[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

אנבאר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25: שורה 25:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2564 פירוז שבור], באנציקלופדיה יהודית "דעת".
*[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2564 פירוז שבור], באנציקלופדיה יהודית "דעת".
*[http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=168&letter=F פירוז שבור] באתר JewishEncyclopedia.com {{אנגלית}}

[[קטגוריה:יהדות בבל]]
[[קטגוריה:יהדות בבל]]

גרסה מ־07:28, 4 בספטמבר 2007

פירוז שבור (פרוז-שבור) הוא שמה של עיר בבבל, הסמוכה לעיר נהרדעא, שנבנתה על ידי מלך האימפריה הסאסאנית, שבור הראשון, בסביבות שנת ג'תתק"צ (230). בתקופת הסבוראים עברה לפירוז שבור ישיבת פומבדיתא, אשר הלימודים בה שובשו בשל פרעות של קנאים דתיים פרסיים (אמגושים) ושל חברי הכת של מזדק. הישיבה בפירוז שבור התקיימה מספר דורות, וב-50 שנותיה הראשונות בפירוז-שבור הייתה למרכז היהודי-תורני בבבל ובעולם כולו.

שריפת העיר באש

בזמן המלחמה בין יוליאנוס הכופר, קיסר רומא, ושבור השני, מלך פרס (ד'קכ"ג-363), נלכדה העיר פירוז שבור, שהייתה אז עיר גדולה וחשובה, בידי הרומאים ונשרפה באש.

מעבר הישיבה מפומבדיתא

בתקופתו של רב רבאי מרוב, ראש ישיבת פומבדיתא (אחרי ד'ש' - 540), רבו הרדיפות כנגד היהודים בבבל, רדיפות אשר התחילו כמה עשרות שנים קודם לכן. הייתה זו תקופה של חוסר יציבות - כנופיות שונות, שפעלו בעיקר ממניעים אידיאולוגיים[1], ערכו מעת לעת פרעות ביהודים, לעתים בתמיכת ראשי השלטון הססנידי. העיר פומבדיתא, שבה היה הריכוז הגדול של יהודים בבבל, הצליחה עד כה לעמוד בפני הרדיפות, והן לא הצליחו לערער את אורח החיים של הקהילה היהודית, בניגוד לערים אחרות. אולם עם התגברות הרדיפות והתפשטותן נמנע המשך הלימוד גם בישיבת פומבדיתא, וראש הישיבה לא יכול היה להעביר שיעורים בפני תלמידיו[2].

חכמי העיר עקרו משם עם הישיבה והעבירו אותה לעיר פירוז שבור. לאחר מספר שנים חלה הקלה במצבם של יהודי בבל. הישיבה בפירוז שבור הייתה לישיבה המרכזית בבבל במשך כחמישים שנה, עד חזרתו של רב חנן מאישקייא לישיבת פומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589), פעולה שיש שרואים בה את סופה של תקופת הסבוראים ותחילת תקופת הגאונים. הישיבה המשיכה להתקיים מספר דורות, ורב שרירא גאון מעיד באיגרתו על בית מדרשו של רב מרי בר רב דימי סורגו שהתקיים בפירוז שבור.

רב שרירא גאון כתב באיגרתו לחכמי קהילת קירואן, אשר שאלוהו, בין היתר, על סדר ראשי הישיבות בתקופת התלמוד ולאחריה[3]:

והיו שנים של שמד וצרות בסוף מלכות הפרסיים, ולא היו יכולים לקבוע זמני לימוד, לקיים את הישיבה ולנהוג כמנהג גאונים (ראשי הישיבות, שהיו מעבירים שיעורים), עד לאחר מספר שנים, שבאו חכמינו מפומבדיתא לסביבות העיר נהרדעא, למדינת (עיר) פירוז שבור.

כיבוש העיר על ידי המוסלמים

בשנת ד'תט"ז (656) לערך, בא הצבא המוסלמי, בראשותו של עלי בן אבי טאלב, וכבש את פירוז שבור, במסגרת כיבוש בבל על ידי המוסלמים.

במקורות יהודיים מסופר על קבלת פנים שערך לו רב יצחק מפירוז שבור, ראש הישיבה בפירוז שבור, עם 90,000 יהודים.

רב שרירא גאון הזכיר זאת באיגרתו:

"... מר רב יצחק, והוא שהיה בפירוז שבור עת שכבשה עלי בן אבוטאלב, ויצא מר רב יצחק מפרוז שבור לקראתו, והקביל פניו, וקיבלו עלי בן אבוטאלב באותה שעה בתשעים אלף מישראל".

הערות ומקורות

  1. ^ האמגושים - כוהני הדת הפרסית; וכן אנשי כת המזדקים, שזכתה לתמיכת המלך קבאד הראשון, והמשיכו לפעול גם בשנות שלטונו של כוואסרו הראשון, שלא היה מתומכיהם. פעולותיהם החלישו את מעמד השלטון הסאסאני.
  2. ^ אגרת רב שרירא גאון.
  3. ^ בתרגום לעברית.

קישורים חיצוניים

  • פירוז שבור, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
  • פירוז שבור באתר JewishEncyclopedia.com (באנגלית)