[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

שרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "סרח" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סרח (פירושונים).
ציון שרח בת אשר ליד כליל בגליל העליון

בתנ"ך, שֶׂרַח בת אשר (לעתים נכתב שמה סרח) היא בתו של אשר ונכדתו של יעקב, שבעקבות אזכורה הקצר בספר בראשית ובספר במדבר זכתה למדרשים אחדים בספרות חז"ל. במקורות התנאיים דמותה נקשרת לסיפור יציאת מצרים. יש מסורות הגורסות ששרח היא אחת מהמעטים שנכנסו בחייהם לגן עדן.[1][2]

גילה המופלג

ספר בראשית מונה את בני ישראל הבאים מצרימה, ובהם: ”וּבְנֵי אָשֵׁר, יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם” (מ"ו, י"ז). ספר במדבר מונה את בני ישראל שיצאו ממצרים, ובהם: ”וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר, שָׂרַח” (כ"ו, מ"ו). אזכור כפול זה מביא למסורות מדרשיות שלפיהן חייתה שרח עד גיל מופלג של מאות שנים, בהתאם למניין השנים שבהן שהו בני ישראל במצרים.

במדרשי חז"ל מזוהה שרח בת אשר עם האישה החכמה מאבל בית מעכה.

כוחה של שרח

מניין השנים המיוחס לשרח הקנה לה על פי ספרות חז"ל עמדה של כוח והשפעה, משום שהקשר שלה עם העבר נתן בידה יכולת לדעת סודות שלא נודעו לאחרים. יכולת זו ניכרה בשתי נקודות בולטות בחייו של משה.

על ראשית דרכו של משה כמנהיג מספר המדרש:

וכלם [סודות הגאולה] לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנאמר: "ואלהים פקוד יפקוד אתכם". ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם: "פקוד יפקוד אלהים אתכם". ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותו ממש. אמרו לה: והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם. אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד. מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו שנאמר: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".

בתחילתה של יציאת מצרים נעזר משה בסרח, שידעה את מקום קבורתו של יוסף, דבר שאפשר למשה לקיים את ההבטחה שניתנה ליוסף ולהעלות את גופתו לפני היציאה ממצרים[3]:

”וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות, י"ג, י"ט)... ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך [אם לא תעלה את ארונך תישאר אתה כאן ואנחנו נצא ממצרים פטורים מהשבועה]. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה

מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויהי בשלח, פתיחתא

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "עשרה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו (גירסת ילקוט שמעוני יחזקאל שס"ז: בן בנו) של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, רבי יהושע בן לוי." (מסכת דרך ארץ זוטא, באתר "דעת")
  2. ^ ד"ר תמר קדרי, סרח בת אשר, ‏קולך גיליון 101 טבת תשס"ו
  3. ^ זיהויה מבוסס על המילים בפסוק "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשמעותו "אני שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה" רמז למדרש לפיו בזמן יציאת מצרים גילתה שרח את מיקומו של ארונו של יוסף למשה.