|
השורש ס־פ־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
| ס־פ־ר א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
סָפַר
|
סוֹפֵר
(ב׳ פעוּל: סָפוּר)
|
יִסְפֹּר
|
סְפֹר
|
לִסְפֹּר
|
| נִפְעַל
|
נִסְפַּר
|
נִסְפָּר
|
יִסָּפֵר
|
הִסָּפֵר
|
לְהִסָּפֵר
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
סִפֵּר
|
מְסַפֵּר
|
יְסַפֵּר
|
סַפֵּר
|
לְסַפֵּר
|
| פֻּעַל
|
סֻפַּר
|
מְסֻפָּר
|
-יְסֻפַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- נגזר משם העצם סֵפֶר (עיינו באטימולוגיה שם). ההוראה היסודית הייתה: כתב, ערך רשימה, ומכאן הסתעפו ההוראות של מנייה (קל ונפעל) מצד אחד והצגת הדברים (פיעל ופועל) מצד שני.
|