סנאיים – הבדלי גרסאות

סנאיים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכרסמים
תת־סדרה:	דמויי סנאי
משפחה:	סנאיים
שם מדעי
Sciuridae ‏ולדהיים, 1817

רטופה ממין Ratufa macroura

סנאי אפור

סנאי דואה צפוני

Ictidomys mexicanus

סנאי ממין Callosciurus prevosti

סנאי Sciurus variegatoides בקוסטה ריקה

סנאי דקלים (Funambulus) שותה מים בהודו

מרמיטת ההימלאיה

סְנָאִיִּים (שם מדעי: Sciuridae) הם משפחה של יונקים מסדרת המכרסמים. במשפחה זו 274 מינים ב-50 סוגים (לפי מיון אחר 278 מינים ב-51 סוגים). משפחת הסנאיים מגוונת מאוד מבחינת מיניה, כפי שניתן לראות למשל בשונות בין הסנאי האפור לבין הסנאי הדואה, סנאי אדום גרון (Callosciurus ) והמרמיטה.

מינים אחדים במשפחה מפגינים התנהגות חברתית מפותחת ביותר, המסייעת להם בהגנה מפני טורפים ובשימור הטריטוריה כמו אצל הנובחנית, מינים אחרים חיים בפרישות מרבית חייהם ונפגשים רק למטרות רבייה כמו הטמיאס הקטן. משקלם של מרבית הסנאיים הוא בטווח של 0.4-0.25 ק"ג, וגודלם 23–25 ס"מ, אולם הסנאי הפיגמי (Myosciurus ) מגיע לגודל מרבי של 7 ס"מ, בעוד שמיני הסוג רטופה מגיעים לאורך 91 ס"מ ומשקלם כ-3 ק"ג. הגדולה שבסנאים היא מרמיטה שעירה המגיעה עד למשקל 13 ק"ג ומרמיטה אלפינית שמשקלה לעיתים 5–8 ק"ג.

לרוב הסנאיים פעילים במהלך היום ושוכני יערות. תזונתם מתבססת בעיקר על חומר צמחי, אגוזים וזרעים וכן פטריות ואף על חרקים, ביצים וחסרי חוליות קטנים. הם מיומנים בטיפוס וכן בקפיצה מעץ לעץ. הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים, ומגדלים את צאצאיהם.

לסנאים יש זנב ארוך ופרוותי. שיניהם החותכות התחתונות של הסנאים יכולות להיפתח באמצעות שריר מיוחד, ובעזרתן הם מפצחים אגוזים. בתחילה הם מכרסמים חור קטן בקליפת האגוז ולאחר מכן מכניסים לתוכו את שיניהם ומבקעים אותו. סנאים צפוניים אוגרים בבוא הסתיו אגוזים ובלוטים. כאשר הם נכנסים לתרדמת חורף, שממנה הם מתעוררים מדי פעם, ואוכלים ממאגרי המזון.

מגוון מיניהם על שלל התנהגותם וצורותיהם, וכן האפשרות לצפייה בפעולתם בשעות היום, הופכים את הסנאיים ליצורים מסקרנים ומוכרים ביותר על ההדיוטות וכן למושאי מחקר בתחומים רבים ומגוונים על ידי הזואולוגים בארצות מוצאם.

בישראל נציגה היחיד של משפחת הסנאיים הוא הסנאי הזהוב, החי בחרמון. צבעו הבולט ביותר הוא אפור, אך יש לו גם גוון צהוב. בעבר היה נפוץ יותר בישראל, אך עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא בסכנת הכחדה גם בחרמון.

מיון המשפחה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: מיון בעייתי.

• תת-משפחה רטופות (Ratufinae)
  • • סוג רטופה (Ratufa) בו 4 מינים
• תת-משפחה סנאים ננסיים נאוטרופיים (Sciurillinae)
  • • סוג ומין יחיד סנאי ננסי נאוטרופי (Sciurillus pusillus)
• תת-משפחה סנאים (Sciurinae)
  • שבט סנאיי עצים (Sciurini)
    • סוג Microsciurus
    • סוג ומין יחיד סנאי קרקע מצויץ (Rheithrosciurus macrotis)
    • סוג סנאי (Sciurus)
    • סוג ומין יחיד סנאי הרי בנגס (Syntheosciurus brochus)
    • סוג Tamiasciurus
  • שבט סנאים דואים (Pteromyini)
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה צפון-סיני (Aeretes melanopterus)
    • סוג Aeromys
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה שעיר-כפות (Belomys pearsonii)
    • סוג Biswamoyopterus
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה קשמירי (Eoglaucomys fimbriatus)
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה צמרירי (Eupetaurus cinereus)
    • סוג סנאי דואה אמריקני (Glaucomys)
    • סוג Hylopetes
    • סוג Iomys
    • סוג Petaurillus
    • סוג טגואן (Petaurista)
    • סוג Petinomys
    • סוג Pteromys
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה עשון (Pteromyscus pulverulentus)
    • סוג ומין יחיד סנאי דואה מורכב-שן (Trogopterus xanthipes)
• תת-משפחה סנאים יפים (Callosciurinae)
  • שבט Callosciurini
    • סוג סנאי יפה (Callosciurus)
    • סוג Dremomys
    • סוג Exilisciurus
    • סוג ומין יחיד סנאי מפוסל (Glyphotes simus)
    • סוג Hyosciurus
    • סוג Lariscus
    • סוג ומין יחיד סנאי קרקע ברדמור (Menetes berdmorei)
    • סוג ומין יחיד סנאי שחור אוזניים (Nannosciurus melanotis)
    • סוג Prosciurillus
    • סוג ומין יחיד סנאי חדפי (Rhinosciurus laticaudatus)
    • סוג ומין יחיד סנאי אדום בטן (Rubrisciurus rubriventer)
    • סוג Sundasciurus
    • סוג סנאי מפוספס אסייתי (Tamiops)
  • שבט Funambulini
    • סוג סנאי דקלים (Funambulus)
• תת-משפחת סנאיי קרקע (Xerinae)
  • שבט סנאי קרקע אפריקנים (Xerini)
    • סוג ומין יחיד סנאי קרקע ברברי (Atlantoxerus getulus)
    • סוג סנאי קרקע (Xerus)
  • שבט סנאי קרקע ענקים (Protoxerini)
    • סוג ומין יחיד סנאי דקל מערבי (Epixerus ebii)
    • סוג סנאי אפריקני מפוספס (Funisciurus)
    • סוג סנאי שמש (Heliosciurus)
    • סוג ומין יחיד סנאי קרקע זעיר (Myosciurus pumilio)
    • סוג סנאי הסבך (Paraxerus)
    • סוג סנאי אפריקני ענק (Protoxerus)
  • שבט מרמיטות (Marmotini)
    • סוג סנאי האנטילופה (Ammospermophilus)
    • סוג סנאי קרקע זהוב (Callospermophilus)
    • סוג נובחנית (Cynomys)
    • סוג ומין יחיד טמיאס סיבירי (Eutamias sibiricus)
    • סוג סנאי מנומר (Ictidomys)
    • סוג מרמיטה (Marmota)
    • סוג סנאי קרקע טרופי (Notocitellus)
    • סוג סנאי קליפורני (Otospermophilus) - בו סנאי קרקע קליפורני
    • סוג ומין יחיד סנאי פרנקלין (Poliocitellus franklinii)
    • סוג סנאי סלע (Sciurotamias)
    • סוג טמיאס (Tamias)
    • סוג סנאי ערבה (Urocitellus) - בו סנאי קרקע בלדינג
    • סוג סוסליק (Spermophilus)
    • סוג סוסליק מדברי (Xerospermophilus)

הערה לגבי המיון

בעקבות יישום טכנולוגיות מודרניות בתחום ההנדסה הגנטית כריצוף DNA, והמשך המחקר על מבנים מורפולוגיים, הושגה התקדמות מרובה בפענוח האבולוציה של הסנאיים.

בעבר הייתה המשפחה מחולקת לשתי תת-משפחות:

• "סנאיי עצים וקרקע" (Sciurinae)
• "סנאים דואים" (Pteromyinae) - זאת על פי היבט מורפולוגי ברור מעיקרו והחשיבות שניתנה לפיתוח הדאייה במינים אלו.

אולם בשנת 2004 שונה המיון לחמש תת-משפחות:

• סנאיי קרקע (Xerinae)
• רטופות (Ratufinae)
• סנאים ננסיים נאוטרופיים (Sciurillinae)
• סנאים (Sciurinae)
• סנאים יפים (Callosciurinae).

הסיבה העיקרית היה השוני במבנה המורפולוגי בין שוכני העצים לבין שוכני הקרקע, בעוד שהסנאים הדואים הראו מאפיינים דומים ביותר וקרבה גנטית לסנאי העצים, ועל כן הם מהווים שבט בתוך תת-המשפחה סנאים.

תפוצה

למשפחת הסנאיים תפוצה קוסמופוליטית, ניתן למצוא אותם במגוון בתי גידול במרבית גושי היבשות, מלבד במדגסקר, אוסטרליה, ניו זילנד ואנטארקטיקה.

תיעוד המאובנים במשפחה

קבוצת המאובנים הקדומים ביותר של המשפחה מצביעה על כך שמקור המשפחה מחצי הכדור הצפוני, מרבית השרידים הקדומים נמצאו ביבשת צפון אמריקה ומתוארכים לפני כ-36 מיליון שנה. המאובן הקדום ביותר Douglassciurus jeffersoni, מתועד לפני 37.5-35 מיליון שנים. למין זה גולגולת ותצורת שיניים דומים ביותר למיני הסנאיים המודרניים, אולם הלסת שמאפיינת את הסנאיים (וכן את הבוניים) לא נראית במאובן זה. המאובן הראשון בעל הלסת ה"סנאית" הוא מהסוג Palaeosciurus שנמצא באירופה, ומתוארך לתקופת האוליגוקן לפני 23.8-33.7 מיליון שנה.

מרבית המאובנים השייכים למשפחה מתוארכים מלפני 33.7 מיליון עד ימינו. ניתן לראות לפי ממצאים אלו כי הסוג הנפוץ סנאי (Sciurus) הוא בבחינת מאובן חי.

הסנאיים בתרבות

מקור השם הלטיני וכן השם האנגלי (squirrels), מדברי הפילוסוף היווני אריסטו, שכינה אותם "skioros" שמשמעו זנב בגוונים שונים. מאוחר יותר בצרפת שונה השם ל-"esquirel" שדומה יותר לצורה המודרנית.

בעברית הוצע לכנותו בשם בעל החיים המקראי "כוח", או בשם "קרן האלוני" - תרגום מילולי של השם הגרמני "אייכהורן". למעשה נתקבל השם סנאי שהוא קיצור מ"חולדת הסניים" (=סנאים, צורת רבים של סנה), בעל חיים המוזכר במשנה שהיה מקנן בשיחי הסנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סנאיים בוויקישיתוף

• סנאיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• סנאיים, באתר ITIS (באנגלית)
• סנאיים, באתר NCBI (באנגלית)
• סנאיים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• סנאיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• סנאיים, באתר GBIF (באנגלית)
• The Tree of Life Web Project/Sciuridae
• Animal Diversity Web/ Family Sciuridae
• Discover Life/Sciuridae
• אסף רונאל, חוקרים גילו סנאי מעופף שפרוותו ורודה וזוהרת, באתר הארץ, 8 בפברואר 2019