סלבונסקי ברוד
| |||
 | |||
| מדרחוב בעיר | |||
| מדינה |
 קרואטיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | ברוד-פוסבינה | ||
| חבל ארץ |
 סלאבוניה | ||
| ראש העיר | ד"ר מירקו דוספרה | ||
| שטח | 50.27 קמ"ר | ||
| גובה | 96 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 49,891 (31 באוגוסט 2021) | ||
| קואורדינטות | 45°17′N 18°01′E / 45.283°N 18.017°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.slavonski-brod.hr/ | |||
סלבונסקי ברוד (בקרואטית: Slavonski Brod) היא עיר במזרח קרואטיה, בירת מחוז ברוד-פוסבינה. העיר נודעה בשם "מרסוניה" באימפריה הרומית, אוכלוסייתה של העיר בשנת 2011 היא 59,141. זוהי העיר השישית בגודלה בקרואטיה, אחרי זאגרב, ספליט, רייקה, אוסייק וזאדר.
העיר ממוקמת כ-197 ק"מ דרומית מזרחית לבירה זאגרב בגובה של 96 מ'. בשנת 2009 זכתה העיר בתואר "העיר היפה ביותר בקרואטיה" הפרס, הניתן מדי שנה על ידי משרד התיירות הקרואטי. מהצד הדרומי של נהר הסאווה (המסמן את הגבול), נמצאת העיר הבוסנית בוסנסקי ברוד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב מתועד לראשונה בכתובים במסמכים מ-1244, עת נשלט האזור על ידי בלה הרביעי, מלך הונגריה. ב-1536 נכבשה בעיר על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית ונכללה בהמשך בשטחי סנג'ק פוז'גה של האימפריה. ב-1691, במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) נכבשה העיר על ידי צבא ממלכת הבסבורג, ולאחר המלחמה נותרה בחזקת האוסטרים מתוקף הסכם קרלוביץ. בהמשך נשלט האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1872 פרצה שרפה בעיר שגרמה נזקים כבדים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה העיר לחזקת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר שינתה את שמה בהמשך לממלכת יוגוסלביה.
ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור סלבונסקי ברוד נמסר לחזקת ממשלת הבובות של האוסטאשה. בשל היותה מרכז תעשייתי הפכה העיר מטרה להפצצות כבדות של בעלות הברית וכ-80 אחוזים מבתיה נפגעו או נהרסו לחלוטין. לאחר המלחמה נכללה סלבונסקי ברוד בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה עברה לחזקת קרואטיה.[1]
העיר שוכנת על הכביש המהיר המחבר בין מרכז אירופה עם אסיה הקטנה. בסלבונסקי ברוד פועלות חברות הנדסה מקומיות, ייצור קטרים, חשמליות ועוד. כמו כן נמצא בעיר של מפעלים של תעשיות המזון, תעשיות העץ וכימיה. בעשור השני של המאה ה-21 החלה התפתחות של תעשיית התיירות.
חינוך והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום קיימים בעיר, הפקולטה להנדסת מכונות, המכללה להכשרת מורים, שמונה בתי ספר תיכוניים, עשרה בתי ספר יסודיים ובית ספר יסודי אחד של מוזיקה. ישנו גם מרכז לשיקום וחינוך של ילדים עם מוגבלויות מוזיקה.
מחקרים שבוצעו בעיר, הראו שרוב אוכלוסיית העיר בעלת השכלה תיכונית בלבד, ההרשמה למכללות ולאוניברסיטאות במגמת ירידה. מאז ששיעור הילודה פחת, ישנם פחות ופחות ילדים הלומדים בבית הספר היסודי. עם זאת, מספר הנערים והנערות הלומדים בבית הספר היסודי עדיין שווה, בעוד ההרשמה לבית ספר תיכון של בנות הוא כמעט כפול מזה של הבנים, בעוד היחס הוא זהה, כשמחשבים את זה ביחד עם הבנים הלומדים בבתי ספר מקצועיים.
לאחר ההרשמה למכללות, ההבדלים לא היו משמעותיים יותר. אולי אפילו מספר הגברים יותר מכפול כשמגיעים ללימודי התואר.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישנן מספר קבוצות כדורגל והבולטת ביניהן היא קבוצת מרסוניה, המשחקת בליגה הקרואטית השנייה. שאר הקבוצות הן: ז'לזניצ'ר, אמאטר, גרניצאר, וינוגוראץ ובוראץ.
- קיימת גם קבוצת כדורסל: סבטלוסט ברוד, המשתתפת בליגת העל ובעבר השתתפה בליגה הבלקנית.
אטרקציות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המצודה: אחת המצודות השמורות ביותר בקרואטיה תקופת הבארוק מהגדולים שבמבצרים שנשתמרו ליד הגבול הצבאי לשעבר של אוסטריה.
- מנזר פרנציסקני: בסגנון הבארוק, מתקופת המאה ה-18.
- פסטיבלים: העיר ידועה גם בהופעות הפולקלור המקוריות שלה. ופסטיבל ילדים המוקדש לסופרת הילדים הקרואטית איוונה ברליץ-מז'ורניץ', שחיה זמן רב בעיר.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
המצודה בסלובנסקי ברוד
-
מלון ברוד ביום מושלג
-
בניין כיבוי אש בעיר
-
בית הדואר
-
אנדרטת פרניו טוג'מן, נשיא קרואטיה הראשון
-
מדרחוב במרכז העיר
-
שלט ההנצחה לבית הכנסת שחרב בשואה
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים הגיעו לסלבונסקי ברוד במחצית השנייה של המאה ה-19 מאזור סלובקיה ודרום הונגריה של ימינו. קהילה אשכנזית ממוסדת נוסדה ב-1873. ב-1880 הוקם בית העלמין הקהילתי וב-1896 הוקם בית הכנסת הקהילתי. המבנה אשר היה רב מפלסי ועוטר במספר צריחים תוכנן על ידי האדריכלים ליאו הניגסברג ויוליוס דויטש (אנ').[2] ב-1900 התגוררו בעיר 558 יהודים שהיוו 6 אחוזים מכלל התושבים וב-1921 נמנו בסלבונסקי ברוד 655 יהודים.[3] ככל הנראה בעידן היוגוסלבי קהילה זו כללה גם יהודים שהתגוררו בעיירה בּוֹסָנְסְקִי בְּרוֹד(אנ') השוכנת מהעבר השני של הנהר סאווה. הוקמה שם חלקת בית עלמין יהודי אשר נהרסה על ידי שלטונות האוסטאשה ובראשית המאה ה-21 שימש האתר למטמנה.[4]
מקרב בני הקהילה נמנו אומנים שעסקו בצורפות, חייטות ופחחות, וכן עסקו במסחר סיטונאי וקמעונאי.
בראשית המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בקרב הקהילה והיא התגברה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוקמו אגודות נוער ובכללן קן של תנועת השומר הצעיר ו מכבי וסניף של ויצו. ב-1931 מנתה הקהילה 462 נפשות ובפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בסלבונסקי ברוד 423 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והחלת שלטון האוסטאשה הצטרפו מקצת מבני הקהילה לכוחות הפרטיזנים של טיטו. מרבית בני הקהילה ובכללם הרב הראשי לייב וייסברג ורעייתו אדלה, גורשו למחנות ההשמדה ונרצחו. הגברים ליאסנובאץ והנשים לסטארה גראדישקה ולג'קובו. לאחר המלחמה שבו שרידי הקהילה לעיר. ב-1961 התגוררו בסלבונסקי ברוד 16 יהודים.[3][1]
מבנה בית הכנסת חרב במהלך מלחמת העולם השנייה. בית העלמין נותר על תילו. ב-1975 הוקמה בו אנדרטה לזכר הנספים בשואה. בית העלמין לא מתוחזק ונגרמו בו נזקים. נכון ל-2009 אותרו בו כ-100 מצבות תקינות שהכיתוב עליהן היה בעברית, בגרמנית, בסרבו-קרואטית ובהונגרית.[5][6][1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סלבונסקי ברוד (בקרואטית)
- "סלבונסקי ברוד", באתר JewishGen (באנגלית)
סלאבונסקי ברוד (קרואטיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 היסטוריה של סלאבונסקי ברוד, בתוך: בית העלמין היהודי בסלאבונסקי ברוד, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ בית הכנסת בסלבונסקי ברוד, באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ 1 2 הקהילה היהודית סלאבונסקה פוז'גה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 241-239.
- ^ אתרי מורשת יהודית בבוסניה והרצגובינה, באתר אוניברסיטת סירקיוז, עמוד 21 (באנגלית).
- ^ צילום בית העלמין היהודי בסלבונסקי ברוד (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמוד 20 (באנגלית).
