טארגה פלוריו

**איטליה טארגה פלוריו**
ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	1906
תאריך פירוק	1977
עיר מארחת	סיציליה
הכי הרבה זכיות	פורשה (11 זכיות)
	www.targa-florio.it
קואורדינטות	37°56′52″N 13°47′10″E / 37.947777777778°N 13.786111111111°E

טארגה פלוריו (באיטלקית: La Targa Florio) היה מרוץ סיבולת למרחק ארוך למכוניות ספורט אשר נערך בין השנים 1906–1977.

הטארגה פלוריו היה לחלק מרכזי באליפות העולם למכוניות ספורט בין השנים 1955–1973, ועל כן נחשב לאחד מן המרוצים היוקרתיים ביותר. המרוץ התקיים בכבישים ציבוריים בהרי סיציליה כאשר בשנותיו הראשונות קוים במסלול המלא דרך כל האי סיציליה, ואילו בעשורים האחרונים לקיומו קוצר המסלול לאורך של 72 קילומטר ונערך מסביב לרכס הרי מדוניה בלבד אשר הוקפו 11 פעמים. בשנת 1977 בוטל המרוץ מסיבות בטיחותיות.

היסטוריה

מרוץ הטארגה פלוריו נוסד בשנת 1906 על ידי התעשיין האיטלקי האמיד וינצ'נצו פלוריו. המרוץ נחשב לאחד הקשים ביותר באירופה כאשר בגרסתו המקורית כלל 3 הקפות באורך 148 ק"מ כל אחת ומרחק כולל באורך 446 ק"מ של מסלול המורכב מכבישים הרריים תלולים הכוללים עליות רבות ועקומות חדות, ובגבהים בהם נעשו לעיתים קרובות שינויים קיצוניים באקלים. את המרוץ הראשון אשר נערך בשנת 1906 ניצח הנהג אלסנדרו קניו במהלך מרוץ שארך 9 שעות ומהירות ממוצעת של 50 קמ"ש.

עד לשנות ה-20 הפך מרוץ הטארגה פלוריו לאחד מן מרוצי המכוניות החשובים ביותר באירופה, כאשר בשנים אלו עדיין לא נוסד מרוץ 24 השעות של לה מאן.

בשנת 1953 נוסדה תחרות אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאשר החל משנת 1955 ועד לשנת 1973 היווה מרוץ הטארגה פלוריו חלק מרכזי באליפות העולם. את מרוץ 1955 ניצחה קבוצת מרצדס בנץ לאחר שזכתה בשני המקומות הראשונים, הצוות הראשון כלל את הנהגים סטירלינג מוס ופיטר קולינס, והצוות השני כלל את הנהגים חואן מנואל פנג'יו וקרל קלינג.

גרסאות המסלול

במהלך שנות קיומו של המרוץ נעשה שימוש במספר גרסאות של מסלולים. מסלול הגרנדה (Grande) המקורי כלל הקפה אחת באורך 148 ק"מ, בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1906-1911 ועוד פעם אחת נוספת בשנת 1931. בין השנים 1912-1914 המרוץ נערך על פני הקפה אחת במסלול באורך 975 ק"מ מסביב לסיציליה, אשר התארך ל-1,080 ק"מ בשנים 1948-1950. מסלול הגרנדה המקורי בן 148 הק"מ קוצר פעמיים: פעם אחת ל-108 ק"מ תחת השם מדיו (Medio) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1919-1930, ופעם נוספת קוצר למסלול בן 72 ק"מ תחת השם פיקולו (Piccolo) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1932-1936 ובין השנים 1951-1958.

נקודת הזינוק והסיום של המרוץ הייתה בקומונה צ'רדה. הקפת המסלול נערכה נגד כיוון השעון וכללה שינויי גובה של החל מ-600 מטרים ועד לירידה לגובה פני הים מהעיירה קלטבוטורו לעיירה קולסאנו.

נהגים רבים העידו כי רמת הקושי של מסלול מרוץ הטארגה פלוריו הייתה חסרת תקדים וחוויית הנהיגה האתגרית לא דמתה לאף מסלול אחר בעולם מלבד הנורבורגרינג, מסלול המרוצים הארוך ביותר בעולם (22.8 ק"מ) אשר תוכנן ונבנה לשם כך במיוחד. לשם השוואה רוב מסלולי המרוצים שנבנו מכילים עד כ-20 פניות כאשר הנורבורגרינג בתצורתו המלאה מורכב מ-174 פניות ואילו מסלול הטארגה פלוריו מורכב מ-2000 פניות בתצורת הגרנדה, 1300 פניות בתצורת מסלול מדיאו ו-800 פניות בתצורת פיקולו.

מנצחי המרוץ

אלסנדרו קניו מנצח המרוץ הראשון שנערך בשנת 1906

שנה	נהגים	מכונית
1977	איטליה רפאל רסטיבו איטליה אלפונסו מרנדינו	שברון B36-ב.מ.וו
1976	איטליה אוג'ניו רנה איטליה ארמנדו פלורידיה	אוסלה PA4-ב.מ.וו
1975	איטליה נינו ואקרלה איטליה ארתורו מרצריו	אלפא רומיאו T33
1974	צרפת ז'ראר לרוס איטליה אמילקרה בלסטריירי	לנצ'יה סטראטוס
1973	שווייץ הרברט מולר הולנד חיס ואן לנפ	פורשה 911
1972	איטליה ארתורו מרצריו איטליה סנדרו מונארי	פרארי 312PB
1971	איטליה נינו וקארלה הולנד טוינה הזמנס	אלפא רומיאו T33
1970	שווייץ יוזף סיפרט בריטניה בריאן רדמן	פורשה 908
1969	גרמניה גרהרד מיטר גרמניה אודו שוץ	פורשה 908
1968	בריטניה ויק אלפורד איטליה אומברטו מליולי	פורשה 907
1967	אוסטרליה פול הוקינס גרמניה רולף שטומלן	פורשה 910
1966	בלגיה ווילי מירס שווייץ הרברט מולר	פורשה 906
1965	איטליה נינו וקארלה איטליה לורנצו בנדיני	פרארי 275P2
1964	בריטניה קולין דייוויס איטליה אנטוניו פוצ'י	פורשה 904
1963	שוודיה יואקים בונייה איטליה קרלו מריה אבטה	פורשה 718
1962	בלגיה ווילי מירס מקסיקו ריקרדו רודריגס בלגיה אוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1961	גרמניה וולפגנג פון טריפס בלגיה אוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1960	שוודיה יואקים בונייה גרמניה הנס הרמן	פורשה 718
1959	גרמניה המזרחית אדגר בארט גרמניה וולפגנג זיידל	פורשה 718
1958	איטליה לואיג'י מוסו בלגיה אוליבייה ז'נדבייה	פרארי 250
1957	איטליה פביו קולונה	פיאט 600
1956	איטליה אומברטו מליולי גרמניה פריץ הושקה פון הנסטיין	פורשה 550
1955	בריטניה סטירלינג מוס בריטניה פיטר קולינס	מרצדס-בנץ 300 SLR
1954	איטליה פיירו טרופיי	לנצ'יה D24
1953	איטליה אומברטו מליולי	לנצ'יה D20
1952	איטליה פליצ'ה בונטו	לנצ'יה אוארלייה
1951	איטליה פרנקו קורטזה	פרייזר נאש
1950	איטליה מריו בורניג'יה איטליה ג'יאנקרלו בורניג'יה	אלפא רומיאו 6C
1949	איטליה קלמנטה ביונדטי איטליה אלדו בנדטי	פרארי 166
1948	איטליה קלמנטה ביונדטי איטליה איגור טראובצקוי	פרארי 166
1940	איטליה לואיג'י וילורזי	מזראטי 4CL
1939	איטליה לואיג'י וילורזי	מזראטי 6CM
1938	איטליה ג'יובאני רוקו	מזראטי 6CM
1937	איטליה ג'וליו סברי	מזראטי 6CM
1936	איטליה קונסטנטינו מג'יסטרי	לנצ'יה אוגוסטה
1935	איטליה אנטוניו בריביו	אלפא רומיאו P3
1934	איטליה אקילה ורצי	אלפא רומיאו P3
1933	איטליה אנטוניו בריביו	אלפא רומיאו 8C
1932	איטליה טציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1931	איטליה טציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1930	איטליה אקילה ורצי	אלפא רומיאו P2
1929	צרפת אלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1928	צרפת אלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1927	איטליה אמיליו מאטרסי	בוגאטי טייפ 35
1926	איטליה ברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1925	איטליה ברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1924	גרמניה כריסטיאן ורנר	מרצדס אינדי 2.0
1923	איטליה אוגו סיבוצ'י	אלפא רומיאו RL
1922	איטליה ג'וליו מזטי	מרצדס GP\14
1921	איטליה ג'וליו מזטי	פיאט 451
1920	איטליה ג'וליו מזטי	נאצארו GP
1919	צרפת אנדרה בוילו	פיג'ו EXS
1914	איטליה ג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1913	איטליה פליצ'ה נאצארו	נאצארו טיפו 2
1912	בריטניה סיריל סנייפ	SCAT
1911	איטליה ג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1910	איטליה פרנקו טוליו קריולאטו	פרנקו אטומובילי
1909	איטליה פרנצ'סקו צ'ופה	S.P.A
1908	איטליה וינצ'נצו טרוקו	איזוטה פרסקיני
1907	איטליה פליצ'ה נאצארו	פיאט
1906	איטליה אלסנדרו קניו	איטלה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טארגה פלוריו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של טארגה פלוריו (באנגלית ובאיטלקית)