוטף, שדרות, אשקלון ונתיבות (נתון זה לא כולל רקטות ופצצות שנורו לעבר ישראל ונפלו בשטח רצועת עזה).[19] על פי מחקר שפרסם המרכז למורשת המודיעין במרץ 2011, חלה ירידה משמעותית בהיקף הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ובאיכותו. עם זאת, לא נפסק ירי הרקטות לעבר הנגב המערבי, והרגיעה היחסית נוצלה לשדרוג ושיקום היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה שנפגעו משמעותית במבצע עופרת יצוקה.[20]
בדצמבר 2010 נורה לראשונה טיל קורנט באזור רצועת עזה לעבר טנק מרכבה של צה"ל וחדר את השריון שלו, אך לא גרם לנפגעים בנפש.[21][22] כעבור ארבעה חודשים ב-7 באפריל 2011 התרחשה המתקפה על אוטובוס התלמידים בשער הנגב, בו טיל קורנט מעזה לעבר אוטובוס ילדים, בו היו ילד אחד ונהג. כתוצאה מכך נפצע הילד באורח קשה (ונפטר לאחר עשרה ימים מפצעיו) והנהג נפצע קל.[23] בגלל המצאות טילי נ"ט מתקדמים כמו הקורנט בידי החמאס, החליט צה"ל להעביר לקו טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". ב-11 במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט בכורה מוצלח כאשר השמידה רקטה נגד טנקים שנורתה על טנק שסייר סמוך לניר עוז.[24][25]
בעקבות השיגור הקבוע של רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות, ועקב לחץ ציבורי, פרש צה"ל בסוף מרץ ותחילת אפריל 2011 שתי סוללות "כיפת ברזל", מערכת יירוט רקטות וטילים, במה שהוגדר "ניסוי מבצעי". כיפת ברזל רשמה יירוט בכורה מוצלח ב-7 באפריל כאשר השמידה גראד שנורה על אשקלון.[26]
ב־18 באוגוסט 2011 אירעה סדרת פיגועי טרור על כביש מספר 12, בק"מ ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל–מצרים. מחבלים מצריים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו שמונה אזרחים ישראלים, ופצעו 38. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצריים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ.
מספר שעות לאחר הפיגועים תקף חיל האוויר הישראלי ברפיח קבוצת מחבלים מוועדות ההתנגדות העממית. כ-6 מהם נהרגו, בהם אבו עוד אל-נירב, מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, וחאלד שעת', בכיר בארגון.[27][28] בלילה וביום שלאחר מכן המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות רבות בעזה, ופגע במחבלים נוספים.
בתגובה לחיסול אנשי וועדות ההתנגדות העממית ברפיח על ידי צה"ל החלו ארגוני הטרור הפלסטינים בשיגור רקטות נרחב מרצועת עזה לישראל, שהיה החמור ביותר מאז תום מבצע עופרת יצוקה.
הירי החל בשעות הערב של 18 באוגוסט. תחילה נורו רקטות לכיוון אשקלון ובאר שבע, שלא גרמו נזק (חלקן יורטו על ידי מערכת "כיפת ברזל").[29] בתגובה התקיפו במהלך הלילה כלי טיס של חיל האוויר שבעה יעדים ברצועה.[30] ב-19 באוגוסט נורו יותר מ-24 רקטות לעבר ישראל. אחת פגעה בחצר של ישיבה באשדוד ופצעה 10 אזרחים,[31] ואחרת הרסה בית כנסת בעיר.[32] בבוקר 20 באוגוסט פגעו כמה רקטות באשדוד ובאר שבע וגרמו לכמה פצועים,[33] וירי הרקטות נמשך[34] בהמשך היום נורו עוד עשרות רקטות שגרמו להרוג אחד[35] ולפצועים רבים[36][37] כשבירי הרקטות השתתפו ועדות ההתנגדות העממית, הג'יהאד האסלאמי והחמאס. ב-21 באוגוסט המשיך ירי הרקטות לעבר הערים בדרום ותושבת באר שבע ותושב אשקלון שנחבלו במהלך המנוסה מהירי נפטרו כעבור מספר ימים מפצעיהם.[38][39] בעקבות שיחות שהתנהלו בקהיר הודיע החמאס על הסכם רגיעה שהוסכם בין כל הפלגים הפלסטינים לפיו יופסק הירי לעבר ישראל בלילה שבין 21 ל-22 באוגוסט, אם זו תנצור את נשקה.[40] ב-22 באוגוסט הודיע דובר הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית על עצירה זמנית של ירי הרקטות[41] למרות הצהרות אלו לא פסק ירי הרקטות, אך הוא התמעט באופן ניכר.[42] בלילה שבין 23 ל-24 באוגוסט חיסל צה"ל פעיל ג'יהאד אסלאמי אשר היה מעורב בהברחות אמצעי לחימה ובתכנון פעילות צבאית בסיני.[43] בעקבות כך חודשו הירי הנרחב אל עבר יישובי הדרום ותקיפות צה"ל ברצועת עזה בהם נפגעו כמה ממשגרי הטילים.[44] בלילה שבין 25 ל-26 באוגוסט הודיע דובר הג'יהאד האיסלאמי על הצטרפות ארגונו לרגיעה, אך ירי של רקטות וטילים בודדים לעבר ישראל נמשך גם במהלך 26 באוגוסט ובימים שאחריו.[45]
ב-9 במרץ 2012 חיסל צה"ל, באמצעות כלי טיס, את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, בעת שנסע במכוניתו בשכונת תל אל-הווא שבמערב עזה. יחד איתו נהרג מוחמד אחמד אל-חנני, ששוחרר בעסקת שליט. לדברי צה"ל פעולת סיכול ממוקד זו נעשתה בעת שאל-קייסי עסק בתכנון פיגוע נגד ישראל, ככל הנראה באמצעות ציר ה-ח'. צה"ל טען גם כי קייסי "נמנה עם מתכנני הפיגוע בכביש 12".[46]
בסבב הלחימה, שנמשך ארבעה ימים, ירו מחבלים פלסטינים כ-300 רקטות,[47] חלקן הגדול רקטות גראד. באזורים שבהם פעלה מערכת "כיפת ברזל", הצליחה המערכת ליירט 56 מתוך 73 הרקטות.[48] בצה"ל נקרא סבב לחימה זה בשם מבצע "הד חוזר". היה זה סבב הלחימה הנרחב ביותר מאז מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, ובנוסף לארגון ועדות ההתנגדות העממית השתתף בו ארגון הג'יהאד האסלאמי.
ב-6 בנובמבר, נפצע חייל צה"ל לאחר שהופעל מטען חבלה על הכלי בו שהה, זאת במהלך פעילות סמוך לגדר המערכת. ב-8 בנובמבר, בפעולת חישוף של צה"ל בתוך רצועת עזה נהרג נער פלסטיני בן כ-13 בחילופי אש, ולאחר מכן פוצצה מנהרת נפץ. ב-10 בנובמבר בוצע ירי טיל נ"ט מסוג מילאן על ג'יפ סיור צבאי שגרם לפציעתם של ארבעה חיילים. בתגובה הפציץ צה"ל ברצועת עזה, הפצצות שגרמו להרג של שבעה פלסטינים, מהם חמישה אזרחים.[49] באותו ערב החל ירי רקטות ופצצות מרגמה אל עבר יישובים בעוטף עזה, לרבות אשקלון ואשדוד, ובלילה תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי מספר מטרות ברצועה.
מבצע עמוד ענן
בעקבות מטחי הרקטות הכבדים מרצועת עזה לעבר ישראל, חיסל צה"ל ב-14 בנובמבר 2012 את אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס בסיכול ממוקד ברצועת עזה, ופתח ב"מבצע עמוד ענן". במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן פתח תקווה, ראשון לציון, תל אביב וירושלים. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש. המבצע לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות, בזמן המבצע התרחשו התפרעויות ביהודה ושומרון, וגם בוצע על ידי מחבל ערבי ישראלי מטייבה הפיגוע בקו 142 בתל אביב.
לפי דובר צה"ל, במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו על ישראל 1,506 רקטות, כאשר 421 מתוכן יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע.
לפי צה"ל נהרגו ברצועה 177 בני אדם, מהם 120 מחבלים ו-57 אזרחים. על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור זוהו 169 הרוגים ברצועה, מתוכם 101 פעילי טרור ו-68 אזרחים בלתי מעורבים. על פי מקורות פלסטינים, נהרגו במבצע 139 עזתים, רובם אזרחים, מתוכם 34 ילדים.
המבצע הסתיים ללא הכרעה צבאית, אך שני הצדדים היריבים טענו לניצחון. במבחן התוצאה, המבצע הצליח לחזק באופן זמני, את כוח ההרתעה של ישראל מול שלטון החמאס ברצועת עזה. בשנה שלאחר תום המבצע ב-2013 הייתה ירידה של למעלה מ-98% בירי הרקטות מרצועת עזה.
עימותים לאחר מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן
העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה
ההסלמה בלחימה במרץ ומאי 2019
מבצע חגורה שחורה
המהומות בהר הבית ומבצע שומר החומות
עימותים בין ישראל לג'יהאד האסלאמי
מבצע עלות השחר
מבצע מגן וחץ
ראו גם
- תוכנית ההתנתקות
- סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה
- טרור פלסטיני
- המלחמה בטרור בסיני
- שיגורי רקטות מסיני לעבר אילת ועקבה
הערות שוליים
- ^ כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, באתר משרד ראש הממשלה, 19 בספטמבר 2007
- ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, פעולה בעזה: 35 פלסטינים נהרגו; 5 חיילים נפצעו, באתר ynet, 1 במרץ 2008
- ^ .אמיר בוחבוט, אורי בינדר וסוכנויות הידיעות, עזה: כוח צה"ל פעל לפיצוץ "מנהרה מתקתקת", באתר nrg, 5 בנובמבר 2008
- ^ .אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, צה"ל פועל בעזה; חיה"א תקף בחאן-יונס, 5 נהרגו, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008.
- ^ .אמיר בוחבוט ואורי בינדר, עשרות רקטות על הנגב – פיקוד העורף העלה כוננות, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008
- ^ .תומר ולמר ושי גבעתי, רקטות במרכז אשקלון - כמה בני אדם לקו בחרדה, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008.
- ^ ארכיון דו"חות חודשיים (2008) של שירות הביטחון הכללי.
- ^ .סוכנויות הידיעות, חמאס הודיע רשמית: הסתיימה הפסקת האש עם ישראל, באתר nrg, 18 בדצמבר 2008.
- ^ ברק רביד, ראש השב"כ דיסקין: חמאס יכול לפגוע בפאתי באר שבע; הפלשתינאים מעונינים להיפטר משלטון חמאס, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008.
- ^ שלומי אדלר, א-זהאר: אם ישראל תפתח את המעברים נחדש את הרגיעה, באתר nana10, 22 בדצמבר 2008..
- ^ רועי נחמיאס ועלי ואקד, א-זהאר: מוכנים לרגיעה גם בתנאים הקודמים, באתר ynet, 23 בדצמבר 2008.
- ^ .אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, חיה"א תקף ברצועה; חמוש פלסטיני נהרג, באתר nrg, 24 בדצמבר 2008.
- ^ חנן גרינברג, עופרת יצוקה - הסוף: אחרון החיילים יצא מעזה, באתר ynet, 21 בינואר 2009.
- ^ אמ"ן: מספר ההרוגים הפלסטינים במבצע נמוך מכפי שפורסם, אתר דובר צה"ל, 26 במרץ 2009.
- ^ Casualties in Operation Cast Lead: A closer look, המכון למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי הרצליה, 2009
- ^ חנן גרינברג, צה"ל: חמאס לא ביצע את הפיגוע - אבל אחראי, באתר ynet, 27 בינואר 2009.
- ^ מטוסי חיל האוויר תקפו מנהרות לאורך ציר פילדלפי, באתר הארץ, 28 בינואר 2009.
- ^ ארנון בן-דרור, שנה אחרי: ירידה של 90% בירי תלול מסלול מהרצועה, דובר צה"ל, 27 בדצמבר 2009.
- ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8–15 במרץ 2011), אתר המרכז למורשת המודיעין.
- ^ הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות, אתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), 1 במרץ 2011.
- ^ רוני סופר, הרמטכ"ל: לראשונה חדר לטנק בעזה טיל "קורנט", באתר ynet, 21 בדצמבר 2010
- ^ תלם יהב, קסאם? קטן עליהם. הארסנל של החמאס: דו"ח מצב, באתר מאקו, 22 במרץ 2011
- ^ רוני דניאל, טיל קורנט נורה על אוטובוס ילדים באתר ערוץ 2
- ^ אליאור לוי ויואב זיתון, לראשונה: מערכת "מעיל רוח" מנעה פגיעה בטנק, באתר ynet, 1 במרץ 2011
- ^ יירוט מבצעי ראשון ל"מעיל רוח": הישג היסטורי לצה"ל, דובר צה"ל, 2 במרץ 2011
- ^ יניר יגנה, ברק רביד, אנשיל פפר, יירוט מבצעי ראשון למערכת כיפת ברזל, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
- ^ אליאור לוי וחנן גרינברג, 6 הרוגים בתקיפה ברפיח - בהם מפקד ארגון טרור, באתר ynet, 18 באוגוסט 2011.
- ^ אמיר בוחבוט וניר יהב, בין האחראים לפיגוע שחוסלו: מעורבים בחטיפת שליט, באתר וואלה, 19 באוגוסט 2011.
- ^ דוורן נחום וכתבי חדשות 10, כיפת ברזל יירטה 2 רקטות שנורו לעבר אשקלון, באתר nana10, 18 באוגוסט 2011.
- ^ דובר צה"ל אישר: הותקפו שבעה יעדים ברצועת עזה במהלך הלילה, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ תומר ולמר ושמוליק חדד, יצאו אחרי הרקטה הראשונה, נפגעו קשה מהשנייה, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ גראד פגע בבית כנסת, אין נפגעים: "זה נס", באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ אילנה קוריאל וטובה דדון, שתי רקטות פגעו באשדוד; שלושה פצועים קשה, באתר ynet, 20 באפריל 2011.
- ^ אילנה קוריאל וטובה דדון, 11 פצועים במתקפת רקטות על יישובי הדרום, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ הרוג ופצועה אנוש במטח על באר שבע, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ אורי בינדר ושמעון איפרגן, 45 רקטות נחתו ביממה האחרונה בשטח ישראל; 22 נפגעו, באתר nrg, 20 באוגוסט 2011.
- ^ תינוקת וילד נפצעו באופקים, חמאס לקח אחריות, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ עוזי ברוך וניר הר זהב, הריצה למקלט הסתיימה במוות, באתר ערוץ 7, 24 באוגוסט 2011.
- ^ שמוליק חדד ויאיר אלטמן, נפגע כשתפס מחסה מרקטה לאשקלון, ומת מפצעיו, באתר ynet, 4 בספטמבר 2011.
- ^ ראשי רשויות בדרום נגד הרגיעה: "הסכם יוביל לסבב אלימות נוסף", באתר nana10, 21 באוגוסט 2011.
- ^ אליאור לוי ואטילה שומפלבי, ועדות ההתנגדות העממית: ננצור אש באופן זמני, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
- ^ שמוליק חדד ואליאור לוי, רגיעה? רקטות לאשקלון ולנגב, תקיפה בעזה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2011.
מבחן לרגיעה: רקטה פגעה במבנה באזור אשכול, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
הפסקת האש הופרה: רקטות מעזה גרמו לשריפה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
אחרי הפסקת האש: קסאם רביעי במועצה האזורית חוף אשקלון, באתר nana10, 23 באוגוסט 2011. - ^ צה"ל חיסל בכיר בג'יהאד האיסלאמי, באתר מאקו, 24 באוגוסט 2011
- ^ דיווח: בתגובה לירי - צה"ל חיסל פעיל ג'יהאד אסלאמי בעזה , באתר nana10, 24 באוגוסט 2010.
צה"ל חיסל שני פעילי ג'יהאד איסלאמי שירו לעבר מעבר ארז, באתר nana10, 25 באוגוסט 2011. - ^ דורון נחום, יש רגיעה? שוב קסאם נורה לעבר ישראל, באתר nana10, 29 באוגוסט 2011.
אילנה קוריאל, שתי רקטות נורו לעבר מועצת אשכול, ככל הנראה נפלו בשטח פתוח, באתר ynet, 31 באוגוסט 2011. - ^ צה"ל חיסל בכירים בארגון "ועדות ההתנגדות" שתכננו פיגוע משולב נגד ישראל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 במרץ 2012
- ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, לקחי ההסלמה בדרום: כיפת ברזל העניקה לדרג המדיני הישג חשוב, אך מוגבל, באתר הארץ, 14 במרץ 2012
- ^ יואב זיתון, 85% הצלחה לכיפת ברזל: "לא מערכת הרמטית", באתר ynet, 12 במרץ 2012
- ^ Gaza flares as Israel hits back killing four(הקישור אינו פעיל, 4.12.2021), באתר רויטרס, 11 בנובמבר 2012