משנה כלים טו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טו · משנה ב | >>
ארובות של נחתומים, טמאות.
ושל בעלי בתים, טהורות.
סירקן או כרכמן, טמאות.
דף של נחתומין שקבעו בכותל, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים.
סרוד של נחתומין, טמא.
ושל בעלי בתים, טהור.
גיפפו מארבע רוחותיו, טמא.
נפרץ מרוח אחת, טהור.
רבי שמעון אומר, אם התקינו ט להיות קורץ עליו, טמא.
וכן המערוך, טמאי.
אֲרוּבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, טְמֵאוֹת;
- וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טְהוֹרוֹת.
- סֵרְקָן אוֹ כִּרְכְּמָן,
- טְמֵאוֹת.
- דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.
- סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא;
- וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טָהוֹר.
- גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, טָמֵא.
- נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת, טָהוֹר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו, טָמֵא.
- וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ, טָמֵא:
ארוכות -
- של נחתומין - טמאות.
- ושל בעלי בתים - טהורות.
- סירקן, או כירכמן - טמאות.
- דף של נחתומין שקבעו בכותל -
- רבי אליעזר - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- סרוד -
- של נחתומין - טמא.
- ושל בעלי בתים - טהור.
- גיפפו מארבע רוחותיו - טמא.
- נפרץ מרוח אחת - טהור.
- רבי שמעון אומר:
- אם התקינו להיות קורץ עליו - טמא.
- וכן המערוך - טמא.
ארובות של נחתומים - לוחות הנחתום אשר יסדיר עליהן הלישה, והיה עליהן צורת כלים.
ושל בעלי בתים - אין להן צורת כלים, ולזה לא יטמאו. אלא אם כן צבען וקשטן וייפן ומשחן בששר או כרכמן בכרכום, ואז יהיה בה צורת כלי ויהיה טמא, לפי שפשוטי כלי עץ טהור כמו שביארתי, אמנם יטמאו בגזרה דרבנן.
ודף של נחתומים - לוח פשוט יקטפו עליו הבצק. וכבר אמרו בתלמוד בדף של מתכת מחלוקת, אשר פשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה כמו שיתבאר. אולם דף של עץ, אף על פי שהוא מקבל טומאה מדרבנן כאשר קבעו בכותל, הנה הוא טהור לדברי הכל.
סרוד - הוא כלי מעץ ישתמשו בהן בעת הלישה לרחוץ את הידים, ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן. ותרגום "בגדי השרד"(שמות לא, י) "לבושי שימושא".
גיפפו - עשה לו מסגרת סביב, תרגום "ויחבק"(בראשית כט, יג) "וגפיף", והוא הקפת הזרוע בצואר.
קורץ - יחתוך עליו הבצק.
והמערוך - הלוח אשר יעריכו עליו הלחם העשוי שתי מערכות.
ותמונת אלו הכלים מפורסמים אצלם והיה ראוי שיאמר בקצתן טמא ובקצתן טהור. ושלימות הדין יהיה מגיע בידך, שכל כלי עץ שעליו צורת כלי אם היה פשוט הנה הוא אינו מקבל טומאה מדאורייתא, אולם כלי מתכות הנה פשוטיהם ומקבליהם טמאים מדאורייתא, וכן כלי עץ לעניין משכב ומושב לבד הנה פשוטיהן טמאין במשכב הזב ומושב מדאורייתא, כמו שהתבאר במקומות מזאת המסכתא.
ואין הלכה לא כרבי אליעזר, ולא כרבי שמעון:
ארובות. פי' בערוך עריבות של נחתומים שלשים שם הלחם עוד פי' ל"א ארוכות בכ"ף לוחים ארוכים שמקריבין עליהן לחם. עוד פי' לשון אחר עריכות שמעריכין עליו לחם:
של בעלי בתים. לא מייחדי לכלי עד שיסרק או יכרכם אבל של נחתום אע"פ שלא סירק ולא כרכם:
סירקן. פי' בערוך יפם בסירקון והוא הששר כדכתיב (יחזקאל כג) חקוקים בששר (ירמיה כב) ומשוח בששר:
כרכמן. בערוך חיבר כמו הא דתניא בספ"ק דחולין (דף כה.) לשבץ לגרר ולכרכם ובספרים שלנו כתיב ולכרכב. והגאון פי' שייפה אותן הכלים בכרכום דהיינו כרכומא רישקא בלשון ישמעאל זעפר"ן:
רבי אליעזר מטהר. בפ' המוכר את הבית (דף סו:) מוקי לה אף בדף של מתכת ומטהר משום דקבעו בכותל:
סרוד. הוא סריד דתנן לעיל בכמה דוכתי ופי' הגאון כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש ועל שם שעשוייה לתשמיש נקראת סרוד כדכתיב (שמות לא) בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא:
גפפו. לסרוד של בעלי בתים עשה לו מסגרת סביב:
אם התקינו להיות קורץ. אע"פ שלא גפפו קורץ עורך עליו לחם ויש אומרים לחתוך עליו בצק מלשון (איוב לג) מחומר קורצתי:
מערוך. פי' גאון וכן בערוך עץ ארכו אמה ומרדדים בו את הרקיקין. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ה] מפני מה ארובות של נחתומין טמאות מפני שהן מיוחדין לכלי ושל בע"ב טהורות עד שייחדם לכלי רבי שמעון אומר מפני מה סרוד של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ עליו ומביא מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא:
ארובות של נחתומים - לוחות שהנחתומים עורכים עליהן את הלחם. ואית ספרים דגרסי עריבות:
טמאות - לפי שעשויין בצורת כלי ז. ואע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו, טמאות מדברי סופרים:
של בעלי בתים טהורות - שאין עליהן צורת כלי:
סרקן - יפן בסריקון. והוא ששר בלשון מקרא. ומשוח בששר (ירמיהו כב). בערבי זנגפו"ר. ובלע"ז מיני"ו:
כרכמן - צבען בכרכום:
דף של נחתומין - דף של מתכת. דאילו דף של עץ, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. ואע"ג דטמא מדרבנן, כשקבעו בכותל טהור לדברי הכל:
ר' אליעזר מטהר - ואין הלכה כר' אליעזר:
סרוד - היא סרידא דתנן לעיל ח בכמה דוכתי. והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה. כדמתרגמינן את בגדי השרד (שמות לא) ית לבושי שימושא:
גיפפו - עשה לו מסגרת סביב. תרגום ויחבק, וגפיף:
אם התקינו - לסרוד של בעלי בתים:
להיות קורץ עליו - כלומר לחתוך עליו הבצק. לשון מחומר קורצתי (איוב לג):
טמא - דסבירא ליה לר' שמעון, מפני מה סרוד של נחתומים טמא, מפני שקורץ עליו את הבצק ומוליך עליו מקרצות לתנור, ושל בעלי בתים נמי אם התקינו להיות קורץ עליו את הבצק ולהוליך עליו מקרצות לתנור, טמא. ואין הלכה כר"ש:
ארובות של נחתומים. לשון הר"ב לוחות שהנחתומים עורכים כו'. ונראה דגריס בכ"ף וכן העתיק במ"ז פ"ז דעדיות. ובערוך כתו' ג"כ גירס' הספר ומפ' אריבות. עריבות שלשים שם הלחם:
טמאות. ל' הר"ב לפי שעשויין בצורת כלי. כ"כ הרמב"ם. דאילו לא נעשו בצורת כלי אפי' מדרבנן לא היו טמאים:
סרוד של נחתומים. כ' הר"ב היא סרידה כו'. כ"כ הר"ש. ומיהו להרמב"ם סירוד דהכא לא זו היא סרידה דלעיל. דאיהו מפרש בסרידה. שהוא לוח נקוב מל' מעשה רשת. דמתרגם עובד סרדתא. כמ"ש הר"ב בשמו במ"ג פ"ח. ואילו הכא מפרש. שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי שרד. לבושי שמושא. ע"כ:
אם התקינו כו'. אף על פי שלא גפפו. הר"ש:
וכן המערוך טמא. אתאן לת"ק להרמב"ם [ריש] פ"ה מה"כ. ולהראב"ד מדברי ר"ש הוא:
המערוך. פי' גאון וכן ערוך. עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה. הר"ש:
(ז) (על הברטנורא) דאי לאו ה. כי, אפילו מדרבנן לא היו טמאים:
(ח) (על הברטנורא) הר"ש. ועיין פרק ח' משנה ג' להר"מ. ואילו הכא מפרש שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנו פני הלחם [וכיוצא בו] זה ממה שיצטרך אליהן:
(ט) (על המשנה) אם כו'. אע"פ שלא גפפו. הר"ש:
(י) (על המשנה) וכן כו'. אתאן לת"ק לדעת הר"מ. ולהר"א, מדברי ר"ש הוא. המערוך, פירש הערוך, עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה:
ארוכות: בכא"ף והן לוחות ואית דגרסי ארובות בבי"ת פי' עריבות שלשין שם הלחם וי"ס דגרסי עריכות פי' שעורכין עליהם הלחם:
דף של נחתומין וכו': ובפ' חומר בקדש דף כ"ד כתבו תוס' ז"ל דכי אמרי' דדף של נחתומין טמא אע"ג דלית ביה קבול כלל היינו משום משמשי אדם ומשמש משמשי אדם ע"כ. ובטור חו"מ סימן צ"ה כתוב וכן רבינו חננאל ז"ל פסק כר' אליעזר דאית ליה כל המחובר לקרקע כקרקע דמי ע"כ וכתוב שם בבית יוסף לא ידענא היכא א"ר אליעזר הכי וכך ה"ל לכתוב ור"ח פסק כרבנן ע"כ פי' כרבנן דפליגי אר' מאיר בפ' שבועת הדיינים דתנן ר"מ אומר יש דברים שהם כקרקע ואינם כקרקע ואין חכמים מודים לו ואפשר להיות דלר' אליעזר דמתני' כיון רבינו חננאל ז"ל ומ"מ קשה לע"ד דא"כ קשיא דרבנן דהכא אדרבנן דהתם ושמא דמפני טעם זה וגם מפני שיש לחלק שום חילוק בין טומאה לשאר דינים לא בחר הרב הגדול מהרי"ק ז"ל לפרש ולומר דהיינו ר' אליעזר דמתני':
בפי' ר"ע ז"ל. [צ"ל לשון מחומר קרצתי כו'] (ואע"ג דטמא מדרבנן) וכו' אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות טמא דס"ל וכו'. מערוך. הוא הלוח שמסדרין עליו הלחם שתים מערכות הרמב"ם ז"ל אבל בערוך פי' עץ ארכו אמה ומרדדין בו הרקיקין ע"כ וכן הביאו הר"ש ז"ל:
יכין
ארובות של נחתומים: הן דפין שלשין עליהן לחם:
טמאות: אע"ג דפשוטי כ"ע הן אפ"ה מדיש להן צורת כלי ומשמשין לאדם וכלים ביחד. מק"ט מד"ס:
ושל בעלי בתים טהורות: מדאין צורת כלי עליהן:
סרקן: ארובות של בעה"ב שצבען אדומין במענניא. כי כך היה הדרך לצבען וה"ה בצבע אחר:
או כרכמן: שצבען בכרכום:
דף של נחתומין: מדקרי לה לעיל ארובה והכא קרי לה דף. ש"מ דהכא לא מיירי בשיש בו צורת כלי כלעיל שמיוחד ללישה. אלא הכא בדף פשוט מיירי שקבעו בכותל כדי שיניח עליו הנחתום ככרותיו למכרן. ואין לדף זה צורת כלי. והיאך אפשר שיק"ט. אע"כ דהכא בדף מתכות מיירי ורק בה פליגי. והא דנקט פלוגתייהו בדף מתכות פשוט ולא בארובות נחתומין. ה"ט מדבעי לאשמעינן רבותא לר"א דאפי' בכ"מ דטמא מדאורייתא. אפ"ה בקבעו בכותל טהור. מיהו כלי המק"ט שקבעו בכלי המחזיק מ"ס. אע"ג דמחשב אהל אפ"ה כל דחזי עדיין לתשמישו הראשון מקבל טומאה עדיין גם לר"א מדשניהן כלי [כפ"כ מ"ה]. מיהו להרמב"ם ארובות של עץ דטמאין רק מד"ס ס"ל לכ"ע דבחברו בקרקע נתבטל מלק"ט. והא דנקט להך דינא הכא בין דיני כלי עץ. היינו רק איידי דאיירי בכלי תשמישי נחתום [ועי' ב"ב דס"ו א']:
ר"א מטהר: מדמחובר לקרקע וכאונקלי לעיל [פי"ב מ"ג]:
וחכמים מטמאים: מדהיה תחלה פשוטי כ"מ ושם כלי עליו. להכי אף שקבעו בקרקע לא נתבטל שם כלי ממנו. עד שיעשה בו שינוי גדול. כדאשכחן בכופת שקבעו בנדבך [פ"כ מ"ה] ובסדין שעשאו ווילון [שם מ"ו]. ור"א ס"ל דדוקא הנהו שרוצה השתא ליחדו לתשמיש אחר מבתחלה. אז לא נתבטל מלק"ט בשקבעו בקרקע רק בעשה בו שינוי גדול. אבל הכא שקודם שקבעו וגם אח"כ מיוחד הוא רק להניח עליו ככרותיו. כשקבעו בקרקע נתבטל מלקבל טומאה [ואילה"ק מכסא שקבע בכלונס (פ"כ מ"ג) דמיוחד גם אחר שקבעו למושב כמעיקרא. ואפ"ה גם בקבעו לא נתבטל מלק"ט. י"ל דהתם כשקבוע בכלונס אינו נאות לישיבה כל כך כמעיקרא כשהיה הכסא מטולטל לנוח עליו. דלא קבעו ע"ג כלונס רק כדי להציץ מעליו למרחוק והו"ל כתשמיש אחר ממעיקרא]:
סרוד: הוא ג"כ דף קטן פשוט של עץ. שמעמיד עליו הנחתום כלי של מים לקטוף בהן הלחם שלש:
טהור: אף דשניהן אין להם ב"ק. וכדמוכח מסיפא דקתני גפפו עכ"פ גם פשוטי כ"ע בשיש להן צורת כלי וכו' ועשויין לקבלה מק"ט כגון שולחן וכדומה. אבל זה דוקא במיוחדין לקבלה והיינו רק בשל נחתומין אבל של בעה"ב אינו מיחדו לכך מדלש רק לפרקים [רב"א]:
גיפפו: שעשה לו מסגרת סביב:
טמא: דהרי השתא יש לו ב"ק ממש. ולהכי אפי' לא יחדו לקבל מק"ט. אבל סרקן וכרכמן לא מהני הכא דדף קטן כזה שומרו בעה"ב לשאר תשמיש ולא מהני ליה צביעה רק מעשה בגופו ממש [רב"א]. ולפעד"נ דהכא מדמתלחלח מהמים שיעמיד עליו בכלי עי"ז יעביר צבעו מהר ולא מחשב ע"י שצבעו כצורת כלי. אף כשעדיין צבעו עליו. וכסגניות עלין [פט"ז מ"ה]. א"נ להכי לא נקט תנא הכא צבעו. מדאין רגיל בכך מטעם הנ"ל. אבל אם אעפ"כ צבעו. ועדיין צבעו עליו מחשב שפיר כלי:
נפרץ מרוח אחת טהור: נ"ל דקמ"ל דלא מחשב ע"י ג' הגפופים שנשארו בג' צדדיו כצורת כלי:
רבי שמעון אומר אם התקינו להיות קורץ עליו: לחתוך עליו הבצק כשיעור הגלוסקאות שירצה לעשות:
טמא: אף שהוא של בעה"ב וגם לא גפפו. אפ"ה מדהתקינו בשום שאר מעשה שבגופו של הדף לכך. שוב אינו משתמש בו עוד לדברים אחרים. והו"ל כשאר פשוטי כ"ע העשויין לקבלה שמק"ט:
וכן המערוך: מערוך. הוא לוח שעורך עליו הככר לתקנו כראוי טרם שיריצו לתנור. ולהר"ש מערוך הוא עץ קטן כמקל עב ועגול שמרדדין בו רקיקין ראלל האלץ בל"א:
טמא: מדעשוי לקבלה [ומה שהקשה רב"א להר"ש הרי ראלל האלץ אינו עשוי לקבלה. נ"ל דגם הוא עשוי לקבלה שנושאין עליו הרקיקין להריצן להתנור. וכמו שאנחנו עושין כשנאפה מצות לפסח]. ולרבנן דוקא כשמניח עליו שום דבר שינוח שם כעל שולחן וכדומה מחשב עשוי לקבלה. אבל בשעשוי לטלטל שום דבר ממקום למקום. לא מחשב עשוי לקבלה. וכדאשכחן בקנה מאזנים [פי"ב מ"ב] דאע"ג שתולה בו דבר לשקלו אמק"ט רק משום אונקליות שבו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת