[go: nahoru, domu]
לדלג לתוכן

מרלן דיטריך – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמת
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ תיקון קישור בעקבות שינוי שם (דרך WP:JWB)
 
(46 גרסאות ביניים של 33 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{אישיות משחק
{{אישיות משחק
| שם = מאריה מגדלנה דיטריך
| שם = מאריה מגדלנה דיטריך
| תמונה = [[קובץ:Marlene Dietrich in No Highway (1951) (Cropped).png|210px|מרלן דיטריך בשנת 1951]]
| תמונה = [[קובץ:Marlene Dietrich in No Highway (1951) (Cropped).png|210px|מרלן דיטריך בסרט [[ללא דרך בשחקים]] (1951)]]
| כיתוב = מרלן דיטריך בגיל 49 (בשנת [[1951]])
| כיתוב = מרלן דיטריך בגיל 49 (בשנת [[1951]])
| שם במה = מרלן דיטריך
| שם במה = מרלן דיטריך
| סוגה מועדפת =
| סוגה מועדפת =
| תאריך לידה = [[27 בדצמבר]] [[1901]]
| תאריך לידה = [[27 בדצמבר]] [[1901]]
| מקום לידה = [[שנברג]], [[ברלין]], [[גרמניה]]
| מקום לידה = [[שנברג]], [[ברלין]], [[גרמניה]]
| תאריך פטירה = [[6 במאי]] [[1992]]
| תאריך פטירה = [[6 במאי]] [[1992]]
| מקום פטירה = [[פריז]], [[צרפת]]
| מקום פטירה = [[פריז]], [[צרפת]]
| דמות =
| אתר אינטרנט = [http://www.marlene.com/ אתר האינטרנט הרשמי של מרלן דיטריך]
| אתר אינטרנט = [http://www.marlene.com/ אתר האינטרנט הרשמי של מרלן דיטריך]
| קישור = 17
| עיסוק = [[שירה]]
| עיסוק = [[שירה]]
|התחלת פעילות=1919
|התחלת פעילות=1919
|סיום פעילות=1984}}
|סיום פעילות=1984
|IMDb=17}}
'''מאריה מגדלנה ("מַרְלֵנֶה") דיטריך''', הידועה יותר כ'''מרלן דיטריך''' (Marlene Dietrich;{{כ}} [[27 בדצמבר]] [[1901]] - [[6 במאי]] [[1992]]) הייתה [[שחקן קולנוע|שחקנית קולנוע]] ו[[זמר]]ת ילידת [[גרמניה]]. דיטריך נשארה פופולרית לאורך הקריירה שלה על ידי גילום מגוון רחב של דמויות. במהלך שנות ה-20 היא שיחקה ב[[תיאטרון]] וב[[ראינוע|סרטים אילמים]]. הופעתה בסרטו של ה[[במאי]] [[יוזף פון שטרנברג]], "[[המלאך הכחול]]", בתור "לולה-לולה" זיכתה אותה בהצלחה בינלאומית וחוזה עם חברת ההפקה, "[[פרמאונט]]". סרטים כמו "[[שנגחאי אקספרס]]" ו"[[תשוקה (סרט, 1936)|תשוקה]]" ביססו את מעמדה ב[[הוליווד]] כאחת השחקניות המרוויחות ביותר בתקופתה. בשנת [[1939]] דיטריך קיבלה [[אזרחות]] [[אמריקאי]]ת, ובמהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היא התנדבה לבדר חיילים בשדות הקרב. למרות הופעותיה בסרטים, במהלך שנות ה-50 עד ה-70 היא בעיקר התמקדה בקריירת המוזיקה שלה.
'''מאריה מגדלנה ("מַרְלֵנֶה") דיטריך''', הידועה יותר כ'''מרלן דיטריך''' ('''Marlene Dietrich''';{{כ}} [[27 בדצמבר]] [[1901]] – [[6 במאי]] [[1992]]) הייתה [[שחקן קולנוע|שחקנית קולנוע]] ו[[זמר]]ת ילידת [[הרייך הגרמני|גרמניה]]. דיטריך נשארה פופולרית לאורך הקריירה שלה על ידי גילום מגוון רחב של דמויות. במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] היא שיחקה ב[[תיאטרון]] וב[[ראינוע|סרטים אילמים]]. הופעתה בסרטו של ה[[במאי]] [[יוזף פון שטרנברג]], "[[המלאך הכחול]]", בתור "לולה-לולה" זיכתה אותה בהצלחה בינלאומית וחוזה עם חברת ההפקה, "[[סרטי פרמאונט]]". סרטים כמו "[[שנגחאי אקספרס]]" ו"[[תשוקה (סרט, 1936)|תשוקה]]" ביססו את מעמדה ב[[הוליווד]] כאחת השחקניות המרוויחות ביותר בתקופתה. בשנת [[1939]] דיטריך קיבלה [[אזרחות]] [[אמריקאי]]ת, ובמהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היא התנדבה לבדר חיילים בשדות הקרב. למרות הופעותיה בסרטים, במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ועד [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] היא בעיקר התמקדה בקריירת המוזיקה שלה.


ב-[[1999]], [[מכון הסרטים האמריקאי]] דירג אותה כ[[מאה שנים... מאה כוכבים|שחקנית התשיעית הטובה ביותר בכל הזמנים]].
ב-[[1999]], [[מכון הסרטים האמריקאי]] דירג אותה כ[[מאה שנים... מאה כוכבים|שחקנית התשיעית הטובה ביותר בכל הזמנים]].


==קורות חיים==
==ביוגרפיה==
===ילדות===
===ילדות===
'''מאריה מגדלנה דיטריך''' נולדה ב-[[27 בדצמבר]] [[1901]] ב-Leberstrasse 65, {{כ}} Rote Insel, [[שנברג]] - כיום מחוז ב[[ברלין]], [[גרמניה]], כשנה אחרי אחותה היחידה, אליזבת'. היא בתם של לואיס אריך אוטו דיטריך ווילהלמינה אליזבת' ג'וספין פאלסינג שהתחתנו ב-[[1898]]. אמה של דיטריך באה ממשפחה מבוססת בעלת חברת [[שעון|שעונים]] ואביה היה [[קצין]] ב[[משטרה]]. הוא נפטר ב-[[1907]]. בשנת [[1916]], אדוארד בון לוסך התחתן עם וילהלמינה אך הוא נפטר עקב פציעות מ[[מלחמת העולם הראשונה]]. אדוארד בון לוסך מעולם לא אימץ את בנותיה של וילהלמינה ולכן דיטריך לא השתמשה בשמו. בגיל 11 היא שילבה את שני שמותיה וכך נוצר הכינוי "מרלן".
'''מאריה מגדלנה דיטריך''' נולדה ב-[[27 בדצמבר]] [[1901]] ב-Leberstrasse 65, {{כ}} Rote Insel, [[שנברג]] - כיום מחוז ב[[ברלין]], [[גרמניה]], כשנה אחרי אחותה היחידה, אליזבת. היא בתם של לודוויג אריך אוטו דיטריך ווילהלמינה אליזבת יוזאפינה פאלסינג שהתחתנו ב-[[1898]]. אמה של דיטריך באה ממשפחה מבוססת בעלת חברת [[שעון|שעונים]] ואביה היה [[קצין]] ב[[משטרה]]. הוא נפטר ב-[[1907]]. בשנת [[1916]] אמה של דיטריך, וילהלמינה, נישאה בשנית לאדוארד פון לוסך. פון לוסך מת מפציעה ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. אדוארד פון לוסך מעולם לא אימץ את בנותיה של וילהלמינה ולכן דיטריך לא השתמשה בשמו. בגיל 11 היא שילבה את שני שמותיה וכך נוצר הכינוי "מרלן".


דיטריך למדה בבית ספר לבנות "אוגוסטה-ויקטוריה" בין השנים [[1907]]–[[1917]]. בשחרותה, היא ניגנה ב[[כינור]] והתעניינה ב[[שירה]] ו[[תיאטרון]]. היא רצתה להפוך להיות נגנית מקצועית אך היא נפצעה בפרק כף ידה. ב-[[1922]] היא ניגנה בלהקה של [[ראינוע|סרטים אילמים]], מה שהפך לעבודתה הראשונה, אך היא פוטרה לאחר ארבעה שבועות בלבד.
דיטריך למדה בבית ספר לבנות "אוגוסטה-ויקטוריה" בין השנים [[1907]]–[[1917]]. בשחרותה, היא ניגנה ב[[כינור]] והתעניינה ב[[שירה]] ו[[תיאטרון]]. היא רצתה להפוך להיות נגנית מקצועית אך היא נפצעה בפרק כף ידה. ב-[[1922]] היא ניגנה בלהקה של [[ראינוע|סרטים אילמים]], מה שהפך לעבודתה הראשונה, אך היא פוטרה לאחר ארבעה שבועות בלבד.
שורה 27: שורה 26:
===קריירה מוקדמת===
===קריירה מוקדמת===


[[קובץ: Bundesarchiv Bild 102-14627, Marlene Dietrich.jpg|ממוזער|180px|אפילו בתחילת דרכה דיטריך לבשה בגדים גבריים, מה שנתן לה חזות [[אנדרוגן|אנדרוגינית]].|טקסט=]]
[[קובץ: Bundesarchiv Bild 102-14627, Marlene Dietrich.jpg|ממוזער|180px|אפילו בתחילת דרכה דיטריך לבשה בגדים גבריים, מה שנתן לה חזות [[אנדרוגיניות|אנדרוגינית]].|טקסט=]]


הופעתה המקצועית הראשונה של דיטריך הייתה בתור נערת מקהלה במספר להקות ב[[ברלין]]. ב-[[1922]] היא ניסתה ללא הצלחה לקבל תפקיד בהפקתו של [[מקס ריינהרדט]]. לבסוף היא קיבלה תפקידים קטנים בהפקותיו מבלי למשוך תשומת לב בהתחלה. באותה שנה היא קיבלה תפקיד משני בסרט "So sind die Männer".
הופעתה המקצועית הראשונה של דיטריך הייתה בתור נערת [[מקהלה]] במספר להקות ב[[ברלין]]. ב-[[1922]] היא ניסתה ללא הצלחה לקבל תפקיד בהפקתו של [[מקס ריינהרדט]]. לבסוף היא קיבלה תפקידים קטנים בהפקותיו מבלי למשוך תשומת לב בהתחלה. באותה שנה היא קיבלה תפקיד משני בסרט "So sind die Männer".


⚫
במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], דיטריך המשיכה לשחק בסרטים ו[[מחזה|מחזות]] ברחבי ברלין ו-[[וינה]]. בתיאטרון היא שיחקה בהצגות חשובות - "קופסת פנדורה" (של [[פרנק ודקינד]]), "[[אילוף הסוררת]]", "[[חלום ליל קיץ]]" (של [[ויליאם שייקספיר]]), "Back to Methuselah" ו-"Misalliance" (של [[ג'ורג' ברנרד שו]]). אולם הופעותיה ב[[סרט מוזיקלי|מיוזיקלים]] פרצו את הדרך להופעות נוספות בסרטים כמו - "Café Elektric" {{כ}} ([[1927]]), "Ich küsse Ihre Hand, Madame" {{כ}} ([[1928]]) ו-"Das Schiff der verlorenen Menschen" {{כ}} ([[1929]]).
דיטריך פגשה את בעלה לעתיד, רודולף סייבר, על הסט של סרט נוסף שצולם באותה שנה, "Tragödie der Liebe". והם נישאו בטקס נישואים אזרחי ב-[[17 במאי]] [[1923]] בברלין. ילדתה היחידה, [[מריה ריבה|מריה אליזבת' סייבר]], נולדה ב-[[13 בדצמבר]] [[1924]].

⚫
במהלך שנות ה-20, דיטריך המשיכה לשחק בסרטים ו[[מחזה|מחזות]] ברחבי ברלין ו-[[וינה]]. בתיאטרון היא שיחקה בהצגות חשובות - "קופסת פנדורה" (של [[פרנק ודקינד]]), "[[אילוף הסוררת]]", "[[חלום ליל קיץ]]" (של [[ויליאם שייקספיר]]), "Back to Methuselah" ו-"Misalliance" (של [[ג'ורג' ברנרד שו]]). אולם הופעותיה ב[[סרט מוזיקלי|מיוזיקלים]] פרצו את הדרך להופעות נוספות בסרטים כמו - "Café Elektric" {{כ}} ([[1927]]), "Ich küsse Ihre Hand, Madame" {{כ}} ([[1928]]) ו-"Das Schiff der verlorenen Menschen" {{כ}} ([[1929]]).


===פריצתה בסרט "המלאך הכחול"===
===פריצתה בסרט "המלאך הכחול"===
שורה 41: שורה 38:
[[קובץ: Marlene Dietrich in Shanghai Express (1932) by Don English.png|ממוזער|180px|תמונה מתוך הסרט "[[שנגחאי אקספרס]]" ([[1932]]). הבמאי [[יוזף פון שטרנברג]] השתמש באפקטי צילום מיוחדים כדי להדגיש את קווי המתאר של דיטריך. צילום זה היווה השראה לעטיפת האלבום "[[Queen II]]".|טקסט=]]
[[קובץ: Marlene Dietrich in Shanghai Express (1932) by Don English.png|ממוזער|180px|תמונה מתוך הסרט "[[שנגחאי אקספרס]]" ([[1932]]). הבמאי [[יוזף פון שטרנברג]] השתמש באפקטי צילום מיוחדים כדי להדגיש את קווי המתאר של דיטריך. צילום זה היווה השראה לעטיפת האלבום "[[Queen II]]".|טקסט=]]


בעקבות ההצלחה המסחררת, קיבלו [[יוזף פון שטרנברג|פון שטרנברג]] ודיטריך בשנת [[1932]] הצעה מאולפני "[[פרמאונט]]" ונסעו ל[[ארצות הברית]]. דיטריך שווקה כתשובה ה[[גרמנית]] לשחקנית ה[[שוודי]]ת של אולפני "[[מטרו גולדווין מאייר]]", [[גרטה גרבו]].
בעקבות ההצלחה המסחררת, קיבלו [[יוזף פון שטרנברג|פון שטרנברג]] ודיטריך בשנת [[1932]] הצעה מאולפני "[[סרטי פרמאונט]]" ונסעו ל[[ארצות הברית]]. דיטריך שווקה כתשובה ה[[גרמנית]] לשחקנית ה[[שוודי]]ת של אולפני "[[מטרו גולדווין מאייר]]", [[גרטה גרבו]].


דיטריך שיחקה בשישה סרטים של פון שטרנברג באולפני "פרמאונט" בין השנים [[1930]] עד [[1935]]. פון שטרנברג עיצב את דמותה הקולנועית של דיטריך בתור [[פאם פאטאל]]. הוא עודד אותה לאבד משקל ואימן אותה כשחקנית. והיא בתמורה שיתפה פעולה עם דבריו למרות הביקורות שהופנו אליהם.
דיטריך שיחקה בשישה סרטים של פון שטרנברג באולפני "פרמאונט" בין השנים [[1930]] עד [[1935]]. פון שטרנברג עיצב את דמותה הקולנועית של דיטריך בתור [[פאם פאטאל]]. הוא עודד אותה לרזות ואימן אותה כשחקנית. והיא בתמורה שיתפה פעולה עם דבריו למרות הביקורות שהופנו אליהם.


בסרט ה[[אמריקאי]] הראשון שלהם, "[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]", דיטריך שיחקה [[זמרת]] [[קברט]]ים. הסרט זכור בעיקר עקב תלבושתה הגברית ונשיקתה לאישה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. בסרט זה דיטריך זכתה במועמדותה היחידה ל[[פרס אוסקר]].
בסרט ה[[אמריקאי]] הראשון שלהם, "[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]", דיטריך שיחקה [[זמרת]] [[קברט]]ים. הסרט זכור בעיקר עקב תלבושתה הגברית ונשיקתה לאישה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. בסרט זה דיטריך זכתה במועמדותה היחידה ל[[פרס אוסקר]].
שורה 51: שורה 48:
פון שטרנברג השתמש בטכניקות צילום מיוחדות של אור וצל. שיא הטכניקות האלו הוצגו בסרט "שנגחאי אקספרס" שזכה בפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר. מבקרים טענו שלדיטריך יש חלק ניכר בשימוש בהם. אבל כש"פרמאונט" פיטרו את פון שטרנברג וכתוצאה מכך הם הפסיקו לעבוד יחדיו הקריירה של שניהם דעכה.
פון שטרנברג השתמש בטכניקות צילום מיוחדות של אור וצל. שיא הטכניקות האלו הוצגו בסרט "שנגחאי אקספרס" שזכה בפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר. מבקרים טענו שלדיטריך יש חלק ניכר בשימוש בהם. אבל כש"פרמאונט" פיטרו את פון שטרנברג וכתוצאה מכך הם הפסיקו לעבוד יחדיו הקריירה של שניהם דעכה.


הסרט הראשון של דיטריך ללא פון שטרנברג היה סרטו של [[פרנק בורזאג']] "[[תשוקה (סרט, 1936)|תשוקה]]", שהיה הצלחה כלכלית וגרם לדיטריך להשתתף בסרטים רומנטיים נוספים. מנגד, סרטה הבא "[[אהבתי חייל]]" נחל כישלון עקב מחלוקות בינה לבין הבמאי.
הסרט הראשון של דיטריך ללא פון שטרנברג היה סרטו של [[פרנק בורזייגי]] "[[תשוקה (סרט, 1936)|תשוקה]]", שהיה הצלחה כלכלית וגרם לדיטריך להשתתף בסרטים רומנטיים נוספים. מנגד, סרטה הבא "[[אהבתי חייל]]" נחל כישלון עקב מחלוקות בינה לבין הבמאי.


=== כישלון כלכלי בקופות ===
=== כישלון כלכלי בקופות ===
משכורות עתק הוצעו לדיטריך כדי לעבור מ"פרמאונט". היא שיחקה בסרטו של ה[[מפיק (קולנוע וטלוויזיה)|מפיק]] העצמאי [[דייוויד או. סלזניק]] "[[גנו של אללה (סרט, 1936)|גנו של אללה]]" ([[1936]]) שעליו היא קיבלה משכורת של 200,000 דולר. בנוסף, היא שיחקה בסרטו של [[אלכסנדר קורדה]] "[[אביר ללא שריון]]" ([[1937]]) שעליו היא קיבלה משכורת של 450,000 דולר. למרות שמשכורותיה היו גבוהות הסרטים נחלו כישלון כלכלי והיא הוגדרה כ"רעל לקופות" (ביחד עם [[פרד אסטר]], [[ג'ואן קרופורד]], [[מיי וסט]], [[דולורס דל ריו]] ו[[קתרין הפבורן]]).
משכורות עתק הוצעו לדיטריך כדי לעבור מ"פרמאונט". היא שיחקה בסרטו של ה[[מפיק (קולנוע וטלוויזיה)|מפיק]] העצמאי [[דייוויד או. סלזניק]] "[[גנו של אללה (סרט, 1936)|גנו של אללה]]" ([[1936]]) שעליו היא קיבלה משכורת של 200,000 דולר. בנוסף, היא שיחקה בסרטו של [[אלכסנדר קורדה]] "[[אביר ללא שריון]]" ([[1937]]) שעליו היא קיבלה משכורת של 450,000 דולר. למרות שמשכורותיה היו גבוהות הסרטים נחלו כישלון כלכלי והיא הוגדרה כ"[[רעל]] לקופות" (ביחד עם [[פרד אסטר]], [[ג'ואן קרופורד]], [[מיי וסט]], [[דולורס דל ריו]] ו[[קתרין הפבורן]]).


עם עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה, ניסו ראשי הנאצים [[יוזף גבלס]] ו[[יואכים פון ריבנטרופ]] להניעה לחזור לגרמניה ולהירתם למכונת [[התעמולה הנאצית]], במה שקיוו להציג כניצחון הרייך השלישי [[הגזע הארי|הארי]] על הוליווד ה[[יהודים|יהודית]]. בהיותה אנטי נאצית דיטריך סירבה לחזור. בעקבות כך כינוה הנאצים "בוגדת שקשריה הממושכים עם היהודים השפיעו על אופייה והפכו אותו ללא-גרמני".
עם עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה, ניסו ראשי הנאצים [[יוזף גבלס]] ו[[יואכים פון ריבנטרופ]] להניעה לחזור לגרמניה ולהירתם למכונת [[התעמולה הנאצית]], במה שקיוו להציג כניצחון הרייך השלישי [[הגזע הארי|הארי]] על הוליווד ה[[יהודים|יהודית]]. בהיותה אנטי נאצית דיטריך סירבה לחזור. בעקבות כך כינוה הנאצים "בוגדת שקשריה הממושכים עם היהודים השפיעו על אופייה והפכו אותו ללא-גרמני". דיטריך עוד חזרה לשחק בסרטו של [[ארנסט לוביטש]] "[[מלאך (סרט, 1937)|מלאך]]" ([[1937]]) ב"פרמאונט", שזכה לביקורות פושרות, וכשסרטים נוספים שלה נכשלו יצאה עם משפחתה לחופשה ב[[אירופה]].

דיטריך חזרה לשחק ב"פרמאונט" בסרטו של [[ארנסט לוביטש]] "[[מלאך (סרט, 1937)|מלאך]]" ([[1937]]) שזכה לביקורות פושרות. כשסרטים נוספים שלה נכשלו היא יצאה עם משפחתה לחופשה ב[[אירופה]].


===הקאמבק ב"שובו של דיסטרי" ===
===הקאמבק ב"שובו של דיסטרי" ===
שורה 65: שורה 60:


=== במלחמת העולם השנייה ===
=== במלחמת העולם השנייה ===
בשנת [[1939]] היא קיבלה [[אזרחות]] אמריקאית ויצאה לחופשה בדרום [[צרפת]]. אך אז פרצה [[מלחמת העולם השנייה]], ודיטריך פתחה את שערי ביתה בפני גולים מאירופה ובייחוד מגרמניה ומ[[פריז]] לכשנכבשה על ידי הנאצים. אחד הגולים היה השחקן הצרפתי [[ז'אן גאבן]] שאיתו היא ניהלה רומן שנאלץ להיפסק כשגאבן התגייס למלחמה בנאצים כחלק מכוחות [[צרפת החופשית]] של [[דה גול]].
בשנת [[1939]] קיבלה דיטריך [[אזרחות]] אמריקאית ויצאה לחופשה בדרום [[צרפת]], אך אז פרצה [[מלחמת העולם השנייה]], והיא פתחה את שערי ביתה בפני גולים מאירופה ובייחוד מגרמניה ומ[[פריז]] לכשנכבשה על ידי הנאצים. אחד הגולים היה השחקן הצרפתי [[ז'אן גאבן]] שעמו ניהלה רומן שהסתיים כשגאבן התגייס למלחמה בנאצים כחלק מכוחות [[צרפת החופשית]] של [[דה גול]].


[[קובץ:Marlene Dietrich ww2 47.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מרלן דיטריך מעודדת חיילים ב[[בלגיה]] ([[1944]]).]]
[[קובץ:Marlene Dietrich ww2 47.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מרלן דיטריך מעודדת חיילים ב[[בלגיה]] ([[1944]]).]]
[[קובץ:מרלן דיטריך עם ניצולת שואה.jpg|ממוזער|מרלן דיטריך בביקור בישראל מנשקת את המספר המקועקע על ידה של ניצולת שואה]]
⚫
כאזרחית אמריקאית, ביקשה דיטריך לתרום את חלקה במלחמה מול הנאצים, ועם הצטרפות ארצות הברית למלחמה, תרמה רבות בהצטרפה למיזם הוליוודי שנקרא "הקנטינה של הוליווד" שבידר את החיילים האמריקאים טרם צאתם למלחמה. בהמשך דיטריך הופיעה באירועים ברחבי אמריקה למכירת אגרות מלחמה, אך כל אלו לא סיפקו את רצונה לתרום למאמץ המלחמתי, ודיטריך יצאה להופיע כ[[בדרנית]] וזמרת מגויסת בפני חיילי [[בעלות הברית]]. היא הופיעה ב[[אלג'יריה]], ב[[סיציליה]] וב[[איטליה]]. אז עברה לחזית הצפונית והופיעה בפני הכוחות ב[[גרינלנד]], [[איסלנד]], [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. היא הביעה את רצונה להיות חלק מהכוחות הלוחמים ולא "נציגה הוליוודית" שבאה לביקור קצר, והכוחות הלוחמים הביעו את הערכתם אליה כל אותה העת ועד מותה. היא גם שידרה בשטח תוכניות [[רדיו]] לחיילים הלוחמים שבחזית.


⚫
לבקשת ה-[[OSS]] (גוף הביון שקדם ל-[[CIA]]), דיטריך הקליטה מספר שירי תעמולה בשנת [[1944]] וביניהם גם להיטה "[[לילי מרלן]]". התוכניות שודרו כנגד הצבא והעם הגרמנים במאמץ לשכנע אותם לשים קץ למלחמה ולהיכנע ועוררו הדים רבים בגרמניה. לאחר מכן חזרה דיטריך להופיע בחזית גרמניה, [[הקרב על הבליטה|בקרב על הבליטה]] שאחריו התבקשה לחזור לארצות הברית, אך סירבה וביקשה להיכנס לגרמניה עם הכוחות הלוחמים, שם התאחדה לראשונה עם משפחתה.
⚫
כאזרחית אמריקאית, ביקשה דיטריך לתרום את חלקה במלחמה מול הנאצים. עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, הצטרפה למיזם הוליוודי שנקרא "הקנטינה של הוליווד" שבידר את החיילים האמריקאים טרם צאתם למלחמה. בהמשך דיטריך הופיעה באירועים ברחבי אמריקה למכירת אגרות מלחמה, אך כל אלו לא סיפקו את רצונה לתרום למאמץ המלחמתי, ודיטריך יצאה להופיע כ[[בדרנית]] וזמרת מגויסת בפני חיילי [[בעלות הברית]]. היא הופיעה ב[[אלג'יריה]], ב[[סיציליה]] וב[[איטליה]]. אז עברה לחזית הצפונית והופיעה בפני הכוחות ב[[גרינלנד]], [[איסלנד]], [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. היא הביעה את רצונה להיות חלק מהכוחות הלוחמים ולא "נציגה הוליוודית" שבאה לביקור קצר, והכוחות הלוחמים הביעו את הערכתם אליה כל אותה העת ועד מותה. היא גם שידרה בשטח תוכניות [[רדיו]] לחיילים הלוחמים שבחזית.


בתום המלחמה התאחדה דיטריך עם אחותה אליזבט ועם בן-זוגה ובנם המשותף בעיירה בלזן, שבה הפעילה המשפחה במהלכה, אולם קולנוע לשירות הכוחות הנאצים ששירתו בעבר במחנה הריכוז ברגן-בלזן הנשקף ממנו, בעוד אמה של דיטריך ואחותה נשארה בברלין במשך המלחמה. דיטריך, ערבה לאחותה ובעלה במקרה תביעה אפשרית נגדם, באשם שיתוף פעולה עם המשטר הנאצי. ברבות הימים בחרה דיטריך לנתק כל קשר עם משפחת אחותה, כולל בנם, להתכחש לקיומם, ולנהוג כבת יחידה לאמה.
⚫
לבקשת ה-[[OSS]] (גוף הביון שקדם ל-[[CIA]]), דיטריך הקליטה מספר שירי תעמולה בשנת [[1944]] וביניהם גם להיטה "[[לילי מרלן]]". התוכניות שודרו כנגד הצבא והעם הגרמנים במאמץ לשכנע אותם לשים קץ למלחמה ולהיכנע ועוררו הדים רבים בגרמניה. לאחר מכן חזרה דיטריך להופיע בחזית שפרצה לגרמניה, וניצלה ב[[הקרב על הבליטה|קרב הארדנים]] שהפתיע את הכוחות. לאחר הקרב היא התבקשה לחזור לארצות הברית, אך סירבה וביקשה להיכנס עם הכוחות הלוחמים לגרמניה, ושם, ב[[ברלין]], התאחדה עם משפחתה.


בזמן שהותה בצרפת, הפכה דיטריך אחת החברות הטובות ביותר של זמרת השאנסונים הצרפתייה המפורסמת [[אדית פיאף]]. ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כתבה פיאף את המילים לאחד השירים המפורסמים ביותר בעולם דאז - [[la vie en rose]], שבהמשך דיטריך ופיאף שרו יחד באנגלית.
.בזמן שהותה בצרפת, הפכה דיטריך אחת החברות הטובות ביותר של זמרת השאנסונים הצרפתייה המפורסמת [[אדית פיאף]]. ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כתבה פיאף את המילים לאחד השירים המפורסמים ביותר בעולם דאז - [[la vie en rose]], שבהמשך דיטריך ופיאף שרו יחד באנגלית. על פעולתה ההתנדבותית במהלך המלחמה העניק לה [[משרד המלחמה האמריקאי]] ב-[[18 בנובמבר]] [[1947]] את עיטור החירות. [[צרפת]], [[בלגיה]] ו[[ישראל]] העניקו לה אף הן עיטור דומה מטעמן.

על פעולתה ההתנדבותית במהלך המלחמה העניק לה [[משרד המלחמה האמריקאי]] ב-[[18 בנובמבר]] [[1947]] את עיטור החירות. [[צרפת]], [[בלגיה]] ו[[ישראל]] העניקו לה אף הן עיטור דומה מטעמן.


===חזרה להוליווד===
===חזרה להוליווד===
שורה 83: שורה 78:
[[קובץ:Marlene Dietrich Caricature by Hans Georg Pfannmüller (1954).jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור של דיטריך במהלך הופעתה ([[1957]]).]]
[[קובץ:Marlene Dietrich Caricature by Hans Georg Pfannmüller (1954).jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור של דיטריך במהלך הופעתה ([[1957]]).]]
[[קובץ:Marlene Dietrich in Israel (1960) (Cropped).png|ימין|ממוזער|200px|דיטריך ב[[ירושלים]] ([[1960]]).]]
[[קובץ:Marlene Dietrich in Israel (1960) (Cropped).png|ימין|ממוזער|200px|דיטריך ב[[ירושלים]] ([[1960]]).]]
מתחילת [[שנות ה-50]] ועד אמצע [[שנות ה-70]] עברה דיטריך כאמנית [[קברט]] והופיעה בתיאטראות בכל רחבי העולם.
מתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ועד אמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] עברה דיטריך כאמנית [[קברט]] והופיעה בתיאטראות בכל רחבי העולם. ב-[[1953]] הוצע לדיטריך 30,000$ כדי שתופיע במשך שבוע במלון סהרה ב[[לאס וגאס]]. תלבושתה החושפנית עוררה הדים. ההופעה הצליחה ודיטריך חתמה חוזה להופיע גם ב"קפה דה פריז" שב[[לונדון]].


⚫
במהלך שנות ה-50, דיטריך העסיקה את [[ברט בכרך]] כמנהלה המוזיקלי וביחד הם תכננו את הופעותיה. ההופעות כללו שירים מפורסמים מסרטים. בכרך אימן את דיטריך לפתח קול וחזות דרמטית בהופעותיה. ביחד הם חיברו ארבעה אלבומים וכמה [[סינגל]]ים בין השנים [[1957]] ל-[[1964]]. במהלך הופעותיה החליפה את בגדיה משמלות למלבושי גברים, מה שאיפשר לה לשיר שירים גבריים כמו "One for My Baby (and One More for the Road)" ו-"I've Grown Accustomed to Her Face".
ב-[[1953]] הוצע לדיטריך 30,000$ כדי שתופיע במשך שבוע במלון סהרה ב[[לאס וגאס]]. תלבושתה החושפנית עוררה הדים. ההופעה הצליחה ודיטריך חתמה חוזה להופיע גם ב"קפה דה פריז" שב[[לונדון]].


⚫
בגרמניה שלאחר המלחמה הייתה בציבור התנגדות ניכרת לדיטריך. 15 שנים אחרי תום המלחמה, ב-[[1960]], יצאה דיטריך ל[[סיבוב הופעות]] בגרמניה. בברלין היא התקבלה בגלים של אהדה, אך מחוץ לברלין היא זכתה לקבלת פנים צוננת, בדרכה לאחת ההופעות פרצה נערה את המחסומים וירקה בפניה. ב-[[1996]] הוצע לקרוא את רחוב הולדתה על שמה, אך מספר תושבים התנגדו בתוקף, בגלל תמיכתה ב[[בעלות הברית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. אך שנה לאחר מכן נחנך מרכז לזכרה. דיטריך לא הרגישה יותר שייכת לגרמניה, האשימה את התקשורת הגרמנית בעוינות, והחליטה שהיא לא תחזור לשם יותר, וכך עשתה עד מותה.
⚫
במהלך שנות ה-50, דיטריך העסיקה את [[ברט בכרך]] כמנהלה המוזיקלי וביחד הם תכננו את הופעותיה. ההופעות כללו שירים מפורסמים מסרטים. בכרך אימן את דיטריך לפתח קול וחזות דרמטית בהופעותיה. ביחד הם חיברו ארבעה אלבומים וכמה [[סינגל]]ים בין השנים [[1957]] ל-[[1964]].


⚫
במהלך [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] דיטריך ביקרה ב[[ישראל]] פעמיים. ביקורה הראשון נערך סמוך לסיומו של [[משפט אייכמן]] ב-1960.{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', ו, 3, עמ' 359.}} בביקורה השני נפגשה עם נשיא המדינה, [[זלמן שזר]].{{הערה|{{ynet|ynet|מרלן דיטריך בישראל|3529045|7 במאי 2008}}}} [[גיורא גודיק]] הביא אותה להופעות ו[[יוסי גרבר]] שימש בהן כמנחה. היא הופיעה בפני יוצאי גרמניה, ביניהם גם [[ניצולי השואה]] רבים. ההופעות התקבלו בברכה ולאחר אישור הקהל, היא אף שרה מספר שירים בגרמנית למרות ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] נגד השפה באותה תקופה. מסופר שהיא הפסיקה את הופעתה ושאלה את הקהל: "לא חשבתי שבישראל יבקשו ממני לשיר בגרמנית. אני מוכנה. אבל אם יש אדם אחד באולם שמתנגד אני אמשיך באנגלית". בשנת 1964 בהופעה של דיטריך בלונדון היא שרה בעברית את "שיר התן" שכתבו [[משה סחר]] ו[[יוחנן זראי]]. שיר זה אף יצא בתקליט ההופעה שלה מלונדון בהוצאת חברת פיליפס.
במהלך הופעותיה היא החליפה את בגדיה משמלות למלבושי גברים, מה שאיפשר לה לשיר שירים גבריים כמו "One for My Baby (and One More for the Road)" ו-"I've Grown Accustomed to Her Face".


⚫
ב-[[1964]] וב-[[1965]] הופיעה דיטריך ב[[פסטיבל אדינבורו]]. לאחר מכן היא הופיעה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] פעמיים וזכתה ב[[פרס טוני]] מיוחד על הופעתה. בנובמבר [[1972]] צולמה גרסה של ההופעה שלה ב[[לונדון]]. דיטריך קיבלה 250,000$ אך לא הייתה מרוצה מהתוצאה. ההופעה שודרה בארצות הברית וב[[בריטניה]] בינואר [[1973]]. בשנות ה-70, הדרדרה בריאותה של דיטריך. בשנת 1965 היא החלימה מ[[סרטן צוואר הרחם]]. כתוצאה מכך, היא הרבתה להשתמש במשככי כאבים ו[[משקה אלכוהולי|אלכוהול]]. ב-[[1973]] במהלך הופעה היא פצעה את ירכה ושנה לאחר מכן שברה את רגלה. בראיון מפורסם הודתה דיטריך שהיא ממשיכה להופיע רק בשביל הכסף.
⚫
בגרמניה שלאחר המלחמה הייתה בציבור התנגדות ניכרת לדיטריך. 15 שנים אחרי תום המלחמה, ב-[[1960]], יצאה דיטריך ל[[סיבוב הופעות]] בגרמניה. בברלין היא התקבלה בגלים של אהדה, אך מחוץ לברלין היא זכתה לקבלת פנים צוננת ובדרכה לאחת ההופעות פרצה נערה את המחסומים וירקה בפניה. דיטריך לא הרגישה יותר שייכת לגרמניה, האשימה את התקשורת הגרמנית בעוינות, והחליטה שהיא לא תחזור לשם יותר, וכך עשתה עד מותה.

במהלך [[שנות ה-60]] דיטריך ביקרה ב[[ישראל]] פעמיים.
ביקורה הראשון נערך סמוך לסיומו של [[משפט אייכמן]] ב-1961.{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', ו, 3, עמ' 359.}} בביקורה השני נפגשה עם נשיא המדינה, [[זלמן שזר]].{{הערה|{{ynet|ynet|מרלן דיטריך בישראל|3529045|7 במאי 2008}}}}
[[גיורא גודיק]] הביא אותה להופעות ו[[יוסי גרבר]] שימש בהן כמנחה.
⚫
היא הופיעה בפני יוצאי גרמניה, ביניהם גם [[ניצולי השואה]] רבים. ההופעות התקבלו בברכה ולאחר אישור הקהל, היא אף שרה מספר שירים בגרמנית למרות ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] נגד השפה באותה תקופה. מסופר שהיא הפסיקה את הופעתה ושאלה את הקהל: "לא חשבתי שבישראל יבקשו ממני לשיר בגרמנית. אני מוכנה. אבל אם יש אדם אחד באולם שמתנגד אני אמשיך באנגלית". בשנת 1964 בהופעה של דיטריך בלונדון היא שרה בעברית את "שיר התן" שכתבו [[משה סחר]] ו[[יוחנן זראי]]. שיר זה אף יצא בתקליט ההופעה שלה מלונדון בהוצאת חברת פיליפס.

⚫
ב-[[1964]] וב-[[1965]] הופיעה דיטריך ב[[פסטיבל אדינבורו]]. לאחר מכן היא הופיעה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] פעמיים וזכתה ב[[פרס טוני]] מיוחד על הופעתה. בנובמבר [[1972]] צולמה גרסה של ההופעה שלה ב[[לונדון]]. דיטריך קיבלה 250,000$ אך לא הייתה מרוצה מהתוצאה. ההופעה שודרה בארצות הברית וב[[בריטניה]] בינואר [[1973]].

בשנות ה-70, הדרדרה בריאותה של דיטריך. בשנת [[1965]] היא החלימה מ[[סרטן צוואר הרחם]]. כתוצאה מכך, היא הרבתה להשתמש במשככי כאבים ו[[משקה חריף|אלכוהול]]. ב-[[1973]] במהלך הופעה היא פצעה את ירכה ושנה לאחר מכן היא שברה את רגלה. בראיון מפורסם הודתה דיטריך שהיא ממשיכה להופיע רק בשביל הכסף.


=== שנים אחרונות ===
=== שנים אחרונות ===
[[קובץ:2006-07-24 Friedhof Schoeneberg III Grab Dietrich.jpg|שמאל|ממוזער|160px|קברה של דיטריך ב[[ברלין]].]]
[[קובץ:2006-07-24 Friedhof Schoeneberg III Grab Dietrich.jpg|שמאל|ממוזער|160px|קברה של דיטריך ב[[ברלין]].]]
קריירת עסקי השעשועים של דיטריך נפסקה ב-[[29 בספטמבר]] [[1975]], כאשר שברה את רגלה במהלך הופעה ב[[אוסטרליה]]. ב-[[1979]] שיחקה תפקיד משנה בסרטה האחרון "[[רק ג'יגולו]]", לצד [[דייוויד בואי]] בבימויו של [[דייוויד המינגס]]. בסרט היא שרה את שיר הנושא.
קריירת [[עסקי השעשועים]] של דיטריך פסקה ב-[[29 בספטמבר]] [[1975]], כאשר שברה את רגלה במהלך הופעה ב[[אוסטרליה]]. ב-[[1979]] שיחקה תפקיד משנה בסרטה האחרון "רק ג'יגולו", לצד [[דייוויד בואי]] בבימויו של [[דייוויד המינגס]]. בסרט היא שרה את שיר הנושא. לעת זקנה חדלה מלהופיע בסרטים, וב-16 שנותיה האחרונות הסתגרה מרצון בביתה ב[[פריז]], ללא מגע עם הציבור מלבד קשרי מכתבים וטלפון. היא פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם "Nehmt nur mein Leben" (בתרגום ל[[אנגלית]]: Just Take My Life) בשנת 1979. במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] כתבה ותרמה למספר ספרים.


⚫
בשנת [[1982]], דיטריך הסכימה להשתתף ב[[סרט דוקומנטרי]] על חייה בשם "[[מרלן (סרט, 1984)|מרלן]]", אך סירבה להצטלם בו. הבמאי [[מקסימיליאן של]], הקליט אותה והשתמש בהקלטות בסרטו. הסרט זכה בכמה פרסים [[אירופה|אירופיים]] ובמועמדות ל[[פרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר]]. בשנותיה האחרונות, היא התחברה ל[[דייוויד ברט]], מהאחרונים מחוץ למשפחתה שאיתם נפגשה. בנוסף, הייתה בקשר מתמיד עם בתה היחידה. בבדידות זו נפטרה ב-[[6 במאי]] [[1992]] לאחר סיבוך ב[[כליה|כליות]]. היא הובאה לקבורה ב[[ברלין]]. ב-[[2004]], [[הלמוט ניוטון]] נקבר לצידה .
לעת זקנה חדלה מלהופיע בסרטים, וב-16 שנותיה האחרונות הסתגרה בביתה ב[[פריז]] מרצון, ללא מגע עם הציבור מלבד קשרי מכתבים וטלפון. היא פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם "Nehmt nur mein Leben" (בתרגום ל[[אנגלית]]: Just Take My Life) בשנת [[1979]]. במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] כתבה ותרמה למספר ספרים.


⚫
את ארכיונה העשיר הותירה בעיזבונה לעיריית ברלין, והוא מוצג שם כיום. בחלוף השנים הפשיר היחס כלפיה בגרמניה, וכיום היא נחשבת לאחת מגדולות השחקניות הגרמניות. ה[[דואר]] הגרמני אף הוציא [[בול]] לזכרה.
⚫
בשנת [[1982]], דיטריך הסכימה להשתתף ב[[סרט דוקומנטרי]] על חייה בשם "[[מרלן (סרט, 1984)|מרלן]]", אך היא סירבה להצטלם. [[במאי]] הסרט, [[מקסימיליאן של]], הקליט אותה והשתמש בהקלטות בסרטו. הסרט זכה בכמה פרסים [[אירופה|אירופיים]] ובמועמדות ל[[פרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר]].

בשנותיה האחרונות, היא התחברה ל[[דייוויד ברט]] שהיה מהאנשים האחרונים מחוץ למשפחתה שאיתם נפגשה. בנוסף, היא הייתה בקשר מתמיד עם ביתה. בבדידות זו נפטרה ב-[[6 במאי]] [[1992]] לאחר סיבוך ב[[כליה|כליות]]. היא הובאה לקבורה ב[[ברלין]]. ב-[[2004]], [[הלמוט ניוטון]] נקבר לצידה.

⚫
את ארכיונה העשיר הותירה בעיזבונה לעיריית ברלין, והוא מוצג שם כיום. עם חלוף השנים הפשיר היחס כלפיה בגרמניה, וכיום היא נחשבת לאחת מגדולות השחקניות הגרמניות. ה[[דואר]] הגרמני אף הוציא [[בול]] לזכרה.


== חייה האישיים ==
== חייה האישיים ==
מרלן דיטריך שמרה על חייה הפרטיים הרחק מאור המצלמות. בהיותה [[ביסקסואל]]ית היא הייתה שייכת לקהילה הגאה של [[ברלין]] במהלך שנות ה-20.
מרלן דיטריך, [[פרוטסטנט]]ית במהלך חייה, שמרה על חייה הפרטיים הרחק מאור המצלמות. ובהיותה [[ביסקסואל]]ית היא הייתה שייכת לקהילה הגאה של [[ברלין]] אך בעת [[מלחמת העולם השנייה]] איבדה את אמונתה ב[[אלוהים]]. במאי [[1923]] נישאה דיטריך לרודולף סייבר, עוזר במאי (שהפך מאוחר יותר לבמאי בחברת [[סרטי פרמאונט]]).


במאי [[1923]] נישאה דיטריך לרודולף סייבר, עוזר במאי (שהפך מאוחר יותר לבמאי בחברת [[פרמאונט]]). נישואיה לסייבר היו למעשה [[נישואים פתוחים]]. סייבר נפטר מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ב-[[24 ביוני]] [[1976]]. בתה היחידה של דיטריך, מריה אליזבת' סייבר, נולדה ב-[[13 בדצמבר]] [[1924]]. ב-[[1948]] נולד לדיטריך נכד ראשון.
דיטריך פגשה את בעלה לעתיד, רודולף סייבר, על הסט של סרט נוסף שצולם באותה שנה, "Tragödie der Liebe". והם נישאו בטקס נישואים אזרחי ב-[[17 במאי]] [[1923]] בברלין. ביתה היחידה, [[מריה ריבה|מריה אליזבת סייבר]], נולדה ב-[[13 בדצמבר]] [[1924]].נישואיה לסייבר היו למעשה [[נישואים פתוחים]]. סייבר נפטר מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ב-[[24 ביוני]] [[1976]]. בתה היחידה של דיטריך, מריה אליזבת' סייבר, נולדה ב-13 בדצמבר [[1924]]. ב-[[1948]] נולד לדיטריך נכד ראשון.


במהלך חייה דיטריך ניהלה מספר [[רומן|רומנים]] מחוץ לנישואיה. בעת צילומי הסרט "[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]" היא ניהלה רומן עם [[גרי קופר]] (שניהל רומן במקביל עם [[לופה ולז]]). במהלך צילומי הסרט "[[שובו של דיסטרי]]" היא ניהלה רומן עם [[ג'יימס סטיוארט]] שנגמר לאחר סיום הסרט. ב-[[1938]] היא ניהלה רומן עם ה[[סופר]] [[אריך מריה רמארק]] וב-[[1941]] עם השחקן ה[[צרפתי]] [[ז'אן גאבן]]. בשנות ה-40 היא ניהלה מערכת יחסים עם הסופרת ה[[לסבית]] [[מרסדס דה אקוסטה]] שהייתה גם מאהבתה של [[גרטה גרבו]]. בשנות ה-50, היא ניהלה רומן עם [[יול ברינר]] שנמשך למעלה מעשור.
במהלך חייה דיטריך ניהלה מספר [[רומן|רומנים]] מחוץ לנישואיה. בעת צילומי הסרט "[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]" היא ניהלה רומן עם [[גרי קופר]] (שניהל רומן במקביל עם [[לופה ולז]]). במהלך צילומי הסרט "[[שובו של דיסטרי]]" היא ניהלה רומן עם [[ג'יימס סטיוארט]] שנגמר לאחר סיום הסרט. ב-[[1938]] היא ניהלה רומן עם ה[[סופר]] [[אריך מריה רמארק]] וב-[[1941]] עם השחקן ה[[צרפתי]] [[ז'אן גאבן]]. בשנות ה-40 היא ניהלה מערכת יחסים עם הסופרת ה[[לסבית]] [[מרסדס דה אקוסטה]] שהייתה גם מאהבתה של [[גרטה גרבו]]. בשנות ה-50 של המאה ה-20, היא ניהלה רומן עם [[יול ברינר]] שנמשך למעלה מעשור.

דיטריך הייתה [[פרוטסטנט]]ית במהלך חייה, אך בעת [[מלחמת העולם השנייה]] היא איבדה את אמונתה ב[[אלוהים]].


==דמותה של דיטריך==
==דמותה של דיטריך==
מרלן דיטריך הייתה [[אייקון פופ|אייקון]] [[אופנה]] שהפך למודל של מעצבי בגדים ושחקניות. תדמיתה אף הייתה מושפעת ממיניות ו[[ביסקסואל]]יות. דמותה הקולנועית של דיטריך הצטיירה כאב טיפוס לדמות האישה המניפולטיבית כ[[פאם פאטאל]].
מרלן דיטריך הייתה [[אייקון פופ|אייקון]] [[אופנה]] שהפך למודל של מעצבי בגדים ושחקניות. תדמיתה אף הייתה מושפעת ממיניות ו[[ביסקסואל]]יות. דמותה הקולנועית של דיטריך הצטיירה כאב טיפוס לדמות האישה המניפולטיבית כ[[פאם פאטאל]]. בשנת [[1992]], במקום הולדתה נחשפה לוחית לזכרה. ב[[אוגוסט]] [[1997]] [[גרמניה]] הוציאה [[בול דואר]] מיוחד הנושא את דמותה. בנוסף, חברת העטים "Montblanc" הוציאה מהדורה מיוחדת של עטים לזכרה. בשנת [[2002]] היא אף נעשתה אזרחית כבוד של העיר [[ברלין]]. בשנת [[2000]] יצא לאקרנים סרט [[ביוגרפיה|ביוגרפי]] גרמני על חייה של דיטריך בשם "[[מרלן (סרט, 2000)|מרלן]]" בבימויו של [[יוזף פילסמאייר]] (Joseph Vilsmaier), והשחקנית [[קטיה פלינט]] כדיטריך.

בשנת [[1992]], במקום הולדתה נחשפה לוחית לזכרה. ב[[אוגוסט]] [[1997]] [[גרמניה]] הוציאה [[בול דואר]] מיוחד הנושא את דמותה. בנוסף, חברת העטים "Montblanc" הוציאה מהדורה מיוחדת של עטים לזכרה.

דיטריך עדיין מעוררת מחלקות בגרמניה עקב התנגדותה ל[[נאצים]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנת [[1996]] לאחר ויכוח נוקב הוחלט להימנע מלקרוא לרחוב הולדתה של דיטריך בשמה. ברם, שנה לאחר מכן נחנך מרכז לזכרה. בשנת [[2002]] היא אף נעשתה אזרחית כבוד של העיר [[ברלין]].

בשנת [[2000]] יצא לאקרנים סרט [[ביוגרפיה|ביוגרפי]] גרמני על חייה של דיטריך בשם "[[מרלן (סרט, 2000)|מרלן]]" בבימויו של [[יוזף פילסמאייר]] (Joseph Vilsmaier), והשחקנית [[קטיה פלינט]] בתור דיטריך.


==פילמוגרפיה==
==פילמוגרפיה==
שורה 179: שורה 153:
|[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]|| מדמוזל אמי ג'ולי || מועמדותה היחידה ל[[פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר]]
|[[מרוקו (סרט)|מרוקו]]|| מדמוזל אמי ג'ולי || מועמדותה היחידה ל[[פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר]]
|-
|-
|'''[[1931]]'''|| [[הקלון]] || מארי קולבר
|'''[[1931]]'''|| [[הקלון]]|| מארי קולבר
|-
|-
| rowspan="2" valign="center" |'''[[1932]]'''|| [[שנגחאי אקספרס]] || שנגחאי לילי || הסרט היה מועמד ל[[פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר]]
| rowspan="2" valign="center" |'''[[1932]]'''|| [[שנגחאי אקספרס]] || שנגחאי לילי || הסרט היה מועמד ל[[פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר]]
|-
|-
| [[בלונד ונוס]] || הלן פארדי
| [[בלונד ונוס]]|| הלן פארדי
|-
|-
|'''[[1933]]'''|| [[שיר השירים (סרט, 1933)|שיר השירים]] || לילי זקנאק || [[רובן ממוליאן]]
|'''[[1933]]'''|| [[שיר השירים (סרט, 1933)|שיר השירים]]|| לילי זקנאק || [[רובן ממוליאן]]
|-
|-
|'''[[1934]]'''|| [[הקיסרית האדומה]] || [[יקטרינה הגדולה]] || rowspan="2" valign="center" | [[יוזף פון שטרנברג]]
|'''[[1934]]'''|| [[הקיסרית האדומה]]|| [[יקטרינה הגדולה]] || rowspan="2" valign="center" | [[יוזף פון שטרנברג]]
|-
|-
|'''[[1935]]'''|| [[השטן הוא אישה]] || קונצ'ה פרז
|'''[[1935]]'''|| [[השטן הוא אישה]]|| קונצ'ה פרז
|-
|-
|rowspan="3" valign="center" |'''[[1936]]'''|| [[אהבתי חייל]] || אנה סאדלק || הנרי האת'וויי
|rowspan="3" valign="center" |'''[[1936]]'''|| [[אהבתי חייל]]|| אנה סאדלק || הנרי האת'וויי
|-
|-
|[[תשוקה (סרט)|תשוקה]] || מדלין דה בופרה || [[פרנק בורזאג']]
|[[תשוקה (סרט)|תשוקה]] || מדלין דה בופרה || [[פרנק בורזייגי]]
|-
|-
|[[הגן של אלה (סרט, 1936)|הגן של אלה]] || דומיני אנפילאן || [[ריצ'רד בולסלבסקי]]
|[[הגן של אלה (סרט, 1936)|הגן של אלה]]|| דומיני אנפילאן || [[ריצ'רד בולסלבסקי]]
|-
|-
|rowspan="2" valign="center" | '''[[1937]]'''|| [[אביר ללא שריון]] || אלכסנדרה ולדינוף || ז'אק פיידה
|rowspan="2" valign="center" | '''[[1937]]'''|| [[אביר ללא שריון]]|| אלכסנדרה ולדינוף || ז'אק פיידה
|-
|-
|[[מלאך (סרט, 1937)|מלאך]] || מריה ברקר || [[ארנסט לוביטש]]
|[[מלאך (סרט, 1937)|מלאך]]|| מריה ברקר || [[ארנסט לוביטש]]
|-
|-
|'''[[1939]]'''|| [[שובו של דיסטרי]] || פרנצ'י || ג'ורג' מרשל || מועמדות ל[[מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים|רשימת הגיבורים]] של [[מכון הסרטים האמריקאי]]
|'''[[1939]]'''|| [[שובו של דיסטרי]] || פרנצ'י || ג'ורג' מרשל || מועמדות ל[[מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים|רשימת הגיבורים]] של [[מכון הסרטים האמריקאי]]
|-
|-
|'''[[1940]]'''|| [[שבעת החוטאים]] || ביג'ו בלאנש || טיי גראנט
|'''[[1940]]'''|| [[שבעת החוטאים]]|| ביג'ו בלאנש || טיי גראנט
|-
|-
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1941]]'''|| [[השלהבת של ניו אורלינס]] || קלייר לדוקוס || [[רנה קלייר]]
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1941]]'''|| [[השלהבת של ניו אורלינס]]|| קלייר לדוקוס || [[רנה קלייר]]
|-
|-
|[[כוח אדם (סרט)|כוח אדם]] || פיי דאבל || ראול וולש
|[[כוח אדם (סרט)|כוח אדם]]|| פיי דאבל || ראול וולש
|-
|-
| rowspan="3" valign="center" | '''[[1942]]'''|| [[הגבירה מוכנה]] || אליזבת' מאדן || מיטשל לייסן
| rowspan="3" valign="center" | '''[[1942]]'''|| [[הגבירה מוכנה]]|| אליזבת' מאדן || מיטשל לייסן
|-
|-
|[[המקלקלים (סרט, 1942)|המקלקלים]] || שרי מאלוט || ריי אנרייט
|[[המקלקלים (סרט, 1942)|המקלקלים]]|| שרי מאלוט || ריי אנרייט
|-
|-
|[[פיטסבורג (סרט, 1942)|פיטסבורג]] || ג'וסי וינטר || מיטשל לייסן
|[[פיטסבורג (סרט, 1942)|פיטסבורג]]|| ג'וסי וינטר || מיטשל לייסן
|-
|-
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1944]]'''|| [[קיסמט (סרט, 1944)|קיסמט]] || ג'אמילה || ויליאם דייטרל
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1944]]'''|| [[קיסמט (סרט, 1944)|קיסמט]]|| ג'אמילה || ויליאם דייטרל
|-
|-
|[[לעקוב אחרי הילדים]] || עצמה || אדוארד סאתרלנד
|[[לעקוב אחרי הילדים]]|| עצמה || אדוארד סאתרלנד
|-
|-
|'''[[1946]]'''|| [[החדר למעלה]] || בלאנש פרנרד || ז'ורז' לקומב
|'''[[1946]]'''|| [[החדר למעלה]]|| בלאנש פרנרד || ז'ורז' לקומב
|-
|-
|'''[[1947]]'''|| [[עגילי זהב]] || לידיה || מיטשל לייסן
|'''[[1947]]'''|| [[עגילי זהב]] || לידיה || מיטשל לייסן
שורה 225: שורה 199:
|'''[[1948]]'''|| [[רומן זר]] || אריקה פון סכלוטאו || [[בילי ויילדר]]
|'''[[1948]]'''|| [[רומן זר]] || אריקה פון סכלוטאו || [[בילי ויילדר]]
|-
|-
|'''[[1949]]'''|| [[ג'יגסו]] || ללא קרדיט || פרשר מייקל
|'''[[1949]]'''|| [[ג'יגסו]]|| ללא קרדיט || פרשר מייקל
|-
|-
|'''[[1950]]'''|| [[פחד במה (סרט)|פחד במה]] || שרלוט ינווד || [[אלפרד היצ'קוק]]
|'''[[1950]]'''|| [[פחד במה (סרט)|פחד במה]] || שרלוט ינווד || [[אלפרד היצ'קוק]]
|-
|-
|'''[[1951]]'''|| [[ללא כביש מהיר בשמים]] || מוניקה טסדייל || הנרי קוסטנר
|'''[[1951]]'''|| [[ללא דרך בשחקים]]|| מוניקה טסדייל || הנרי קוסטנר
|-
|-
|'''[[1952]]'''|| [[ראנצ'ו נוטוריוס]] || אלטר קיין || [[פריץ לאנג]]
|'''[[1952]]'''|| [[ראנצ'ו נוטוריוס]]|| אלטר קיין || [[פריץ לאנג]]
|-
|-
|'''[[1956]]'''|| [[מסביב לעולם בשמונים יום (סרט, 1956)|מסביב לעולם בשמונים יום]] || ללא ציון קרדיט || מייקל אנדרסון || הסרט זכה ב[[פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר]]
|'''[[1956]]'''|| [[מסביב לעולם בשמונים יום (סרט, 1956)|מסביב לעולם בשמונים יום]] || ללא ציון קרדיט || מייקל אנדרסון || הסרט זכה ב[[פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר]]
|-
|-
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1957]]'''|| [[סיפורה של המונטה קרלו]] || מריה דה כויראור || סמואל טיילור
|rowspan="2" valign="center" |'''[[1957]]'''|| [[סיפורה של המונטה קרלו]]|| מריה דה כויראור || סמואל טיילור
|-
|-
|[[עד התביעה (סרט)|עד התביעה]] || כריסטין וול || [[בילי ויילדר]] || מועמדות יחידה ל[[פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה]] {{ש}} מועמדות ל[[מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים|רשימת הנבלים]] של [[מכון הסרטים האמריקאי]]
|[[עד התביעה (סרט)|עד התביעה]] || כריסטין וול || [[בילי ויילדר]] || מועמדות יחידה ל[[פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה]] {{ש}} מועמדות ל[[מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים|רשימת הנבלים]] של [[מכון הסרטים האמריקאי]]
שורה 243: שורה 217:
|'''[[1961]]'''|| [[משפטי נירנברג (סרט)|משפטי נירנברג]] || גברת ברטהולט || [[סטנלי קריימר]] || זכייה מיוחדת בפרס דוד דה דונטלו
|'''[[1961]]'''|| [[משפטי נירנברג (סרט)|משפטי נירנברג]] || גברת ברטהולט || [[סטנלי קריימר]] || זכייה מיוחדת בפרס דוד דה דונטלו
|-
|-
|'''[[1962]]'''|| [[קופסה שחורה: עלייתו ונפילתו של אדולף היטלר]] || קריינית || לואיס קלייד סטומן || הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
|'''[[1962]]'''|| [[קופסה שחורה: עלייתו ונפילתו של אדולף היטלר]]|| קריינית || לואיס קלייד סטומן || הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
|-
|-
|'''[[1964]]'''|| [[נוצצים בפריז]] || עצמה || ריצ'רד קוויאן
|'''[[1964]]'''|| [[נוצצים בפריז]]|| עצמה || ריצ'רד קוויאן
|-
|-
|'''[[1979]]'''|| [[רק ג'יגולו (1979)|רק ג'יגולו]] || הברונית פון שסמרינג || [[דייוויד המינגס]]
|'''[[1979]]'''|| [[רק ג'יגולו (1979)|רק ג'יגולו]]|| הברונית פון שסמרינג || [[דייוויד המינגס]]
|-
|-
|'''[[1984]]'''|| [[מרלן (סרט, 1984)|מרלן]] || עצמה || [[מקסימיליאן של]] || הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
|'''[[1984]]'''|| [[מרלן (סרט, 1984)|מרלן]]|| עצמה || [[מקסימיליאן של]] || הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
|}
|}


שורה 255: שורה 229:
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Marlene Dietrich|שם ויקישיתוף=מרלן דיטריך}}
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Marlene Dietrich|שם ויקישיתוף=מרלן דיטריך}}
* {{אתר רשמי}}
* {{אתר רשמי}}
{{פרופילי מוזיקאים}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
{{פרופילי קולנוענים}}
* [[דן לחמן]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/calt-700.htm מרלן דיטריך - דיוות האינטליגנציה]
* [[דן לחמן]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/calt-700.htm מרלן דיטריך - דיוות האינטליגנציה]
* {{הארץ|צפריר כהן|מרלנה דיטריך בת מאה|1.759709|27/12/2001}}
* {{הארץ|צפריר כהן|מרלנה דיטריך בת מאה|1.759709|27 בדצמבר 2001}}
* [http://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/film-reviews/cinema-exile-war.html על מרלן דיטריך] בתוך כתבה על אנשי קולנוע גרמניים שהיגרו לארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה, באתר [[יד ושם]]
* [http://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/film-reviews/cinema-exile-war.html על מרלן דיטריך] בתוך כתבה על אנשי קולנוע גרמניים שהיגרו לארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה, באתר [[יד ושם]]
* [[עופר אדרת]], [http://www.haaretz.co.il/1.3326944 ברלין תחנוך השבוע שדרת כוכבים: מרלן דיטריך תהיה השחקנית הראשונה שתונצח], באתר [[עכבר העיר]], 8.2.2010
* {{הארץ|עופר אדרת|ברלין תחנוך השבוע שדרת כוכבים: מרלן דיטריך תהיה השחקנית הראשונה שתונצח|0000017f-f86b-d044-adff-fbfb5aca0000|8 בפברואר 2010}}
* {{מעריב אונליין|מרדכי חיימוביץ|120 שנה להולדתה של מרלן דיטריך: השחקנית הגרמנייה שהתנגדה לנאצים והפכה למיתוס|news/world/Article-885898|25 בדצמבר 2021}}
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=9562 גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת למרלן דיטריך], בהגשת ד"ר [[דן ערב]], ד"ר [[דוד גורביץ']] ויונתן גת
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=9562 גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת למרלן דיטריך], בהגשת ד"ר [[דן ערב]], ד"ר [[דוד גורביץ']] ויונתן גת
* {{דודל|marlene-dietrichs-116th-birthday|יום הולדתה ה-116 של מרלן דיטריך}}
* {{דודל|marlene-dietrichs-116th-birthday|יום הולדתה ה-116 של מרלן דיטריך}}
* {{Find a Grave}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{בריטניקה}}
* {{יוטיוב|TrGp3d1ij2s|שם=הבלתי חשובים {{!}} מרלן דיטריך - פרק 11|אורך=33:11|ערוץ=כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
שורה 272: שורה 247:


{{מיון רגיל:דיטריך, מרלן}}
{{מיון רגיל:דיטריך, מרלן}}
⚫
[[קטגוריה:ילידות 1901]]
[[קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]
[[קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]
[[קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה גרמניות]]
[[קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה גרמניות]]
⚫
[[קטגוריה:שחקניות תיאטרון גרמניות]]
[[קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה אמריקאיות]]
[[קטגוריה:שחקניות קולנוע וטלוויזיה אמריקאיות]]
⚫
[[קטגוריה:שחקני תיאטרון גרמנים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס טוני לשם כבוד]]
[[קטגוריה:זוכי פרס טוני לשם כבוד]]
[[קטגוריה:להט"בים גרמנים]]
[[קטגוריה:להט"בים גרמנים]]
שורה 287: שורה 261:
[[קטגוריה:שחקנים להט"בים]]
[[קטגוריה:שחקנים להט"בים]]
[[קטגוריה:זמרות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:זמרות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:מקבלי מדליית החירות (1945)]]
[[קטגוריה:ברלין: אישים]]
[[קטגוריה:ברלין: אישים]]
[[קטגוריה:מתנגדות גרמניות למשטר הנאצי]]
[[קטגוריה:מתנגדות גרמניות למשטר הנאצי]]
[[קטגוריה:מפקדים בלגיון הכבוד]]
[[קטגוריה:מפקדים בלגיון הכבוד]]
[[קטגוריה:שחקניות ראינוע]]
[[קטגוריה:שחקניות ראינוע]]
[[קטגוריה:גרמניות שנולדו ב-1901]]
⚫
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1901]]
[[קטגוריה:נפטרות ב-1992]]
[[קטגוריה:נפטרות ב-1992]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1992]]

גרסה אחרונה מ־09:55, 27 באוגוסט 2024

מאריה מגדלנה דיטריך
Marlene Dietrich
מרלן דיטריך בגיל 49 (בשנת 1951)
מרלן דיטריך בגיל 49 (בשנת 1951)
לידה 27 בדצמבר 1901
שנברג, ברלין, גרמניה
פטירה 6 במאי 1992 (בגיל 90)
פריז, צרפת
מקום קבורה III. Städtischer Friedhof Stubenrauchstraße עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה מרלן דיטריך
שם לידה Marie Magdalene Dietrich עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הקיסרות הגרמנית, ארצות הברית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1919–1984 (כ־65 שנים)
עיסוק שירה
מקום לימודים
  • בית הספר הגבוה למוזיקה על שם פרנץ ליסט בוויימאר
  • Goethe Gymnasium
  • האקדמיה לדרמה ע"ש ארנסט בוש עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים מריה ריבה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת בלגיון הכבוד
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • קצינה בלגיון הכבוד
  • German Film Awards/honorary award (1980)
  • פרס CFDA למפעל חיים (1986)
  • אביר מסדר לאופולד
  • אבירה בלגיון הצרפתי
  • מדליית החירות (1947)
  • אזרח כבוד של ברלין
  • מסדר לאופולד
  • מאה שנים... מאה כוכבים
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • אבירות במסדר ההצטיינות הלאומי
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר האינטרנט הרשמי של מרלן דיטריך
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאריה מגדלנה ("מַרְלֵנֶה") דיטריך, הידועה יותר כמרלן דיטריך (Marlene Dietrich;‏ 27 בדצמבר 1901 – 6 במאי 1992) הייתה שחקנית קולנוע וזמרת ילידת גרמניה. דיטריך נשארה פופולרית לאורך הקריירה שלה על ידי גילום מגוון רחב של דמויות. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 היא שיחקה בתיאטרון ובסרטים אילמים. הופעתה בסרטו של הבמאי יוזף פון שטרנברג, "המלאך הכחול", בתור "לולה-לולה" זיכתה אותה בהצלחה בינלאומית וחוזה עם חברת ההפקה, "סרטי פרמאונט". סרטים כמו "שנגחאי אקספרס" ו"תשוקה" ביססו את מעמדה בהוליווד כאחת השחקניות המרוויחות ביותר בתקופתה. בשנת 1939 דיטריך קיבלה אזרחות אמריקאית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה היא התנדבה לבדר חיילים בשדות הקרב. למרות הופעותיה בסרטים, במהלך שנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20 היא בעיקר התמקדה בקריירת המוזיקה שלה.

ב-1999, מכון הסרטים האמריקאי דירג אותה כשחקנית התשיעית הטובה ביותר בכל הזמנים.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאריה מגדלנה דיטריך נולדה ב-27 בדצמבר 1901 ב-Leberstrasse 65, ‏ Rote Insel, שנברג - כיום מחוז בברלין, גרמניה, כשנה אחרי אחותה היחידה, אליזבת. היא בתם של לודוויג אריך אוטו דיטריך ווילהלמינה אליזבת יוזאפינה פאלסינג שהתחתנו ב-1898. אמה של דיטריך באה ממשפחה מבוססת בעלת חברת שעונים ואביה היה קצין במשטרה. הוא נפטר ב-1907. בשנת 1916 אמה של דיטריך, וילהלמינה, נישאה בשנית לאדוארד פון לוסך. פון לוסך מת מפציעה במלחמת העולם הראשונה. אדוארד פון לוסך מעולם לא אימץ את בנותיה של וילהלמינה ולכן דיטריך לא השתמשה בשמו. בגיל 11 היא שילבה את שני שמותיה וכך נוצר הכינוי "מרלן".

דיטריך למדה בבית ספר לבנות "אוגוסטה-ויקטוריה" בין השנים 1907–1917. בשחרותה, היא ניגנה בכינור והתעניינה בשירה ותיאטרון. היא רצתה להפוך להיות נגנית מקצועית אך היא נפצעה בפרק כף ידה. ב-1922 היא ניגנה בלהקה של סרטים אילמים, מה שהפך לעבודתה הראשונה, אך היא פוטרה לאחר ארבעה שבועות בלבד.

קריירה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפילו בתחילת דרכה דיטריך לבשה בגדים גבריים, מה שנתן לה חזות אנדרוגינית.

הופעתה המקצועית הראשונה של דיטריך הייתה בתור נערת מקהלה במספר להקות בברלין. ב-1922 היא ניסתה ללא הצלחה לקבל תפקיד בהפקתו של מקס ריינהרדט. לבסוף היא קיבלה תפקידים קטנים בהפקותיו מבלי למשוך תשומת לב בהתחלה. באותה שנה היא קיבלה תפקיד משני בסרט "So sind die Männer".

במהלך שנות ה-20, דיטריך המשיכה לשחק בסרטים ומחזות ברחבי ברלין ו-וינה. בתיאטרון היא שיחקה בהצגות חשובות - "קופסת פנדורה" (של פרנק ודקינד), "אילוף הסוררת", "חלום ליל קיץ" (של ויליאם שייקספיר), "Back to Methuselah" ו-"Misalliance" (של ג'ורג' ברנרד שו). אולם הופעותיה במיוזיקלים פרצו את הדרך להופעות נוספות בסרטים כמו - "Café Elektric" ‏ (1927), "Ich küsse Ihre Hand, Madame" ‏ (1928) ו-"Das Schiff der verlorenen Menschen" ‏ (1929).

פריצתה בסרט "המלאך הכחול"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 זכתה בתפקיד מרכזי בסרט הקולנוע הגרמני "המלאך הכחול" בבימויו של יוזף פון שטרנברג. תפקידה בסרט זה היה של נערת קברטים בשם "לולה לולה", המביאה לאובדנו של מורה מבוגר ושמרן (שאותו גילם השחקן אמיל יאנינגס). הסרט זכה להצלחה רבה והביא את מרלן דיטריך למעמד של כוכבת בגרמניה. בנוסף, בסרט היא שרה את השיר "Falling in Love Again" שהתחיל את קריירת המוזיקה שלה.

בחברת ההפקה "פרמאונט"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה מתוך הסרט "שנגחאי אקספרס" (1932). הבמאי יוזף פון שטרנברג השתמש באפקטי צילום מיוחדים כדי להדגיש את קווי המתאר של דיטריך. צילום זה היווה השראה לעטיפת האלבום "Queen II".

בעקבות ההצלחה המסחררת, קיבלו פון שטרנברג ודיטריך בשנת 1932 הצעה מאולפני "סרטי פרמאונט" ונסעו לארצות הברית. דיטריך שווקה כתשובה הגרמנית לשחקנית השוודית של אולפני "מטרו גולדווין מאייר", גרטה גרבו.

דיטריך שיחקה בשישה סרטים של פון שטרנברג באולפני "פרמאונט" בין השנים 1930 עד 1935. פון שטרנברג עיצב את דמותה הקולנועית של דיטריך בתור פאם פאטאל. הוא עודד אותה לרזות ואימן אותה כשחקנית. והיא בתמורה שיתפה פעולה עם דבריו למרות הביקורות שהופנו אליהם.

בסרט האמריקאי הראשון שלהם, "מרוקו", דיטריך שיחקה זמרת קברטים. הסרט זכור בעיקר עקב תלבושתה הגברית ונשיקתה לאישה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. בסרט זה דיטריך זכתה במועמדותה היחידה לפרס אוסקר.

לאחר מכן היא שיחקה "הקלון", "בלונד ונוס" ו"שנגחאי אקספרס" (שהפך לסרט המצליח ביותר של דיטריך ופון שטרנברג). "השטן הוא אישה" ו"הקיסרית האדומה" היו פחות מוצלחים אף על פי שדיטריך ציינה שבראשון היא הייתה בשיא הקריירה שלה.

פון שטרנברג השתמש בטכניקות צילום מיוחדות של אור וצל. שיא הטכניקות האלו הוצגו בסרט "שנגחאי אקספרס" שזכה בפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר. מבקרים טענו שלדיטריך יש חלק ניכר בשימוש בהם. אבל כש"פרמאונט" פיטרו את פון שטרנברג וכתוצאה מכך הם הפסיקו לעבוד יחדיו הקריירה של שניהם דעכה.

הסרט הראשון של דיטריך ללא פון שטרנברג היה סרטו של פרנק בורזייגי "תשוקה", שהיה הצלחה כלכלית וגרם לדיטריך להשתתף בסרטים רומנטיים נוספים. מנגד, סרטה הבא "אהבתי חייל" נחל כישלון עקב מחלוקות בינה לבין הבמאי.

כישלון כלכלי בקופות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משכורות עתק הוצעו לדיטריך כדי לעבור מ"פרמאונט". היא שיחקה בסרטו של המפיק העצמאי דייוויד או. סלזניק "גנו של אללה" (1936) שעליו היא קיבלה משכורת של 200,000 דולר. בנוסף, היא שיחקה בסרטו של אלכסנדר קורדה "אביר ללא שריון" (1937) שעליו היא קיבלה משכורת של 450,000 דולר. למרות שמשכורותיה היו גבוהות הסרטים נחלו כישלון כלכלי והיא הוגדרה כ"רעל לקופות" (ביחד עם פרד אסטר, ג'ואן קרופורד, מיי וסט, דולורס דל ריו וקתרין הפבורן).

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ניסו ראשי הנאצים יוזף גבלס ויואכים פון ריבנטרופ להניעה לחזור לגרמניה ולהירתם למכונת התעמולה הנאצית, במה שקיוו להציג כניצחון הרייך השלישי הארי על הוליווד היהודית. בהיותה אנטי נאצית דיטריך סירבה לחזור. בעקבות כך כינוה הנאצים "בוגדת שקשריה הממושכים עם היהודים השפיעו על אופייה והפכו אותו ללא-גרמני". דיטריך עוד חזרה לשחק בסרטו של ארנסט לוביטש "מלאך" (1937) ב"פרמאונט", שזכה לביקורות פושרות, וכשסרטים נוספים שלה נכשלו יצאה עם משפחתה לחופשה באירופה.

הקאמבק ב"שובו של דיסטרי"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1939, דיטריך הסכימה לשחק במערבון של ג'ו פסטרנק, "שובו של דיסטרי", אחרי שנתיים הפסקה ממשחק. בסרט היא מגלמת את דמותה של פרנצ'י לצד ג'יימס סטיוארט. הסרט נחל הצלחה ושיר הנושא מהסרט שבוצע על ידה "The Boys in the Back Room" הפך ללהיט. היא שיחקה גם במערבונים "שבעת החוטאים" ו-"המקלקלים", שניהם לצד ג'ון ויין.

במלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 קיבלה דיטריך אזרחות אמריקאית ויצאה לחופשה בדרום צרפת, אך אז פרצה מלחמת העולם השנייה, והיא פתחה את שערי ביתה בפני גולים מאירופה ובייחוד מגרמניה ומפריז לכשנכבשה על ידי הנאצים. אחד הגולים היה השחקן הצרפתי ז'אן גאבן שעמו ניהלה רומן שהסתיים כשגאבן התגייס למלחמה בנאצים כחלק מכוחות צרפת החופשית של דה גול.

מרלן דיטריך מעודדת חיילים בבלגיה (1944).
מרלן דיטריך בביקור בישראל מנשקת את המספר המקועקע על ידה של ניצולת שואה

כאזרחית אמריקאית, ביקשה דיטריך לתרום את חלקה במלחמה מול הנאצים, ועם הצטרפות ארצות הברית למלחמה, תרמה רבות בהצטרפה למיזם הוליוודי שנקרא "הקנטינה של הוליווד" שבידר את החיילים האמריקאים טרם צאתם למלחמה. בהמשך דיטריך הופיעה באירועים ברחבי אמריקה למכירת אגרות מלחמה, אך כל אלו לא סיפקו את רצונה לתרום למאמץ המלחמתי, ודיטריך יצאה להופיע כבדרנית וזמרת מגויסת בפני חיילי בעלות הברית. היא הופיעה באלג'יריה, בסיציליה ובאיטליה. אז עברה לחזית הצפונית והופיעה בפני הכוחות בגרינלנד, איסלנד, בריטניה וצרפת. היא הביעה את רצונה להיות חלק מהכוחות הלוחמים ולא "נציגה הוליוודית" שבאה לביקור קצר, והכוחות הלוחמים הביעו את הערכתם אליה כל אותה העת ועד מותה. היא גם שידרה בשטח תוכניות רדיו לחיילים הלוחמים שבחזית.

לבקשת ה-OSS (גוף הביון שקדם ל-CIA), דיטריך הקליטה מספר שירי תעמולה בשנת 1944 וביניהם גם להיטה "לילי מרלן". התוכניות שודרו כנגד הצבא והעם הגרמנים במאמץ לשכנע אותם לשים קץ למלחמה ולהיכנע ועוררו הדים רבים בגרמניה. לאחר מכן חזרה דיטריך להופיע בחזית גרמניה, בקרב על הבליטה שאחריו התבקשה לחזור לארצות הברית, אך סירבה וביקשה להיכנס לגרמניה עם הכוחות הלוחמים, שם התאחדה לראשונה עם משפחתה.

בתום המלחמה התאחדה דיטריך עם אחותה אליזבט ועם בן-זוגה ובנם המשותף בעיירה בלזן, שבה הפעילה המשפחה במהלכה, אולם קולנוע לשירות הכוחות הנאצים ששירתו בעבר במחנה הריכוז ברגן-בלזן הנשקף ממנו, בעוד אמה של דיטריך ואחותה נשארה בברלין במשך המלחמה. דיטריך, ערבה לאחותה ובעלה במקרה תביעה אפשרית נגדם, באשם שיתוף פעולה עם המשטר הנאצי. ברבות הימים בחרה דיטריך לנתק כל קשר עם משפחת אחותה, כולל בנם, להתכחש לקיומם, ולנהוג כבת יחידה לאמה.

.בזמן שהותה בצרפת, הפכה דיטריך אחת החברות הטובות ביותר של זמרת השאנסונים הצרפתייה המפורסמת אדית פיאף. ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כתבה פיאף את המילים לאחד השירים המפורסמים ביותר בעולם דאז - la vie en rose, שבהמשך דיטריך ופיאף שרו יחד באנגלית. על פעולתה ההתנדבותית במהלך המלחמה העניק לה משרד המלחמה האמריקאי ב-18 בנובמבר 1947 את עיטור החירות. צרפת, בלגיה וישראל העניקו לה אף הן עיטור דומה מטעמן.

חזרה להוליווד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחתה היחסית, דיטריך מעולם לא שבה למעמדה משנות ה-20 וה-30. חרף זאת, היא המשיכה לשחק בסרטים של במאים כמו בילי ויילדר, פריץ לאנג, אלפרד היצ'קוק ואורסון ולס - "רומן זר" (1948), "פחד במה" (1950), "ראנצ'ו נוטוריוס" (1952), "עד התביעה" (1957) ו-"מגע של רשע" (1958). סרטה הבא, "משפטי נירנברג" (1961) היה אתגר קשה בעיניה, היות שהתפקיד שהיא שיחקה היה בניגוד מוחלט לדעותיה. עם זאת, היא שכתבה קטעים מהתסריט, וכתבה "לא ידענו" בהקשר של ידיעת הגרמנים את מה שנעשה ליהודים במהלך המלחמה.

במה וקברט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור של דיטריך במהלך הופעתה (1957).
דיטריך בירושלים (1960).

מתחילת שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 עברה דיטריך כאמנית קברט והופיעה בתיאטראות בכל רחבי העולם. ב-1953 הוצע לדיטריך 30,000$ כדי שתופיע במשך שבוע במלון סהרה בלאס וגאס. תלבושתה החושפנית עוררה הדים. ההופעה הצליחה ודיטריך חתמה חוזה להופיע גם ב"קפה דה פריז" שבלונדון.

במהלך שנות ה-50, דיטריך העסיקה את ברט בכרך כמנהלה המוזיקלי וביחד הם תכננו את הופעותיה. ההופעות כללו שירים מפורסמים מסרטים. בכרך אימן את דיטריך לפתח קול וחזות דרמטית בהופעותיה. ביחד הם חיברו ארבעה אלבומים וכמה סינגלים בין השנים 1957 ל-1964. במהלך הופעותיה החליפה את בגדיה משמלות למלבושי גברים, מה שאיפשר לה לשיר שירים גבריים כמו "One for My Baby (and One More for the Road)" ו-"I've Grown Accustomed to Her Face".

בגרמניה שלאחר המלחמה הייתה בציבור התנגדות ניכרת לדיטריך. 15 שנים אחרי תום המלחמה, ב-1960, יצאה דיטריך לסיבוב הופעות בגרמניה. בברלין היא התקבלה בגלים של אהדה, אך מחוץ לברלין היא זכתה לקבלת פנים צוננת, בדרכה לאחת ההופעות פרצה נערה את המחסומים וירקה בפניה. ב-1996 הוצע לקרוא את רחוב הולדתה על שמה, אך מספר תושבים התנגדו בתוקף, בגלל תמיכתה בבעלות הברית במלחמת העולם השנייה. אך שנה לאחר מכן נחנך מרכז לזכרה. דיטריך לא הרגישה יותר שייכת לגרמניה, האשימה את התקשורת הגרמנית בעוינות, והחליטה שהיא לא תחזור לשם יותר, וכך עשתה עד מותה.

במהלך שנות ה-60 דיטריך ביקרה בישראל פעמיים. ביקורה הראשון נערך סמוך לסיומו של משפט אייכמן ב-1960.[1] בביקורה השני נפגשה עם נשיא המדינה, זלמן שזר.[2] גיורא גודיק הביא אותה להופעות ויוסי גרבר שימש בהן כמנחה. היא הופיעה בפני יוצאי גרמניה, ביניהם גם ניצולי השואה רבים. ההופעות התקבלו בברכה ולאחר אישור הקהל, היא אף שרה מספר שירים בגרמנית למרות הטאבו נגד השפה באותה תקופה. מסופר שהיא הפסיקה את הופעתה ושאלה את הקהל: "לא חשבתי שבישראל יבקשו ממני לשיר בגרמנית. אני מוכנה. אבל אם יש אדם אחד באולם שמתנגד אני אמשיך באנגלית". בשנת 1964 בהופעה של דיטריך בלונדון היא שרה בעברית את "שיר התן" שכתבו משה סחר ויוחנן זראי. שיר זה אף יצא בתקליט ההופעה שלה מלונדון בהוצאת חברת פיליפס.

ב-1964 וב-1965 הופיעה דיטריך בפסטיבל אדינבורו. לאחר מכן היא הופיעה בברודוויי פעמיים וזכתה בפרס טוני מיוחד על הופעתה. בנובמבר 1972 צולמה גרסה של ההופעה שלה בלונדון. דיטריך קיבלה 250,000$ אך לא הייתה מרוצה מהתוצאה. ההופעה שודרה בארצות הברית ובבריטניה בינואר 1973. בשנות ה-70, הדרדרה בריאותה של דיטריך. בשנת 1965 היא החלימה מסרטן צוואר הרחם. כתוצאה מכך, היא הרבתה להשתמש במשככי כאבים ואלכוהול. ב-1973 במהלך הופעה היא פצעה את ירכה ושנה לאחר מכן שברה את רגלה. בראיון מפורסם הודתה דיטריך שהיא ממשיכה להופיע רק בשביל הכסף.

שנים אחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברה של דיטריך בברלין.

קריירת עסקי השעשועים של דיטריך פסקה ב-29 בספטמבר 1975, כאשר שברה את רגלה במהלך הופעה באוסטרליה. ב-1979 שיחקה תפקיד משנה בסרטה האחרון "רק ג'יגולו", לצד דייוויד בואי בבימויו של דייוויד המינגס. בסרט היא שרה את שיר הנושא. לעת זקנה חדלה מלהופיע בסרטים, וב-16 שנותיה האחרונות הסתגרה מרצון בביתה בפריז, ללא מגע עם הציבור מלבד קשרי מכתבים וטלפון. היא פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "Nehmt nur mein Leben" (בתרגום לאנגלית: Just Take My Life) בשנת 1979. במהלך שנות ה-80 כתבה ותרמה למספר ספרים.

בשנת 1982, דיטריך הסכימה להשתתף בסרט דוקומנטרי על חייה בשם "מרלן", אך סירבה להצטלם בו. הבמאי מקסימיליאן של, הקליט אותה והשתמש בהקלטות בסרטו. הסרט זכה בכמה פרסים אירופיים ובמועמדות לפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. בשנותיה האחרונות, היא התחברה לדייוויד ברט, מהאחרונים מחוץ למשפחתה שאיתם נפגשה. בנוסף, הייתה בקשר מתמיד עם בתה היחידה. בבדידות זו נפטרה ב-6 במאי 1992 לאחר סיבוך בכליות. היא הובאה לקבורה בברלין. ב-2004, הלמוט ניוטון נקבר לצידה .

את ארכיונה העשיר הותירה בעיזבונה לעיריית ברלין, והוא מוצג שם כיום. בחלוף השנים הפשיר היחס כלפיה בגרמניה, וכיום היא נחשבת לאחת מגדולות השחקניות הגרמניות. הדואר הגרמני אף הוציא בול לזכרה.

חייה האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלן דיטריך, פרוטסטנטית במהלך חייה, שמרה על חייה הפרטיים הרחק מאור המצלמות. ובהיותה ביסקסואלית היא הייתה שייכת לקהילה הגאה של ברלין אך בעת מלחמת העולם השנייה איבדה את אמונתה באלוהים. במאי 1923 נישאה דיטריך לרודולף סייבר, עוזר במאי (שהפך מאוחר יותר לבמאי בחברת סרטי פרמאונט).

דיטריך פגשה את בעלה לעתיד, רודולף סייבר, על הסט של סרט נוסף שצולם באותה שנה, "Tragödie der Liebe". והם נישאו בטקס נישואים אזרחי ב-17 במאי 1923 בברלין. ביתה היחידה, מריה אליזבת סייבר, נולדה ב-13 בדצמבר 1924.נישואיה לסייבר היו למעשה נישואים פתוחים. סייבר נפטר מסרטן ב-24 ביוני 1976. בתה היחידה של דיטריך, מריה אליזבת' סייבר, נולדה ב-13 בדצמבר 1924. ב-1948 נולד לדיטריך נכד ראשון.

במהלך חייה דיטריך ניהלה מספר רומנים מחוץ לנישואיה. בעת צילומי הסרט "מרוקו" היא ניהלה רומן עם גרי קופר (שניהל רומן במקביל עם לופה ולז). במהלך צילומי הסרט "שובו של דיסטרי" היא ניהלה רומן עם ג'יימס סטיוארט שנגמר לאחר סיום הסרט. ב-1938 היא ניהלה רומן עם הסופר אריך מריה רמארק וב-1941 עם השחקן הצרפתי ז'אן גאבן. בשנות ה-40 היא ניהלה מערכת יחסים עם הסופרת הלסבית מרסדס דה אקוסטה שהייתה גם מאהבתה של גרטה גרבו. בשנות ה-50 של המאה ה-20, היא ניהלה רומן עם יול ברינר שנמשך למעלה מעשור.

דמותה של דיטריך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלן דיטריך הייתה אייקון אופנה שהפך למודל של מעצבי בגדים ושחקניות. תדמיתה אף הייתה מושפעת ממיניות וביסקסואליות. דמותה הקולנועית של דיטריך הצטיירה כאב טיפוס לדמות האישה המניפולטיבית כפאם פאטאל. בשנת 1992, במקום הולדתה נחשפה לוחית לזכרה. באוגוסט 1997 גרמניה הוציאה בול דואר מיוחד הנושא את דמותה. בנוסף, חברת העטים "Montblanc" הוציאה מהדורה מיוחדת של עטים לזכרה. בשנת 2002 היא אף נעשתה אזרחית כבוד של העיר ברלין. בשנת 2000 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי גרמני על חייה של דיטריך בשם "מרלן" בבימויו של יוזף פילסמאייר (Joseph Vilsmaier), והשחקנית קטיה פלינט כדיטריך.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סרט תפקיד במאי הסרט הערות
1919 Im Schatten des Glücks ללא קרדיט רוברט לפלר סרט אילם
1923 The little Napoleon קתרין גאורג יאקובי
Man by the Wayside קרמרסטושר ויליאם דיטרלה
Love Tragedy לוסי ג'ו מאי
1924 Der monch from Santarem ללא קרדיט לותאר מנדז
Der Sprung ins Leben מאדכן אם סטרנד יוהאנס גוטר
1925 Der Tänzer meiner Frau רקדנית אלכסנדר קורדה
1926 Manon Lescaut מיכאליין ארתור רוביסון
Madame wünscht keine Kinder רקדנית (ללא קרדיט) אלכסנדר קורדה
1927 Eine Dubarry von heute קוקוט
Der Juxbaron סופי וילי וולף
Kopf hoch, Charly אדמה מראשנד
His Greatest Bluff אייבט הארי פיל
Cafe Elektric ארני גוסטב אוטשיצקי [uˈtʃitski]
1928 Prinzessin Olala שרלוט דה גוסטון רוברט לנד
1929 Dangers of the Engagement Period אבלין פרד זאוור
Ich küsse Ihre Hand, Madame לורנאס גארנד רוברט לנד
The Woman One Longs For סטשה קרטיס ברנהרד
The Ship of Lost Men את'ל מארלי מוריס טורנר
1930 המלאך הכחול לולה-לולה יוזף פון שטרנברג הופעתה הראשונה של דיטריך בסרט מדבר
מרוקו מדמוזל אמי ג'ולי מועמדותה היחידה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
1931 הקלון מארי קולבר
1932 שנגחאי אקספרס שנגחאי לילי הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
בלונד ונוס הלן פארדי
1933 שיר השירים לילי זקנאק רובן ממוליאן
1934 הקיסרית האדומה יקטרינה הגדולה יוזף פון שטרנברג
1935 השטן הוא אישה קונצ'ה פרז
1936 אהבתי חייל אנה סאדלק הנרי האת'וויי
תשוקה מדלין דה בופרה פרנק בורזייגי
הגן של אלה דומיני אנפילאן ריצ'רד בולסלבסקי
1937 אביר ללא שריון אלכסנדרה ולדינוף ז'אק פיידה
מלאך מריה ברקר ארנסט לוביטש
1939 שובו של דיסטרי פרנצ'י ג'ורג' מרשל מועמדות לרשימת הגיבורים של מכון הסרטים האמריקאי
1940 שבעת החוטאים ביג'ו בלאנש טיי גראנט
1941 השלהבת של ניו אורלינס קלייר לדוקוס רנה קלייר
כוח אדם פיי דאבל ראול וולש
1942 הגבירה מוכנה אליזבת' מאדן מיטשל לייסן
המקלקלים שרי מאלוט ריי אנרייט
פיטסבורג ג'וסי וינטר מיטשל לייסן
1944 קיסמט ג'אמילה ויליאם דייטרל
לעקוב אחרי הילדים עצמה אדוארד סאתרלנד
1946 החדר למעלה בלאנש פרנרד ז'ורז' לקומב
1947 עגילי זהב לידיה מיטשל לייסן
1948 רומן זר אריקה פון סכלוטאו בילי ויילדר
1949 ג'יגסו ללא קרדיט פרשר מייקל
1950 פחד במה שרלוט ינווד אלפרד היצ'קוק
1951 ללא דרך בשחקים מוניקה טסדייל הנרי קוסטנר
1952 ראנצ'ו נוטוריוס אלטר קיין פריץ לאנג
1956 מסביב לעולם בשמונים יום ללא ציון קרדיט מייקל אנדרסון הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
1957 סיפורה של המונטה קרלו מריה דה כויראור סמואל טיילור
עד התביעה כריסטין וול בילי ויילדר מועמדות יחידה לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה
מועמדות לרשימת הנבלים של מכון הסרטים האמריקאי
1958 מגע של רשע טניה אורסון ולס
1961 משפטי נירנברג גברת ברטהולט סטנלי קריימר זכייה מיוחדת בפרס דוד דה דונטלו
1962 קופסה שחורה: עלייתו ונפילתו של אדולף היטלר קריינית לואיס קלייד סטומן הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
1964 נוצצים בפריז עצמה ריצ'רד קוויאן
1979 רק ג'יגולו הברונית פון שסמרינג דייוויד המינגס
1984 מרלן עצמה מקסימיליאן של הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מרלן דיטריך
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרלן דיטריך

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ו, 3, עמ' 359.
  2. ^ ynet, מרלן דיטריך בישראל, באתר ynet, 7 במאי 2008
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרלן_דיטריך&oldid=39444955"