שבתי צבי – הבדלי גרסאות

שבתי צבי בציור משנת 1665.

שבתי צבי (1 ביולי 1626 - 17 בספטמבר 1676) משיח השקר הידוע ביותר בהיסטוריה היהודית. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות.

ביוגרפיה

ראשית ימיו

שבתי צבי נולד באיזמיר ביום שבת, ט' באב ה'שפ"ו (1 ביולי 1626). הוא היה בנו השני של מרדכי צבי, סוחר עופות וביצים שהתעשר, כנראה ממוצא רומניוטי, והיה לסוכן של סוחרים אירופיים. שמו שבתי ניתן לו על פי המנהג לקרוא לילד שנולד ביום שבת בשם שבתי.

בצעירותו למד שבתי צבי אצל רבני איזמיר, רבי יוסף איסקפה, ורבי יצחק די אלבה. הוא נסמך לתואר "חכם" בידי רבי יוסף איסקפה, והיה מקובל בין חכמי איזמיר.

בילדותו או בנערותו חווה שבתי צבי חוויה מינית קשה ולא ברורה, שהותירה מום פיזי באיבר מינו. לאירוע זה היתה השפעה טראומטית על שבתי צבי, והוא סבל כל ימיו מפחדים ודמיונות בכל הכרוך במין. יש התולים בכך את נישואיו הכושלים.

לקראת היותו בן עשרים החל שבתי צבי להתבודד רבות ולעסוק במיסטיקה ובקבלה, וכן נהג לסגף את עצמו בצורות שונות. בתחילת שנות העשרים לחייו התחתן פעמיים, אך נאלץ להתגרש, מאחר ולא התקרב כלל לנשיו. בני איזמיר תלו את התנהלותו זו בגודל קדושתו ופרישותו. בתקופה זו החלו להתגלות אצל שבתי צבי סימני המוזרויות והשגעונות מהן סבל כל ימיו. על פי התיאורים השונים ניתן להסיק כי סבל מהתקפי מאניה דפרסיה. הפרעה זו התבטאה בהתקפות מחזוריות של "הארות" ו"הסתרות", כאשר בזמני "הארה" היה שבתי צבי יוצא מגדרו בלהט אדיר שהדהים את כל רואיו, בחזונות מיסטיים ומשיחיים ובמעשים מוזרים, ומיד לאחר מכן היה נופל ב"הסתרה" שכללה דכאון עמוק ו"מרה שחורה".

בכ"א בסיוון ה'ת"ח (1648) קיבל שבתי צבי התפרצות גדולה של ההתקפים מהם סבל, ובחזונו נאמר לו כי הוא נמשח למשיח ישראל. הוא לא נמנע מלפרסם את חזונו ברבים, והחל לנהוג מנהגים זרים בפרהסיא, ובפרט בלט בנטייתו לבטא בפרהסיא את השם המפורש ככתבו, למרות האיסור ההלכתי שבדבר. נטייתו זו מוסברת בכך שבתלמוד נאמר כי בימות המשיח יבוטא השם המפורש ככתבו ולא כמו שהוא מבוטא כיום (באותיות השם אדנ"י). שבתי צבי האמין כי הוא המשיח, ומאחר והגיע זמן התגלותו הגיעה העת בה יש לבטא את השם המפורש ככתבו. התאריך כ"א סיוון בו "התגלה" שבתי צבי נחגג בידי מאמיניו במשך שנים רבות.

התפרצותו זו לא זכתה להתייחסות מיוחדת מצד רבני איזמיר, שראו בשבתי צבי חולה נפש ומשוגע, וזלזלו בכוח השפעתו. במהלך השנתיים שלאחר ההתפרצות וההתגלות ישב שבתי צבי באיזמיר ועסק עם תלמידיו וחסידיו בלימוד קבלה עיוני ובריבוי בסיגופים ובטבילות. במהלך שנים אלו חווה שבתי צבי טראומה נוספת, כאשר במהלך טבילה בחוף הים באיזמיר נקלע למערבולת ובקושי ניצל. יום הצלתו, ט"ז בכסלו, נקבע על ידו כחג למאמיניו.

במהלך שנתיים אלו הלכו והחמירו שגיונותיו של שבתי צבי. באחד הימים עלה עם תלמידיו אל אחת הגבעות בסמוך לאיזמיר וניסה לעצור את מהלך השמש בדומה למעשהו של יהושע בן נון. עם החרפת שגיונותיו פקעה סבלנותם של רבני איזמיר, ובראשם רבו, רבי יוסף איסקפה, ורבי אהרן לפפה, והם החלו ברדיפות נגדו על מנת שיעזוב את איזמיר, ובין השנים 1651-1654 גורש שבתי צבי מן העיר.

נדודיו

שבתי צבי נסע ראשית לסלוניקי, בה נוספו לו תלמידים ומעריצים רבים. אך גם בסלוניקי לא נגמל ממנהגיו הזרים. יום אחד סידר לעצמו שבתי צבי טקס נישואין, כאשר הכלה איננה אלא ספר תורה, כאקט של משיחיות, כבכיול המשיח הוא בעלה של התורה. בסלוניקי פרצה סערה עזה בעקבות המעשה, ושבתי צבי התנצל בפני רבני העיר כי כל אדם מישראל נחשב לבעלה של התורה. התנצלויותיו לא סייעו לו והוא גורש מן העיר.

שבתי צבי נדד בערי יוון, ובשנת 1658 הגיע לקושטא עם קהל מעריציו. גם בקושטא הנהיג צבי מפגני ראווה פומביים. יום אחד שוטט בחוצות קושטא עם דג ענקי בעריסת תינוק, ונימק זאת בטעמים קבליים. לאחר מכן חגג את שלושת הרגלים ביום אחד, כחלק מנטייתו לבלבול תאריכים, כאשר ישב בסוכה, חגג בה את ליל הסדר וקרא בתיקון ליל שבועות. בתקופה זו הופיעה נטייתו לברך בעת הפרות הלכתיות את הברכה החביבה עליו "ברוך מתיר אסורים" - כפאפראזה לברכה הנאמרת בעת ברכות השחר. גם את קושטא נאלץ לעזוב תוך זמן קצר, והוא חזר לעיר מולדתו איזמיר.

בימי שהותו באיזמיר שקע שבתי צבי ככל הנראה בדיכאון. אחיו שהתביישו באחיהם ציידו אותו בכסף למחייתו ושלחו אותו לארץ ישראל. בדרכו לארץ ישראל, בשנת 1662, עבר שבתי צבי ברודוס ובמצרים, בה הצליח לשבות בקסמו את שר האוצר היהודי, הג'יליבי רפאל יוסף. רפאל יוסף התרשם מאד מדמותו הססגונית של שבתי צבי ופרש עליו את חסותו.

בהיותו במצרים התחתן שבתי צבי בשלישית עם אשה תמהונית ממוצא איטלקי בשם שרה. על שרה זו יצאו רינונים בדבר פריצותה, שלא הוכחשו מעולם בידי תומכיו של שבתי צבי, שתלו את נישואיו לפרוצה בנבואת הושע (הושע א׳ 2).

ממצרים המשיך שבתי צבי לירושלים. בירושלים עסק שבתי צבי בעיקר בסיגופים ובלימוד קבלה. למרות שגיונותיו מנהגיו המוזרים היה מעמדו נכבד והוא נבחר לשד"ר שיצא בשליחות ירושלים למצרים. ככל הנראה נבחר דווקא הוא לשליחות מאחר וקרבתו אל הגביר רפאל יוסף ג'יליבי העשיר ביהודי מצרים היתה ידועה. הוא יצא למצרים בסוף 1664, וככל הנראה הצליח ביותר בשליחותו ואסף סכום כסף נכבד.

בעת שהותו של שבתי צבי במצרים חלו בארץ ישראל אירועים ששינו את מהלך חייו.

פגישתו עם נתן העזתי

רבי אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי (1643-1680), היה חכם צעיר יליד ירושלים, שלמד בישיבות ירושלים מפי רבי יעקב חגיז. למרות שהותו בירושלים בתקופה בה שהה שבתי צבי בעיר, לא ידוע לנו על כלשהו ביניהם בתקופה זו, אך לא מן הנמנע ששמעו של שבתי צבי הגיע לאזניו. עם נישואיו (בערך 1664) העתיק את מקום מגוריו לעזה והחל עוסק באינטנסיביות במיסטיקה ובקבלה, והתכנה "נתן העזתי". לדבריו, החלו פוקדים אותו חזיונות וחלומות, ויום אחד התגלתה לו במראה הנבואה דמותו של שבתי צבי, ונאמר לו כי איש זה הינו המשיח. כמו כן, נאסר עליו לספר לאיש על חזיונו, עד אשר יופיע בפניו האיש אותו ראה בחלומו.

נתן העזתי עצמו תיאר באגרותיו את סדר נבואתו, אותה הוא מתמצת במשפט הבא:

כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר

נתן העזתי החל מתפרסם כנביא, ואנשים נהרו אליו על מנת שיתן תיקון לנפשם ויורה להם את דרך התשובה. השמועה על הנביא בעזה הגיעה למצרים בשנת 1665, ושבתי צבי שחיפש מנוח לנפשו, מיהר לעזה לפגוש בנתן. פגישה זו, שהתרחשה בשנת 1665, הייתה האפיזודה הראשונה בסדרה של התרחשויות, שעתידות היו לחולל טלטלה עצומה בקהילות ישראל בשנים שלאחר מכן.

עד לפגישתו עם נתן העזתי לא חרגו דבריו של שבתי צבי בדבר משיחיותו לשלבים מעשיים. נראה כי בתקופות הנורמליות בחייו אף לא היה שלם עם מעשיו בעת התקפות השגעון שלו. פגישתו עם נתן העזתי שינתה את מהלך העניינים. נתן העזתי שכנע את שבתי צבי כי הוא אכן המשיח המובטח, וגילה באוזניו את נבואותיו, ושבתי צבי מצידו ציווה עליו לשנות את שמו מאברהם נתן לנתן בנימין. שבתי צבי יצא לירושלים להביא את בשורתו, ואילו העזתי הפיץ את הידיעה לכל קהילות ישראל במכתבים,והציג את עצמו כנביא המנבא את משיחיותו של שבתי צבי:

אחינו בית ישראל: ידוע להוי לכם שנולד משיחנו בק"ק סמירנה (=איזמיר) נקרא בשמו שבתי צבי, אשר במהרה תגלה מלכותו, ויקח כתר מלכות מראש מלך ישמעאל וישים על ראשו, והמלך ילך אחריו כעבד כנעני כי לו המלוכה. ואחר זה יהיה משיחנו נעלם מעיני כל ישראל לא ידעו אנה לכתו אם חי הוא אם מת. ומשיחנו ילך מעבר הנהר סמבטיון, וגם משה רבנו עליו השלום נולד לו בת בשמה רבקה אשר יקח אותה משיחנו לאשה, ומשה רבינו מצפה ביאת משיחנו, וכשיבוא משיחנו אצלו ויעברו עד בני רכב או בני משה ועשרת השבטים את הנהר סמבטיון אשר ידוע שמעולם לא עבר אדם שם, כי בכל ימות השבוע הוא רץ ונמהר זורק אבנים גדולות רק בשבת בו ינוח, וכשאדם רוצה לעבור שם בשבת כשבא אצל היהודים עשרת השבטים סוקלין אותו יען אשר חילל את השבת, כדין תורתנו הקדושה. אבל כשיעבור משיחנו עם משה רבנו ועשרת השבטים אז ינוח ויעמוד מלזרוק עד אשר יעברו כל היהודים ואז יתחיל כמנהגו הראשון לזרוק. ואז ירד מן השמים אריה דבי עילאה ופרומביא שבפי האריה יהיה נחש עם שבעה ראשים, ואש תצא מפי האריה. וירכב משיחנו ויוליך משיחנו את משה רבנו ואת כל היהודים לירושלים, ובדרך יפגע בם גוג ומגוג ועמו עם כחול אשר על שפת הים הולך ללחום עמו. ומשיחנו שבתי צבי לא בחנית ובחרב ילחם, רק ברוח שפתיו ימית רשע ויפיל אותם ארצה בדברי אלהים חיים. ובבוא משיחנו ומשה רבנו עם כל היהודים לירושלים, אז ירים ה' אלהינו את בית המקדש מן השמים, בנוי בזהב ואבנים טובות המאירים כל קרתא דירושלים.ומיד יקריב משיחנו קרבנות לה', ואחר זה תהיה תחיית המתים בכל העולם, ומי יכול להאריך באלו הדברים כי רזין הם ולא ניתנו ליגלות לכל אדם, רק עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון. וכתבתי לכם תכף הדבר למען תדעו כי במהרה תזכו לגאולה. כה דברי נתן בנימין אשכנזי

— תורת הקנאות לרבי יעקב עמדין

נתן העזתי הוסיף להתנבא ולחזות חזיונות משיחיים. הוא הציג בפני שבתי צבי מגילת קלף מזוייפת שכתב בעצמו, וסיפר כי מצא אותה בגניזה עתיקה, וכי היא נכתבה בידי מקובל מחוגו של רבי יהודה החסיד במאה ה-13. מגילה זו מנבאת בדיוק נמרץ על הופעתו של משיח בשם שבתי צבי שיוולד בשנת ה'שפ"ו, ומתאתרת את מעשיו וגלגוליו כולל החוויה המינית הקשה שעבר בצעירותו. שבתי צבי התרשם מאד מהמגילה, והעזתי טרח להפיצה בציבור.

האירועים בימי צמיחת השבתאות

ציור של שבתי צבי יושב על כסאו כמלך, בשער "תיקון" שהודפס באמסטרדם בשנת 1666

ציור דמיוני של עינויים וסיגופים שקיבלו על עצמם מאמיני שבתי צבי לכפר על עוונותיהם

שבתי צבי שב לירושלים, אך לא זכה בה לקבלת פנים אוהדת. ליצני העיר התלוצצו על חשבונו ואמרו: "הלך שליח ובא משיח". בשל נטישתו החפוזה את שליחותו והליכתו לעזה, טענו בירושלים כי הכסף שאסף במצרים לא הגיע בשלמותו, והוא נתבע לדין על ידי ראשי ה"כוללות" בפני הקאדי. למזלו של שבתי צבי נטה הקאדי לקבל את גירסתו ושחרר אותו מכל אשמה, ולפי מסורת השבתאים אף התיר לו לרכב על סוס בחוצות העיר, מעשה שהיה אסור בתכלית על יהודים. לאחר תקופה קצרה התחוללה בעיר שערוריה סביב מנהגיו המוזרים ושגיונותיו של שבתי צבי, ורבני ירושלים, ובראשם רבי יעקב חגיז ורבי יעקב צמח, נקטו בקו תקיף ופרסמו נגדו חרם חמור, ולמרות האהדה הציבורית הוא נאלץ לעזוב את העיר. הוא החל במסעו לאיזמיר, ועבר בדרכו בצפת, דמשק, ובחאלב בה שהה מספר חודשים ובה גייס תמיכה עצומה סביבו מכל רבני העיר.

בה בעת הופצו איגרותיו של נתן העזתי בכל רחבי העולם היהודי והתקבלו בשמחה עצומה. בכל רחבי העולם היהודי, בתימן, פרס, המזרח התיכון, צפון אפריקה, ובכל רחבי אירופה התעוררו התקוות המשיחיות, ומספר המתנגדים לתנועה המשיחית היה אפסי. באירופה התקבל שבתי צבי כמשיח בעיקר בהשפעת פרעות ת"ח ת"ט שהתרחשו ב-1648 וב-1649, והותירו את היהודים במצב כלכלי, דתי, חברתי וביטחוני קשה. היהודים באירופה פירשו את מצבם כחבלי משיח והאמינו שהגאולה קרובה, וכאשר שבתי צבי הכריז על עצמו כמשיח העם קיבל אותו בהתלהבות. בכל רחבי העולם ואף בעיתונות הלועזית של הימים ההם נפוצו שמועות שונות על שבתי צבי ועל הגאולה. השמועות סיפרו על מלחמות ונצחונות, על שובם של עשרת השבטים, ואפילו על כיבוש ירושלים בידי שבתי צבי. חסידיו כינו אותו "אמיר"ה" (ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו") כפאפראזה לכינויו של הח'ליפים המוסלמיים המוקדמים "אמיר המאמינים".

בארץ ישראל זרמו יהודים לעזה, בה פעל נתן העזתי ונתן לכל אחד "תיקון" לנשמתו. תנועת תשובה המונית שלא היתה כמותה התעוררה בארץ ישראל וגרפה בעקבותיה את יהדות התפוצות. הודפסו "תיקונים" רבים שכללו סדרי תפילות ותחינות על פי הוראותיו של נתן העזתי. שנים לאחר התפוגגות התנועה המשיחית עדיין הזכירו רבנים רבים בערגה את תנועת התשובה שהתעוררה בימי שבתי צבי. יהודים רבים בכל רחבי העולם מכרו את כל נכסיהם ועסקו בתפילות ובסיגופים בציפייה להופעתו של שבתי צבי שיעלה את היהודים לארץ ישראל.

בעוד העולם היהודי מתענג על חודשים של אופוריה משיחית, שב שבתי צבי על גלי האהדה הציבורית לאיזמיר בספטמבר 1665. במשך חודשיים ישב במנוחה בביתו, ובחנוכה תכ"ו באה מצידו התפרצות משיחית גדולה. הוא שב לחזונותיו ו"נבואותיו", והתהלך בחוצות איזמיר כמלך בראש תהלוכות גדולות. כאשר נודע לו כי רבני העיר מתייעצים כיצד לפעול בעניינו, הכריז על יום תפילה למאמיניו ביום שישי 11 בדצמבר 1665. במהלך יום זה התרחשו התנגשויות אלימות באיזמיר בין מאמיני שבתי צבי ובין מתנגדיו, וביום שבת שלמחרתו עלו האירועים האלימים בדרגה באופן משמעותי. לאחר תפילת שחרית יצא שבתי צבי בראש כמה מאות ממאמיניו לכיוון בית הכנסת של העדה הפורטוגזית, עליה נמנו ראשי מתנגדיו. מתפללי בית הכנסת נעלו אותו מבפנים, אך שבתי צבי ניפץ את הדלת בגרזן ונכנס לבית הכנסת, הפסיק בכוח את התפילה והכריח את המתפללים לשמוע את דרשתו. לאחר הדרשה הוציא חומש מודפס והכריז כי קריאת התורה תעשה מתוכו, ולא מתוך ספר תורה כפי שההלכה דורשת. במהלך קריאת התורה קרא שבתי צבי לעלות לתורה לשבעה ממקורביו ולאחר מכן לשבע נשים, כאשר הוא מאלץ את כולם להגות את השם המפורש בעת קריאתם בתורה. את כל העולים לתורה במעמד זה הכתיר שבתי צבי ל"מלכים" במקומות שונים בעולם, ואת אחיו אליהו צבי למלך תורכיה. לאחר קריאת התורה ביים תקיעת שופר כאשר הוא תוקע בידיו ולא באמצעות שופר, ולאחר מכן חירף וגידף במשך שעה ארוכה את רבני איזמיר שנכחו במקום ובראשם רבי חיים בנבנישתי, מחבר הספר "כנסת הגדולה", שלימים היה מראשי תומכיו. לסיום ריקד בבית הכנסת עם ספר תורה בידו כאשר הוא מזמר שיר אהבה בספרדית שהיה אהוב עליו ביותר ותלה בו סודות קבליים רבים.

לאחר השבת החריפה התפרצותו של שבתי צבי, ורוב בני העיר עברו למחנה תומכיו, כולל רבני העיר אותם תקף. באותם ימים היתה יריבות קשה בין רבני העיר רבי חיים בנבנישתי ורבי אהרן לפפה, כאשר האחרון היה מראשי רודפיו של שבתי צבי. שבתי צבי הודיע על הדחתו של הרב לפפה שנאלץ להמלט מהעיר, ומינה את הרב בנבנישתי, שעבר למחנה תומכיו, לרבה של העיר. בימים אלו התיר שבתי צבי איסורים הלכתיים רבים, ואף התייחד עם שתי גרושותיו, מה שעורר עליו את חיצי מתנגדיו ביתר שאת. הוא הכריז על ביטולו של צום עשרה בטבת, ביצע "מינויים" רבים נוספים של תומכיו למלכים על חלקים בעולם, ועל אחרים הכריז כי הם גלגולים של מלכים שונים ממלכי יהודה וישראל. התפרצותו הגיעה לשיאה כאשר יצא את איזמיר לכיוון קושטא ב-30 בדצמבר 1665, לדברי חסידיו על מנת להסיר את כתרו של הסולטן ולמלוך תחתיו.

מאסרו של שבתי צבי

קובץ:Shabbatai3.jpg

ציור דמיוני של שבתי צבי מקבל אורחים בעת מאסרו. לא ברור האם הכוונה למאסרו הראשון או השני.

השמועות בדבר יציאתו של שבתי צבי לקושטא הגיעו במהירות לידיעת השלטונות, והווזיר הגדול אחמד קיופרילי הורה לעוצרו. עם הגעתו לנמל קושטא לעיני אלפי יהודים חוגגים שבאו לקבל את פניו נעצר שבתי צבי בידי שוטרים תורכיים, וקהל מקבלי פניו פוזר במכות אלות. שבתי צבי הוחזק במעצר במשך כמה ימים שבהם הובא למשפט אצל הווזיר בעוון בגידה. מהלך הדיון איננו ידוע, אך בסופו החליט הווזיר שלא להוציא אותו להורג והורה על הגלייתו והחזקתו במעצר במבצר גליפולי, אליו הגיע ב-19 באפריל 1666, ערב פסח ה'תכ"ו. מסופר כי עם הגעתו לגליפולי שחט שבתי צבי כבש בתור קורבן פסח ואכלו עם בני חבורתו מבלי להסיר מהכבש את החלב, איסור הלכתי שהעונש עליו הינו כרת, כאשר הוא מברך את הברכה החביבה עליו בעת הפרות הלכתיות: "ברוך מתיר אסורים". שלטונות הכלא נהגו בו בסובלנות נדירה והתירו לו לקבל מבקרים בתאו תמורת שוחד. מעצר זה לא פגם בהתלהבות הכללית, ומשמעויות מיסטיות מרחיקות לכת ניתנו למעצר. האגדות שהופצו באירופה בידי חסידיו של שבתי צבי שסיפרו כי הוא נוהג שם כמלך, וכי בקרוב ממש יסיר את כתרו של הסולטן הטורקי וישב על כסאו. במהלך חודשי מאסרו נהרו אלפי יהודים מכל רחבי העולם לבקר את "שבתי צבי המלך" בכלאו והביאו לו מתנות יקרות ערך. שבתי צבי אכן נהג עצמו כמלך וביצע מדי יום טקסים מלכותיים. אישים ידועים רבים באו לבקרו ובהם בנו ובן-אשתו של רבי דוד הלוי סגל, רבה של לבוב שבפולין ובעל ספר ההלכה "טורי זהב", שהאגדה קישטה את ביקורם במעשיות רבות. הקדחת המשיחית בכל העולם היהודי הלכה והתפשטה, ובודדים היו שהעזו לצאת בגלוי נגד האמונה בשבתי צבי. אחד הבודדים היה רבי יעקב ששפורטש, שישב אז בלונדון ובהמבורג, שסיכם את פרשת שבתי צבי בספרו הגדול "ציצת נובל צבי", בו כלל גם את כל אגרותיו מהתקופה ההיא. אך רוב הרבנים שהתנגדו לתנועה השבתאית גזרו על עצמם שתיקה מחשש לפגיעה בהם ומתוך הכרה בחוסר התועלת שבעימות גלוי.

לקראת צום שבעה עשר בתמוז ה'תכ"ו הכריז שבתי צבי על ביטולם המוחלט של כל הצומות והתעניות. הכרזה זו נשלחה לכל רחבי תבל, ושבתי צבי ורובם המוחלט של מאמיניו אכלו ושתו ביום זה. מעשה זה נשנה בצום תשעה באב בשנה זו, ונצרב בתודעה הלאומית לאחר התפוגגות התנועה כחטא שחטא רובו המכריע של העם.

נקודת המפנה חלה בביקורו של מקובל מפולין בשם נחמיה כהן אצל שבתי צבי. על דמותו של כהן לא ידועים לנו פרטים רבים, אולם ידוע כי היה דמות ידועה בחוגי המקובלים במזרח אירופה, וכי שבתי צבי עצמו ידע על בואו הצפוי וציפה כי תמיכתו של כהן בו תגביר את התמיכה הציבורית בו. כהן הגיע למבצר גליפולי בג' באלול ה'תכ"ו (3 בספטמבר 1666), אולם להפתעתו של שבתי צבי לא קיבל את משיחיותו כמובנת מאליה, אלא התווכח איתו מרות במשך שלושה ימים רצופים בקשת רחבה של נושאים קבליים בנסיון להוכיח לו כי איננו המשיח. מקורות שונים טוענים כי נקודת המחלוקת היתה טענתו של כהן כי הוא עצמו משיח בן יוסף, ומאחר ולא מילא עדיין את משימתו לא ייתכן שמשיח בן דוד התגלה. בסיומו של הויכוח התפרץ כהן לעבר שבתי צבי וצעק כי הוא רמאי וכי דינו מיתה כדין מסית ומדיח. כהן הבין כי אנשיו של שבתי צבי יקומו עליו לרוצחו, והצהיר באוזני המשמר התורכי כי ברצונו להתאסלם. לאחר שחבש את המצנפת המוסלמית ביקש כהן ממפקד המצודה להעבירו לחצר הסולטן באדריאנופול על מנת למסור תלונה על שבתי צבי. לאחר שהובא כהן לאדריאנופול הטיח האשמות קשות בשבתי צבי וטען שהוא מסית לקשר, וכי אין לסולטן לחשוש מכוחותיו המיסטיים מאחר והוא שקרן והוזה. לאחר שהגיש את התלונה בפני הסולטן ברח כהן מתורכיה בחזרה לפולין שם שב ליהדותו בגלוי.

ההאשמות זכו לאוזן קשבת, ושבתי צבי הובא למשפט בפני מועצת הסולטן באדריאנופול בט"ז באלול תכ"ו. שבתי צבי הכחיש כל קשר לתנועה המשיחית סביבו ולשגעונות המיוחסים לו, וניתנה בפניו האפשרות לבחור בין מוות ובין התאסלמות. שבתי צבי בחר להתאסלם, ושמו המוסלמי נקרא מוחמד אפנדי והוא קיבל את התואר "באשא קאפיג'י" (שומר החצר, כתואר של כבוד ולא בפועל) ונקבעה לו קיצבה ממשלתית מכובדת מקופת הסולטן.

לאחר ההתאסלמות

התאסלמותו של שבתי צבי הכתה בתדהמה את העולם היהודי, וגרמה לרוב מאמיניו לזנוח את האמונה בו. עם זאת, רבים נתפסו ליאוש מהמשיח שהכזיב, וידועים מקרים של יהודים שהתנצרו או התאסלמו בעקבות ההמרה. הזרם המרכזי ביקש להשכיח את החרפה, ספרי קהילות הושמדו ונמחקו ונאסר להזכיר את שמו של שבתי צבי. כדי למנוע מקרה נוסף של אדם שיכריז על עצמו כמשיח, הוטלו במזרח אירופה בידי ועד ארבע ארצות הגבלות על לימוד הקבלה ורק לאנשים בקיאים בתלמוד ובהלכה הותר ללמוד אותה כדי למנוע מאנשים לבוא לידי טעויות.

במזרח התיכון ובארצות הבלקן עדיין שמרו רבים אמונים לרעיון המשיחי, למרות המלחמה העזה שניהלו הקהילות נגד מאמיני שבתי צבי. עם פרסום ההמרה יצא נתן העזתי את עזה בדרכו לאיזמיר, על מנת לחזק את מאמיניו. בסוף ינואר 1667 הגיע העזתי לסביבות איזמיר, אך רבני העיר מנעו ממנו את הכניסה לעיר במשך זמן מה, ורק כעבור מספר שבועות נכנס לעיר. הוא ריכז סביבו את מאמיניו והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי. ההתאסלמות הוסברה כירידה לקליפות האיסלם, כדי להוציא משם את הניצוצות שנשבו (ראה מושגי יסוד בקבלה). מקורות רבניים עתיקים פורשו מחדש בדרך שתתאים לרעיון קבלי נועז זה. לאחר מספר חודשים ניסה העזתי להגיע אל אדריאנופול, כנראה על מנת לפגוש בשבתי צבי עצמו, אך הכניסה לעיר נמנעה ממנו והוא הוסיף לנדוד ברחבי הבלקן, תראקיה, אסיה הקטנה, והגיע גם לאיטליה, ולחזק את מאמיני שבתי צבי עד מותו ב-1680.

שבתי צבי עצמו נותר באדריאנופול ביחד עם אשתו וקבוצה מנאמניו שהתאסלמו בעקבותיו, ובשנת 1667 נולד לו בן שנקרא ישמעאל-מרדכי. התפרצויותיו לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. כלפי חוץ נהג כמוסלמי לכל דבר, אך הוסיף לשלח איגרות למאמיניו שלא התאסלמו בהן מוסברת ירידתו למעמקי הקליפות כמעשה מיסטי, וקיים קשר רצוף עם קהילות של מאמינים. בשנת 1669 הוא נפגש עם נתן העזתי, והשנים ביקרו מספר פעמים יחדיו בקהילות השבתאיות באדריאנופול, קושטא, וסלוניקי. הוא גם הוסיף להתהלך בראש תהלוכות של מאמיניו, ומספר פעמים ביקר בבתי כנסת בעיר וקיים בהם טקסים ספק יהודיים ספק מוסלמיים.

באוגוסט 1672 נסע שבתי צבי עם אנשיו לקושטא, שם הוסיף לנהוג בטקסיו, ובתחילת ספטמבר נעצר בידי השלטונות בשעה שהתפלל באחד מבתי הכנסת בעיר והועבר תחת משמר כבד לאדריאנופול בעוון בגידה בדת המוסלמית. הוא הוחזק במאסר ארבעה חודשים, ובינואר 1673 הוגלה למבצר יולכון באלבניה (היום במונטנגרו). בתקופה זו יצר משנה קבלית חדשה, שעיקריה הם קיומם של שני אלוהים נבדלים. הראשון הוא ה"אין סוף", והשני "אלוהי ישראל", הנאצל ממנו.

בתקופה זו לא פסקו השערוריות סביב שבתי צבי. הוא התחתן עם נערה מקושטא שהיתה מאורסת לגבר אחר ואף ילדה לבעלה הראשון בן אחרי נישואיה לשבתי צבי, דבר שהביא במבוכה גדולה את חסידיו. אברהם היכיני, ממקורביו של שבתי צבי ומראשי מאמיניו לאחר ההמרה ניסה להסביר את המעשה כאילו לא היה ולא נברא אלא נסיון הוא מהקב"ה האם ימשיכו מאמיניו להאמין בו. לאחר מכן נישא גם לבתו של יוסף פילוסוף מסלוניקי, שהיה מאוחר יותר מראשי כת הדונמה שהתאסלמו. הוא הוסיף לקיים קשר רצוף עם קהילות של מאמיניו בבלקן ובאיטליה.

שבתי צבי מת בשעת תפילת נעילה ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) והוא בן 50. נתן העזתי הפיץ בקרב המאמינים את הרעיון לפיו שבתי צבי "התעלם באורות העליונים", כלומר הפך לחלק מהאלוהות ולא מת, ובמהרה "יתגלה" שנית ויגאל את ישראל.

עד היום קיימת בתורכיה קהילה מוסלמית-שבתאית של צאצאי המתאסלמים עם שבתי צבי ונקראת דונמה.

דמותו של שבתי צבי בהיסטוריה

דמותו של שבתי צבי נצרבה בתודעה הלאומית של עם ישראל כ"גדול משיחי השקר". עובדה זו נעוצה בעיקר בהיקף העצום של התנועה השבתאית שהקיפה את העולם היהודי כולו, ובשנים הרבות שארכו עד שנשכח זכרה מהעם ופסקו מאמיניה.

דמותו של שבתי צבי שימשה רבות הוגים חרדים בבואם לתקוף תנועות שהיו בעיניהם משיחיות. מתנגדי התנועה הציונית עשו שימוש רב בהשוואתה לתנועה השבתאית ובהשוואת בנימין זאב הרצל לשבתי צבי עצמו. גם בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר פרצה המחלוקת בתוך הציבור החרדי בין הליטאים בראשות הרב שך לבין חסידי חב"ד, דימו הליטאים את מנהיג חב"ד, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון לשבתי צבי, בשל טענת המשיחיות שטענו עליו חסידיו.

ראו גם

• נתן העזתי
• שבתאות
• משיח שקר
• דונמה
• יעקב ששפורטש

לקריאה נוספת

• שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, גרשם שלום, תל אביב תשי"ז.
• ציצת נובל צבי, רבי יעקב ששפורטש, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, ארבעה כרכים.
• קיצור ציצת נובל צבי לרבי יעקב ששפורטש, מאת דוד מילדולה, אמשטרדם תי"ז.
• תורת הקנאות, רבי יעקב עמדין, אמשטרדם תקי"ב.
• משיחי השקר ומתנגדיהם, בנימין שלמה המבורגר, בני ברק 1989.
• משיח של גילוי עריות, אלי שי, תל אביב 2002

קישורים חיצוניים

• שבתי צבי באנציקלופדיה "דעת"
• אלי אשד, "המשיח מאיזמיר", האייל הקורא, חלק א', חלק ב'
• שבתי צבי והתנועה השבתאית, באתר "בעקבות משיח"
• איך ללמד קבלה : על הנאו שבתאות בישראל
• משיח שקר יכול להראות אמיתי: תעוד מבן דורו של שבתי צבי
• קובץ:Adobepdfreader7 icon.png צבי לוקר, היכן נקבר שבתי צבי, על מאמר מאת יוסף ינון פנטון בנושא מקום קברו של שבתי צבי, פורסם בפעמים, 29, תשמ"ז 1986, עמ' 152-153
• קובץ:Adobepdfreader7 icon.png ראובן פיינגולד, סיפור שבתי צבי מאת מומר ספרדי באיטליה במאה הי"ז, פורסם בפעמים, 49, סתיו תשנ"ב, עמ' 93-106
• ג'נגיז סיסמן, בולדוזר על בית המשיח, באתר הארץ, 23.03.07
• שבתי צבי ב- jewishencyclopedia.

הערות שוליים

תבנית:Link FA