פורטל:מוזיקה קלאסית/יצירות קלאסיות
היצירה המוזיקלית היא אחד ההיבטים החשובים ביותר במוזיקה הקלאסית.
מלחין, בבואו לחבר מוזיקה, בוחר בצורה המוזיקלית שישווה לה, ויהיה זה קטע קטן לכלי סולו או סימפוניה כבירה בנוסח מאהלר, ליד לקול ופסנתר או אורטוריה לצוות זמרים, מקהלה ותזמורת, סונאטה לכלי יחיד או שמינייה. המלחין יכול לתכנן מראשית הכתיבה יצירה לתזמורת סימפונית מלאה או לתזמר מלודיה, בין אם פרי עטו ובין אם יצירה של זולתו. הצורות המוזיקליות הן רבות מאוד והן התפתחו במשך השנים, כשכל תקופה מפתחת צורות ומבנים חדשים על יסודות שנבנו בתקופות שקדמו לה. צורות כגון מדריגל ומוטט היו אופייניות למוזיקה עתיקה, בעוד שהקונצ'רטו, ואחריו הסימפוניה, התפתחו בתקופות מאוחרות יותר, כל תקופה והמבנה הצורני האופייני לה. אם בתקופות שמימי הביניים עד המאה ה-18 היו הצורות המוזיקליות מוכתבות על ידי מסורת מגבילה, הרי חדשנותו של בטהובן בראשית המאה ה-19 הביאה לפריצת דרך אצל חלק מן המלחינים, במשך התקופה הרומנטית וביתר שאת במוזיקה של המאה ה-20 וה-21, שבה נפרצו לכאורה כל הגדרות וכל מלחין הישר בעיניו יעשה (ראו ג'ון קייג', מוזיקה אליאטורית).
צורות מוזיקליות קטנות כמו מחולות בנוסח מנואט, פולונז, סרבנד וכדומה יכולות להופיע בנפרד, לכלי סולו או להרכב קאמרי קטן, או בסוויטה, צורה שהייתה מקובלת מאוד בתקופת הבארוק. מנואט, טריו, רונדו, סקרצו וכדומה מופיעים גם כפרקים בסונאטות של התקופה הקלאסית, ושירים עשויים להוות חלק ממחזורי שירים גדולים כדוגמת מסע החורף או הטוחנת היפה. אחת הצורות הגדולות, המורכבות והמפוארות ביותר היא האופרה, המשלבת בה צורות שונות, מאריה לקול סולו ועד מקהלות ענק, בלט ופעלולים שונים כיד הבמאי הטובה עליו. מאז הסימפוניה התשיעית של בטהובן ניתן ביטוי גם לקול האנושי בסימפוניות (השנייה, השלישית והרביעית של גוסטב מאהלר, לדוגמה). יצירה מוזיקלית יכולה להיות תוכניתית (הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז) או מוזיקה אבסולוטית, חילונית או דתית כמו מיסה, רקוויאם או פאסיון, כשהתוכן הכנסייתי מכתיב את מבנה היצירה.
לערך המלא • לקטגוריית הצורות המוזיקליות
|
|
|
|
|
|
|