[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

סנאיים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ עדכון פרמטר "כל הערך" (תג)
שורה 31: שורה 31:


== מיון המשפחה ==
== מיון המשפחה ==
{{עריכה|סיבה=מיון בעייתי|נושא=מדעי הטבע}}
{{עריכה|סיבה=מיון בעייתי|נושא=מדעי הטבע|כל הערך=כן}}
* [[משפחה (טקסונומיה)|תת-משפחה]] [[רטופות]] (''Ratufinae'')
* [[משפחה (טקסונומיה)|תת-משפחה]] [[רטופות]] (''Ratufinae'')
*** [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[רטופה]] (''Ratufa'') בו 4 מינים
*** [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[רטופה]] (''Ratufa'') בו 4 מינים

גרסה מ־00:37, 27 ביוני 2022

קריאת טבלת מיוןסנאיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי סנאי
משפחה: סנאיים
שם מדעי
Sciuridae
ולדהיים, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רטופה ממין Ratufa macroura
סנאי אפור
סנאי דואה צפוני
Ictidomys mexicanus
סנאי ממין Callosciurus prevosti
סנאי Sciurus variegatoides בקוסטה ריקה
סנאי דקלים (Funambulus) שותה מים בהודו
מרמיטת ההימלאיה

סְנָאִיִּים[1] (שם מדעי: Sciuridae) הם משפחה של יונקים מסדרת המכרסמים. במשפחה 274 מינים ב-50 סוגים (לפי מיון אחר 278 מינים ב-51 סוגים). משפחת הסנאיים מגוונת מאוד מבחינת מיניה, כפי שניתן לראות למשל בשונות בין הסנאי האפור לבין הסנאי הדואה,סנאי אדום גרון (Callosciurus) והמרמיטה.

מינים אחדים במשפחה מפגינים התנהגות חברתית מפותחת ביותר, המסייעת להם בהגנה מפני טורפים ובשימור הטריטוריה כמו אצל הנובחנית, מינים אחרים חיים בפרישות מרבית חייהם ונפגשים רק למטרות רבייה כמו הטמיאס הקטן. משקלם של מרבית הסנאיים הוא בטווח של 0.4-0.25 ק"ג, וגודלם 23–25 ס"מ, אולם הסנאי הפיגמי (Myosciurus) מגיע לגודל מרבי של 7 ס"מ, בעוד שהסוג רטופה מגיע לאורך 91 ס"מ ומשקל כ-3 ק"ג. הגדולה שבסנאים היא מרמיטה שעירה המגיעה עד למשקל 13 ק"ג ומרמיטה אלפינית שמשקלה לעיתים 5–8 ק"ג.

לרוב הסנאיים פעילים במהלך היום ושוכני יערות. תזונתם מתבססת בעיקר על חומר צמחי, אגוזים, זרעים ופטריות ואף על חרקים, ביצים וחסרי חוליות קטנים. הם מיומנים בטיפוס וקפיצה מעץ לעץ. הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים, ומגדלים את צאצאיהם.

לסנאים יש זנב ארוך ופרוותי. שיניהם החותכות התחתונות של הסנאים יכולות להיפתח באמצעות שריר מיוחד, ובעזרתן הם מפצחים אגוזים. בתחילה הם מכרסמים חור קטן בקליפת האגוז ולאחר מכן מכניסים לתוכו את שיניהם ומבקעים אותו. סנאים צפוניים אוגרים בבוא הסתיו אגוזים ובלוטים. במהלך החורף הם נכנסים לתרדמת חורף, ממנה הם מתעוררים מדי פעם ואוכלים ממאגרי המזון.

מגוון המינים על שלל התנהגותם וצורותיהם והאפשרות לצפות בפעולתם בשעות היום, הופכים את הסנאיים ליצורים מסקרנים ומוכרים ביותר על ההדיוטות וכן למושאי מחקר בתחומים רבים ומגוונים על ידי הזואולוגים בארצות מוצאם.

בישראל נציגה היחיד של משפחת הסנאיים הוא הסנאי הזהוב, החי בחרמון. צבעו הבולט ביותר הוא אפור, אך יש לו גם גוון צהוב. בעבר היה נפוץ יותר בישראל, אך עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא בסכנת הכחדה גם בחרמון.

מיון המשפחה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיון בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיון בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הערה לגבי המיון

עקב יישום טכנולוגיות מודרניות של הנדסה גנטית כמו ריצוף DNA, והמשך המחקר על מבנים מורפולוגיים, הושגה התקדמות מרובה בפענוח האבולוציה של הסנאיים.

עד לשנת 2004 המשפחה חולקה לשתי תת-משפחות:

  • "סנאי עצים וקרקע" (Sciurinae)
  • "סנאים דואים" (Pteromyinae) - על פי היבט מורפולוגי ברור מעיקרו והחשיבות שניתנה לפיתוח הדאייה במינים אלו.

אולם בשנת 2004 שונה המיון לחמש תת-משפחות:

הסיבה העיקרית לחלוקה הוא השוני במבנה המורפולוגי בין שוכני העצים לבין שוכני הקרקע, בעוד שלסנאים הדואים יש מאפיינים דומים ביותר וקרבה גנטית לסנאי העצים, ועל כן הם מהווים שבט בתוך תת-המשפחה סנאים.

תפוצה

למשפחת הסנאיים תפוצה עולמית, ניתן למצוא אותם במגוון בתי גידול במרבית גושי היבשות, מלבד במדגסקר, אוסטרליה, ניו זילנד ואנטארקטיקה.

תיעוד המאובנים במשפחה

המאובנים הקדומים ביותר של המשפחה מצביעים על כך שמקור המשפחה בחצי הכדור הצפוני, מרבית השרידים הקדומים נמצאו ביבשת צפון אמריקה ומתוארכים לפני כ-36 מיליון שנה. המאובן הקדום ביותר Douglassciurus jeffersoni, מתועד לפני 37.5-35 מיליון שנים. למין זה גולגולת ותצורת שיניים דומים ביותר למיני הסנאיים המודרניים, אולם הלסת שמאפיינת את הסנאיים (וכן את הבוניים) לא נראית במאובן זה. המאובן הראשון בעל הלסת ה"סנאית" הוא מהסוג Palaeosciurus שנמצא באירופה, ומתוארך לתקופת האוליגוקן לפני 23.8-33.7 מיליון שנה.

מרבית המאובנים השייכים למשפחה מתוארכים מלפני 33.7 מיליון עד ימינו. לפי ממצאים אלו נראה כי הסוג הנפוץ, סנאי (Sciurus), הוא בבחינת מאובן חי.

הסנאיים בתרבות

מקור השם הלטיני והשם האנגלי (squirrels), הוא דברי הפילוסוף היווני אריסטו, שכינה אותם "skioros" שמשמעו זנב בגוונים שונים. מאוחר יותר בצרפת שונה השם ל-"esquirel" שדומה יותר לצורה המודרנית.

בעברית הוצע לכנותו בשם בעל החיים המקראי "כוח", או בשם "קרן האלוני" - תרגום מילולי של השם הגרמני "אייכהורן". למעשה נתקבל השם סנאי שהוא קיצור מ"חולדת הסניים" (=סנאים, צורת רבים של סנה), בעל חיים המוזכר במשנה שהיה מקנן בשיחי הסנה.[2]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנאיים בוויקישיתוף

הערות שוליים