גרסיוסה

גרסיוסה
Graciosa

נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס האטלנטי
קואורדינטות	39°03′10″N 28°00′36″W
שטח	61 קילומטר רבוע
אורך	10 קילומטר
רוחב	7 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	פורטוגל
אוכלוסייה	4,301
אזור זמן	UTC-1
עיר ראשית	Santa Cruz da Graciosa
(למפת האוקיינוס האטלנטי מוגדלת)   גרסיוסה (למפת האוקיינוס האטלנטי רגילה)   גרסיוסה

גרסיוסה (בפורטוגזית: Graciosa) קרוי גם "האי הלבן", הוא האי הצפוני ביותר בקבוצה המרכזית של האיים האזוריים. אי זה שצורתו צורת ביצה משתרע על פני כ-60 קילומטרים רבועים. אורכו 10 קילומטר ורוחבו 7 קילומטר. האי הוא אי געשי שהקלדרה שלו באורך 1.6 קילומטר, שוכנת בדרום-מזרח האי.

היסטוריה

בניגוד לאיים האחרים שנמצאים בקבוצה המרכזית, גרסיוסה התגלתה על ידי נווטים פורטוגליים במהלך הרבע הראשון של המאה ה-15. אף על פי שאין תיעוד לתאריך גילויו ידוע שבשנת 1440 בהוראת הנסיך אנריקה הספן, יושבו באי חזירים ובקר. בשנת 1450 יושב האי לראשונה בעבדים כפי הנראה (אין תיעוד רשמי מאותו הזמן).

מרכז האוכלוסייה הראשון היה בקארפקו, אזור בדרום מזרח האי אך בשל חוסר פוריותה של הקרקע וחוסר ההגנה של התושבים מהים המתיישבים עברו לפנים האי. אחרי כמה שנים נוצר גרעין מתיישבים בחוף הצפוני ליד באררה וסנטה קרוז שם הייתה גישה למי שתייה והגנה מהים על ידי המפרצים באזור. מכאן ההתיישבות מתחילה להתהוות לכפר – סנטה קרוז דו גרסיוסה.

הקפטן וסקו גיל דה גאמה הקים בית-מכס עבור אדמות פוריות יותר בחלקו של האי בזמן שאחיו לפי החוק דוארטו בארטוק וטו מסוגל לצרף את החלק הדרומי של האי להתיישבות סביב הכפר פראיה. אחרי 1485 הקפיטניה של גרסיוסה אוחדה תחת שלטונו של פדרו קוריה דה צ'ונה. הסרן השני של פורטו סנטו ואחיה לפי חוק של כריסטופר קולומבוס. הוא לקח את משפחתו לגרסיוסה, הוא התיישב בסנטה קרוז והפך את המושב העירוני "פראיה" למרכז המנהלים.

בשנה לאחר מכן סנטה קרוז כונתה כפר ועירייה תחת הקהילות הדתיות של סנטה קרוז וסאו מטסאוס דה פאראיה. שינוי זה גרם לזרם בהתיישבות שהגיע מהולנד ומינכן שמתיר בנייה של מבנים עירוניים (הראשון במקרה זה הוא המגדלור בסנטה קרוז בשנת 1486).

בגלל העלויות הנמוכות היה היתר להעמסות רבות בנמלים והאוכלוסייה הקטנה באי החלה לשגשג ונעשתה למטרה למתקפות פיראטים ופורעי חוק אחרים במהלך המאה ה-16 וה-17. האוכלוסייה הותקפה באופן קבוע ורכושה ומבניה נהרסו.

תחת נסיבות אלה, האי הצליח להמשיך לתמוך בחלק ניכר מהאוכלוסייה שכלל בתוכו את המתיישבים הראשונים שקשורים לאצולה (במיוחד מהאי "טרסיה").

החל מההתיישבות המוקדמת, האי שרד בזכות החקלאות ותעשיית היין. בהתחשב בפוריות הקרקע והאקלים, המקומיים הצליחו לייצא חיטה, שעורה, יין ומשקאות חריפים מקומיים ושמרו על מסחר פעיל עם האי טרסיה, שבו נמל גדול, במרכז המסחר והממשל של הארכיפלג.

עמדתו של האי בקבוצה המרכזית וקרבתו לטרסיה הפכה אותו לא במקרה לנקודה חשובה לאורך הניווט הטרנס אטלנטי. מספר היסטוריונים ומגלים עברו במימייה של סנטה קרוז כולל אביו של אנטוניו ויאריה, קורבן של קרב בין אוניות אשר התחולל במלחמה הולנדית פרטית בבירת האזור. ב-1791 הכותב הצרפתי פרנסואה-רנה דב שאטובריאן ביקר באי במהלך מסע לצפון אמריקה, הוא שהה במנזר פרנציסקני ושם כתב על האי. המשורר אלמיידה גארט שביקר באי את דודו (שופט בסנטה קרוז) ב-1814 כשהיה בן 15.

לאורך ההיסטוריה האי חווה הרבה משברים טבעיים שכתוצאה מהם היו הרבה מקרי מוות.

בקיץ 1844, במהלך גל חום שבו מתו בעלי חיים רבים והמתיישבים היו בסכנה, שלח חוזה סילבסטרה ריביירו שהיה אז האפוטרופוס הכללי של מחוז אנגרה דו אירואיז'ימו, שלח 90 חביות מים וציווה לחפור בארות גאות ותעלות מההרים. צעדים אלו סייעו בהקלת התנאים השוררים על האי.

האי סבל גם מאירועים סייסמיים רבים, שרבים מהם גרמו להרס של מבנים ואבדות בנפש. המקרה היה ב-13 ביוני 1730, כאשר רעידת אדמה ליד לוז גרמו לבתים רבים להינזק.

כתוצאה מהגירה כללית של התושבים לארצות הברית במהלך שנות ה-50 עד ה70, גרסיוסה עבר ירידה דמוגרפית אשר השפיעה על היציבות החברתית – כלכלית של קהילת האי.

גאוגרפיה

גאוגרפיה פיזית

גרסיוסה ממוקמת בצפון מערב הלוח הטקטוני שנקרא טרסריה ריפט, הנוכחות של האי גרסיוסה על השבר מעוותת את האי לצורה מוארכת.

החוף מחוספס וסלעי אך נמוך, מלבד האזור הצפוני - סרה ברנסה, שם הצוקים מתנשאים לגובה של 200 מטר. לאורך החופים הצפוניים, ליד סנטה קרוז דה גרסיוסה, קיימים מספר מפרצונים קטנים ששימשו כנמלים אך היום הם נטושים. הוותיק והמסחרי מביניהם הוא נמל בברה, שכיום משמש כמרכז פנאי.

גאוגרפיה אנושית

האי גרסיוסה מורכב ממחוז אחד שמנה 4,780 תושבים בשנת 2001. במחוז יש ארבע ערים וכפרים:

• העיר סנטה קרוז – מקום מושבה של העירייה. העיר נמצאת בחוף המזרחי.
• הכפר סאו מטאוס דה פראיה .
• הכפר גואדלופה.
• הכפר לוז בו מתגוררת קהילה שמכונה "סול" (דרומיים) - והיא ממוקמת בחוף הדרומי של האי.

כלכלה

תושבי גרסיוסה מתפרנסים מענף התיירות ומחקלאות הכוללת ייצור יין, גידול בקר לבשר ויצור גבינות ומוצרי חלב. הנמל המסחרי הוקם בשנת 1980 וממנו מיוצאות הסחורות אל שאר האיים האזוריים ורחבי אירופה.

המלון הראשון שהוקם בגרסיוסה נחנך ביוני 2009, והוא חלק מסדרה של השקעות נוספות בתחום התיירות.

תחבורה

טיסה

בחופו הצפוני של האי נמצא שדה התעופה היחיד באי.

שייט

יש קו מעבורת שיוצא מדי יום מהאי ואליו והוא מופעל על ידי חברת "אטלנטיקליין".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרסיוסה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גרסיוסה
• האי גרסיוסה באתר האיים האזוריים
• גרסיוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)