[go: nahoru, domu]
לדלג לתוכן

ברית מילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק במצווה היהודית. אם התכוונתם לניתוח להסרת העורלה, ראו מילה (ניתוח).
מצוות מילה
(מקורות עיקריים)
מילת תינוק
מילת תינוק
מקרא בראשית, י"ז, ט'–י"ד
ויקרא, י"ב, ג'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות מילה, פרק א'
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים ר"ס-רס"ו
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה רט"ו
ספר החינוך, מצווה ב'

ברית מילה (בקיצור: "בְּרִית") היא מצוות עשה יסודית ביהדות למול את עורלת כל הזכרים ביום השמיני ללידתם. המצווה היא גם חלק מהותי בתהליך הגיור של זכר, ושל קניית עבד כנעני. לפי המקרא מקורה הראשוני בציווי של אלוהים לאברהם. אדם שלא נימול נקרא במקרא ערל[1]. דינו של יהודי שלא נימול במזיד – הוא כרת[2].

נהוג לערוך את הברית בטקס ציבורי חגיגי, כשהמילה מבוצעת על ידי מוהל.

מצוות מילה

מקור המצווה

ערך מורחב – ברית המילה (אירוע מקראי)
מילת יצחק על ידי אברהם, חומש רגנסבורג, שנת 1300 לערך

האזכור העיקרי למצווה זו מופיע בפרשת לך לך בחומש בראשית, כאשר אלוהים כורת ברית עם אברהם. לברית זו שני חלקים: חיוב והבטחה. ההבטחה האלוקית לאברהם: ריבוי צאצאים, עמים ומלכים מזרעו, הקמת ברית נצח בין אברהם וזרעו לאלוהים, וירושת כל ארץ כנען. ברית זו מחייבת את אברהם וזרעו להימול, כאות לקיום הברית. עניין נוסף שהתורה כללה בברית זו הוא שינוי שמם המקורי של אברם ושרי לאברהם ושרה.

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

לאחר הגדרת נוסח הברית, מופיעה המצווה של אלוהים לאברהם לבצע את ברית המילה. בפרשה זו מצורף ציווי לדורות למול כל זכר מזרע אברהם בן שמונה ימים (וכן עבדים), ונקבע עונש חמור של ניתוק מהעם על צאצאי אברהם שלא יִימוֹלו.

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:

בהמשך פרשה זו מופיעה הבטחה לאברהם להולדת יצחק בשנה הבאה משרה, והבטחה כי הברית הנכרתת תימשך ביצחק, ולא בישמעאל. המילה נזכרת שוב בפרשת בא שבספר שמות, כתנאי מקדים להשתתפות באכילת קרבן הפסח: ”וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ”[3]. מצוות המילה נזכרת גם בפרשת תזריע שבספר ויקרא, בתוך פרשיית טומאת היולדת: ”וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ”[4].

בדומה למצוות רבות אחרות, על אף שמצות המילה מוזכרת במקרא במפורש, אין במקרא הסבר מדויק כיצד לבצע את הליך המילה או את הטקס. לפי מסורת היהדות, חלק מההליך הוא חיוב תורה מפורש[5] או שנלמד באמצעות המדות שהתורה נדרשת בהן[6], חלקו נמסר כהלכה למשה מסיני[7], חלקו חיוב מדברי חכמים[8], וחלקו מנהג ישראל[9].

החייבים במצווה

"זכרון ברית לראשונים" מאת יעקב הגוזר ובנו גרשום הגוזר, אסף וערך יעקב בן מרדכי גלסברג, 1892 ברלין. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

על פי ההלכה חובה למול כל יהודי זכר. כל עוד אין סכנה המצדיקה את דחיית הברית, יש למול את התינוק ביום השמיני לחייו, אפילו בשבת וביום הכיפורים. תינוק שנולד נימול מחייב ב"הטפת דם ברית", כלומר דיקור מינימלי של עור הפין על מנת להטיף ממנו טיפת דם כדי להכניסו בברית בין אלוהים לבין בני ישראל. המילה היא גם תנאי לגיור[10], אך יהודי מלידה נחשב ככזה אף אם מסיבה כלשהי לא נימול[11].

לפי התורה, מצוות המילה היא אחת משתי מצוות העשה היחידות (בנוסף לקרבן פסח), שמי שלא מקיימן חייב בעונש כרת. המילה היא מצווה החלה על האב, כפי שמצוין בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין כט, א): "האב חייב בבנו: למולו, לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות". מי שלא נימול בזמן, חייב למול את עצמו[12]. למרות החשיבות המיוחדת שבמצווה מילה ביהדות, ישנם כאלה הפטורים ממצווה זו מחמת אונס, כגון מי שיש סכנה מוחשית במילתו (לדוגמה: מי שמתו אחיו מחמת מילה, בגלל בעיה גנטית המונעת קרישת דם, למשל).

בנוסף ליהודים מצוות המילה חלה גם על בני קטורה, פילגשו של אברהם. נחלקו הפוסקים האם המצווה הייתה רק בדור הראשון, או גם לצאצאיהם עד מתן תורה, או גם בדורות הבאים. כדעה האחרונה סובר הרמב"ם, שמוסיף שכיוון שבני קטורה נתערבו בבני ישמעאל, כולם חייבים במילה[13]. אמנם, חיובם שונה מחיובם של ישראל, שכן לא נצטוו בפריעה[14][15].

אין ביהדות מילה לנשים[16], ואשה פטורה ממילת בנה[17]. לעומת זאת, מהתלמוד[18] עולה שעל אף שאישה אינה כלולה בחיוב ברית המילה, היא נחשבת כמהולה. בספרות ההלכתית התפרשה קביעה זו בדרך כלל כנובעת מהעיקרון הכללי לפיו כל ישראל נקראו מהולים, המובא שם באותה סוגיה תלמודית[19]. אמנם בספרות הבתר-תלמודית הכללית הובעו הנמקות נוספות לרעיון זה[20].

מילה בשבת ובימים טובים

במשנה במסכת שבת מובאת מחלוקת בין גדולי התנאים, רבי אליעזר אומר שמותר בשבת לעשות את כל המלאכות הנדרשות לצורך המילה, בין אם ניתן לעשותן לפני השבת (הם נקראים מכשירי מילה) ובין אם לא ניתן לעשותן לפני השבת (כמו חיתוך עור המילה). רבי עקיבא לעומת זאת סובר שמותר לעשות בשבת רק מלאכות שלא ניתן לעשותן קודם השבת. להלכה נפסק כרבי עקיבא שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת, ואם לא הכינו לפני השבת סכין או את שאר צורכי המילה דוחים את המילה ליום חול[21]. ברית המילה דוחה את השבת רק כאשר השבת היא בוודאות היום השמיני ללידה, אך אם יש ספק בדבר כגון שהתינוק נולד בבין השמשות, דוחים את המילה ליום ראשון. ישנם מקרים בהם המילה לא מתקיימת בשבת אף על פי שהשבת היא ביום השמיני ללידה: תינוק שנולד בניתוח קיסרי, אנדרוגינוס, תינוק שיש לו שתי עורלות, ותינוק שנולד מהול. מגבלה נוספת על מילה בשבת היא שאסור לאדם שמעולם לא מל תינוק, למול לראשונה בשבת[22]. בנוסף, אסור לחלק בשבת את מצוות המילה בין שני מוהלים, כך שאחד ימול ואחד יפרע, אלא מוהל אחד צריך לקיים את כל המצווה. כל הנאמר נכון הן לגבי שבת והן לגבי יום הכיפורים ויום טוב.

טעמי המצווה

רבים מהראשונים והאחרונים, עסקו בבירור טעמיה של מצוות מילה.

רבי עקיבא דימה את המילה לחיתוך חבל הטבור, וראה את ברית המילה כצעד להשלמתו של האדם, שאלהים זיכה את עם ישראל לעשותו בעצמם[23]. בדומה לכך, כתב רבי סעדיה גאון שהעורלה היא סרח עודף בגוף האדם, וכשהוא חותכה נעשה תמים, כלומר דבר שאין בו לא תוספת ולא חיסרון[24].

גם רש"י כתב, בפירושו לציווי אלהים לאברהם במעמד מתן ברית המילה "התהלך לפני והיה תמים" (ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק א'): "ולפי מדרשו התהלך לפני במצוות מילה ובדבר הזה תהיה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני".

אמנם, רבי יהודה הלוי כתב כי אחד מטעמי המילה הוא "לזכור תמיד כי היא אות אלוהי אשר ציונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם, כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו"[25].

הרמב"ם

הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, בביאורו לטעמי המצוות, מביא שני טעמים עיקריים לחובת זו. הראשון – בדומה לריה"ל - חיזוק היכולת לשליטה אישית על דחפים מיניים: ”לדעתי גם אחד הטעמים למילה למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו”[26]. הטעם החשוב השני שמביא הרמב"ם הוא הפיכת ברית המילה לסמל מאחד של בני העם היהודי: "שיהיה לאנשי זאת האמונה - ... - אות אחד גשמי שיקבצם".

בהסבר הטעם הראשון מוסיף הרמב"ם: ”ההחלשה הגופנית הנגרמת לאיבר זה היא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק. החכמים ז"ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש”[26].

והוא דוחה הסברים אחרים כדוגמת: ”יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: "כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?". אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות”[26].

תינוק לאחר ברית מילה

ספר החינוך

מחבר ספר החינוך (מצווה ב') מציין שלושה טעמים:

  • הטעם הראשון – מזכיר מעט את הטעם השני של הרמב"ם: כי מטרת הברית היא להבדיל בין ישראל לאומות בסימן גוף.
  • הטעם השני – מזכיר את טעמו של רס"ג: השלמת צורתו של העם הנבחר על ידי הסרת העורלה, שהיא מיותרת.
  • הטעם השלישי – במה שהשאיר את ההשלמה בידי האדם, לרמוז לו שכפי שהשלמת צורת גופו תלויה בו, כן בידו להשלים את צורת נפשו בהכשרת פעולותיו.

המהר"ל

המהר"ל הסביר שכל שנברא בששת ימי בראשית צריך עיבוד, כגון החיטה שצריכה טחינה. ואין זה משום שיש דופי במעשי ידיו של אלהים, אלא שהם ראויים רק מצד הטבע, שמצדו אף האדם, שהוא שכלי, נראה ונחשב כבהמה. לכן, בשביל שיהיו מעשי האדם 'צירוף' מהטבע, נתן לו אלהים את המילה ואת שאר המצוות[27]. והוסיף המהר"ל והסביר שעל ידי הפין נקרא האדם 'איש' ומעלת ה'צורה' שלו יוצאת לפועל. ועורלה היא לשון כיסוי ואוטם, כפי שנאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד"[28], "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב"[29]. ולפי זה עורלת הפין מכסה את מעלתו של האיש מלצאת לפועל. ודווקא ישראל נצטוו להסירה, משום שהם ניחנו במעלת ומדריגת הצורה. ציווי זה מתחיל ביום השמיני ללידה, שהוא אחרי שבעה ימים שכנגד הטבע. הראשון שנצטווה במילה היה אברהם, כי בו בחר אלהים לראשונה לכרות עמו ברית להוציאו מן הטבע[30].

הרב קוק

הראי"ה קוק העמיק בטעמם של רס"ג והרמב"ם (בהסברו הראשון) וכתב כי הערלה מבטאת את ירידתה של נטיית קיום המין האנושי לדורי דורות אל אינדיבידואליזם שפל: ”האהבה, עדן החיים, החודרת עד האהבה המינית[31] בפנותה לקראת הויית החיים ושלשלת השלמתם מדור לדור ומתקופה לתקופה, התשוקה האלהית של העלאת נר החיים הולכת היא ומתרכזת בתוך כל האידיאלים הנשאים ממלאי החיים. והם נוטעים - אלה האחרונים[32] - את כל הפרחים היפים נותני הריח הטוב, אשר בכל פרדסי האהבה המינית המעוטרת בחיי תום ואושר, שהנטיה האינדיבידואלית השפלה הכניסה פה את שמריה, באש זרה ושורפת, שהוציאה את חרפת הערלה, בתכונתה הפסיכית והפתולוגית[33]”[34].

לפיכך, פעולת המילה היא לדבריו הכשרה של הבשר והרוח להיות מסוגלים להתרומם משפלות הפרטיות, ולהתעלות בחזרה אל אור אהבת החיים הטהורה: ”שאיפת ההשתלמות המעשית והרוחנית, להכשיר את הבשר והרוח אל אור האהבה הממלאה עז ואורה את כל גדות החיים, על ידי ניצוצה הפנימי של תשוקת יצירת החיים והזרחת אורם בתכונתם היותר אידאלית, אוצר אור זה בכל זהרו ואורו, בכל מילואו וטובו, גנוז הוא לעד בחותם אות ברית קודש של מצות מילה”.

ברית המילה בהיסטוריה

ערך מורחב – ההיסטוריה של המילה

מנהג המילה היה קיים משחר ההיסטוריה בקרב עמים שונים באסיה ובאפריקה, כגון המצרים, הקולכים וחלק מהפיניקים. בין החוקרים ישנן דעות שונות לגבי הטעם למנהג המילה בעמים אלה. לאחר המפגש של היהודים עם התרבות ההלניסטית, שראתה במילה מנהג ברברי ואכזרי, וביתר שאת לאחר ביטול המילה בנצרות, הפכה ברית המילה לאחת המצוות המזוהות ביותר עם היהדות.

במקרא

נוסף על האזכורים לחובת המילה, מוזכרים במקרא מקרים נוספים בהם בוצעה מילה:

  1. פרשת אונס דינה, בה מלים תושבי שכם את עצמם על מנת לנסות ולהצטרף למשפחתו של יעקב (ספר בראשית ל"ד).
  2. מילת בנו של משה בידי צפורה במלון (ספר שמות ד').
  3. מילת כל עם ישראל מיד לאחר כניסתם לארץ ישראל (ספר יהושע ה')[35].

המנהג היהודי בספרות היוונית-רומית

מילה מצרית

הרודוטוס כתב: "הקולכים והמצרים והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפיניקים והסורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים"[36]. יוסף בן מתתיהו ציטט את דבריו בספרו וטען כי "הסורים היושבים בפלשתינה" שמלים את בשר עורלתם הם היהודים, והרודוטוס ידע זאת והתכוון אליהם, שהרי מכל יושבי פלשתינה רק היהודים עושים זאת[37].

ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס כתב כי המצרים מספרים שמושבות מצריות רבות הוקמו ברחבי העולם המיושב על ידי מהגרים מארצם ובהן גם "זו של היהודים, השוכנת בין ערב לסוריה", וזו הסיבה לכך שמנהג המילה של בניהם הזכרים משותף לשני העמים, מאחר שהוא הובא עמם בזמנו ממצרים[38].

גם ההיסטוריון היווני סטראבון היה סבור שהיהודים הם ממוצא אתני מצרי וחשב שכמו המצרים הם נוהגים לבצע גם מילת נשים[39]. המשורר הרומאי הורטיוס התייחס ליום השבת של "היהודים הנימולים"[40].

הסופר המצרי-יווני אפיון לעג ליהודים על כך שהם מלים את עורלתם. בתגובה לכך טען יוסף בן מתתיהו שכל הכהנים המצרים נימולים ובכך פסל אפיון את היהודים במומי המצרים ובעצם קטרג על המצרים עצמם, שהרי לא רק שהם מחזיקים במנהג הזה, אלא גם לִמְדו אותו עמים אחרים, כפי שסיפר הרודוטוס[41].

ההיסטוריון היווני טימגנס כתב על המלך החשמונאי אריסטובולוס הראשון: "הוא היה איש ישר והביא תועלת רבה ליהודים. שכן הוסיף להם ארץ ורכש חלק מעם היטורים וקשר אותם אליהם בקשר המילה"[42]. אריסטובולוס ומדיניותו מוצגים על ידי טימגנס באור חיובי, ללא שום נימה עוינת. נראה כי מבחינתו מילה נחשבת יהודית בעליל והייתה האמצעי המכריע והטבעי לגמרי להטמעת בני עם לא יהודי בתוך העם היהודי[43].

ב"סטיריקון" של פטרוניוס, מציע אנקולפיוס לחבריו המתכננים להימלט, לצבוע עצמם בדיו כדי להיראות כמו אתיופים; על כך משיב לו גיטון: "יופי...ובנוסף לכך, בבקשה, מול אותנו כדי שניראה כמו יהודים, ונקוב את אוזנינו כחיקוי לערבים"[44]. באחד הקטעים שנשתמרו משיריו, פטרוניוס מתייחס למילה כשלב הכרחי בהתייהדותו של הגר: "אלא אם כן גם יחתוך אחורה בסכין ערלתו ואלא אם כן יתיר במלאכת מחשבת את העטרה הכמו־קשורה, מנודה מהעם, הוא יהגר לערים יווניות"[45].

גם המשורר הרומאי יובנאליס הבחין בין שתי דרגות של היות אדם יהודי, כאשר בהתייחסו לתופעת הגרים הוא רואה רק באלה ש"בַּמועד גם יסירו את ערלתם" כמי שיהפכו ליהודים מן המניין: הם יחלו "לבוז לחוקיה של רומא" וכיהודים אמיתיים יהפכו למיזנתרופים ויצֻווּ על פי חוקיו של משה ש"לא להראות את הדרך" ו"לא להוליך בלתי נימולים לבאר שבִּקשוּה"[46].

המשורר הרומאי מרטיאליס השתמש במילה כדי לאפיין את היהודים והעניק לה גוון מיני ברור כשכתב במכתם על Caelia, שאינה "נרתעת מן החלציים של יהודים נימולים"[47]. במכתם על לייקאניה הוא רמז לכוח הגברא המיוחס ליהודים, כשהציע לה את עבדו ש"(חתיכת) משקל יהודי לו מתחת לעורו החשוף"[48]. התייחסות דומה נמצאת גם במכתם על השחקן-זמר מנופילוס, שהנדן המכסה את הפין שלו "די לו לבדו לכיסוי כל השחקנים הקומיים שלנו כאחד... אך פעם אחת, כאשר השתתף במשחק באמצע מגרש הספורט... החליק הנדן מן המסכן; והנה הוא נימול!"[49] והוא מכניס קונוטציה הומוסקסואלית במכתם על משורר-יריב שהפך למאהב-יריב: "אך זאת מייסרני: שלמרות שנולדת בירושלים עצמה, אתה עושה מעשה סדום בנערי, משורר נימול"[50].

הסאטיריקן הרומאי פרסיוס תיאר בנימה בלתי אוהדת את "השבת של הנימולים"[51]. ההיסטוריון הרומאי טקיטוס טען שהיהודים נוהגים לבצע את המילה כדי שתהיה להם "סימן להבדילם מאחרים"[52].

ההיסטוריון הרומאי סויטוניוס סיפר על אירוע שהיה נוכח בו כנער צעיר, כאשר לצורך גביית "המס היהודי" (fiscus Iudaicus), "בדקו בפני המפקח ובית־הדין המלא מפה לפה, זקן בן תשעים שנה, לראות אם הוא נימול"[53].

בהיסטוריה אוגוסטה נטען (לגבי מרד בר כוכבא) כי "היהודים התעוררו למלחמה, לפי שנאסר עליהם להשחית באברי מינם"[54].

המשורר רוטיליוס נמטיאנוס (תחילת המאה ה-5 לספירה), פקיד רומאי בכיר וכנראה הכותב הלטיני הלא־נוצרי האחרון שביטא סלידה מן היהדות, כינה את היהודים "העם הגס, המטונף, החותך באופן מחפיר את עטרת איבר המין"[55].

משיכת העורלה

ערך מורחב – שחזור עורלה

בתקופה ההלניסטית נפוצה התפישה היוונית המעריצה את הגוף הטבעי, שהמילה נתפשה כפגיעה בשלמותו. לפי המסורת היוונית נערכו משחקי הספורט בעירום, וגם החינוך הספורטיבי בגימנסיון בוצע בעירום, ולכן יכול היה כל אדם להבחין על נקלה בהבדל בין נימולים לערלים. השתתפות בחינוך הספורטיבי בגמנסיון ובאפביון הייתה חלק בלתי נפרד מאזרחות בפוליס ההלניסטית – אזרחות שהעניקה לבעליה יתרונות רבים. משום כך, הפכה המילה חסם בפני יהודים שביקשו להתקבל כאזרחים בפוליס.

יהודים רבים ביקשו, לפיכך, למשוך את עורלתם מטה, כדי לטשטש את המילה ולהקל על התקבלותם בחברה ההלניסטית. בתקופה שקדמה למרד החשמונאים, נהגו המתייוונים ביהודה, בהנהגת יאסון הכהן הגדול, למשוך את עורלתם. בספר מקבים א' (י"א–ט"ו), מסופר כי הצעירים משכו את עורלתם אחרי שנבנה בירושלים גימנסיון בו השתתפו בעירום: "בנו בית מערומים [=גמנסיון] בירושלים כמנהג הגויים, משכו ערלתם, עזבו ברית קודש, התערבו בגויים, ויתמסרו לעשות הרע". ההיסטוריון צבי גרץ סובר, שגם בימי הקיסר דומיטיאנוס התגברה המשיכה בעורלה כדי להתחמק מתשלום המס היהודי שנגבה בתקופתו באכזריות רבה, כאשר לעיתים בדקו האם האדם נימול כדי לגבות ממנו מס[56]. לדעתו, רבים מהם היו אלו שנימולו מחדש בתקופת מרד בר כוכבא[57].

במשיכת העורלה (ביוונית: אֶפּיסְפַּסְמוֹס) נמתח עור הפין האלסטי בהדרגה עד ששב ומכסה את עטרת הפין, והאדם הנימול נראה, לפיכך, כמי שלא נימול. במקרים נדירים אחרים שרידי רקמה הנותרים לאחר המילה מתרחבים באופן ספונטני בתקופה שלאחר הברית. העורלה המשוחזרת אינה אלא הרחבה של רקמת הפין ואינה משיבה את מי שנימול כדין להיחשב כערל. למרות זאת, מדברי חכמים מי שעורלתו נמשכה, מצווה לשוב ולחותכה מפני מראית עין[58].

ביטול המילה בנצרות

מילת ישו (הנזכרת בבשורה על פי לוקאס, ב' כ"א) ציור מאת פארמיג'אנינו. חג מילת המושיע מצוין על ידי כנסיות רבות ב-1 בינואר, שמונה ימים לאחר חג המולד.

בנצרות בטלה מצוות ברית המילה כבר בשלבי התעצבותה. בערך בשנת 50 לספירה התכנסה מועצה של מנהיגי הכנסייה המוקדמת בירושלים; היא עוד הייתה קטנה ושאפה למשוך אליה את המתייהדים הרבים, נכרים שהסתופפו סביב הקהילות היהודיות אך לא נימולו ולא שמרו על התורה במלואה. חלק מהמנהיגים דרשו ברית מילה כתנאי להצטרפות. לפי הכתוב במעשי השליחים ט"ו: ”וַיֵּרְדוּ אֲנָשִׁים מִיהוּדָה וְהֵם מוֹרִים אֶת־הָאַחִים לֵאמֹר אִם־לֹא תִמּוֹלוּ כְּדָת משֶׁה לֹא תִּוָּשֵׁעוּן׃ וַיְהִי רִיב וּמַחֲלֹקֶת רַבָּה לְפוֹלוֹס וּלְבַר־נַבָּא עִמָּהֶם... וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים מִכַּת הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לָמוּל אֹתָם וּלְצַוֹּתָם לִשְׁמֹר אֶת־תּוֹרַת משֶׁה”. לאחר דין ודברים הכריע יעקב הצדיק לפי דברי פטרוס, והורה: ”אֲנִי דָן שֶׁלּא לְהַחֲמִיר עַל־הַשָּׁבִים מִן־הַגּוֹיִם לֵאלֹהִים. רַק לִכְתֹּב אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִטֻּמְאוֹת הָאֱלִילִים וּמִן־הַזְּנוּת וּמִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן־הַדָּם”. הסרת הדרישה להימול, יחד עם ביטול חוקי הכשרות למצטרפים החדשים, הייתה אבן דרך בפילוג היהודי-נוצרי וסללה את דרכם של נכרים רבים אל הדת החדשה.

באיגרת אל הרומים, שנמעניה היו יהודים ברומא, גורס פאולוס (ב' כ"ה-כ"ט) כי "יש ערך למילה, אם אתה מקיים את התורה, אך אם אתה מפר את התורה, מילתך נהיית לערלה. לכן, אם ישמור ערל את משפטי התורה, האם לא תחשב לו ערלתו למילה?... הן לא על פי מראית עין יהודי הוא יהודי, ולא מה שנראה בגוף מהווה מילה. יהודי הוא זה שבפנימיותו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה". באיגרת הראשונה אל הקורינתים, שמענה היה מתנצרים מבין הגויים מדגיש פאולוס (ז' י"ח) כי כל אדם צריך "לחיות... לפי מצבו כאשר קרא לו האלוהים... אם נקרא האיש [לאלוהים] בעת היותו נימול, אל ימשוך לו ערלה. אם נקרא כשהוא ערל, אל ימול. לא המילה חשובה, אף לא הערלה, אלא שמירת מצוות האלוהים".

מילת גויים ביהדות

ערך מורחב – מילת גוי

בתלמוד הבבלי הובאה ברייתא בה נאמר שאסור למול עובד עבודה זרה לשם רפואה, כחלק מהאיסור הכללי לרפא עובדי עבודה זרה מלבד מקרים שבהם יש חשש שהדבר יגרום לאיבה. הראשונים והאחרונים נחלקו האם מותר למול גוי שמעוניין למול לשם מצווה, ולא לרפואה, אך לא לשם גיור. שאלה נוספת שנידונה בעקיפין בתלמוד הירושלמי היא האם אסור או מותר או מצווה למול את בניהם של יהודים וגויות. גם שאלה זו נתונה במחלוקת אחרונים גדולה בעת החדשה בה תופעה זו נעשתה נפוצה.

גזירות על המילה

גזירות אנטיוכוס

ערך מורחב – גזירות אנטיוכוס

בשנת 167 לפנה"ס, אנטיוכוס הרביעי הטיל שורה של גזירות על הדת היהודית, הידועות גם כגזירות השמד. ביניהן נאסרה המילה. האיסור נאכף באמצעות הוצאתם להורג של המוהלים ושל התינוקות הנימולים[59]. גזירות אלו היו המניע המיידי לפרוץ מרד החשמונאים. בשלבו הראשוני הסתכם המרד בפשיטות על מקומות היישוב היהודיים, והללו כללו ביצוע ברית מילה לפעוטות היהודים הערלים שנמצאו[60].

גזירות אדריאנוס

ערכים מורחבים – גזירות אדריאנוס, גזירת המילה במרד בר כוכבא

הרומים, שהייתה להם השפעה ניכרת על מהלכיה של הממלכה החשמונאית, לא נקטו כל צעד להגבלת המילה וגם סיפוחה של יהודה לרומא במאה הראשונה לפני הספירה לא הביא להגבלות עליה. הרומים ירשו את הסתייגותם של היוונים מהמילה, אך לא התערבו בנוהג וניתן למצוא שלל עדויות על אירועי מילה מאותה תקופה[61].

בגישתם של הרומים חל שינוי במאה השנייה לספירה. קורנליה דה סיקאריס, אחד מחוקי סולה (lex cornelia de sicariis et veneficis) המכוון לאסור על מעשי התנקשות וכישוף נאכף ביתר קפידה בתקופת הקיסר הדריאנוס, החל משנת 117 לספירה, גם כאיסור על סירוס, שנחשב אחד ממאפייניהם של המתנקשים (sicarii)[62]. השערה רווחת היא כי איסור הסירוס הורחב עד מהרה לכל חיתוך באבר המין, ובכך גם לאיסור המילה[63]. שני המקורות היחידים הנוקבים במפורש בסיבות למרד בר כוכבא הם קסיוס דיו והחיבור "היסטוריה אוגוסטה". לפי "היסטוריה אוגוסטה"[54] האיסור חל גם על ברית המילה והיה הסיבה לפרוץ המרד. מהימנותו של "היסטוריה אוגוסטה" בנושא זה, כבנושאים אחרים, קלושה[64], אך יש המקבלים את גרסת החיבור ביחס לפרוץ המרד[65]. מסורת כעין זו מופיעה בדברי רש"י על התלמוד[66]: "בימי בן כוזיבא - שמשכום[67] עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר, וגברה יד בן כוזיבא[68] ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל... וחזרו ומלו בימיו". חוקרים אחרים סבורים כי האיסור על המילה בא כתגובה למרד בר כוכבא[69]. לפי דברי חכמים מאותו הדור, כפי שהובאו בתלמוד, גם הפעם האיסור נאכף באמצעות הטלת עונש מוות, בו הסתכנו רבים[70]. עם עלותו לשלטון של אנטונינוס פיוס, קיסר רומא משנת 138 לספירה, הותר ליהודים למול את בניהם, אך האיסור נותר בתוקפו ביחס לשאר האוכלוסייה, ובכך מנע אפשרות של גיור גברים[71].

בדיאלוג עם טריפון היהודי שנכתב קצת לפני שנת 160, נכתב כי היהודים מלים את בניהם.

בעת החדשה

גם לאחר שרבים מיהודי אירופה עברו תהליך של חילון וזניחה של המסורת הדתית, נותר לברית המילה מעמד מרכזי שנשלל ממצוות אחרות שנזנחו. ביידיש עממית רווח המושג "צו יידישען" (להפוך ליהודי) עבור הטקס. היה זה גם כמעט הציווי היחיד שבתי-הדין הרבניים של הקהילות, שכנפיהם קוצצו עם האמנציפציה, יכלו להמשיך ולאכוף; ברוב היבשת היה נהוג שרישום בפנקס העדה של ילד כיהודי מחייב מילה. מקרים ספורים של הורים שסירבו למול אך תבעו לרשום את בניהם עוררו פולמוס בשורה של שערוריות סביב אמצע המאה ה-19. הגדולה שבהן אירעה בפרנקפורט דמיין ב-1843, כשבנקאי מקומי שהותיר את בנו ערל שכנע את ועד הקהילה להתעלם מהמגבלה. רב העיר אברהם שלמה טרייר התקומם וביקש חוות דעת מרבנים רבים באירופה כדי לשכנעם לחזור בהם. השאלה איחדה את הזרמים השונים: הכל הוסיפו לחייב את המילה, אם כי נחלקו בשאלה האם להשתמש ביכולת לא לקבל את הילדים. הרב הרפורמי לודוויג פיליפזון תמך בקולניות באי-רישום, בעוד שרש"ר הירש האורתודוקסי שלל כפייה כעקרון. שי"ר מפראג הזהיר גם הוא מנקיטת הצעד, בהביאו דוגמה מעירו בה הוביל להתנצרות המעורבים. גם הרב הרפורמי הרדיקלי ביותר בגרמניה, שמואל הולדהיים, תהה אמנם בלעג מדוע נאחזים דווקא במילה ומתעלמים מחילול השבת ההמוני ועבירות אחרות, אך קבע שחייבים בה.

המאה ה-20 וה-21

בתחילת המאה ה-20 עלתה השאלה גם ברוסיה. אספת רבני הארץ שעסקה בנידון שקלה לאמץ את עונש אי-הרישום, אך נמנעה מכך על פי דעתו של ר' חיים מבריסק, שקבע כי הערל אינו במעמד שונה משל עבריינים אחרים שאותם הוסיפו להכליל בקהילה[72].

בברית המועצות ומדינות הגוש הקומוניסטי נמנעו יהודים רבים מקיום המצווה עקב היחס העוין שהפגינו השלטונות לדתות בכלל וליהדות בפרט.[דרוש מקור: לכך שדווקא בשל רדיפות] עם עליית יהודי ברית המועצות לישראל בעקבות נפילת מסך הברזל, נערכו בריתות רבות למבוגרים שלא נימולו בילדותם, וביקשו לעבור ברית מילה. הבריתות נערכו בבתי חולים ממשלתיים, ועלותן, בסך 410 ש"ח לאדם, מומנה בידי המדינה[73]. עולים אחרים, שעברו 'הטפת דם ברית' ללא הסרת העורלה, נימולו בהתנדבות בידי רופאים מטעם ארגון "ברית יוסף יצחק"[74].

כיום, גם רוב מוחלט של היהודים החילונים בישראל מלים את בניהם. בנוסף להיבט הדתי ולהיבט הרפואי, במדינת ישראל יש למילה גם היבט חברתי, המעודד את קיומה במקום שבו הרוב נימולים. בסקר שנערך בשנת 2007 על האוכלוסייה היהודית הבוגרת דוברת העברית, השיבו 97% שימולו את בנם. כשנשאלו מה הסיבה לכך, בחרו 78% מהנשאלים באפשרות לפיה מדובר במסורת בסיסית וחיונית לכל יהודי, 13% נימקו זאת בטעמים בריאותיים, ו-9% נוספים באי רצונם שהבן יתבייש וירגיש חריג, או ב'כך כולם עושים'[75]. לפי סקר משנת 2009[76], 94% מהמשיבים השיבו ש"חשוב" או "חשוב מאוד" לערוך את טקס ברית המילה. בישראל המדינה מממנת ברית מילה לגרים[77].

הליך המילה

ערך מורחב – מילה (ניתוח)

הליך המילה ביהדות כולל שני שלבים עיקריים: "מילה" ו"פריעה", ושלב נוסף: "מציצה". הליך המילה על ידי מוהלים הוא מהיר, ויכול להתבצע תוך כ־10 שניות. שלושת השלבים מוזכרים כבר במשנה: ”מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה איספלנית וכמון” (מסכת שבת, פרק י"ט, ב').

  1. מילה היא חיתוך העורלה בסכין, וגילוי העטרה החבויה תחתיה על ידי הסרת שכבת העור המכסה את העטרה ('עור הפריעה'). העורלה מוגדרת מבחינה הלכתית כחלק העור המכסה את העטרה, מקצהו העליון ועד מעט מתחת לעטרה.
  2. פריעה היא חיתוך והפשלת הקרום שבין העטרה והעורלה, ומבוצעת באופן מסורתי בציפורן אגודלו של המוהל.
  3. מציצה היא מציצת דם מהחתך, שמתבצעת בפי המוהל או על ידי שפופרת.

הפרדה

פין התינוק מכוסה באופן טבעי בעורלה, שהיא חלקו העליון של העור האלסטי הנמשך משק האשכים ועד לאחר העטרה. בנוסף לעורלה, מפרידה שכבת עור נוספת בין העורלה לעטרה ('עור הפריעה'). אצל לא־נימולים שכבת עור זו נפרדת מהעטרה ומתחברת לעורלה במהלך הינקות, אך אצל יילודים שכבת עור זו דבוקה חלקית לעטרה. על פי רוב, מקדים המוהל לשלושת השלבים לעיל את שלב ההפרדה, בו הוא משחיל "מפריד" מתכתי אל פתח העורלה ובתנועה סיבובית מפריד בין שכבת העור הנוספת לעטרה. פעולת ההפרדה המקדימה היא שלב טכני שנועד להקל את שלב הפריעה, ואינו מצוין במקורות.

לאחר ההפרדה נוהג המוהל לתפוס את העורלה ולמושכה למעלה מעל העטרה. לאחר מכן מוכנס עור העורלה לתוך מגן מתכת בעל רווח צר המאפשר רק לעור העורלה הדק להיכנס, דבר שמטרתו להבטיח שרק העורלה תיחתך, בעוד הפין והעטרה העבים יותר לא ייפגעו. ישנם מוהלים המסמנים בטוש או באמצעות ציפורן את קו החיתוך הצפוי של העורלה כאשר היא במצב רפוי, מעט מתחת לעטרה, על מנת להבטיח כי בעת המשיכה לא ייתפס גם עור הפין שמתחת לעורלה, דבר העלול לקרות עקב האלסטיות הרבה של עור הפין והעורלה. השימוש במגן המתכת נפוץ ביותר, אך ישנם מוהלים בודדים שאינם משתמשים בה. יש מבין המוהלים התופסים את עור העורלה בתופסן יחד עם עור הפריעה, דבר הגורם לכך שבעת חיתוך העורלה מוסר גם רובו של עור הפריעה. הליך זה אינו מוסכם על הכל, ויש מבין המוהלים הנמנעים ממנו. התוצאה מהימנעות זו היא צורך לחתוך כמות עור רבה יותר בשלב הפריעה (שימוש בתופסן מוביל לחיתוך רוב עור הפריעה במהלך שלב המילה).

מילה

סט מכשירים המשמשים לשם ביצוע ברית המילה, תצוגה במוזיאון העיר גטינגן
ערכת כלי ברית מילה: משחזת, מגן עטרה, מפריד, סכין מילה, מספריים ושפופרת מציצה

שלב המילה, שהיא חיתוך העורלה, הוא השלב הראשון והמרכזי בברית המילה. כדי לכרות את העורלה המוהל משתמש בסכין מילה, כאשר מגן המתכת המגן על העטרה מפני חיתוך בטעות מסמן את הגבול התחתון של החלק הנחתך.

רופאים המבצעים מילה רפואית נוהגים להשתמש במגן מתכת בעל אפשרות לסגירה הדוקה ביותר, המשמש לתפיסת העורלה עד להפיכתה לנמק קודם לחיתוכה, בהליך הנמשך כעשר דקות. השימוש במגן המתכת ההדוק נועד לצמצם למינימום את הדימום לאחר החיתוך. ההלכה היהודית שוללת את השימוש בטכניקה זו לשם קיום מצוות ברית מילה, כיוון שהמצווה מתקיימת בכריתת העורלה, ואילו בהליך הרפואי העורלה נכרתת רק לאחר שהפכה לנמק ונעשתה 'בשר מת'[78]. בנוסף, לדעות מסוימות בהלכה הטפת דם הברית היא חלק מהמצווה, בעוד שהתופסנים מונעים כמעט לגמרי את יציאת הדם[78]. באופן דומה נשלל גם הליך המילה באמצעות לייזר, במהלכו לא יורד דם. החריג היחידי הם תינוקות בעלי הפרעות קרישה משמעותיות (כגון חולי המופיליה), הנימולים באופן המבטיח כי לא יאבדו דם במהלך ברית המילה.

פריעה

הפריעה היא חשיפת העטרה על ידי הסרת שכבת העור הדק שבין העטרה והעורלה, הדבוקה אל העורלה אצל ילודים ("inner preputial epithelium"). היא מוזכרת במשנה, אך אופן ביצועה לא נזכר במשנה או בתלמוד.

מקור הפריעה

במקרא לא מוזכר במפורש קיומו של שלב הפריעה, אם כי יש שפרשו שהסיבה שיהושע נצטווה למול את בני ישראל "שנית", היא שבהיותם במדבר הם מלו אך לא פרעו. התלמוד הירושלמי לומד את ציווי הפריעה מפרשת המילה שנאמרה לאברהם[79]; אך לפי התלמוד הבבלי הפריעה נוספה לברית המילה רק בעת מתן תורה[80], ועל כן נתקיימה לראשונה בכניסה לארץ בימי יהושע. יש שביארו[81] שאף שהפריעה נאמרה בעל פה כהלכה למשה מסיני כמו כל התורה[82], מכל מקום דרישת חיוב זה מפסוקי התורה שבכתב נעשתה על ידי יהושע[83]; ויש שנקטו שמסיני נצטוה משה שיעשו פריעה רק כשיכנסו לארץ - והביצוע בפועל היה על ידי יהושע[84].

לפי המשנה[85] הפריעה היא חלק משמעותי מברית המילה, ומילה ללא פריעה אינה נחשבת למילה הלכתית. התלמוד הירושלמי[79] אף מוסיף שחיוב כרת על מי שלא נימול חל גם על מי שמל ולא פרע. יש המפרשים[86] שהכוונה לנימול שנותר ערל, מאחר שטרם נתגלתה עטרתו. אך יש המפרשים[87], שהכוונה בגמרא היא למוהל במקרה שהברית חלה בשבת, כך שנעשה חילול שבת לצורך המילה, בלי לקיים את המצווה. לדבריהם ייתכן שחיתוך העורלה כשלעצמו פוטר את הנימול מחיוב כרת[88].

פרופ' ניסן רובין טוען שהפריעה מקשה על 'משיכת עורלה'[89], ושלשם כך הונהגה, רק בעקבות גזירות אדריאנוס.

הליך הפריעה

רש"י כתב בפירושו על התלמוד[90] שהפריעה היא הליך בו "פורעין את העור המכסה ראש הגיד". הרמב"ם, והשולחן ערוך כותבים שמבצעים את הפריעה בעזרת הציפורנים של המוהל: "ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה". לפי מנהג זה, המוהל, שמגדל ציפורן אגודלו במיוחד למטרה זו, מקלף את הקרום הרך שתחת עור העורלה וחושף את העטרה. אולם, לפי מקורות אחרים, כמו תשובות הגאונים לרב האי גאון, ניתן לבצע את הפריעה גם בעזרת כלי. בכללי המילה לרבי יעקב הגוזר נכתב שמנהג שאלוניקי הוא לעשות מילה ופריעה כאחת באיזמל, מחמת אי הנקיות של ציפורן המוהל. כאשר מופרדת שכבת עור זה מהעטרה קודם למילה עצמה (כפי שנעשה על ידי חלק מהמוהלים), מוסרת רוב שכבת עור זה יחד עם העורלה, ועל כן רובו של שלב הפריעה מתבצע יחד עם המילה עצמה, כאשר לאחר מכן מוסרות מעט השאריות שנותרו באמצעות ציפורן, סכין או מספריים.

במילה רפואית מודרנית נהוג להפריד את שכבת עור הפריעה קודם למילה, ועל כן הקרום שתחת העורלה מוסר יחד עמה בעת חיתוך העורלה, בדומה לנהוג אצל חלק מהמוהלים[91]. בעוד במילה יהודית מוסרות שאריות שכבת עור זו, בהליך הרפואי שכבת העור שנותרת נתפרת למקום החיתוך על מנת לכסות את פצע החיתוך.

מציצה

לאחר המילה והפריעה מגיע שלב המציצה. בשלב זה המוהל מוצץ את הפצע עד שיצא ממנו דם. דין המציצה מוזכר במשנה[92] ובמדרש (כמובא בדברי הרמב"ם) אף מובא שכך נהגו משה רבינו ואהרן הכהן[93]. התלמוד[94] מבאר שהמציצה נחוצה לשם מניעת סכנה רפואית מהנימול, אך אינו מבאר מהי סכנה זו.

עניין המציצה מוסבר בדברי רבי יעקב הגוזר, מוהל בן המאות ה-12 וה- 13: "מציצה כיצד? אחר הפריעה מיד מכניס את האבר לתוך פיו ומוצץ את הדם בכל כוחו משום שהדם נקרש בפי האמה וסכנה הוא אם אינו מוצץ. כדאמרינן בפ' ר"א: אמר רב פפא אומנא דלא מייץ מעבירין ליה משום דדם נקרש בין האמה והוא סכנה"[95]. מקובל בעדות אשכנז ועדות נוספות שלפני המציצה ממלא המוהל את פיו במעט יין, מקור מנהג זה הוא בדברים שעל פי תורת הקבלה[96].

הרב ד"ר מרדכי הלפרין מסביר[97] את הצורך במציצה ביתר ביאור; לדבריו עורקי הגב של האיבר מתכווצים בעקבות חיתוך העורלה, והדם שנקרש עלול במקרים נדירים לחסום אותם ולהוביל לנמק. יש שהסבירו את פעולת המציצה כשחרור חסימת כלי הדם שנחתכו ואינם מדממים עקב התכווצות השריר באזור, אך יחלו לדמם לאחר שהשריר יתרפה. לפי הסבר זה, תכלית המציצה היא זיהוי מוקדם של שטפי דם בלתי נשלטים, לדוגמה עקב המופיליה בלתי ידועה[98].

פולמוס המציצה

הליך המציצה המסורתי בברית המילה נעשה ישירות בעזרת פיו של המוהל. אולם, בעקבות חשש לסכנות בריאותיות של הידבקות במחלות זיהומיות (לדוגמה הרפס ואיידס), הן לתינוק והן למוהל, כתוצאה ממגע ישיר של פי המוהל בפצע הפתוח, יש שמעדיפים מציצה דרך שפופרת סטרילית. סוגיה זאת נדונה בין פוסקי ההלכה במשך יותר מ-150 שנים, החל מאמצע המאה ה-19, על רקע התפתחות מדע הרפואה והמודעות הגוברת לסכנת הזיהומים. כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19 הציע החת"ם סופר להשתמש בספוג במקום מציצה בפה, והצעתו זכתה לפופולריות בקהילות שונות באימפריה הרוסית. בשנת 1844 קבע הכנס הרפורמי בבראונשוויג כי מעתה ואילך יתבצע טקס ברית המילה ללא מרכיב המציצה כלל, החלטה שעוררה גלי התנגדות חריפים בקרב היהדות המסורתית. עם זאת, ברבע האחרון של המאה נוצרה דעת קהל שהסתייג מביצוע המציצה בפה, ומוהלים בקהילות שונות, כולל במרכז התורני הגדול בווילנה, עברו לשימוש בספוג. עם הזמן התפתחו המצאות חדשות, כגון שימוש בשפופרת זכוכית או מכונות לניקוז הדם, אשר זכו לתמיכה גם מרבנים אורתודוקסים כגון הרש"ר הירש והרב ריינס. למרות ההסכמה כי עצם המציצה היא חובה הלכתית, הפוסקים נחלקו בשאלה האם המציצה בפה היא חלק בלתי נפרד מהמצווה[א], היגד רפואי שמקור בתלמוד[ב], או מנהג[ג][99][100].

בשנת 2003 הוועדה הבינמשרדית לפיקוח על המוהלים הפיצה חוזר למוהלים, לפיו על המוהל "ליידע את הורי התינוק הנימול בעת ההזמנה לביצוע הברית על שתי האפשרויות לביצוע חובת המציצה, ולהחליט על כך תוך כדי שיתופם בהחלטה"[101], אולם ניסיונות לשכנוע מורי ההוראה של הציבור החרדי להנהיג לכתחילה מציצה באמצעות שפופרת, או בדיקות הרפס שגרתיות למוהלים, לא צלחו. הרב פרופסור אברהם שטיינברג, חבר הוועדה הציבורית לפיקוח על מוהלים בישראל, טען שמניעים פוליטיים ומגמתיים עומדים מאחורי הניסיונות לאסור את המנהג: "השיקול שמנחה את הרבנים אינו אסתטי, אלא חשש סביר לפיקוח נפש. נכון להיום, אנחנו יודעים שקיימת סכנה לתינוק רק במצבים חריגים. למשל, כשלמוהל יש פצע מדמם בפה. אבל הניסיון המצטבר ממאות שנים של מציצה מראה שסטטיסטית הסכנה קטנה הרבה יותר מאשר חציית כביש, למשל"[102].

בישראל מספר תינוקות בודדים נדבקים מדי שנה בנגיף מהמציצה[103]. סוגיה זו התעוררה ביתר שאת בשנת 2005, בעקבות פטירת תינוק מהרפס והדבקת שני תינוקות נוספים על ידי מוהל בניו יורק[102]. לצמצום הסכנה לנימול ולמוהל פרסמה מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק פרוטוקול למניעת זיהום הרפס בילוד[104]. סוגיה זו נתונה במחלוקת בין המוהלים: בעוד חלקם מוצצים ישירות בפה (לאחר חיטוי מסוים), אחרים מוצצים דרך שפופרת סטרילית.

הרב ד"ר מרדכי הלפרין מתאר את בעיית ההרפס כמצב חדש במגזר החרדי בישראל. לדבריו[97], בעבר היו רוב האוכלוסייה נשאים של נגיף ההרפס. ממילא, היו תינוקות יורשים נוגדנים לנגיף מאימותיהם. כיום, בעקבות שיפור בתנאים התברואתיים, ישנו מיעוט משמעותי של נשים צעירות שאינן נושאות את המחלה, ועל כן התינוקות הנולדים להן פגיעים להדבקה בשעת המילה, במקרה של מציצה שנעשית על ידי מוהל החולה בהרפס.

הרב שאול פרבר ממכון עתים, המספק ייעוץ בטקסי מעגל החיים היהודי, מעריך כי רוב טקסי ברית המילה בישראל, נעשים על ידי מוהלים חרדים, בדרך של מציצה בפה[102]. מאידך, הרב הלפרין טוען[97] ש"קרוב ל-90% מהבריתות בישראל מתבצעות כיום על ידי תחליף מציצה – שאיבה באמצעות שפופרת", ומצביע על כך ששבעה מקרי ההדבקות בהרפס שהוצגו בפני הוועדה הבינמשרדית לפיקוח על המוהלים, לאחר שקרו בשלוש השנים שקדמו לדיון, התרחשו במגזר החרדי.

בשנת 2020 הודיעו ברבנות הראשית, כי בעקבות מגפת הקורונה, יש לבצע את הליך המציצה בשפופרת. אך הדגישו כי "הנחיה זו בתוקף רק לתקופת המגפה"[105].

מהלך הטקס

מנהגים לפני הטקס

בעדות אשכנז נוהגים לקיים אירוע מיוחד בליל השבת הראשונה לאחר הולדת התינוק, הנקרא שלום זכר. באירוע מוזמנים קרובים וידידים לאחל מזל טוב למשפחת התינוק, מוגש כיבוד, ונאמרים דברי תורה. כמו כן, נהוג לקרוא קריאת שמע ליד התינוק בלילה לפני הברית, יחד עם ילדים, ולחלק ממתקים לילדים.

אצל הספרדים נהוג לקיים לימוד בלילה שלפני הברית, והוא נקרא "ברית יצחק".

אצל יוצאי בבל (עיראק), נוהגים הנשים והילדים להתאסף בבית היולדת ביום השישי ללידה, להכין סוכריות אגוזים ושאר גרעינים קלויים הנקראים שאשה (שש), ולשיר שירים שונים. בערב הברית מתאספים לטקס שנקרא עיקיד אליאס ("ברית אליהו"), מביאים כיסא של אליהו הנביא, שמים עליו בשמים ואורות, וקוראים מספר הזוהר. מנהג נוסף הוא הזמנת ילדי השכנים של משפחת התינוק לקרוא קריאת שמע עם התינוק בלילה שלפני הברית.

טקס ברית המילה

תינוק בידי סנדקו, היושב על כיסא אליהו

בדקות שלפני הכנסת התינוק נוהגים בעיקר בני עדות המזרח לשיר פיוטים שונים, כגון "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵינוּ", "אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי", ועוד.

מגיש (קוואטער)

ערך מורחב – קוואטר

ביהדות אשכנז נהוג שאדם אחר הוא אשר מגיש את התינוק לסנדק לפני הברית, טקס זה מכונה "כפאטיר" או "קוואטער". לעיתים התינוק מועבר בין מספר אנשים שכל אחד זוכה ב"חיבוק".

עם הכנסת התינוק למקום שבו נערך הטקס, נהוג שהקהל מכריז "ברוך הבא בשם ה'".

'כסא של אליהו'

ערך מורחב – כיסא אליהו

את התינוק מניחים על כיסא, אשר נקרא "כיסא של אליהו", שמיועד לכך. טעם המנהג הוא במדרש שמובא בספר הזוהר (פרשת לך לך, דף צג ע"א) שמספר שבעקבות דבריו של אליהו הנביא על הפסקת ברית המילה (מלכים-א יט, יד), הוטל עליו להיות נוכח, כביכול, בכל מעמד של ברית מילה ולהעיד על כך שישראל מקיימים את המצווה, בניגוד לתלונתו. לכן מתקינים כיסא לכבודו.

סנדק

ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון משמש כסנדק בברית מילה.
ערך מורחב – סנדק (יהדות)

אחד מהכיבודים החשובים הוא ה'סנדק', אשר תפקידו הוא שהתינוק מונח על ברכיו במהלך מצוות הברית מילה, ישנם קהילות בעיקר אצל האשכנזים, שנוהגים לכבד גם בעמידה לברכות - 'סנדק מעומד' ותפקידו הוא להחזיק את התינוק בשעת הברכות בסיום המילה.

מוהל

ערך מורחב – מוהל

המוהל הוא האחראי בפועל על ביצוע המילה, הכוללת את חיתוך העורלה ופריעתה והמציצה. מקובל שהמוהל אף אחראי על מהלך טקס ברית המילה כולו.

ברכות ופסוקים במהלך טקס הברית

פסוקים לפני המילה

האשכנזים נוהגים שהמוהל אומר מספר פסוקים לפני ברית המילה, אחרי כסא אליהו[106][107]:

"לישועתך קויתי ה'. שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי. אליהו מלאך הברית הנה שלך לפניך עמוד על ימיני וסמכני. שברתי לישועתך ה'. שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך."

כנגד נוסח זה יצא יהודה אידל שרשבסקי שטען שלא הגיוני להתפלל לאליהו הנביא ולבקש ממנו עזרה, שכן יש להתפלל רק לה'[108]. בעקבות זאת, שיער שלום יצחק רפפורט שהמילים "אליהו מלאך הברית" אינם במקומם והיו צריכים לבוא אחרי המלים "זה הכיסא של אליהו". בהתאם, הבקשה היא לה' ולא לאליהו[109]. הצעה אחרת, של יעקב רייפמן, הייתה שמילה "שלך" אינה אלא "שלח", והבקשה היא לה' שישלח את אליהו לראות שעם ישראל שומרים את המצוות[110]. בספר "קיצור שני לוחות הברית" מופיע נוסח אחר: "אליהו מלאך הברית זהו כיסא שלך, הנה הכיסא לפניך עמוד נא לימיני וסמכני"[111].

ברכות המילה

'על המילה' ו'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'

לפי מנהג האשכנזים המוהל מברך "על המילה", ואבי הבן מברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". לפי מנהג הספרדים, וכן נוהגים רוב האשכנזים בארץ ישראל, אבי הבן מברך גם ברכת "שהחיינו", בעוד שלפי מנהג אשכנז המקורי, וכן נהוג ברוב קהילות האשכנזים בחוץ לארץ, לא נוהגים לברך ברכה זו חוץ מבן הבכור שחייב בפדיונו[112].

לפי מנהג הספרדים, יושב הסנדק על כיסא אליהו ומחזיק עליו את התינוק, ומברך מיד לאחר הברכה הראשונה, "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". הקהל עונה לברכה זו "כשם שהכנסתו לברית, כך תזכה להכניסו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים".

אשר קידש ידיד מבטן

לאחר מכן מברך אחד הנוכחים את ברכת "אשר קידש ידיד מבטן", המברכת על הברית שנכרתה בין ה' לעם ישראל ומקוימת במעשה המילה. הברכה חותמת ב"ברוך אתה ה' כורת הברית"[113]. נוהגים לברך ברכה זו על כוס יין, ולהקדים לה את ברכת בורא פרי הגפן[114]. יש נוהגים להוסיף לכך גם ברכת בורא עצי בשמים על הדס או צמח ריחני אחר[115]. ברכה זו נוהגת רק במילה של ילד יהודי, בברית מילה הנערכת בעת גיור מחליפה אותה ברכה אחרת[116].

אחר הברכות נאמרת תפילה לבריאות הילד ולהצלחתו, ונהוג שאז מוכרז שמו לראשונה. מנהג מתן השם ביום המילה מתועד לראשונה בסוף ימי בית שני[117]. בתוך התפילה מוזכר הפסוק (יחזקאל טז, ו) "ואומר לך בדמיך חיי", וכשקוראים פסוק זה טובל המוהל את אצבעו בכוס היין, ומטפטף לפי התינוק[115] פעמיים[118].

סיום טקס הברית

הטקס מסתיים, לעדות הספרדים – בקדיש, ולפי מנהג אשכנז המזרחי – בתפילת עלינו לשבח. אחר כך מתקיימת סעודת מצווה.

על פי רוב, ברית המילה מתבצעת כיום בבתי כנסת או באולמות אירועים. לרוב הטקס פומבי ונערך בנוכחות קרובי משפחת היילוד ומכרים. בקרב חילונים בישראל יש המפרידים בין ברית המילה עצמה, שנערכת בהרכב משפחתי מצומצם ולעיתים בבית החולים, לבין מסיבת הברית, שנערכת מספר שבועות מאוחר יותר.

פיוטים

בקהילות האשכנזים, מקובל שאם חלה ברית המילה ביום שאומרים בו סליחות, מוסיפים פיוטי סליחות העוסקים בברית מילה, ביניהם הפיוט זכור ברית דמילה, או שורה ראשונה של פיוט זה. הפיוטים הספציפיים השתנו ממנהג למנהג. נוהגים להוסיף פיוט זה או חלק ממנו גם בברית שחל בראש השנה (בברכת זכרונות).

אם ברית המילה חלה בשבת, אומרים יוצרות מיוחדים לברכות קריאת שמע בתפילת שחרית, ביניהן (לפי מנהג אשכנז המזרחי) הגאולה יום ליבשה של ריה"ל[119], ולפי מנהג אשכנז המערבי אומרים גם פיוט אלהיכם. פיוטים אלה נאמרים במקורם רק כשהברית בשבת; ביום חול לא נהוג לומר פיוטים אלה. במרבית הקהילות היום לא נהוגים כיום פיוטים אלה, אך את יום ליבשה מקובל לזמר במהלך הסעודה, אף אם לא אמרוהו בתפילה.

נוסף על כך, נוהגים פיוטים מיוחדים לברכת המזון של סעודת ברית מילה (אפילו כשחל ביום חול): במנהג אשכנז המזרחי אומרים את הפיוט נודה לשמך לזימון[120], ונוסח "הרחמן" מיוחד. בקהילות אשכנז המערביות ישנו פיוט אף לברכת המזון עצמה, אלהים צוית לידידך בחירך, מאת רבי אפרים מבונא, ואומרים אף הן נוסח "הרחמן" מיוחד, אבל שונה ממנהג אשכנז המזרחי.

בקהילות הספרדים מקובל לפייט בתחילת הטקס את הפיוטים לכבוד חמדת לבבי ויהי שלום.

שיקולים רפואיים ותרבותיים

סיכון לעומת תועלת רפואית

ערך מורחב – מילה

יש המבצעים את ניתוח המילה למטרות רפואיות. מחקרים שבוצעו באפריקה העלו שמילה מפחיתה משמעותית את סיכוני ההדבקה ב-HIV ביחסי מין הטרוסקסואלים, וכן שמילה מפחיתה את הסיכון גם למחלות מין נוספות[121]. כמן כן, מחקר מטא-אנליזה הראה כי מילת פעוטות מפחיתה בכ-87% את הסיכון לדלקות בדרכי השתן, והסיק שעל כל 111 ילדים שנימולים נחסכת דלקת אחת בדרכי השתן[122]. מטא-אנליזה אחרת העריכה את הסיכון של ערלים ושל נימולים לחלות בדלקת לאורך כל חייהם, והסיקה שעל כל 4.29 ילדים שנימולים נחסכת דלקת אחת בדרכי השתן[123]. מאידך, הניתוח כרוך בכאבים ובסיכון לסיבוכים נדירים בטווח הקצר הכוללים דימום מתמשך, זיהום או פגיעה במבנה הפין וכן סיבוכים בטווח הארוך כגון תסביב הפין, עורלה עודפת, היצרות פתח השופכה או עקמת הפין[124]. רוב הסיבוכים קלים וברי תיקון וסיבוכים קשים נדירים למדי[125]. בישראל, פחות מאחד מאלף תינוקות מפונים לבית חולים בעקבות ברית המילה[126]. האקדמיה האמריקאית לרופאי ילדים (AAP) פרסמה בשנת 2012 נייר עמדה לפיו התועלות הבריאותיות של מילת תינוקות עולות על הסיכונים, אולם אין די בהם בשביל להמליץ על מילת כל הילדים, ויש להותיר את ההחלטה בידי ההורים[127].

מילת מבוגרים היא ניתוח מסובך יותר ממילת תינוקות, הן בשל חוסר ההתאמה של המכשור הסטנדרטי, והן בשל הצורך בתפירת החתכים בשביל למנוע את פתיחתם בעת 'תפיחת פין לילית' או זקפה אחרת. לפי חוזר משרד הבריאות שעובד בתיאום עם הרבנות הראשית באמצעות הוועדה הבין משרדית לפיקוח על מוהלים, מוהלים שאינם רופאים אינם מוסמכים לבצע ברית של מי שעבר את גיל חצי שנה, והממונה על הבריתות ברבנות הראשית מפנה את הנימול לבתי חולים שאושרו מטעם הוועדה, לביצוע הברית על ידי כירורגים שאושרו על ידי הוועדה לאחר שעברו הכשרה הלכתית[128].

התנגדות לביצוע המילה

ערך מורחב – התנגדות למילה

ישנם מתנגדים לברית המילה, התופסים אותה כפעולה מיותרת הפוגעת בשלמות היילוד וגורמת לכאב, לעיתים תוך צידוד בנזקים אפשריים מהתהליך. אחרים טוענים כי אין להם בעיה עם ההליך עצמו כל עוד הוא נעשה בבגרות מתוך בחירה מודעת של העובר אותו (למשל מבחינה אסתטית). כמו כן מעצם היותו טקס דתי. בשנת 1998 הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק עתירה שדרשה להוציא אל מחוץ לחוק את ברית המילה בנימוק של "פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". העתירה נדחתה על הסף[129].

באוקטובר 2013 הצהירה האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, כי היא מודאגת במיוחד מ"הפרות מסוימות של שלמותם הפיזית של ילדים", שהתומכים בהם מציגים אותם כמועילות לילדים חרף "עדויות ברורות להפך מכך" ומנתה ביניהם "מילת זכרים צעירים מסיבות דתיות". המועצה קראה למדינות החברות "להגדיר בבירור את התנאים הרפואיים, הסניטריים והאחרים אותם יש לוודא עבור מנהגים הרווחים בקהילות דתיות מסוימות, כגון מילתם הבלתי מוצדקת מבחינה רפואית של זכרים צעירים"[130]. בתגובה, משרד החוץ הישראלי הכריז שההחלטה היא "בגדר התקפה בלתי נסבלת הן על המסורת הדתית המכובדת והעתיקה שעומדת בתשתיתה של תרבות אירופה, והן על הרפואה המודרנית וממצאיה" ו-"מביאה לליבוי רוחות השנאה והגזענות באירופה."[131] במכתב לנשיא מדינת ישראל, מזכ"ל המועצה הדגיש "שהמועצה הפרלמנטרית של אירופה היא גוף מייעץ אשר לא מייצג את עמדתה הכללית של מועצת אירופה כולה."[132] בעקבות מאמצי שכנוע מצד ארגונים יהודיים[133], בספטמבר 2015 קיבלה האספה החלטה מתוקנת, שאינה מגדירה את המילה כהפרה של שלמות הילד או כבלתי מוצדקת מבחינה רפואית[134].

מבין מתנגדי ברית המילה, יש העורכים במסגרת מסיבת קבלת הפנים לתינוק או לתינוקת טקס אלטרנטיבי בשם ברית שלום, שמטרתו הצעת חלופה סמלית למילת הבשר או הבעת הסתייגות מברית המילה המסורתית.

מילת מתים

ערך מורחב – מילת מתים

על פי ההלכה[135] תינוק שנפטר לפני שהספיקו למולו, יש לבצע בו את הברית לפני הקבורה. בברית זו אין פריעה ולא מברכים עליה. מספר נימוקים נאמרו למצווה זה, ויש שכתבו שאין צורך בברית זו[136].

זבד הבת

ערך מורחב – זבד הבת

לרגל לידת בת, יש העורכים אירוע חלופי לסעודת המצווה או למסיבת הברית, המכונה בשם “בריתה” או “זבד הבת”. באופן מסורתי, זהו טקס דתי המשלב תפילות ופיוטים מיוחדים. כיום המנהג לערוך בריתה התפשט לחוגים נוספים, ולא תמיד הוא נושא אופי טקסי או דתי. בריתה אינה כוללת מילה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ברית מילה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:ברית מילה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברית מילה

מידע על הליך ברית המילה

מאמרים הלכתיים

פולמוס על ברית המילה

פולמוס המציצה

ביאורים

  1. ^ כעמדתם של מנהיגי חב"ד האדמו"ר יצחק דובער שניאורסון והרוגצ'ובר
  2. ^ כדעתם של הרבנים קוק ואפשטיין
  3. ^ כדעתם של הרבנים זכריה שטרן ודוד פרידמן מקרלין

הערות שוליים

  1. ^ בתנ"ך משמש הביטוי "ערֵלים" ככינוי גנאי נפוץ לפלשתים (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ג'; ספר שמואל א', פרק ל"א, וכן בקינת דוד - ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ' ובמקומות נוספים)
    ובמשנה, מסכת נדרים, פרק ג', משנה י"א מבואר שזהו שם כללי לגוים, לעומת ישראל שכולם נקראו נימולים.
  2. ^ כך פסקו הטור והשולחן ערוך ביורה דעה סימן רסא סעיף א. אך הרמב"ם, במשנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק א', הלכה ב', פסק שהאדם אינו נענש בכרת עד שימות כשהוא עדיין ערל.
  3. ^ שמות י"ב, מ"ח
  4. ^ ספר ויקרא, פרק י"ב, פסוק ג'.
  5. ^ כגון זמנה - "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
  6. ^ כגון מקום המילה, שנחלקו בגמרא שבת קח. אם הוא נלמד ממשמעות הפסוק "וערל זכר" או מגזירה שוה "ערלתו ערלתו" מנטיעה, ע"ש
  7. ^ לגבי פריעה (ע' להלן הליך המילה) - ראו יבמות עא: תוספות ד"ה לא, שבתחילה הייתה הללמ"ס ואחר כך בא יהושע ודרש אותה מהפסוקים
  8. ^ כגון ברכות "על המילה" ו"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", וברכת "אשר קידַש ידיד מבטן" - ראו ברכות לג.: "אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות"
  9. ^ כגון אמירת הפסוקים, שמקורה ממנהג בני ארץ ישראל שהובא בשו"ת הלכות קטנות למהר"ם חגיז (חלק ב', סימן קסט).
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד, עמוד א': "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא"
  12. ^ "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר."
  13. ^ הערך "בני קטורה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.
  14. ^ ראו להלן - הליך המילה.
  15. ^ המאירי יבמות עא ב; שאגת אריה מט; מנחת חינוך ב א
  16. ^ כפי שנאמר בתורה לאברהם: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". וכן שם: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". ובספר ויקרא: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר...וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".
  17. ^ בקדושין כט. זה נלמד מהאמור באברהם "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים" - ולא אותה, למרות אחריותה הכללית כלפי בנה; אמנם, לחלק מהדעות בראשונים, למסקנה זה נובע מהפטור הכללי של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, שכן אין מילה בלילה כלל אלא ביום. (ראו תוס' קדושין כט. יבמות עב: מגילה כ. ורמב"ם פ"א ממילה ה"ח)
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ז, עמוד א'
  19. ^ ראו:
    שאילתות דרב אחאי גאון שאילתא יב.
    הלכות גדולות, הלכות מילה.
    רב אלפס פרק ר' אליעזר דמילה.
  20. ^ ראו אתוון דאורייתא כלל י"א; וחזר בו בחיבורו גליוני הש"ס, ופירש כראשונים.

    וראו עוד יעל לוין, "אשה כמאן דמהילא דמיא – דומה האישה למי שמהול", מסכת ב (תשס"ד), עמ' 27–45
  21. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק ב', הלכה ו'
  22. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ו, סעיף ז'.
  23. ^ מדרש תנחומא (פרשת תזריע, פסקה ה')
  24. ^ ספר האמונות והדעות, מאמר שלישי, פרק י'
  25. ^ ספר הכוזרי, מאמר ראשון, קט"ו
  26. ^ 1 2 3 מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט, בתרגום מיכאל שורץ
  27. ^ תפארת ישראל פרק ב', בביאור שיטת רבי עקיבא שהוזכרה לעיל והכתוב במדרש תנחומא פרשת שמיני אות ט'
  28. ^ דברים פרק י' פסוק טז'
  29. ^ ירמיהו פרק ו' פסוק י'
  30. ^ באר הגולה, באר החמישי, פרק ד', ותפארת ישראל פרק יט'
  31. ^ כלומר, אהבת המין האנושי, וכדלהלן: "תשוקת יצירת החיים והזרחת אורם בתכונתם היותר אידיאלית"
  32. ^ כלומר, האידיאלים הנישאים ממלאי החיים שנזכרו לעיל
  33. ^ כלומר, הנפשית והגופנית
  34. ^ טללי אורות, ז'
  35. ^ ישנן דעות לפיהן שם הוצרכה להתבצע רק פריעה, ראו ילקוט שמעוני שם ופרקי דר' אליעזר, וכן בדברי חלק מהראשונים (שנדפסו ב'קובץ שיטות קמאי') על יבמות עא:; ובפירוש לב אהרן שם דן בהרחבה בשיטות השונות.
  36. ^ כתבי הירודוטוס, ספר II, סעיף 104 (תרגום אלכסנדר שור)
  37. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב
  38. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 1, פרק 28, סעיפים 3-1; פרק 55, סעיף 5
  39. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 37; פרק 4, סעיף 9; ספר 17, פרק 2, סעיף 5
  40. ^ Horatius, Sermones, I, 9:70
  41. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק יג
  42. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יא, פסקה ג, סעיף 319
  43. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק; פרק 5 מילה; ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010; עמ' 143
  44. ^ פטרוניוס, סאטיריקון (פרק 13), 102, 14-13; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 146 (תרגום: אריה חורשי)
  45. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXX. Petronius, no. 195, p. 444; פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 115 (תרגום: מאנגלית: להד לזר)
  46. ^ יובנאליס, סטירה יד, 104-96; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 118–119 (תרגום: רחל בירנבאום)
  47. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 30; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  48. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 35; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  49. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 82; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 150 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  50. ^ Martialis, Epigrammata, XI, 94; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  51. ^ Persius, Saturae, V, 184
  52. ^ טאקיטוס, דברי־הימים, ספר חמישי, פרק ה
  53. ^ סויטוניוס, חיי שנים־עשר הקיסרים, דומיטיאנוס, 12
  54. ^ 1 2 היסטוריה אוגוסטה, חיי הדריאנוס, פרק 14, סעיף 2 (תרגום דוד גולן).
  55. ^ Rutilius Namatianus, De Reditu Suo, I, 387; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 153 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  56. ^ הובא אצל גדליה אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד חלק א עמ' 73 - 74.
  57. ^ תוספתא שבת טז ו
  58. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ב, עמוד א'
  59. ^ ספר מקבים א, א, 48, 60-61; ספר מקבים ב, ו, 10
  60. ^ ”וימלו את הילדים הערלים, אשר מצאו בגבולות ישראל, בכוח” (ספר מקבים א, ב, 46. (תרגום אריאל רפפורט, עמ' 134)) פרופ' רפפורט משער שהכוח הופעל נגד פקידי השלטון שהופקדו על אכיפת הגזירות
  61. ^ כך למשל הורדוס תבע מסילאיוס הערבי שימול עצמו; בתו של אגריפס הראשון תבעה זאת מאפיפאנס בן מלך קומאגנה; על אריצו מלך אמסה נאמר שמל עצמו בשנת 52 לספירה; וכן לגבי פולמוס מלך פונטוס וקיליקיה בשנת 62 לספירה. מקור: מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים, (עורכים: אהרן אופנהיימר ואוריאל רפפורט), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 29-30
  62. ^ Henry Chadwick, Origen: Contra Celsum, Cambridge UP, עמ' 79 והערת שוליים. וכן Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 75
  63. ^ מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים, (עורכים: אהרן אופנהיימר ואוריאל רפפורט), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 27–46. דעה שונה בנושא יש לפייר קורדייה, Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 76
  64. ^ Aharon Oppenheimer, "The Ban on Circumcision as a Cause of the Revolt: A reconsideration" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 55. אופנהיימר מביא כעדות לפקפוק ב"היסטוריה אוגוסטה" חוקרים כמומסן וסיים. על הדעות הקדומות בהן החזיק כותב החיבור מובאים עיוניהם של חוקרים נוספים
  65. ^ לביבלוגרפיה בעניין ראו: מנחם מור, מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו, פרק ראשון: "הסיבות לפרוץ מרד בר-כוכבא", הוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשנ"ב 1991, ISBN 9652170798 עמוד 91 ובהערה 73
  66. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ב, עמוד א'. וכן מופיע בספרים נוספים, ראו למשל בפירוש רבי אברהם מן ההר שם.
  67. ^ בספרים אחרים: שמשכו ערלתם
  68. ^ שהוא בר כוכבא
  69. ^ מנחם מור, מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו, הוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשנ"ב 1991, ISBN 9652170798 (עמ' 95-97)
  70. ^ ”תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצווה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם.” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ל, עמוד א')
  71. ^ Circumcidere Iudaeis filios suos tantum rescripto divi Pii permittitur: in non eiusdem religionis qui hoc fecerit, castrantis poena irrogatur
    מתוך מודסטינוס, הכללים, ספר שישי.
    תרגום חופשי: יהודים רשאים למול רק את בניהם. וזאת בהסתמך על רסקריפטום של פיוס האלוהי. אולם אם מילה תיעשה במי שאינו בן הדת היהודית, ייענש עושה המילה בעונש המוטל על מי שמסרס
    גם יוליוס פאולוס באוסף החוקים שלו כתב כי מותר לערוך ברית מילה רק ביהודים ומי שיעבור על חוק זה ייענש בעונש חמור
  72. ^ יעקב כ"ץ, "המאבק על קיום ברית מילה במחצית הראשונה של המאה הי"ט", בתוך: ההלכה במיצר: מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה, הוצאת י"ל מאגנס, 1992. עמ' 123-147.‏ Judith Bleich, "The Circumcision Controversy in Classical Reform in Historical Context", בתוך: טורים, מחקרים בהיסטוריה ותרבות יהודית מוגשים לד"ר ברנרד לנדר, KTAV Publishing House, 2007. עמ' 1-28
  73. ^ משרד הדתות, חוזר מנכ"ל משרד הדתות, 18 במרץ 1990, אתר משרד הדתות
  74. ^ קובי נחשוני, ברית מילה לבן 92, באתר ynet, 13 בנובמבר 2014
    מתוך אתר הארגון
  75. ^ קובי נחשוני, סקר: 97% לא מוותרים על ברית המילה, באתר ynet, 21 במרץ 2007
  76. ^ איילה קיסר-שוגרמן ואשר אריאן, יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל, 2009, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011, בעמ' 37
  77. ^ בג"ץ 7092/09 התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחר נ' המשרד לשירותי דת ואחרים, ניתן ב־12 בדצמבר 2023
  78. ^ 1 2 שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן כד'; שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן כט';
  79. ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה ב'
  80. ^ ”אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"א, עמוד ב')
  81. ^ בתשובה לקושיא כיצד יהושע חידש הלכה, הרי אין נביא רשאי לחדש דבר שלא נאמר למשה (שבת קד.).
  82. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מ"ה, עמוד א'
  83. ^ התוספות, על יבמות עא, ב, דיבור המתחיל: "לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו"
  84. ^ ריטב"א שם
  85. ^ שבת פרק יט' הלכה ו'
  86. ^ שו"ת חתם סופר חלק ב' יו"ד רמט'
  87. ^ פירוש פני משה על הירושלמי שם
  88. ^ כך מבואר בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ה' סימן יד'
  89. ^ במאמרו "משיכת עורלה ותקנת הפריעה", בתוך: ציון נ"ד, א (תשמ"ט), עמ' 105–117 טען רובין "שרק מילה ללא פריעה מאפשרת משיכת עורלה." אברהם קורמן טען נגדו (בספרו "מושגים בהלכה", פרק כ': "מילה ופריעה") שגם לאחר פריעה תיתכן משיכת עורלה. במאמר נוסף, "Brit Milah: A Study of Change in Custom", טוען רובין שמשיכת העורלה אורכת שנים, וזאת עקב הפריעה וחיתוך מרבי בעור החיצוני
  90. ^ (תלמוד בבלי, שבת, קל"ג ע"א, ד"ה "ופורעין")
  91. ^ נייר עמדה של איגוד רופאי הילדים האמריקאי מציין שישנן שלוש טכניקות נפוצות למילה (רפואית) של ולדות, ובין המשותף לשלושתן הוא הפרדת הקרום שתחת העורלה (inner preputial epithelium) מהשכבה החיצונית של ראש הפין (epithelium of the glans), על מנת שבהמשך יכרת יחד עם העורלה
  92. ^ (מסכת שבת, פרק יט', משנה ב')
  93. ^ איגרת השמד - מאמר קדוש השם: "כך אמרו חז"ל: משה היה מל ויהושע פורע ואהרן מוצץ ואספו ערלות חמרים חמרים והיה דם מילה מתערב בדם פסח, ובזה היו ראוים ליגאל."
  94. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג, עמוד ב'
  95. ^ (זיכרון ברית לראשונים, ברלין תרנ"ב, עמ' 20)
  96. ^ המנהג מוזכר בספר "זוכר הברית" (אוזהאראד-אונגוואר, תרצ"א),יא, יח-יט
  97. ^ 1 2 3 מרדכי הלפרין, מסורת המציצה – שדה קרב רפואי במלחמת תרבות, ספר אסיא יא, תשס"ט, עמ' 151–171, באתר מכון שלזינגר
  98. ^ לפי המוהל ד"ר אריה ולדמן
  99. ^ הרב ד"ר מרדכי הלפרין, מסורת המציצה - הוריה רפואית שטעמה נשכח ושוחזר, באתר מכון שלזינגר
  100. ^ אלימלך וסטרייך, רועי וסטרייך, חכמי הלכה מול אתגרי הרפואה המודרנית במפנה המאה העשרים: פולמוס מציצת הדם בברית המילה במרחב הליטאי, דיני ישראל, כרך לד (תשפ"א), עמ' 483-429
    המאמר בעברית וזמין לכל להורדה גם כאן (להורדה יש ללחוץ על הכפתור הכחול "download PDF", ואז על הטקסט "no thanks, i'll stay on the free tier", ואז על הכפתור הכחול "Send")
  101. ^ דן אבן, הרשויות בניו יורק מזהירות ממציצת דם בברית המילה, באתר הארץ, 10 ביוני 2012
  102. ^ 1 2 3 עמירם ברקת, 3 תינוקות מתו אך החרדים בניו יורק מסרבים להפסיק "מציצה" בברית מילה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2005
  103. ^ יואב אבן, ‏בגלל המוהל: תינוקות נדבקו בהרפס, באתר ‏מאקו‏, 11 ביוני 2018
  104. ^ מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק, פרוטוקול למניעת זיהום הרפס בילוד, באתר מכון שלזינגר
  105. ^ המשך הנחיות למוהלים בעקבות נגיף הקורונה - ז' ניסן תש"פ
  106. ^ סדר תפילה כמנהג ספרד,
  107. ^ הרב יעקב עמדין, סידור בית יעקב - חלק א, ווארשא, תרמ"א, עמוד 208, באתר היברובוקס
  108. ^ טהרת הקודש, הכרמל, 14 בפברואר 1862; המשך
  109. ^ מכתב, הכרמל, 28 במרץ 1862
  110. ^ מכתב, המליץ, 31 ביולי 1862; המשך
  111. ^ מיכל אפשטיין, קיצור שני לוחות הברית, הלכות מילה, פרנקפורט דמיין, תפ"ד, דף ל', באתר היברובוקס
    מיכל אפשטיין, קיצור שני לוחות הברית, הלכות מילה, מהדורת אמשטרדם, תפ"ב, דף מ', באתר היברובוקס
  112. ^ שו"ע יו"ד רסה:ז, ורמ"א שם.
  113. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ז, עמוד ב'.
  114. ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן רס"ה.
  115. ^ 1 2 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף א'.
  116. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ה'; וראו גם שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ז, סעיף י"ב.
  117. ^ בתיאור מילת ישו (אנ') בהבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוק 59. ראו בצלאל פורטן, אנציקלופדיה מקראית כרך ח', מוסד ביאליק, 1982, ערך "שם, שמות עצם פרטיים בישראל, [ב] – מתן שמות בישראל", עמ' 37 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  118. ^ שפתי כהן, יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף קטן א'
  119. ^ ראה למשל יוצר לברית מילה שחיבר הראב"ן ומקובל במנהג אשכנז המערבי.
  120. ^ אינו נהוג במנהג המערבי.
  121. ^ ד"ר איתי גל, ברית מילה מגינה גם על נשים מפני איידס, באתר ynet, 12 בפברואר 2006
  122. ^ Singh-Grewal D1, Macdessi J, Craig J., Circumcision for the prevention of urinary tract infection in boys: a systematic review of randomised trials and observational studies., PubMed, ‏2005
  123. ^ Morris, B., Wodak, A., Mindel, A., Schrieber, L., Duggan, K., Dilley, A., Willcourt, R., Lowy, M., Cooper, D., Lumbers, E., Russell, C. and Leeder, S. (2012) Brian J. Morris, Thomas E. Wiswell, Circumcision and Lifetime Risk of Urinary Tract Infection: A Systematic Review and Meta-Analysis, The Journal of Urology, 2013-06 Open Journal of Preventive Medicine, 2, 79-92. doi: 10.4236/ojpm.2012.21012.
  124. ^ מחקר רב-מרכזי שבוצע בישראל על אודות סיבוכי מילה Jacob Ben Chaim, Pinhas M. Livne, Joseph Binyamini, Benyamin Hardak, David Ben-Meir, Yoram Mor, Complications of circumcision in Israel: a one year multicenter survey, The Israel Medical Association journal: IMAJ 7, 2005-06, עמ' 368–370
  125. ^ Aaron J. Krill, Lane S. Palmer and Jeffrey S. Palmer, Complication of Circumcision, [NCBI], ‏2011
  126. ^ "43 תינוקות בשנה מגיעים לבתי חולים בעקבות סיבוכים בברית מילה", כתבה באתר תאגיד השידור הישראלי
  127. ^ Circumcision Policy Statement באתר AAP
  128. ^ יהודה ברוך, ראש מנהל הרפואה, בריתות מילה למבוגרים, באתר מינהל הרפואה, משרד הבריאות, ‏2003
  129. ^ נוסח העתירה, תגובות ופסק הדין, בתצלום-חטף (snapshot) של אתר עמותת בן שלם, שנשמר בארכיון האינטרנט בתאריך 22 במרץ 2016
  130. ^ נוסח ההצהרה המלא
  131. ^ אריאל כהנא, "איסור ברית המילה – כתם מוסרי על אירופה", באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2013
  132. ^ ישי קרוב, מזכ"ל מועצת אירופה: לא תיאסר ברית מילה, באתר ערוץ 7, 9 באוקטובר 2013
  133. ^ קובי נחשוני, מועצת אירופה חזרה בה: המילה לגיטימית, באתר ynet, 2 באוקטובר 2015
  134. ^ נוסח ההצהרה המלא
  135. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ג, סעיף ה'
  136. ^ ראו בהרחבה אצל אברהם (רמי) ריינר, מילת יילודים מתים: מנהג, הלכה, גאוגרפיה והיסטוריה ומה שביניהם. בתוך: ציון עט,ד (תשעד) 453-475


מצוות ומנהגים יהודיים
ערכים כלליים הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה נער בר מצווה
סדר היום נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון
הלוח העברי קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי
מצוות התלויות בארץ מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל
איסור והיתר כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ
תשמיש קדושה ותשמיש מצווה ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה
בית המקדש מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש
משפחה ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם
מוות אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא
ספר בראשית
פרשת בראשית בריאת העולם • תוהו ובוהו • רקיע • המים העליונים • בריאת אדם וחוה • אדם וחוה • פרייה ורבייה • גן עדן • נחש הקדמוני • חטא עץ הדעת • קללת האדם והאשה • עץ החיים • קין והבל • שירת למך • מעשה בני האלוהים
פרשת נח תיבת נח • המבול • ברית הקשת • שבע מצוות בני נח • שכרות נח • תולדות בני נח • מגדל בבל
פרשת לך לך מסע אברהם לארץ כנען • ירידת אברהם למצרים • פרידת אברהם ולוט • מלחמת ארבעת המלכים את החמישה • מלכי-צדק • ברית בין הבתרים • בריחת הגר ולידת ישמעאל • ברית המילה
פרשת וירא ביקור המלאכים באוהל אברהם • מהפכת סדום ועמורה • לוט ובנותיו • ירידת אברהם לגרר • גירוש הגר וישמעאל • ברית אברהם ואבימלך • עקדת יצחק
פרשת חיי שרה רכישת מערת המכפלה • מציאת אישה ליצחק • נישואי אברהם וקטורה • תולדות ישמעאל
פרשת תולדות לידת יעקב ועשו • מכירת הבכורה • ירידת יצחק לגרר • הריב על הבארות • ברית יצחק ואבימלך • גנבת הברכות • בריחת יעקב מעשו
פרשת ויצא חלום יעקב • נישואי יעקב עם רחל ולאה • לידת בני יעקב • מעשה הדודאים • בריחת יעקב מלבן • ברית יעקב ולבן
פרשת וישלח מפגש יעקב ועשו • מאבק יעקב והמלאך • מעשה שכם ודינה • מעשה שמעון ולוי • קיום הנדר בבית אל • מות רחל וקבורתה • מעשה ראובן ובלהה • פרשת שמונת מלכי אדום
פרשת וישב מכירת יוסף • מעשה יהודה ותמר • לידת פרץ וזרח • יוסף ואשת פוטיפר • חלומות שר המשקים ושר האופים
פרשת מקץ חלומות פרעה • ירידת אחי יוסף למצרים
פרשת ויגש התוודעות יוסף לאחיו • ירידת יעקב למצרים • מכירת ארץ מצרים לפרעה
פרשת ויחי שבועת יוסף ליעקב • ברכת אפרים ומנשה • ברכת יעקב לבניו • מות יעקב וקבורתו
דמויות מרכזיות אדם וחוה • קין והבל • נח • אברהם ושרה • לוט • הגר וישמעאל • יצחק ורבקה • עשו • יעקב רחל ולאה • בלהה וזלפה • ראובן • שמעון • לוי • יהודה • תמר • יששכר • זבולון • דן • נפתלי • גד • אשר • יוסף • בנימין
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברית_מילה&oldid=39590608"