תפילת שוא

תפילת שוא
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת ברכות, פרק ט', משנה ג'
תלמוד בבלי	מסכת ברכות, דף ס', עמוד א'
משנה תורה	הלכות אהבה, פרק ברכו"ת, הלכות י'–כ"ב
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן ר"ל

תפילת שוא הוא מונח המתאר תפילה על דבר שכבר נעשה ואי אפשר לשנותו. המונח משמש גם כביטוי בשפה העברית לדבר שאי אפשר לשנותו.

מקור

במשנה, מסכת ברכות, פרק ט', משנה ג' מובא האיסור להתפלל תפילת שוא על מתפלל על מקרה שחלף זמנו ועבר. את טעם האיסור מביא רבי עובדיה מברטנורא "דמאי דהוה הוה", כלומר - מה שהיה היה, את המציאות כבר לא ניתן לשנות על ידי תפילה.

המשנה מביאה שתי דוגמאות לתפילת שוא: ”היתה אשתו מעברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר”, ”היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי”.

דוגמה נוספת מובאת בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ב, עמוד א' ובמסכת תענית, דף ח', עמוד ב' ”ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח"כ בירך הרי זה תפילת שוא” אולם בגמרא זו מובא טעם שונה במקצת לאיסור תפילת שוא ”לפי שאין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך”