מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
סבלנות
|
| הגייה* |
savlanut
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ס־ב־ל
|
| דרך תצורה |
סבלן + ־וּת
|
| נטיות |
כ׳ סַבְלָנוּתִי
|
- לשון ימי הביניים יכולת של העברה על המידות ומחילה
- כי אשמתם בראשיהם ומנהיגיהם שאין טורחים ללמדם סבלנות והסתפק בהכרחי ולבלתי בקש מותרות (אלשיך במדבר פרק יא)
- תכונה של שליטה ברצונות, שקיומה נותן יכולת המתנה או איפוק או התמדה.
- "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק / סַבְלָנוּת, יַלְדֹּנֶת / בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין סִבָּה לִדְאֹג." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)
- כאשר פקעה סבלנותו של המלצר הוא החליט להתפטר.
