המצור על עדן

המצור על עדן היה ליבם של הקרבות בדרום ערב שהיוו זירה צדדית למדי, הן מבחינה גיאוגראפית, הן מבחינת סדרי הכוחות, במאבק האיתנים של מלחמת העולם הראשונה. המצור נערך על ידי כוחות של האימפריה העות'מאנית כנגד כוחות הודים-בריטיים. שני הצדדים לא הכריעו זה את זה עד ליציאת האימפריה העות'מאנית מהמלחמה באוקטובר 1918.

רקע

בריטניה השתלטה על עדן (כיום בתימן) בשנים 1838 - 1839, ומאז זו שימשה אותם כעיר נמל חשובה ביותר בדרך אל ומהודו, המזרח הרחוק ומזרח אפריקה. חשיבותה גדלה אף יותר עם פתיחתה של תעלת סואץ. עם זאת, רוב השטחים שמסביב לעדן היו בשליטה של האימפריה העות'מאנית או של גרורותיה. הנמל שימש כבסיס חשוב מאוד של הצי הבריטי במהלך המלחמה. כך למשל, עברו דרכו כוחות משלוח מאוסטרליה ומניו זילנד. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הגנה על המקום, שהפך לאזור עימות עם כניסת העות'מאנים למלחמה כנגד בריטניה בנובמבר 1914, דיוויזיה הודית - בריטית בפיקודו של גנרל שאו (Shaw).

עדן במלחמת העולם הראשונה

פעולות ראשונות ב - 1914, הפשיטה על שייח' סעיד

עדן הותקפה לראשונה במלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1914 על ידי כוחות עות'מאניים, יחד עם בעלי ברית מקומיים, שיצאו מתימן השכנה. ההתקפה נהדפה על ידי הכוחות שהיו במקום.

בעשירי לאותו חודש תקפה שיירה ובה חטיבה הודית - בריטית שהייתה בדרכה מהודו לסואץ את חצי האי שייח' סעיד, מצידו המזרחי של מיצר באב אל מנדב. ספינת הליווי, הסיירת המשוריינת "הדוכס מאדינבורו" (Duke of Edinburgh) הפגיזה את המקום בתותחיה, כהכנה לנחיתה. מקום הנחיתה הראשון שנבחר התברר כבלתי מתאים. בנסיון השני נחתו שלושה גדודים, יחד עם חיילי עזר (pioneers, חיילי עזר לעבודות ביצורים וכיוצא באלה) ומלחים. לאחר שהנוחתים הדפו את כוחות העות'מאנים שהגנו עליו. הם הרסו את הביצורים שהיו בו, והמשיכו בדרכם ביום המחרת. בהמשך, העות'מאנים חזרו והשתלטו על המקום.

עדן במצור

כיבוש סולטנות לאחג' ושייח' עות'מאן

בתחילת יולי 1915 התקדמו כוחות עות'מאניים, אשר מנו כמה אלפי חיילים, המסתייעים בעשרים תותחים, יחד בעלי ברית ערביים, כמה אלפים גם הם, מכיוון מאוויה שבאיזור תעז מזרחה לכיוון לאחג', בירתה של הסולטנות אשר בעורפה היבשתי של עדן. הסולטנות הייתה תחת חסות בריטית, והיתה לה חשיבות רבה בסחר שבין עדן לדרום ערב. לנוכח הסכנה פנה הסולטן המקומי לשאו בבקשת סיוע. שאו פקד על טור נייד לצד לכיוון לאחג' ועל כוח רוכבי גמלים לסייר את האיזור. זה האחרון אכן איתר במהלך סיורו כוח עות'מאני חזק העושה דרכו לבירת הסולטנות. כוח רוכבי הגמלים, יחד עם כוח החלוץ של הטור הנייד, אשר מנה כ - 250 חיילים חמושים ועוד שני תותחי עשרה ליטראות, נכנסו לעיירה לאחג'. אלה הצטרפו לכמה מאות הלוחמים המקומיים. יתר הטור, לנוכח תנאי החום, המחסור במים והחול שהקשה על ההתקדמות, לא הצליח להגיע. בנוסף, ערקו כל הערבים אשר נספחו למחנה הבריטים, כולל נהגי הגמלים, ולקחו איתם את כל הגמלים. העות'מאנים החלו לתקוף ברביעי ליולי בערב, בהנחיתם מספר התקפות, שנהדפו כולן, על קו ההגנה הבריטי. הסולטן נהרג יחד עם חלק מאנשיו, ומשהבריטים נקלעו לסכנה שיאוגפו, ושדרכם תחסם על ידי אנשי השבטים התומכים בעות'מאנים. לפיכך הם נסוגו בחמישי לחודש לאל קאוואר שממזרח לעדן. כיבוש לאחג' העמיד את הבריטים שבעדן במצור, ומכאן ואילך הייתה דרכם חסומה כלפי היבשה ופתוחה אך ורק לכיוון הים.

שינוי בנטיית כפות המאזניים

העות'מאנים המשיכו והתקדמו אחריהם, וכבשו את שייח' עות'מן, עיר הנמצאת במבואותיו של נמל עדן. נסיונות בריטיים להטות חזרה את הכף לא צלחו, ומשנראה היה שיד העות'מאנים נוטה להיות על העליונה באזור זה,, הבריטים החליטו לתגבר את הכוח המחזיק בעדן, וגנרל שאו הוחלף במיג'ור ג'נרל ג'ורג יאנגהאסבנד (Younghusband). ואכן, כבר ב - 20 באותו חודש כבשו הבריטים מידי העות'מאנים את שייח' עות'מאן הסמוכה לעדן. לעות'מאנים היו כ - 50 - 60 נפגעים ועוד כמה מאות שבויים, רובם מבין בני בריתם של העות'מאנים מקרב השבטים הערביים המקומיים. באוגוסט הצליח טור בריטי להפתיע ולגרש משמר עות'מאני מעמדה שבין לאחג' לשייח' עות'מאן. ובספטמבר טור בריטי אחר, שנעזר באש מתותחי הסיירת הניו זילנדית פילומל (Philomel), הפתיע כ - 700 חיילים עות'מאנים, עם שמונה תותחים, כאשר כל אלה נתמכים בכאלף בני שבטים ערביים מקומיים, ועקר אותם מאזור אל וואחט, אשר מצפון מערב לעדן, בינה ובין העיירה לאחג'.

התייצבות עד סוף המלחמה

מסוף 1915 אירעו מספר התקלויות בין הבריטים לבין העות'מאנים ותומכיהם המקומיים. כך, למשל, ב - 12 בינואר 1916 נתקל טור בריטי בכוח עות'מאני. אבדות הבריטים היו קצין בריטי ו - 35 חיילים הודים הרוגים, ארבעה בריטים ו - 35 הודים פצועים. לפי מקורות בריטיים, לעות'מאנים היו כ - 200 אבידות. בהתקלות אחרת באותו חודש הביס טור נייד בריטי כוח עות'מאני מצפון לעדן. אם כי לרוב ידם של הבריטים הייתה על העליונה, לא הספיק כוחם להרחיב את אחיזתם מעבר למובלעת הנצורה מצד היבשה. עדות לחוסר הביטחון היחסי של מצבם היה האיסור שהוטל באפריל על גברות לנחות באזור ללא היתר מיוחד מהמפקד בהודו. כוחם של העות'מאנים, מצד שני, לא הספיק כדי לחסל את האחיזה הבריטית בנמל, וגם לא נעשה מעולם ניסיון רציני לכך. יתרה מזו, בהמשך השנה, משהחל המרד הערבי בקיץ 1916, הסתפקו גם העות'מאנים בשמירה על הקיים באזור עדן, ואילו הבריטים הקימו מערך הגנה ברדיוס של כעשרה ק"מ מסביב לעיר ולנמל. כללית, שני הצדדים לא יכלו, או לא מצאו לנכון, להפנות משאבים רבים יותר לזירה צדדית-יחסית זו, לצורך השגת הכרעה. מצב זה נמשך עד הפסקת האש של מודרוס, אשר הוציאה את האימפריה העות'מאנית מן המלחמה, ולמעשה, סיימה את קיומה כאימפריה.

לקריאה נוספת

• Bruce, Anthony. The Last Crusade: The Palestine Campaign in the First World War. London: Murray, 2002.
• Connelly, Mark. "The British Campaign in Aden, 1914–1918". Journal of the Centre for First World War Studies, 2:1 (2005) 65–96.
• Farndale, Sir Martin. History of the Royal Regiment of Artillery: The Forgotton Fronts and the Home Base, 1914–18. London: Royal Artillery Institution, 1988.
• Mehra, R. N. Aden and Yemen, 1905–1919. Delhi: Agram Prakashan, 1988.
• Walker, G. Goold. Honourable Artillery Company in The Great War 1914–1919. London: Seeley, Service & Co. Ltd., 1930.

קישורים חיצוניים

• האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה, הקרבות בחצי האי ערב: Turkey in the First World War: Arabian Campaign
• ספינות בנמל עדן 1: Photograph of camel being unloaded by crane in Aden, 15 September 1915
• ספינות בנמל עדן 2: Photograph of camels aboard a ship at Aden, 15 September 1915