בן עזאי
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ מקום פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| "מערת שם ועבר", מקום קבורתו המסורתי של בן עזאי (לפי זיהוי משנת 1300 לערך) | |
| לידה | פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| מקום קבורה | מערת שם ועבר, צפת (זיהוי מסוף המאה ה-13) |
| השתייכות | דור שלישי לתנאים |
| רבותיו | יהושע בן חנניה, עקיבא בן יוסף |
| בני דורו | שמעון בן זומא, אלישע בן אבויה |
שמעון בן עזאי, המכונה במקורות "בן עזאי" (לעיתים "בן עזיי"), היה התנא בן הדור השלישי, בתחילת המאה ה-2 לספירה. היה מופלג בהנהגות של מידת חסידות, עד שהפך בעצמו לסמל למידה זו, ונאמר עליו בגמרא ש"הרואה בן עזאי בחלום, יצפה לחסידות"[1].
חייו
רבו היה כנראה רבי יהושע בן חנניה, נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא[2]. בן עזאי הצטיין בשקידתו בלימוד התורה ונאמר עליו ש"משמת בן עזאי בטלו השקדנים". לא ידוע היכן הוא גדל, וכנראה שבדומה לר' עקיבא, הוא התחיל ללמוד תורה בגיל מאוחר. מסופר כי בתו של ר' עקיבא הבטיחה לו שתינשא לו בתנאי שיעסוק בתורה (כפי שעשתה אמה לאביה), והוא הסכים. לא מבואר בתלמוד האם הוא אכן נשא אותה לאישה ומיד גירש אותה[4], או שמעולם לא התחתן איתה, או שאירס אותה אך לא נשא אותה, אך ידוע שחי ללא אשה עד סוף ימיו מכיוון ש"נפשו חשקה בתורה"[5]. הוא מכונה במשנה בכינוי "בן עזאי", ללא התואר "רבי", היות שנפטר צעיר קודם שזכה לסמיכה ומשום שלא היה נהוג לסמוך אדם שאינו נשוי. אמנם במקומות מסוימים נזכר בשם רבי (משנה, מסכת ידים, פרק ג', משנה ה').
מותו
אף מיתתו של בן עזאי הייתה מפורסמת ובה ניכרת מידת חסידותו.
במסכת חגיגה (דף י"ד עמוד ב) מסופר ש"ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא... בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו, אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום".
וכן במדרש איכה רבה (ב,ד): "בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, אֶת כָּל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי יְשֵׁבָב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, וְרַבִּי חוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן, וְרַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם, וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן, וְרַבִּי עֲקִיבָא, וּבֶן עֲזַאי, וְרַבִּי טַרְפוֹן".
קברו
על פי ספר "סדר קברי אבותינו ז"ל"[6] משנת 1300 לערך, בן עזאי נקבר במערה בצפת, המזוהה כיום עם "מערת שם ועבר", לצד תנאים נוספים.
הדיון על פרישותו
בתלמוד ובספרות ההלכה נידונה השאלה האם בן עזאי נהג כהלכה בכך שלא נשא אישה, וביטל מצוות פריה ורביה. להלכה פסקו רמב"ם[7] ושו"ע[8] שמי שנפשו חשקה בתורה כבן עזאי, ולא נשא אשה - אין בידו עוון. ואמנם כתבו כמה אחרונים שאין בידו עוון, אך לכתחילה אין לנהוג כך.[9]
מאמריו
בן עזאי עסק רבות בענייני בית המקדש וסדרי הקורבנות, ואף בענייני נזיקין. הוא נודע כחכם גדול, ובני הדורות שלאחריו השתבחו בו בשעה של הארה שכלית, והתבטאו בלשון "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא"[10]. על פי המסופר במסכת חגיגה, היה אחד מארבעת החכמים שנכנסו ל'פרדס', אך כוחו לא עמד לו והוא נפטר כתוצאה מכך. לפי חלק מהדעות[11] הוא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו על ידי מלכות רומי. ידועה במיוחד קביעתו בספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב (גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד), כי יש כלל גדול מ"ואהבת לרעך כמוך":
...ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה; בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה[12].
אמרות נוספות משל בן עזאי:
- בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.
- הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. (משנה, מסכת אבות, פרק ד')
- מכאן אמר בן עזאי: מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. (משנה, מסכת סוטה, פרק ג', משנה ג')
- בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (הכוונה לר' עקיבא) (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ח, עמוד א').
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "בן עזאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, באתר היברובוקס
- בן עזאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי שמעון בן עזאי, באתר אהלי צדיקים
שמעון בן עזאי תנא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מסכת ברכות, דף נ"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א'
- ^ במדרש שיר השירים פרשה א מסופר שביקש ממנה שתביא לו קיתון של מים לטול ידיו לפני קריאת שמע, וכשראה את המים בידה התחיל לדרוש על הפסוק בישעיהו מ יב ”מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם”. הירושלמי[3] כותב שבן עזאי ידע לדבר בשבעים לשון. במשך כל הזמן שדרש אשתו עמדה על ראשו וחיכתה שיסיים. כשסיים לדרוש התסכל עליה ואמר לה: "עד עכשיו את עומדת בכאן?" ואמרה לו: "הן". אמר לה: "לכי לבית אביך, שאי אפשר לי באישה."
- ^ ראו: תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ג, עמוד א', ובתוספות שם.
- ^ רשימת אילן ב'
- ^ אישות, טו, ג
- ^ אבן העזר, א, ד
- ^ ט"ז אה"ע א, ו; נחלת צבי.
- ^ בבלי עירובין כט עמוד ב ועוד
- ^ עיין באיכה רבה פרשה ב, מדרש תהלים פרק ט, ובמדרש שיר השירים פרשה א
- ^ וראו: בנימין לאו, הקדושה שבין איש לרעהו, באתר הארץ, 25 באפריל 2007