קרב פוסאדה
קרב פוסאדה הוא שם שניתן בתקופה המודרנית לקרב שנערך בסתיו 1330 בין כוחות נסיכות ולאכיה בהנהגת בסראב הראשון ובין הצבא ההונגרי בהנהגת מלך הונגריה, קארוי רוברט לבית אנז'ו. אירוע צבאי זה הפך לסמל העצמאות של ולאכיה ותושביה הרומנים ביחס לכתר ההונגרי.
מקורות היסטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב מצוין על ידי כמה כרוניקות מימי הביניים: "הכרוניקה המצוירת" מווינה (Chronicon pictum) מסביבות שנת 1360, הכרוניקה של יאנוש טורוצי - "דברי ימי ההונגרים" (Chronica Hungarorum), מסביבות שנת 1455 וספריו של ההיסטוריון הפולני יאן דלוגוש מהשנים 1480–1486 (Annales seu cronici incliti regni Poloniae), כמו כן על ידי כמה כֲתבים הונגרים, פולנים וגרמנים מהמאה ה-15 וה-16, החוזרים בעיקר על הדיווח שבכרוניקה הווינאית.
האירוע המלחמתי מוזכר גם בתעודות הונגריות בנות הזמן, מהמאה ה-14, מהן יכלו ההיסטריונים להפיק פרטים נוספים אודותיו.
השם פוסאדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל המקורות הנ"ל אין זכר לשם "פוסאדה", מילה שציינה מקום תלול, קשה לגישת בני אדם, המוגן על ידי גורמים טבעיים או מלאכותיים.
הפיכתה לטופונים התרחשה בתחילת המאה ה-15, בתעודות הונגריות הנוגעות לקרב אחר, משנת 1395, שבין השליט הרומני ולאד חומס הכתר ובין זיגמונד לבית לוקסמבורג, מלך הונגריה. שתי תעודות מהשנים 1408 ומ-1438, מדברות על "ההרים הקרויים פוסאדה", בעוד דיווח של המלך זיגמונד עצמו משנת 1397 מוסר את העובדה כי הקרב פרץ "בזמן שעלינו על פסגות ההרים, הקרויים בדרך הרגיל פוסאדה, דרך מעברים ושבילים צרים בין שיחים גדולים".
השם "קרב פוסאדה" נכנס למסורת ההיסטוריוגרפית הרומנית בתחילת המאה ה-20 עקב השערתו של ההיסטוריון ניקולאיה יורגה כי שני הקרבות ב-1395 וב-1330 אירעו באותה זירה, דהיינו, בגיא צר שלדעתו נקרא "פוסאדה", בדרך אל העיר קמפולונג.
תיאור האירועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1324 הייתה נסיכות ולאכיה נתונה תחת חסות הונגריה, בראשה עמד המלך מבית אנז'ו, קרל רוברט. כעבור שנה, ב-1325, פלש שליט ולאכיה, בסראב הראשון, לאזור המערבי הסמוך, ה"באנאט של סברין", צעד שגרם להידרדרות ביחסיו עם המלך. יתרה מזו, החל משנת 1327, סירב בסראב לשלם לכתר ההונגרי את המס השנתי הקבוע. המלך קרל רוברט, ככל הנראה בהשפעת יועצו, דנש (דיוניסיוס) סֵץ' (לעתיד באן של סברין), החליט על מהלך צבאי על מנת להעניש את הווסאל הסורר ולהחזיר את שטח הבאנאט של סברין לשליטת הממלכה ההונגרית.
בספטמבר 1330 יצא קארוי רוברט את בירתו הזמנית בעיר טימישוארה, כבש בסערה את מחוזות סברין, פלש לאולטניה החרוכה מבעוד מועד בידי בסארב, והתקדם אל בירת השליט הרומני, קורטיה דה ארג'ש. בשל אסטרטגיית הגנה זו של בסראב, נותר הצבא ההונגרי במהרה ללא אספקת מזון והורעב.
בדרכו קיבל המלך משלחת רומנית שביקשה שלום. בסאראב הציע בתמורה ויתור מצידו על העיר טורנו סברין, הבטיח לחזור לשלם מס, למסור את אחד מבניו כבן ערובה בחצר המלך ולשלם בנוסף סכום של 7,000 מרקים כפיצוי. באיגרת בסראב הוסיף את המלים הבאות: "רק שיואיל לחזור בשלום ויימנע מסכנות, כי אם יבוא הנה, לא יוכל להימלט מהן". קארוי רוברט סירב לקבל את ההצעה. הוא הגיב ביהירות ואמר שבסראב הוא רועה צאן בשרותו וידאג למשוך אותו החוצה בזקן ממאורתו.
בהמשך הצליחו הלוחמים ההונגרים להגיע לקורטיה דה ארג'ש הריקה מאדם ולהציתה. כאמור, הרומנים נסוגו בפני ההונגרים כשהם משמידים כל העולה בדרכם. לאחר שהלוחמים ההונגרים הרעבים התייאשו מהאפשרות לפגוש את הצבא הרומני או לחלופין, למצוא מזון, ניתנה פקודת הנסיגה, אך בדרך חזרה, בעודם בשיא מצוקת הרעב, המתינו להם הרומנים.
הצבא ההונגרי נלכד על ידי חייליו של בסראב בגיא צר ובמערכה שנמשכה ארבעה ימים, בין ה-9 ל-12 בנובמבר, הובסו ההונגרים והמלך שלהם נמלט משם כאשר הוא מחופש לאחד מנאמניו, דז'ה הדרווארי (Dezső Héderváry), בנו של דנש, שלפי הכרוניקה, הקריב עצמו למענו.
בין הנופלים היו אצילים הונגרים רבים, ביניהם גם טמאש, הוויווד של טרנסילבניה, אנדראש לבית אלבה, נושא חותם המלך, והכומר המוודה של המלך. חלק מהשורדים נפלו בשבי.
לפי כמה מקורות הונגרים והכרוניקה של יאן דלוגוש הגיעו הצדדים להסכמה על הפסקת הלחימה כשאחד התנאים היה שהרומנים ידריכו את הצבא הפולש בדרך הכי קצרה חזרה להונגריה. אולם מורי הדרך הרומנים הם שהובילו את החיל ההונגרי לגיא שבו טמן להם בסראב מלכודת. א. קסנופול פקפק באמיתות דיווחים אלה והחשיב אותם כניסיון להצדיק את התבוסה המבישה של הצבא המלכותי.
תעודה הונגרית משנת 1351 מוסרת שלעזרת הרומנים באו כמה קבוצות של בני ברית טטרים.
לפי כרוניקה אנטיקווה, שהיא הכרוניקה העתיקה של הסכסונים הטרנסילבנים, גם תושבי העיר סיביו שמרדו אז במלך הונגריה, שיתפו פעולה עם בסראב.
השלכות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כרוניקה של טורוצי מספרת שלידיי הרומנים נפל שלל רב כמו: בגדים יקרים, מטבעות זהב וכסף, כלי שולחן בעלי ערך ועוד.
הניצחון נתן לבסראב אפשרות לחזק אל אחיזתו בוולאכיה, להבטיח את עצמאות המדינה הצעירה ואף להרחיב את גבולותיה. אחרי הקרב שלט בסאראב, שאימץ את התואר מארה וויווד ("רב-וויווד"), ללא עוררין, עד מותו בשנת 1352. בשנים האחרונות של חייו שלט יחד איתו גם בנו, ניקולאיה אלכסנדרו.
היחסים עם הונגריה השתפרו בשנת 1342 בעקבות מותו של קארוי רוברט ועליית בנו לאיוש הראשון על כס הונגריה. בשנת 1354 ניקולאיה אלכסנדרו, יורשו של בסראב הכיר את הסוזרניות ההונגרית.
על מיקום זירת הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד עכשיו לא נקבע בוודאות איפה התרחש הקרב. המקומות המועמדים בעיני ההיסטוריונים הם: עמק הנהר אולט, חבל לובישטיה, טיטשט, במחוז ולצ'ה, אזור מהאדיה, בבאנאט של סברין, הפרוזדור רוקר (מחוז ארג'ש) -בראן ועמר הפרחובה.
משקל רב ניתן בבחירת המיקום לדרך נסיגת הצבא ההונגרי. הדרך הבטוחה יותר יכלה להיות זו של טורנו סברין, בעוד הדרך הקצרה ביותר הייתה צריכה להיות זו המובילה לסיביו או לבראשוב. אין כל עדות לכך שאכן הרומנים הובילו את אויביהם אל הדרך הקצרה בחזרה להונגריה.
המקורות ההיסטוריים מספקים מעט מידע גאוגרפי על הסוגיה. הכרוניקה המצוירת בווינה מזכירה רק "דרך כלשהי" (quondam via ), בין מקומות צרים passus strictissimos, סלעיים ולא מיוערים, ושתי המניאטורות המציגות את קרב לא מאפשרות זיהוי כלשהו. בניגוד למאמר בכרוניקה המצוירת, תעודות מהחצר ההונגרית וגם הכרוניקה הטבטונית של פטר מדויסבורג, מדברות על אזור עתיר יערות.
- א.אזור מהאדיה השערה זו הועלתה לראשונה על ידי פ. דרגלינה, ללא נימוקים כלשהם, בשנת 1899
הוא סבר שהקרב אירע בקניון הקראינה, במעברים הצרים שבין אורשובה ובין מהאדיה.
ק. רזקייביץ' מציין ש"דרך המלח" שדרכו נכנס הצבא ההונגרי היה מסלול התחבורה הרגיל שבין הונגריה ובין ולאכיה, והוא סבור שבחזרתו להונגריה קארוי רוברט בחר מן הסתם בדרך שהכיר היטב ולא בדרך לא ידועה. רזקייביץ' מציג כמה עדויות מתוך התעודות שהוצאו מהקצנלריה של המלך: תעודה מ 17 באפריל 1331 מציינת שהקרב אירע מעבר ל"הר הוולאכים" (כלומר - הר הרומנים), ( trans alpem Olachorum, כאשר המלך עצמו מזכיר ב 2 בנובמבר וב-22 בנובמבר 1332 כי הקרב התרחש "ביציאתנו משם", כלומר בגבול בין הונגריה וולאכיה.
ב-26 בנובמבר 1332 קארוי רוברט העניק תעודת מענק לרוזן פאל ולאחיו, הרוזן לורינץ, - ששניהם השתתפו בקרב, וציין בה כי הלחימה התרחשה כשהגענו לאזורי ספר של ממלכתנו, אשר בסראב הכופר, בנו של תוכומריוס, החזיק אותם שלא כדין בוולאכיה, תוך התעלמות מוחלטת מאיתנו ומכתרנו. אזור הספר היחיד של הממלכה ההונגרית שנמצא באותו רגע תחת שליטת בסראב היה הבאנאט של סברין, בניגוד לשבועתו כחוסה של הכתר. מתוך סברה זו, ההיסטוריון זיהה את הר הרומנים שבו דובר עם ההר ולאשקו מיק (1739 מ'), וכזירת הקרב בחר באזור בין אורשובה ובין צפונה של מהאדיה.
ב. חבל לובישטיה- עמק הנהר אולט
הראשון שבחר באזור הזה היה אורליאן סצ'רדוציאנו בשנת 1934 ויון קוניה שנה אחריו. שניהם הסתמכו על שלוש נקודות - הנחה:
- הצבא ההונגרי נסוג בסתר,
- לפיכך ברח בדרך הקצרה ביותר אל עבר הגבול
- הדרך הזאת אינה יכול להיות אחרת מזו של טרנסילבניה, דרך חבל לובישטיה ואחר כך עמק האולט.
אם הנקודה הראשונה אינה נכונה, נופלות גם שאר ההנחות.
סיבה אחרת לנסיגה בדרך קצרה הייתה אולי הרעבת הצבא ההונגרי, המוזכרת בכרוניקה המצוירת. רזקייביץ' מטיל ספק בכך מפני שלדעתו הצבא ההונגרי נהג להצטייד באספקה במסעותיו ומחשיב את הטענה כתירוץ המיועד להסתיר את הסיבות האמיתיות לתבוסה ההונגרית.
רזקייביץ' מזכיר גם את היחסים המתוחים שבין שלטון המלך ובין תושבי סיביו (הרמנשטאט). בשנת 1324 ארעה אף סכסוך מזוין בין הצדדים. עד ליום מותו של קארוי רוברט היחסים נשארו קרים ומתוחים. יתרה מזו כרוניקה של המתנחלים הסכסונים הטרטנסילבנים "כרוניקה אנטיקווה" מציינת כי בעת הקרב משנת 1330 תושבי סיביו התמרדו נגד קרל רוברט, וכרתו ברית עם בסראב. תנאים סוציו-פוליטיים אלה פסלו כמעט לגמרי את האפשרות של נסיגה דרך סיביו.
בדיפלומה מ-11 בנובמבר 1336 שניתנה על ידי המלך לסגן הקנצלר טאטאמר ולאחיו של זה, באקו, כאות הערכה על זכויותיהם במסע משנת 1330, מציינת את סיכון באותה עת של הדרך בעמק האולט. "שאשר יחד עם כל עוצמת צבאנו יצאנו לסרוק את ולאכיה, באקו, מפקודת הגבר הרם טמאש, הווידווד של טרנסילבניה, אדונו, אץ בעקבותינו ובעקבות אדוננו עם אנשים מעטים, תוך שליחויות ועניינים סודיים, הגנה מפני האויבים ומפני סכנת המוות בעזר שכלו הפיקח, ותוך הינצלות מפליאה ובמזל, השיג אותנו עד למצודת קורטיה דה ארג'ש שם התפלאנו עם כל הצבא מהגעתו הבלתי צפויה". במשך השנים המרחק בין ארג'ש ובין טימישוארה (משם יצא הצבא ולשם שב המלך) נשאר אותו אחד, ללא קשר למסלול שנבחר - דרך טורנו סברין או דרך סיביו.
מסורות אחדות רומניות והונגריות (ראה ההיסטוריון אנגל פאל) שהיו מקובלות בעבר ממשיכות למקם את האירוע במעבר ההרים טורנו רושו (המגדל האדום), 30 ק"מ דרומה מסיביו. הכפר פרישאן Perişani במחוז ולצ'ה חוגג כל שנה את יום הניצחון של בסראב ב-12 בנובמבר, מתוך ביטחון שהמעבר בין ההרים קוזיה וקרוצ'ה דה פיאטרה ("צלב האבן") הוא זירת ה"קרב פוסאדה" כשהוא נמצא במסלול שהוביל מוולאכיה לטרנסילבניה (פרישאן-קמפן-טלמאצ'ו-סיביו). [1] בחבל לובישטיה חוגגים ב 9 בנובמבר, יום תחילת הקרב "פוסאדה", במקום הנקרא פריפוארה, Pripoare בגיא ביאשולוי Valea Băiaşului. [2]
ג.המעבר רוקר- בראן
מי שתמך במיקום זה היה ניקולאיה יורגה. הוא סבר שהקרב התנהל בקניון פוסאדה בדרך אל קמפולונג - מוסצ'ל.
ד.בעמק הפרחובה
ההשערה שהקרב התקיים בעמק הנהר פרחובה נתמכת על ידי החוקר פלוריאן ניקו סנדולסקו על סמך שלשה נימוקים מרכזיים: 1.- אם אכן השתתפו בקרב גם בני ברית טטרים, הזירה הייתה צריכה לאפשר גישת נסיגה נוחה שלהם אחרי שוך העימותים. 2.-דיווח הנוסע הפולני מאציי סטריקובסקי (1547 - 1582) שבא מקושטא בדרך למולדתו. המסלול שבחר היה סיליסטרה - קלראש - עמק הפרחובה - חבל ברסה - מעבר ההרים אויטוז - מולודבה. תוך כדי נסיעתו סיפר שראה אנדרטה שהוקמה ככל הנראה על ידי בסראב לזכר ניצחונו על ההונגרים. "כאשר קרולוס, מלך הונגריה, יצא ללא סיבה למלחמה נגד בסראב, שליט ולאכיה, הובס בעורמה, על ידי ולאכים ועל ידי מולדבים, כך שבקושי נמלט המלך להונגריה יחד עם קבוצה קטנה של מלווים. באותו מקום שבו התרחש הקרב, הוולאכים בנו מנזר והקימו שלשה עמודי אבן שראיתי במו עיני בשנת 1575 כשבדרכי מטורקיה עברתי אחרי העיר גרגיצה, יומיים מרחק מסיביו, שהיא עיר בטרנסילבניה, מעבר להרים. סנדולסקו סבור שמדובר במנזר הקרוי בעם "שלושה לוחות אבן" Trei Lespezi, הנמצא בפוסאדה פרחובה וששופץ על ידי משפחת קנטקוזינו בשנת 1661. המיקום מתאים גם למרחק יומיים רכיבה מסיביו. 3. וסוף סוף ולא דבר של מה בכך - בדיפלומה מ-13 בדצמבר 1335 אל ניקולאה רדוסלב, המלך קארוי רוברט מציין כי "בעזרת אלהים, על שכך להט האויבים ויכולנו לפרוץ בצד הימני של חומת האויבים ועל ידי הימלטות דרך הפריצה בקרב שבא עלינו בהפתעה, ... מצאנו הזדמנות לישועה ויצאנו הביתה". כיוון תנועה זה של המלך אחרי ההימלטות פורש על ידי החוקר כמתאים לעמק הפרחובה כדרך מוצא מוולאכיה.
בסיום - פ.נ. סנדולסקו מציע עוד הנחה המתייחסת לצורות הסגנון שבדיווח הכרוניקה המצוירת. כך למשל מתוארת לכידת החיילים "כמו הדגים בסל הדייג" (vârşă), בתוך פרוזדור "דמוי ספינה צרה", שבה התנגשו זה בזה "כפי שמתנענעים הקנים ברוח" תיאור זה הולם, לדברי סנדולסקו, עמק עם חוט מים, דהינו הנהר פרחובה, שעל גדותיו גדלים קנים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Constantin Rezachevici, Lupta lui Basarab I cu Carol Robert în Banatul de Severin..., în „Magazin istoric”, nr. 4 (289) din aprilie 1991, pp. 51 - 54.
(קונסנטין רזקייביץ' - מאבקו של בסראב הראשון עם קארוי רוברט בבנאט של סברין..." בכתב העת "מגזין איסטוריק" מס 4, 289, מאפריל 1991, ע' 51–54)
- Florin-Nicu Smărăndescu, ... sau pe Valea Prahovei?, în „Magazin istoric”, nr. 4 (289) din aprilie 1991, pp. 55 - 56.
(פלורין-ניקו סמרנדסקו - " ...או בעמק הפרחובה? " ב"מגזין איסטוריק" מס.4, 289, אפריל 1991, עק 55–56)
- "ההיסטוריה של הרומנים" מאת קונסטנטין ק. ג'ורסקו - אוסף ספרי היסוד של התרבות הרומנית. רומנית
- Bertényi Iván: Magyarország az Anjouk korában, Gondolat – 1987, ISBN 9632817761
(איוואן ברטני - הונגריה בימי בית אנז'ו - הוצאת "גונדולאט", 1987, הונגרית
- Képes krónika (Hasonmás kiadás), Helikon – 1987 (הכרוניקה המצוירת - מהדורת העתקים, הליקון, 1987)הונגרית
