מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
בדידות
|
| הגייה* |
bdidut
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ב־ד־ד
|
| דרך תצורה |
משקל קְטִילוּת
|
| נטיות |
|
- לשון ימי הביניים תחושה של ריחוק מהסביבה, שבגינה אדם מסוים מרגיש לבד.
- ”וּלְהִפָּנוֹת עַד שֶׁיִּתְיַחֵד לְחֶבְרַת הַמַּלְאָכִים, וְלֹא יִהְיֶה מִשְׁתּוֹמֵם בִּיחִידוּת וּבִבְדִידוּת, אֲבָל הֵם צְוָתוֹ.“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק א)
- ”מרגיש הוא בנפשו, שכשהוא יושב בשעות אלו בביתו, חסר לו איזה דבר, שאין לחושים אחיזה בו. בדידות! בדידות עגומה, דומה ליראה ופחד. והיראה אינה יראת העונש. זוהי יראה של בדידות. “ (הוא כועס, מאת יהודה שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
- ”ותימלא נפשו העייפה בדידות אין-קץ. דומיה איומה מסביב, עוד אין חַיִץ בין יום ובין לילה.“ (מעשה בראשית, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- "בּוֹ חִשּׂוּפָהּ הַפִּתְאֹמִי וְהַפָּרוּעַ / שֶׁל הַבְּדִידוּת בֵּין הָרַבִּים וְהַזָּרִים; / בּוֹ הָרֵעוּת יְדֵי אָדָם בַּצַּר בְּרָאוּהָ" (לֵיל חֲנָיָה
, מאת נתן אלתרמן)
