מלבי"ם על דברי הימים א ז
<< · מלבי"ם על דברי הימים א · ז · >>
פסוק יח
<< · מלבי"ם על דברי הימים א · ז · >>
(א) "לבני יששכר". הלמ"ד כמו למ"ד לבני שמעון תולדותיו למשפחותיו, אחר שחשב יחוס יהודה ושמעון ששכן אצלו, וראובן וגד וחצי מנשה, חשב יחוס לוי באמצע השבטים, וחוזר אל יחוס השבטים יששכר מנשה אפרים בנימין, ודן וזבולון ונפתלי נאבד ספר היחוס שלהם ע"י הגלות:
(ב)
"ראשים לבית אבותם לתולע". כי הראשון מבני תולע שהוא עוזו היה לו בן יזרחיה שנפרד להתיחס בפ"ע, רק יתר בני עוזי נחשבו עם אחיו תחת פקודת עוזי אל תולע, והיו ששה ראשים מתיחסים אל תולע:
(ג) "ובני עוזי יזרחיה". כי היה לעוזי עוד בנים שלא הזכירם בפ"ע, כי לא נפרדו בפ"ע רק היו תחת עוזי לבית אב של עוזי, רק יזרחיה נפרד ממשפחת אביו, והיה לו כמה בנים שלא נזכרו כי הם היו כולם לבית אב אחד תחת יזרחיה אביהם שהיה לראש בית אב של הבנים הנותרים, וארבעה בניו הנחשבים פה מיכאל וכו' היו לארבעה בתי אבות בפ"ע והיו עם יזרחיה חמשה ראשים:
(ד)
"ועליהם". ותחת חמשה ראשים אלה היו גדודי צבא מלחמה ל"ו אלף. והטעם שאחד מבני עוזי נתרבה במנין מכל בני תולע, "כי הרבו נשים ובנים:"
(ה) "ואחיהם". הם יתר בני יששכר: "פואה ישוב ושמרון". שהם כוללים "לכל משפחות יששכר", היו שמונים ושבעה אלף: "התיחשם לכל". ר"ל שהם התיחשו כ"א לבית אבותיו:
(ו) "בנימין". לדעת רוב המפרשים הוא בנימין בן יעקב, ומלבד שיפלא שהלא יחוס בנימין נחשב בסימן הבא ולמה הציב פה את אלה לבד? הנה מ"ש שבלע ובכר הם בני בנימין הנזכר בתורה, הלא בני בלע שחשב לקמן (ח, ג) נקראו שם בשמות אחרים? ומשפחת בכר לא נזכר לא בפרשה פינחס ולא לקמן סי' ח', כי בכר מת בלא בנים, ואיך יזכיר פה בני בכר? ומי הוא ידעיאל שלא נזכר לא בתורה ולא לקמן? ומ"ש רש"י שהוא אשבל הנזכר בתורה, הלא לקמן קורא אותו בשם אשבל ולמה יקראהו פה ידעיאל? וע"כ האמת עד לעצמו שגם הוא מבני יששכר, והיה מבני פואה וישוב ושמרון, ומוסב לפסוק הקודם שכל משפחות יששכר (ר"ל מלבד בני בנימין שיזכיר פה ביחוד) היו שבעה ושמונים אלף, וזה התיחשם לכל, ר"ל יחוסם מלבד מבנימין, כי היה מן בניהם איש שמו בנימין, מאתו נפרדו בתי אבות רבות, ומתחיל לחשוב יחוסיהם, שבנימין הוליד שלשה בנים בלע ובכר וידיעאל, ומכל אחד יצאו ראשי בתי אבות, כמו שחושב בני בלע (ז) ובני בכר (ח - ט) ובני ידיעאל (י - יא):
(יב) "ושפם". עוד היו שפם וחפם בני עירי בן בלע הנזכר בפסוק ז', והיו ג"כ ראשי אבות: "וחשים". (ואחיו שלא העתיקם עזרא מס' היחוס כי נכלל תחת בית אב של חשים) והם היו "בני אחר", איש מפורסם בימים ההם ממשפחות הנזכרות (והעתיק בני בלשון רבים כמ"ש בס' היחוס ששם חשב עוד בנים כמ"ש פעמים רבות). והנה כשתחשוב כל בני יששכר שנזכר מספרם בפרוטרוט עלו למאתים וחמשה אלף, וכ"ז היה בימי דוד (כמ"ש בפסוק ב' מספרם בימי דוד), ובזה תבין מ"ש לקמן (יב, לג) ומבני יששכר ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, כי היו מאתים ראשים כל ראש ממונה על אלף, והם באו להמליך את דוד בשם כל בני יששכר:
(יג) "בני נפתלי". לא מצא יחוסם ורשם רק התחלת דברים, ובמ"ש בני בלהה כולל גם דן שלא מצא יחוסו, וי"מ שמ"ש חשם בני אחר הוא חשם בן דן (וי"ל שקרא דן "אחר", על שהיה הולך אחר המחנות תמיד, כמ"ש (יהושע ו, ט) והמאסף הולך אחר המחנות, ועז"א (בראשית מט, נ) הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, כי נשך ברגלים האחרונים). ולפ"ז יפורש חושים ובני נפתלי הם בני בלהה:
(יד) "בני מנשה". פה נשבר לאנשי חיל כל רשפי קשת, שאא"ל שאשריאל זה הוא הנחשב בתורה, שהוא היה מבני גלעד בן מכיר בן מנשה? וכן מ"ש המפ' שצלפחד הנזכר פה הוא צלפחד בן חפר הנזכר בתורה שהיו לו בנות, הלא חפר היה מבני גלעד, ופה ידבר ממכיר? והכתובים בלתי מתישבים לכל הפירושים שנאמרו בהם. ולדעתי נראה פירושו כך, מנשה היה לו בן מפלגשו ששמו אשריאל, ולא נז' בתורה כי לא יצאו ממנו ראשי משפחות, ומכיר נולד ג"כ מפלגש הזאת אחר שנשאה לאשה, וז"ש "בני מנשה אשריאל" (הוא היה בן הבכור) "אשר ילדה פלגשו הארמיה" (ששמה של הפלגש היה הארמיה, שכבר בארתי (למעלה ב, ח) שכמה שמות מתחילים בה', או שהיתה מארץ ארם) "ילדה את מכיר אבי גלעד". ור"ל והפלגש הזאת ילדה ג"כ את מכיר, ואמר שנית מלת ילדה, כי לידת מכיר היה אחר שנשאת לו לאשה:
(טו)
"ומכיר". אחר שחשב בני מנשה יספר מבני מכיר: "שמכיר לקח אשה לחפים ולשפים". מכיר לקח שתי נשים, שהיו אחיות של חפים ושפים בני עיר (הנזכר בפסוק יב), בענין שאחת מהם היתה אחות חפים מן האם ואחת היתה אחות שפים מן האם, ושם השתי נשים היו מעכה וצלפחד, והיה באופן זה, שאם מעכה היתה נשואה לאיש אחר וילדה את מעכה, וכן אם צלפחד ילדה אותה מאיש אחר, ושתיהן נשאו לעיר בן בלע הנזכר בפסוק י"ב, וילד את מפים מאמו של מעכה, ואת חפים מאמו של צלפחד. וז"ש "ומכיר לקח אשה" (שהיתה אחות) "לחפים" (ואשה שהיתה אחות) "לשפים, ושם אחותו" (של חפים) "מעכה, ושם אחות השני" (היינו של שפים) "צלפחד". (מלת אחותו שבפסוק זה נמשך למעלה ולמטה, אחות לחפים ולשפים, ושם אחות השני, וזה מצוי בתנ"ך כנודע): "ותהיינה לצלפחד בנות". ר"ל שהאשה צלפחד לא הולידה בנים למכיר רק בנות:
(טז) "ותלד". אבל מעכה אשת מכיר היא ילדה בן זכר, ששמו פרש, ובן ששמו שרש, ובניו של שרש אולם ורקם:
(יז) "אלה בני גלעד". אחר שסיים לדבר מבני מכיר והודיע לנו דברים חדשים שלא ידענו מן היחוס הנמצא בתורה, שב להעתיק מן ספר היחוס היחוס של בני גלעד, ובס' היחוס היה כתוב אלה בני גלעד וכו' איעזר חלק אשריאל שכם שמידע חפר, ויחוס של תולדות הבנים האלה, ועזרא השמיטם כי שמות בני גלעד ידענו מדברי התורה, ובין יחוס הבנים לא מצא דברים מצוינים, והתחיל רק ראשי הדברים כאלו אמר אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה וגו' כמו שכתבנו זה כ"פ, שצריך להוסיף מלת וגו', ובספר היחוס היה כתוב פה ראשי בתי אבות של הגלעד שכתובים למעלה (ה, כד), ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וכו' שהיו ראשי אבות של בני מנשה שישבו בגלעד, ולא העתיקם עזרא כאן אחר שכבר כתבם למעלה, רק הוסיף פה:
(יח)
"שאחותו" (של גלעד) "המולכת". ילדה את אישהוד, ונראה שהיא היתה אשת יאיר בן שגוב הנזכר למעלה (ב' כא - כג), ובארנו שם ששגוב נולד לחצרון בן פרץ מן בת מכיר שבא עליה שלא ע"י חופה וקדושין, וע"כ לא נתיחס לשבט יהודה רק למכיר אבי אמו, ושגוב הוליד את יאיר ונתנו לו אשה משבט מנשה, ונפלו לו בנדוניא עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד. ובאר עזרא פה שהאשה שנתנו ליאיר היתה ג"כ בת מכיר אחות גלעד, והיתה ליאיר אחות אם אביו, ואז לא גזרו עוד על השניות, והיא קבלה נדוניא ממכיר אביה עשרים ושלש ערים שמלכה עליהם, וע"כ קראה אחותו המולכת, וילדה ליאיר את אישהוד ואת אביעזר וכו'. וגם י"ל שכיון על בת מכיר שלקח חצרון והוליד עמה את שגוב, והיא ילדה מאיש אחר עוד שלשה בנים אלה:
(יט) "ויהיו בני שמידע בן גלעד" (הנזכר בתורה) "אחין ושכם". והם היו גם כן ראשי משפחות: "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו". גם בזה נלחצו המפרשים להשוותם עם מ"ש בתורה שבני אפרים שותלח בכר ותחן, ויאמרו שברד הוא בכר ותחת הוא תחן, והמותר הם עוד בנים שהיו לאפרים. ומלבד שקשה להחליף השמות בכר בברד, הלא סיים ע"ז שהרגום בני גת, ובתורה חשבם לראשי משפחות, מבואר שלא נהרגו? וכי תחלק את הכתוב לומר שמ"ש והרגום בני גת מוסב לבנים האחרונים מתחת ואילך? ולדעתי גם בזה נהג כמו בכ"מ שלא לחזר דברים המבוארים בתורה רק דבר חידוש שמצא, יספר לנו מה שנעשה עם בני שותלח בן הבכור של אפרים (כי ממנו יצא יהושע בן נון שבא לספר יחוסו, ומן בכר ותחן לא דבר פה כלל) ואמר "ובני אפרים שותלח" וגו' (כמ"ש כ"פ שצריך להוסיף מעצמנו מלת וגו'), ומ"ש ברד בנו היינו בן שותלח, וכן תחת בנו של שותלח וכן כולם, שכל הנחשבים היו בניו של שותלח, והרגום אנשי גת פי' שהרגו את כל בני שותלח (אבל בני בכר ותחן לא נהרגו כי לא נזכר פה). ובמ"ש שהרגום אנשי גת, י"מ שבני אפרים ירדו לגת לקחת מקניהם ולכן הרגום אנשי הארץ, ויש עוד פי' בזה, ועכ"פ היה מעשה זה בעת שהיו במצרים, כי מבואר שאפרים היה חי עדיין, וזה כדעת חז"ל שיצאו ממצרים קודם זמן יצ"מ:
(כב) "ויתאבל אפרים אביהם". בא להודיע שהיה זה בעוד היה אפרים חי, אמנם מ"ש ויבואו אחיו לנחמו, נראה שר"ל אחיו של שותלח, שבו התחיל הענין שכולם היו בניו ובני בניו ולא נשאר לו זרע כי נהרגו כולם (כי אפרים לא היה לו אחים רק מנשה, ועכ"פ מ"ש ויבא אל אשתו קאי על שותלח):
(כג) "ויבא". אז בא שותלח "אל אשתו ותלד בן ותקרא שמו בריעה", בזה נגלה מ"ש תורה (במדבר כו, לו) "ואלה בני שותלח לעירן משפחת הערני", שלא נודע מדוע לא חשב בני בכר ותחן, רק בן שותלח, כי עירן הוא בריעה הנזכר, שהיה שמו רע ורעה, והפכו לטובה לקראו ער בהפוך אותיות, ולהבדילו מער ואונן קראוהו עירן, ובאשר בניו הקודמים ספו תמו מן בלהות הודיעה התורה שאלה היו בני שותלח עירן, לא הקודמים, ואלה פוסל את הראשונים:
(כד) "ובתו שארה". בת בריעה: "בית חורון". שניהם היו לאפרים, כמ"ש יהושע (טז, ה): "אזן שארה". נקרא שארה על שמה:
(כה - כז) "ורפח בנו". יל"פ שארבעה שבפסוק זה הם בניו של בריעה, לכן נכתב ו' בכל אחד, ולעדן היה בנו של תחן, ועמיהוד בנו של לעדן. עכ"פ ידענו יחוסו של יהושע בן נון, שנון היה בן של אלישמע בן עמיהוד נשיא לבני אפרים, עמיהוד יצא מבריעה בן שותלח. וכל מ"ש לא יסכים לדעת ס' הישר שיצאו בני אפרים שלשים שנה קודם הקץ, ובפר"א פמ"ח דעתו שהיה קודם התחלת השעבוד, ובזה יצדק כל מה שפרשתי:
(כח) "ואחוזתם בית אל". היה במצר הדרומי של בני יוסף (יהושע טז, א): "נערן". הוא נערתה שהיה במזרח (שם ז), גזר היה במערב (שם ג, וירד ימה עד גזר), ושכם היה בצפון (שם יז, ז):
(כט) "ועל ידי בני מנשה". סמוך לערי מנשה ישבו ג"כ בני אפרים:
(לא) "אבי ברזית". בני עיר ברזית היו מבני מלכיאל:
(לה) "ובן הלם". אחיו של ארם, דהיינו שנולד עמו תאומים ושמו בן הלם והיה גם כן מבניו של שמיר:
(לח) "ובני יתר". הוא יתרן:
(לט) "ובני עלא". ר"ל וגם בני עלא היו מבני יתר, ר"ל עלא ובניו ארח וחניאל, וכמ"ש דוגמת זה למעלה, ולא חשיב עלא בפ"ע שלא היה ראש בית אב בפ"ע, רק בניו היו ראשי בתי אבות:
(מ)
"ראשי". ר"ל מהם היו ראשי בית אבות, ומהם היו ברורים נבחרים מפני מעלתם, ומהם היו גבורי חילים, ומהם ראשי הנשיאים: