הסכם קרלוביץ – הבדלי גרסאות
הרחבה בקטנה |
מ הוספת פרק הערות שוליים ** |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
הסכם קרלוביץ סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום-מזרח [[אירופה]], ואת הפיכתו של [[בית הבסבורג]] לכוח הדומיננטי באזור. |
הסכם קרלוביץ סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום-מזרח [[אירופה]], ואת הפיכתו של [[בית הבסבורג]] לכוח הדומיננטי באזור. |
||
==הערות שוליים== |
|||
{{הערות שוליים}} |
|||
גרסה מ־20:53, 21 ביולי 2015
הסכם קרלוביץ, או שלום קרלוביץ (בגרמנית: Frieden von Karlowitz; בסרבית: Карловачки мир, "שלום קרלוביץ"; בטורקית: Karlofça Antlaşması, "הבנות קרלוביץ") היה הסכם שנחתם בעיר קרלוביץ שבסרביה (בגרמנית: Karlowitz; בטורקית: Karlofça; בסרבית: Сремски Карловци) ב-26 בינואר 1699 בין האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה) לאימפריה העות'מאנית.
הסכם זה סיים את הסכסוך המזוין בין שתי המדינות בשנים 1683 ו-1697, אשר הוכרע צבאית לטובתה של אוסטריה בקרב זנטה ב-11 בספטמבר 1697. בעקבות קונגרס בן חודשיים בין האימפריה העות'מאנית מצד אחד והליגה הקדושה של 1684[1] מהצד השני, נחתם ההסכם ב-26 בינואר 1699.
במסגרת ההסכם נאלצו העות'מאנים לעשות ויתורים טריטוריאליים נרחבים:
- רובה של הונגריה, טרנסילבניה וסלבוניה נמסרו לאוסטריה.
- פודוליה הועברה לשליטת פולין.
- דלמטיה ומוראה (הפלופונסוס של ימינו) נמסרו לוונציה.
הסכם קרלוביץ סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום-מזרח אירופה, ואת הפיכתו של בית הבסבורג לכוח הדומיננטי באזור.
הערות שוליים
- ^ קואליציה של האימפריה הרומית הקדושה, האיחוד של פולין-ליטא, רפובליקת ונציה ופטר הגדול, הצאר של רוסיה
