מפל ויקטוריה
 | |
| המפל הראשי של מוסי-או-טניה, ממפלי ויקטוריה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | גבול זמביה-זימבבואה |
| נהר | זמבזי |
| סוג מפל | גוש, מפוצלים |
| גובה כולל | 107 מטר |
| רוחב ממוצע | 1,737 מטר |
| נפילת מים רציפה | 107 מטר |
| מספר נפילות מים | 1 |
| ספיקה ממוצעת | 1,088 מ"ק/שנייה |
| ספיקה מרבית | 7,079 מ"ק/שנייה |
| עונה שופעת | פברואר-מאי, שיא באפריל |
| קואורדינטות | 17°55′28″S 25°51′18″E / 17.924459°S 25.855019°E |
 | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1989, לפי קריטריונים 7, 8 | |
| מדינה |
 זמביה,  זימבבואה |
|---|---|
| שטח האתר |
6,860 הקטאר (אתר מורשת עולמית)  |
| חלק מתוך |
זמבזי |
 | |
  | |
מפלי ויקטוריה (באנגלית: Victoria Falls), ובשמם המקומי מוסי אואה טוניה ("העשן הרועם"), הם מפלי מים בדרום יבשת אפריקה. הם ממוקמים בנהר זמבזי, על הגבול בין זמביה לזימבבואה. רוחבם של המפלים 1.7 ק"מ וגובהם 108 מטרים[1].
המפלים מהווים חלק משני פארקים לאומיים: הפארק הלאומי מוסי אואה טוניה בזימבבואה והפארק הלאומי מפלי ויקטוריה שבזמביה. המפלים מהווים אחד מאתרי התיירות העיקריים של אפריקה הדרומית, והם מוכרזים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו המשותף לשתי המדינות.
נתונים מספריים
מפלי ויקטוריה מצויים באמצע מסלולו של נהר זמבזי. המפלים נוצרים כאשר הנהר נופל לתוך תהום צרה שרוחבה 110 מטרים. במשך השנים השחיקה הגוברת של המפלים מביאה להתקדמות המפלים במעלה הנהר, ובשל האיים בנהר מוסטים המפלים בכיוונים שונים, ומורד הנהר נע למעשה ב"זיג-זג" שנוצר על ידי המפל. המפלים רחבים ביותר - רוחבם 1.7 קילומטרים, וגובה המפל משתנה בין 80 מטרים בצדדיו ל-108 מטרים במרכז. גובה המפלים כפול מגובה מפלי ניאגרה. בשל הגובה, נתזי המים יוצרים ענן נתזים שגובהו 1.6 קילומטרים; ניתן לראות ענן זה במרחק של 40 קילומטרים מהמפלים.
המפלים מחולקים למעשה לשלושה מפלים בשל איים קטנים המצויים בין המפלים. האיים הם: האי באורקה (שרוחבו 300 מטרים) והאי ליווינגסטון (שרוחבו 530 מטרים). בין הגדה הימנית לאי באורקה יש מפל שרוחבו 35 מטרים, בין האיים מפל שרוחבו 460 מטרים (המפל המרכזי) ולאחר מכן בין האי ליווינגסטון לגדה השמאלית מפל נוסף שרוחבו כ-300 מטרים.
המפלים נופלים לתוך התהום הצרה ולאחריה לסדרה של תהומות שאורכם כ-80 קילומטרים. התהומות נוצרו על ידי התקדמות המפל במעלה הנהר, בשל השחיקה.
הזרימה בנהר זמבזי מתאפיינת בשינויים קיצוניים בזרימות בעונות השונות. בעונה הגשומה נופלים במפלים 9,100 מטר מעוקב מים בשנייה. בעונה היבשה זורמים במפלים 350 מטר מעוקב מים בשנייה בלבד. לשם המחשה הזרימה הממוצעת (1000 מ"ק לשנייה) שוות ערך לכמות של 700 אלף בקבוקים של 1.5 ליטר לשנייה.
הזרימה המקסימלית שנרשמה במפלי ויקטוריה הייתה בשלב הבנייה המוקדם של סכר קאריבה במרץ 1958, כ-10,000 מ"ק לשנייה. הזרימה הנמוכה ביותר שנרשמה במפלי ויקטוריה הייתה בעונת 1995/96 בה נרשמה זרימה ממוצעת שנתית של 390 מ"ק לשנייה, בעוד שהזרימה השנתית הממוצעת במדידות לאורך השנים במפלי ויקטוריה היא 1,100 מ"ק לשנייה.
השוואת ממדים וזרימה, מפלי ויקטוריה מפלי ניאגרה ומפלי איגוואסו
| מפלי ויקטוריה | מפלי ניאגרה | מפלי איגואסו | |
|---|---|---|---|
| גובה במטרים | 107 | 51 | 64–82 |
| רוחב במטרים | 1,708 | 1,203 | 2,700 |
| קצב זרימה שנתי ממוצע במטר מעוקב לשנייה | 1,088 | 2,407 | 1,746 |
| הזרם הגבוה ביותר שנמדד אי פעם במטר מעוקב/שנייה | 12,800 | 8,269 | 45,700 (9 ביוני 2014)[2] |
| זרימה ממוצעת חודשית מקסימלית | 3,000 | ||
| זרימה ממוצעת חודשית מינימלית | 300 | ||
| זרימה ממוצעת שנתית מקסימלית ב-10 השנים האחרונות | 6,000 |
גילוי המפלים
התושבים הראשונים של אזור המפלים היו אנשי ערבה משבטי חויסאן שנהגו לצוד באזור זה. מאוחר יותר התיישבו במקום אנשי טוקאליאל שקראו למפלים בשם "שונגווה". אנשי הנדבלה שהתיישבו במקום מאוחר יותר קראו להם "אמאנזה תונקאיו" ואנשי המאקולולו קראו למפלים בשם "מוסי אואה טוניה" - "העשן שעושה רעמים"[1].
האירופאי הראשון שגילה את המפלים היה דייוויד ליווינגסטון שהגיע אליהם ב-17 בנובמבר 1855[1], בעת מסע הגילויים שלו שנמשך בין 1852–1856 ובמסגרתו הגיע מנהר זמבזי העליון עד למוצא הנהר. ליוויגנסטון הגיע אל המפלים בסירה, ועבר לידי אי הקרוי על שמו "אי ליווינגסטון". המפלים הרשימו אותו יותר ממפלי נגוניי במעלה הנהר ועל כן קרא להם על שם המלכה ויקטוריה[1]. ליווינגסטון כתב ביומנו: "אף אחד לא יכול לדמיין יופי זה, בהשוואה לכל מה שניתן לראות באנגליה. יופי זה לא נגלה קודם לכן לעיניים אירופאיות; אולם אין לי ספק שמראה יפה זה נצפה על ידי המלאכים במעופם". בשנת 1860 שב ליווינגסטון לאזור המפלים וחקר אותו עם מגלה הארצות ג'ון קירק.
תיירות וגשר הרכבת
ערך מורחב – גשר מפלי ויקטוריה
במורד הנהר, מיד לאחר שפך המפל, נבנה אחד מחמשת הגשרים המצויים על נהר זמבזי. הגשר הושלם באפריל 1905, והיה במקורו חלק מקו הרכבת קהיר קייפטאון. אורך הגשר 250 מטרים, כאשר אורך הקשת המרכזית שלו 150 מטרים. גובה הגשר מעל פני הים - 125 מטרים.
לפני הקמת הרכבת היו מבקרים מעטים במפלים; אולם לאחר הקמת הגשר בשנת 1905, הפכו המפלים לאתר תיירותי מרכזי באפריקה. עם תום השלטון הבריטי הקולוניאלי וקבלת עצמאות של זמביה וזימבבואה בשנות ה-60 של המאה ה-20, פחת מספר המבקרים בשל לוחמת הגרילה והטרור באזור. בשנות ה-80 החלה שוב עלייה בהיקף התיירות, ובשנות ה-90 ביקרו במפלים כ-300,000 תיירים מדי שנה. מרבית התיירים מבקרים במפלים בצד הזמבי, בשל המצב הפוליטי הרגיש והמשבר הכלכלי הקשה הפוקד את זימבבואה מאז עליית רוברט מוגאבה לשלטון. אחת האטרקציות הידועות ביותר שיש לנהר הזמבזי היא הרפטינג. הזמבזי נחשב לאחד הנהרות המאתגרים ביותר ומסווג כרמת קושי 5 מתוך 6.
המפלים שוכנים בשני פארקים לאומיים - האחד בזמביה והשני בזימבבואה. שני הפארקים קטנים בשטחם (66 קמ"ר ו-22 קמ"ר בהתאמה) אולם יש בהם בעלי חיים רבים (בעיקר פילים, תאואים אפריקנים היפופוטמים וג'ירפות).
קישורים חיצוניים
נתוני מפלי ויקטוריה, באתר World Waterfall Database (באנגלית)
- התצלום הראשון של המפלים משנת 1891
- מאמר של מגזין TIME על המפלים
- אתר הבית של מפלי ויקטוריה אפריקה בשנת 2013 ביקרו כ -1.8 מיליון תיירים בשמורת מפלי ויקטוריה בצד של זימבבוואה
- מפלי ויקטוריה - הפלא של אפריקה, כתבתו של נאור מורג באתר GOTRAVEL
- CNN
- ארז ארליכמן, מפלי ויקטוריה: לגעת בקיר המים הגדול בעולם, באתר ynet, 18 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 "Victoria Falls". World Digital Library. 1890–1925. נבדק ב-2013-06-01.
- ^ http://www.cataratasdoiguacu.com.br/portal/paginas/430-dia-historico-nas-cataratas-do-iguacu.aspx
  | |
|---|---|
|