פטי סמית'

**פטי סמית'**
**Patti Smith**
לידה	30 בדצמבר 1946 (בת 77); שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מוקד פעילות	שיקגו
תקופת הפעילות	1974–2013 (כ־39 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת רואן, Deptford Township High School
סוגה	רוק; פאנק רוק
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, קלרינט
חברת תקליטים	אריסטה רקורדס (1975-2002); קולומביה רקורדס (2002-היום)
בן או בת זוג	Fred Smith (1980–1994)
צאצאים	Jackson Smith, Jesse Smith
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (2005); honorary doctorate from the University of Parma (3 במאי 2017); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פדובה (28 בנובמבר 2019); אבירה בלגיון הצרפתי (22 במאי 2022); היכל התהילה של הרוק אנד רול (2007); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2019); פרס פולר למוזיקה (2011); פרס הספר הלאומי לספרות לא בדיונית (2010); פרס הספר הלאומי (2010); פרס השירה של רות לילי ;
	www.pattismith.net
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

פטרישיה לי "פטי" סמית' (באנגלית: Patti Smith; נולדה ב-30 בדצמבר 1946) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, Horses. להיטה המפורסם ביותר הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין והגיע למקום 13 ברשימת 100 להיטים בשנת 1978.

ביוגרפיה

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה.^[1]

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של אוצר האמנות סם ווגסטף, שהיה בן חסותו של בן זוגה באותה עת רוברט מייפלת'ורפ^[2], הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד.^[1] האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגרסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".^[3]

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (שיר לא גמור שכתב ברוס ספרינגסטין והעביר לסמית' לבקשת המפיק שלו) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות.^[4] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה.^[1] ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות.^[5] באותה שנה היא הייתה שותפה ליצירת שיר "Stop!".

בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.^[6] באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות נלהבות.^[7]

באפריל 2002 יצאה לאור אלבום האוסף "Land (1975–2002)", שכלל 17 שירים.^[8]

במאי 2007 יצאה לאור אלבומה "Twelve", הכולל 12 גרסאות כיסוי של שירים של להקות ואמנים. בהם "Smells Like Teen Spirit" של להקת "נירוונה" ו"Everybody Wants to Rule the World" של "דמעות לפחדים".^[9]

ב-2008 יצאה לאקרנים הסרט "Patti Smith: Dream of Life" ( "חלום של חיים") סרט תיעודי על חייה של סמית הכולל חומרים ארכיוניים מצולמים וקטעים מצולמים מהופעותיה, שצילם במשך 11 שנים צלם האופנה והקולנוען סטיבן סברינג.^[10] באותה שנה גם הציגה תערוכה בפריז, שכללה מיצבים, שסמית בנתה במיוחד לתערוכה, השהורכבו מתצלומים, רישומים וסרטים שיצרה במשך 40 שנה, בין 1967 ל-2007.^[11]

ב-2010 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "רק ילדים" שזכה בפרס הספר הלאומי.^[12] הוא תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכא וראה אור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012.^[13]

ביוני 2012 יצאה לאור אלבומה "בנגה", אלבום עם חמור מקורי חדש לאחר הפסקה של כעשור. השיר "This Is the Girl" באלבום הוא בלדה שסגנונה מושפע מלהקות הבנות של שנות ה-60 ואשר סמית כתבה כמחווה לזמרת איימי ויינהאוס, שאותה לא פגשה מעולם.^[14] האלבום זכה לביקורות נלהבות והוגדר האלבום הטוב ביותר של סמית' מאז "Horses".^[15]

בשנת 2015 יצאה לסיבוב הופעות עולמי בסימן 40 שנה לאלבום "Horses"^[16], במסגרתו גם הופיעה בבמה המרכזית בפסטיבל גלסטונברי באנגליה.^[17]

ב-10 בדצמבר 2016 ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות וביצעה את שירו גשם כבד עומד ליפול^[18]. בטקס התקשתה סמית' לשיר את השיר ברצף מרוב התרגשות.^[19]

חיים אישיים

בשנת 1967, סמית' בת ה-20 עברה למנהטן, שם החלה לעבוד בחנות ספרים. ב-26 באפריל 1967, בגיל 20, סמית' ילדה את בתה הבכורה, והעבירה אותה לאימוץ. בזמן שעבדה בחנות הספרים היא פגשה את הצלם רוברט מייפלת'ורפ, איתו החלה במערכת יחסים רומנטית ואינטנסיבית, כאשר הזוג נאבקו בעוני. סמית' השתמשה בתצלומים של מייפלתורפ כעטיפות לאלבומים שלה, והיא כתבה מאמרים לכמה מספריו. השניים נפרדו אך נשארו חברים עד מותו של מייפלתורפ ב-1989.

בשנת 1979, בגיל 32 לערך, נפרדה סמית' מבן זוגה אלן לנייר ופגשה את פרד "סוניק" סמית', נגן הגיטרה לשעבר של להקת הרוק MC5. נולד להם בן, ג'קסון (יליד 1982), ובת, ג'סי פריס (נ' 1987), שהיא מוזיקאית ומלחינה.

פעילות חברתית ופוליטית

ב-1994 לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גינסברג, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי ברצועת עזה, כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".^[20] ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה.

פרסים והוקרה

ביולי 2005 קיבלה את אות מנהיגת מסדר האמנויות והספרות של צרפת.^[21]
במרץ 2007 נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.^[22]

דיסקוגרפיה

אלבומים

1975 Horses
1976 Radio Ethiopia
1978 Easter
1979 Wave
1988 Dream of Life
1996 Gone Again
1997 Peace and Noise
2000 Gung Ho
2004 'Trampin
2005 Horses/Horses (הוצאה מחודשת של Horses)
2007 Twelve
2012 Banga

אוספים

2002 (Land (2002–1975

ספריה

Cowboy Mouth (1971) play co-written with Sam Shepard
Seventh Heaven (1972)
Early Morning Dream (1972)
A Useless Death (1972)
Witt (1973)
The Night (1976) poems with Tom Verlaine
Ha! Ha! Houdini! (1977)
Babel (1978)
Woolgathering (1992)
Early Work (1994)
The Coral Sea (1996)
Patti Smith Complete (1998)
Strange Messenger (2003)
Auguries of Innocence (2005) -Poems (Vintage Classics) by William Blake.
Edited by and with introduction by Patti Smith (2007)
Land 250 (2008)
Trois (2008)
Great Lyricists; foreword by Rick Moody (2008)
Just Kids (2010)
Hecatomb (2014) With 20 drawings by Jose Antonio Suarez Londono
M Train (2015)
Devotion (2017)
The New Jerusalem (2018)
Just Kids (Illustrated edition) (2018)
at the Minetta Lane (2018)
Year of the Monkey (2019)
A Book of Days (2022)

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של פטי סמית' (באנגלית)

פטי סמית', ברשת החברתית פייסבוק
פטי סמית', ברשת החברתית אינסטגרם
פטי סמית', סרטונים בערוץ היוטיוב
פטי סמית', ברשת החברתית Goodreads
פטי סמית', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פטי סמית', באתר AllMovie (באנגלית)
פטי סמית', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פטי סמית', באתר Metacritic (באנגלית)
פטי סמית', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פטי סמית', באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פטי סמית', באתר ספוטיפיי
פטי סמית', באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פטי סמית', באתר Last.fm (באנגלית)
פטי סמית', באתר AllMusic (באנגלית)
פטי סמית', באתר MusicBrainz (באנגלית)
פטי סמית', באתר דיזר
פטי סמית', באתר Yandex.Music (ברוסית)
פטי סמית', באתר Discogs (באנגלית)
פטי סמית', באתר Songkick (באנגלית)
פטי סמית', באתר Genius
פטי סמית', באתר SecondHandSongs
פטי סמית', באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
פטי סמית', באתר בילבורד (באנגלית)
פטי סמית', באתר טיידל (באנגלית)
פטי סמית', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רות לה פרלה, פטי סמית, אייקון אופנה על־זמני, באתר הארץ, 24 במרץ 2010
איל רוב‏, "רק ילדים" של פטי סמית': זכרונות על מה שנפלא ומתסכל בניו יורק, באתר וואלה‏, 30 באוגוסט 2012
שירה נאות, "הייתי מאוהבת בה, נמשכתי למוזיקה ולאנרגיה שלה. ראיתי אותה ארבע פעמים בחיי", באתר הארץ, 7 במרץ 2023
נועה לימונה, איך פטי סמית וג'וליה לואי דרייפוס הזכירו לי שחייבים להעניק לילדינו תקווה, באתר הארץ, 18 ביוני 2024

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ עומר מורג, בגלל הלילה, מעריב, 17 ביוני 1988
^ שחר אטואן, מה מסתתר מאחורי הצילומים השערורייתיים של רוברט מייפלתורפ, באתר הארץ, 14 ביולי 2016
^ עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015
^ איתמר זהר, ברוס ספרינגסטין נתן לה שיר לא גמור - היא הפכה אותו ללהיט גדול, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2016
^ יורם בר, כבר לא אותן צמרמורות - פטי סמית, "חלום של חיים", הד־ארצי, כל העיר, 15 ביולי 1988
שרון מולדבי, חיה מאולפת - פטי סמית' - "חלום חיים״ - הד ארצי, חדשות, 14 ביולי 1988
^ הרולינג סטון, 1996
^ גידי אביבי, המורדים האחרים, באתר הארץ, 6 במאי 2004
^ גידי אביבי, בגלל הלילה, באתר הארץ, 19 באפריל 2002
^ רויטרס, פטי סמית בגרסאות כיסוי לשירים מפורסמים, באתר הארץ, 13 במאי 2007
^ מנולה דארגיס, הניו יורק טיימס, 11 שנים עם פטי סמית, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008
אדוארד וייט | הניו יורק טיימס, פטי סמית כבר לא מרגישה צעירה, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2009
^ גלריה, הארץ, פטי סמית מציגה תערוכה בפריז, באתר הארץ, 31 במרץ 2008
^ הגרדיאן, הזמרת פטי סמית: בין אוטוביוגרפיה לאלבום חדש, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
^ נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
^ משה קוטנר, "בנגה" של פטי סמית: חזיונות של הרס ותקווה, באתר הארץ, 17 ביוני 2012
^ עינב שיף‏, פטי סמית' באלבום החדש: הכל במקום הנכון, באתר וואלה‏, 6 ביוני 2012
רז ישראלי, כל האמצעים כשרים: הכל מתחבר באלבום החדש של פאטי סמית, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012
^ עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015
^ איתי שטרן, פטי סמית חגגה יום הולדת לדלאי לאמה בפסטיבל גלסטנברי באנגליה, באתר הארץ, 29 ביוני 2015
^ איתמר זהר, פטי סמית תשיר שיר של דילן בטקס הענקת פרס נובל, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016
^ Patti Smith - A Hard Rain's A-Gonna Fall (Bob Dylan Cover) at 2016 Nobel Prize Award Ceremony., סרטון בערוץ "Abdelrahman Khairy", באתר יוטיוב (אורך: 08:15)
^ ניר שחק, להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם, באתר הארץ, 20 במרץ 2010
^ איי.פי, צרפת העניקה אות כבוד לזמרת פטי סמית, באתר הארץ, 13 ביולי 2005
^ סוכנויות הידיעות, אר-אי-אם ופאטי סמית בהיכל התהילה של הרוקנרול, באתר הארץ, 9 בינואר 2007

[מעריב-1] ¹ ² ³ עומר מורג, בגלל הלילה, מעריב, 17 ביוני 1988

[2] שחר אטואן, מה מסתתר מאחורי הצילומים השערורייתיים של רוברט מייפלתורפ, באתר הארץ, 14 ביולי 2016

[3] עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015

[4] איתמר זהר, ברוס ספרינגסטין נתן לה שיר לא גמור - היא הפכה אותו ללהיט גדול, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2016

[5] יורם בר, כבר לא אותן צמרמורות - פטי סמית, "חלום של חיים", הד־ארצי, כל העיר, 15 ביולי 1988
שרון מולדבי, חיה מאולפת - פטי סמית' - "חלום חיים״ - הד ארצי, חדשות, 14 ביולי 1988

[6] הרולינג סטון, 1996

[7] גידי אביבי, המורדים האחרים, באתר הארץ, 6 במאי 2004

[8] גידי אביבי, בגלל הלילה, באתר הארץ, 19 באפריל 2002

[9] רויטרס, פטי סמית בגרסאות כיסוי לשירים מפורסמים, באתר הארץ, 13 במאי 2007

[10] מנולה דארגיס, הניו יורק טיימס, 11 שנים עם פטי סמית, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008
אדוארד וייט | הניו יורק טיימס, פטי סמית כבר לא מרגישה צעירה, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2009

[11] גלריה, הארץ, פטי סמית מציגה תערוכה בפריז, באתר הארץ, 31 במרץ 2008

[12] הגרדיאן, הזמרת פטי סמית: בין אוטוביוגרפיה לאלבום חדש, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011

[13] נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012

[14] משה קוטנר, "בנגה" של פטי סמית: חזיונות של הרס ותקווה, באתר הארץ, 17 ביוני 2012

[15] עינב שיף‏, פטי סמית' באלבום החדש: הכל במקום הנכון, באתר וואלה‏, 6 ביוני 2012
רז ישראלי, כל האמצעים כשרים: הכל מתחבר באלבום החדש של פאטי סמית, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012

[16] עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015

[17] איתי שטרן, פטי סמית חגגה יום הולדת לדלאי לאמה בפסטיבל גלסטנברי באנגליה, באתר הארץ, 29 ביוני 2015

[18] איתמר זהר, פטי סמית תשיר שיר של דילן בטקס הענקת פרס נובל, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016

[19] Patti Smith - A Hard Rain's A-Gonna Fall (Bob Dylan Cover) at 2016 Nobel Prize Award Ceremony., סרטון בערוץ "Abdelrahman Khairy", באתר יוטיוב (אורך: 08:15)

[20] ניר שחק, להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם, באתר הארץ, 20 במרץ 2010

[21] איי.פי, צרפת העניקה אות כבוד לזמרת פטי סמית, באתר הארץ, 13 ביולי 2005

[22] סוכנויות הידיעות, אר-אי-אם ופאטי סמית בהיכל התהילה של הרוקנרול, באתר הארץ, 9 בינואר 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)