תישית
תישית (בערבית: تيشيت; בצרפתית: Tichit) היא עיירה קטנה מבוצרת (קסר) במחוז טכאנת (تكانت) במרכזה של מאוריטניה. תישית ושלוש הערים האחרות, ואדאן, שינגטי וולאתה, הן ארבע הערים ששרדו במאוריטניה מאז ימי הביניים. הערים הוקמו לאורך נתיבי השיירות שחצו את הסהרה, ושימשו כמרכזי דת מוסלמיים.
 | |||||
| מדינה |
 מאוריטניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| קואורדינטות | 18°26′30″N 9°29′30″W / 18.441666666667°N 9.4916666666667°W | ||||
| אזור זמן | UTC+0 | ||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
העיר התפתחה סביב מסגד ונבנו בה בתי מגורים למורים ולתלמידים, וכן מחסנים ואכסניות לסוחרים ולעוברי אורח. בתי העיר נבנו בצורה אופיינית כך שיוכלו להעניק מענה לתנאי האקלים המדבריים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על תישית ועל שלוש ערי מצודות נוספות במדינה כעל אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
עריכההעיר נוסדה בשנת 1150 ועיקר פרנסתה על גידול תמרים במטעים שמדרום לעיר. לפי המסורת שוכנת תישית על תל בו התקיימו שבע ערים שונות זו אחר זו. במאה ה-11 הייתה תישית עיר ברברית חשובה ובמאה ה-12 נשלטה בידי שושלת מוראבט הברברית. העיר שכנה בשולי האימפריה של ניז'ר על נתיב הסחר בין ולאתה לוואדאן, ובמאה ה-13 עלתה חשיבותה בשל הסחר במלח שעבר דרכה. תישית בוצרה במאה ה-16 אך בשל מלחמות שבטים במאות ה-18 וה-19 עלה חלק ממנה באש. למרות מאבקים אלה, שמרה העיר על חשיבותה והייתה אחת הערים הגדולות בסהרה המערבית בסוף המאה ה-19, עת התגוררו בה כ-6,000 איש. אולם עם הירידה בהפקת המלח באזור היא שקעה במאה ה-20.
מבנה העיר
עריכהבמרכזה של העיר ניצב המסגד ולידו מינרט רבוע. הבתים והחצרות הולכים וגדלים ככל שהם מרוחקים מהמסגד, ולאורך הרחובות חומות מתמשכות שבהן קבועים חלונות בגובה הקרקע ודלתות. הרחובות הצרים והמפותלים יוצרים אזורים מוצלים. בתי העיר בנויים מאבן, עץ או חומר, וקירותיהם מעוטרים לעיתים בדוגמאות אבן. רוב הבתים שימשו את התושבים הנוודים למגורים במשך תקופה קצרה בשנה, ועל כן שימשו בעיקר לאחסון. לחדרי הבתים אין ייעוד מוגדר וזה משתנה בהתאם לצרכים. מביצורי העיר שסימנו את קו הגבול בין העיר העתיקה לרבעים החדשים נותרו מקטעים בודדים בלבד. בתי העיר בנויים בהתאם לרובעיה באבן אדומה או ירוקה, ואבן לבנה שמורה למבנים הגדולים.
קישורים חיצוניים
עריכה