[go: nahoru, domu]
לדלג לתוכן

תל כיתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל כיתן הוא תל ארכאולוגי השוכן סמוך לשפך של נחל תבור אל גדתו המערבית של הירדן, ליד קיבוץ נווה אור וכ־12 ק"מ צפונית לבית שאן.

התל מתנשא מעט מעל לכיכר הירדן, גודלו כ־9 דונם, 6 מהם בפסגתו. צדו הדרום־מזרחי נסחף במהלך השנים ובטרם נעשו בו שינויים מודרניים, צורתו הייתה צורת פרסה.

בשנות ה־70 של המאה ה־20 הוקם על התל מוצב צה"לי (מוצב צופיה), ובעקבות העבודות שפגעו בתל בצורה קשה, נערכו חפירות ההצלה שחשפו שכבות יישוב מן התקופה הכלקוליתית, הברונזה הקדומה 1ב, הברונזה התיכונה 1 ו־2, הברונזה המאוחרת 1, התקופה המוסלמית המוקדמת, והתקופה הממלוכית–עותמאנית.

תולדות המחקר

בסקר ארץ-ישראל המערבית, נקרא התל בשם "תל א-שיח קאסִם" ומתואר כ"תל מלאכותי גדול ליד הירדן",[1] והוצע לזהותו עם שַׁחֲצִימָה (יהושע, י"ט, כ"ב) שבנחלת יששכר.[2] בתקופת המנדט הוא נודע בשם "תל מוסא",[3] ושמו העברי ניתן לו בעקבות שדות הכותנה הסמוכים, בכללם חוות שמואל, בה החל ענף גידול הכותנה המודרני בישראל.[4]

התל נסקר ביתר יסודיות בידי אברהם ברגמן (בירן) ורות ברנדשטטר (עמירן)[5] ושוב בידי נחמיה צורי[6][7] שמצאו בו חרסים ממספר תקופות ואף שרידי מבנים.

המקום היה עד למספר היתקלויות במלחמת ההתשה[8] שבעקבותיהן נבנה מוצב "צופיה" על התל. הפגיעה בעתיקות בעת הבניה הביאה לחפירה ב־1971[9] בידי אדם דרוקס, פנחס פורת ונעה ידין.[10]

בין השנים 1975–1978 ערך עמנואל אייזנברג 5 עונות חפירה על התל, ולאחר־מכן הממצאים כוסו. נכון לשנת 2024, טרם התפרסם דו"ח סופי לכלל החפירות, אם כי דו"ח סטריטגרפי וקרמי מקיף של שכבה VII נכלל בעבודת הדוקטור של יעל רותם.

כלים מתל כיתן מוצגים במוזיאון ישראל ובמוזיאון ניר דוד.

תולדות התל

האתר היה כל ימיו אתר כפרי קטן, בפריפריה של אתרים גדולים יותר באזור – בית שאן, תל בית ירח ופחל.

שכבות VIII–X: התקופה הכלקוליתית

משכבה X התגלה בדרום התל חלקו של בית לבנים, הכולל חצר, ממגורות, ומספר חדרים, שמתחת לאחד רצפותיהם התגלה תינוק קבור בשבר מחבצה. מחוץ לבית התגלה קנקן ממגורה.

משכבה IX נחשף חלק ממבנה לבנים עם יסודות מאבן, אך גם שרידי מבנה זה וגם המבנה שלאחריו (שכבה VIII) ניזוקו בידי תושבי השכבות המאוחרות.

משלושת השכבות, שעוביין הכולל הגיע לכדי מטר אחד, נאספה קרמיקה ע'סולית צפונית וכן להבי מגל,[11] מגרדי מניפה (אנ')[12] וכלי צור ובזלת נוספים, ושבר צלמית כינור. לדעת החופר,[13] התל היה חלק מיישוב כלקוליתי בגודל של כ־250 דונם, שהשתרע על פני אתרים סמוכים שהתגלו בהם פריטים דומים.[14]

תקופת הברונזה

שכבה VII: תקופת הברונזה הקדומה 1ב'

בתקופה זו התקיים על התל ישוב קטן וללא ביצורים של מספר גושי בתים צפופים המופרדים בסמטאות צרות. הבתים היו בעלי מספר חדרים וללא תוכנית אחידה - חלקם מלבניים וחלקם בעלי פינות עגולות,.[15] ברבים מהבתים היה חדר מרכזי בנוי לאורך שבו ספסלים בנויים לאורך הקירות ובסיסי אבן במרכז הרצפה שתמכו בעמודים המחזיקים את התקרה.

יישוב זה בא על חורבנו לאחר תקופה קצרה יחסית. 42 הכלים השלמים שהתגלו תחת מפולות הלבנים מעידים שהאתר חרב בפתאומיות, אולם היעדר סימני השרפה מראה שלא היה זה מעשה אלים, מה שהוביל את חוקרי האתר לשער כי הוא חרב באחת מרעידות האדמה השכיחות בבקעת הירדן.[17]

המכלול הקירמי באתר מורכב בעיקרו מפערורי בישול בלתי מעוטרים לצד כלי אגירה – קנקנים ופיטסים (אנ')[18] – מעוטרים במישח פסים וכלים קטנים – קערות, ספלים, פכיות וקומקומים ועוד[19] – מחופים באדום, כשרבים מהכלים הסגורים ממורקים בדגם רשת.

  • כלי הברונזה הקדומה א' מתל כיתן במוזיאון ישראל
  • פך וקנקן מעוטרים במישח פסים
    פך וקנקן מעוטרים במישח פסים
  • קומקום עם זרבובית כפולה מחופה באדום
    קומקום עם זרבובית כפולה מחופה באדום
  • פיטס מעוטר במישח פסים
    פיטס מעוטר במישח פסים
תצוגת החותם במוזיאון ישראל[20]

אחד הממצאים מתקופה זו הוא חותם בעל ידית, מגולף מחלוק של אבן קירטון[21] המראה זוג סצינות: באחת, אדם המחזיק בידיו זוג חפצים ישרים הולך מאחורי זוג בעלי חיים מקרינים, ומעליהם, במהופך, שורת דמויות קטנה יותר – אדם עם ידיים מורמות, עיגול ובעל חיים מקרין.

אייזנברג הציע לשורה הראשונה מספר פענוחים, בעודו נוטה להסבר הראשון:

  • סצנת חריש: האדם מחזיק בידיו מלמד בקר ואת מושכותיהם (אנ') של החיות שזוהו כשוורים פס היורד מידו של האדם זוהה כיתד של מחרשה – מתיאוריה הקדומים ביותר של המחרשה בארץ ישראל.[22]
  • הוצע גם שהאדם אינו חורש אלא רועה, ואין הוא נצרך למושכות, אלא לחבל המשתלשל מתוך ידו, והחפץ המונף אינו מלמד, אלא מטה רועים, או שמא חנית, להגנה מטורפים.
  • הצעה שלישית היא שמדובר בסצנת ציד: האדם אוחז בידו חנית וקלע, ובעלי החיים אינם שוורים אלא חיות בר - אולי יחמורים.

את השורה השנייה פירש אייזנברג כסצנה פולחנית, כשהאדם עם ידיו הנשואות לעיל נושא תפילה והעיגול מסמל גורם שמימי.[23]

שכבה VI: תקופת הברונזה התיכונה 2א'

לאחר נטישת היישוב בתקופת הברונזה התיכונה 1ב' קיים פער יישובי, אך בשכבה VI התגלו בורות אשפה שהכילו שיירי מדורות, כלי בישול ומזון – אולי עדות למתחם פולחני שהחל להתפתח ונאכלו בו סעודות מקודשות. בשכבה זו התגלו מספר קברים, בהם קברו של לוחם שנקבר עם שתי חניתות אחוזות בידיו.[24]

שכבה V: תקופת הברונזה התיכונה 2ב'

במרכז התל, בינות לבתי מגורים עם ממצא אופייני לתקופה (ובמיוחד קבורת תינוקות בקנקנים מתחת לרצפה),[25] נבנה מקדש קטן בעל תוכנית כמעט רבועה (5.5×6.9 מ') שניתן לסווגו כמגרון[26] או כמקדש מגדל.[27] המקדש הוא בניין אורך בנוי מלבנים על גבי יסודות שהורכבו מחלוקי נחל. הכניסה לאולם נעשתה ממזרח, בין זוג עמודים העומדים בין שתי אומנות (אנ'), ולאורך קירות האולם נבנה ספסל לבנים נמוך. בחצר המקדש, ממול לפתח, הוצבה שורה של שמונה מצבות (אנ') עשויות חלוקי נחל שהמרכזית שבהן עוצבה בצורת אשה ערומה, אולי האלה עשתורת,[28][29] ו־3 בורות שכנראה הכילו מצבות או פסלים אחרים. בשורה שנייה הוצבו זוג מצבות גדולות יותר (30 ו־40 ס"מ). המצבות כולן פנו לעבר המקדש.

מקדש בעל מידות דומות נבנה גם בתל חייאת (Tell el-Hayyat) והמשיך עם מחזור־חיים דומה בתקופות הבאות.[30]

שלא כמו מבני המגורים, המקדש התגלה ללא כל כלים בתוכו (סיר בישול יחיד הגלה למרגלות הפסל שבחצר), דבר המראה על נטישתו השלווה לפני שנהרס בכדי לפנות מקום למקדש של השכבה הבאה.

שכבה IV: תקופת הברונזה התיכונה 2ב'–ג'

שרידי קיר לבנים בעובי של 2 מ' נמצאו בדרום ומערב התל, המעידים על בניית מתחם מבוצר.[31] מספר הבתים בתל הצטמצם,[32] אך המקדש הורחב, תוך שימור הריסותיו של המקדש הקדום:

המקדש המורחב היה גם הוא מלבני (11.5×14.3 מ') ובנוי מלבנים, שפתחו ממזרח. ממול לחזיתו של המקדש ניצב ספסל לבנים חצי־מעגלי, ושם התגלו כמה מוקדי אפר עם עצמות חיות, עדות לקורבנות.

מול פינתו הצפונית של המקדש התגלו לוח שטוח וזוג בסיסים מבזלת, אותם הציע החופר לפרש כבסיסים למצבות ושולחן לצלמיות[33] או למנחות.[34] סמוך לאותם בסיסים התגלו ארבע צלמיות, וליד הקיר הצפוני של המקדש - שני בסיסי בזלת נוספים. בחצר המקדש נכרו מספר קברים.

ייתכן כי בשלב זה, או אפילו מלכתחילה, המקדש לא היה מקדש שתפקידו לשרת את אנשי הכפר, אלא להפך – מקדש אזורי, שלידו נבנו מבני מגורים בשביל משרתיו.[32]

המקדש הצפוני בתל חצור, המתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, נבנה על־פי תוכנית כמעט זהה.[35]

על פי אייזנברג, שכבה זו של האתר חרבה לקראת סוף תקופת הברונזה התיכונה 2. אהרון מאיר[36] מצביע על העדרם של כלי משפחת שוקולד על לבן בשכבה זו ומקדים במעט את תאריך החורבן. ייתכן כי שני המקדשים הקטנים בתל כיתן ובתל חייאת ננטשו עם עלייתו של המקדש הגדול בפחל.[37]

שכבה III: תקופת הברונזה המאוחרת 1

בתקופה זו נבנה הכפר מחדש. המקדש, שהוקם על מקומו של המקדש הקדום, הושתת על יסודות אבן גבוהים וכלל חצר, אולם גדול ושני חדרים קטנים. פתח הכניסה, שלא שרד, כנראה היה בצדו הצפוני.

בשני החדרים ולאורך קירו הדרומי של האולם התגלתה בהן סכין ארוכה מברונזה ועשרות כלי חרס – פכיות, קערות, קובעות וגביעים, בהם כלים מפוארים מטיפוס "שוקולד על לבן".[38] בחלק מהכלים נמצאו כלי תכשיט – אבנים יקרות־למחצה, חרוזי פאיאנס (אנ'), ותליוני כסף.[39]

בחצר המקדש נמצאו שברי חרסים רבים – כנראה פסולת שהושלכה מהמקדש, ומבנה מעוגל מאבנים (בקוטר 2 מ') בעל קשר כלשהו למקדש.

שלא כמו המקדשים בשכבות הקודמות, מקדש זה, מלבד מיקומו, לא התחשב במקדשים הקודמים – הוא קטן יותר, בעל תוכנית שונה ואפילו בסיסי המצבות שהשתמרו מהמקדש הקודם הפכו לבסיס עמודים בבית מגורים סמוך. הדבר תואם מספר אתרי פולחן נוספים בני התקופה, שנבנו בצורה פחות "פורמלית" מקודמיהם.[40]

מלבד המקדש, התגלו מעט שרידי מבנים בדרום התל, ויותר במזרחו.

האתר ננטש בחופזה (אם כי לא נשרף), ותושביו הותירו אחריהם רבים מכליהם (אולי בעת אחד ממסעות־המלחמה של תחותמס השלישי).[41]

התל הנטוש: תקופת הברזל – התקופה הביזאנטית

חופרי וסוקרי האתר מצאו בו מעט חרסים מתקופת הברזל א'[42] ו־ב',[43] ומהתקופה הביזאנטית,[44] אולם בחלקיו של התל שנחפרו לא התגלו שרידי יישוב מתקופות אלו.[45]

שכבה II: התקופה המוסלמית הקדומה

לאחר מאות בשנים, הגיעו תושבים חדשים לתל.

חפירות אייזנברג גילו מעט ממצא מתקופה זו, שרובה נסחף אל עבר הירדן, אך ניתן היה להבחין ברחוב שניבנו לאורכו מספר בתים עם קירות דקים, ולהם בורות אשפה בחצרותיהם.

שכבה I: התקופה העותמאנית

בתקופה זו שימש התל כבית קברות מוסלמי. חלק מהקברים חדרו עמוקות ופגעו בשכבות קדומות בתל.

מדינת ישראל

בעקבות מלחמת ההתשה הוקם מוצב צה"לי על גבי התל. חלקים נרחבים מהתל וכשליש מצדו המזרחי המזרחי נהרסו בעת חפירת ביצורים, חפירות תעלות קשר, ועוד.

המוצב חדל להיות פעיל[דרושה הבהרה] ובשנת 2019 הוצע לשקמו ולפתח את התל בתור אתר מורשת במסגרת "תוכנית אב לשיקום וטיפוח נהר הירדן הדרומי וסביבתו".

לקריאה נוספת

  • Eisenberg, Emanuel; Rotem, Yael (2016). "The Early Bronze Age IB Pottery Assemblage from Tel Kitan, Central Jordan Valley". Israel Exploration Journal. Israel Exploration Society. 66 (1): 1–33. ISSN 0021-2059. JSTOR 44473992.
  • Mienis, Henk K. (2007). "Archeamalacological material from Tel Kitan, Israel". Triton. 16: 32–34.
  • Rivka Chasan and Danny Rosenberg, "Tel Kitan – Selected ground stone tools from the Chalcolithic, Early, Middle and Late Bronze Age and Mameluke period", ‘Atiqot, in press[46]
  • Maeir, Aren M. (2010). In the Midst of the Jordan – The Jordan Valley during the Middle Bronze Age (circa 2000–1500 B.C.E) – Archaeological and Historical Correlates. Wien: Österreichische Akademie der Wissenschaften. pp. 47–48.

קישורים חיצוניים

הערות

  1. ^ Conder, Claude R.; Kitchener, Horatio H. (1882). The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology. London: Palestine Exploration Fund. p. 128.
  2. ^ Conder, Calude R. (1879). Tent work in Palestine : a record of discovery and adventure. Vol. II. London. p. 339. לדעות נוספות לזיהויהּ של שַׁחֲצִימָה, ראו Sidnie Ann White, "Shahazumah (PLACE)", in: David Noel Freedman (ed.), The Anchor Bible Dictionary 5, 1992, pg. 1152; יוחנן אהרוני, "שחצומה (כתיב) שַׁחֲצִימָה (קרי)", בתוך: חיים תדמור ואחרים (עורכים), אנציקלופדיה מקראית כרך ז, ירושלים, 1976, עמ' 623.
  3. ^ תל כיתן באתר הארכיון המדעי של רשות העתיקות
  4. ^ זאב וילנאי,"כִּיתָן", בתוך: אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל כרך ד (י–ל), 1976, עמ' 3613
  5. ^ אברהם ברגמן ורות ברדנשטטר, סיורים ארכיאולוגיים בעמק בית-שאן (סקירה מוקדמת), ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ח, תש"א, עמ' 86
  6. ^ Tzori, Nehemia (1958). "Neolithic and Chalcolithic Sites in the Valley of Beth-Shan". Palestine Exploration Quarterly. 90 (1): 44–51. doi:10.1179/peq.1958.90.1.44. ISSN 0031-0328.
  7. ^ נחמיה צורי, סקר ארכיאולוגי בעמק בית־שאן, ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה יח, תשי"ד, עמ' 87
  8. ^ לדוגמא: סופר "הארץ", הירדנים ירו ופגעו בטרקטור, הארץ, 14 באפריל 1968; משמר צה"ל הותקף בעמק בית שאן, מעריב, 19 באוגוסט 1968; סמ"ר אהוד בן משה – עיטור המופת משטרת ישראל , באתר הגבורה
  9. ^ צבי אילן, ה"עתיקות החדשות" של בקעת בית־שאן, למרחב, 28 במאי 1971
  10. ^ אדם דרוקס, תל כיתן, חדשות ארכיאולוגיות לט, תשל"א, עמ' 17
  11. ^ Rosen, Steven A. (1982-09-01). "Flint Sickle-blades of the Late Protohistoric and Early Historic Periods in Israel". Tel Aviv: Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University. 9 (2): 139–145. doi:10.1179/033443582788406870.
  12. ^ Rosen, Steven A. (1983). "Tabular Scraper Trade: A Model of Material Cultural Dispersion". Bulletin of the American Schools of Oriental Research. 249: 79–86. doi:10.2307/1356563. ISSN 0003-097X.
  13. ^ אייזנברג, אנציקלופדיה, עמ' 793
  14. ^ אתר קו הנפט באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
    יואב צור, ‏נווה אור (מזרח), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 134, 12/04/2022 (ראו שם הפניות נוספות)
    ראו גם א-דהק באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל.
  15. ^ על מבנים עם פינות מעוגלות מתקופת הברונזה הקדומה ראו: Golani, Amir (1999). "New Perspectives on Domestic Architecture and the Initial Stages of Urbanization in Canaan". Levant. 31 (1): 123–133. doi:10.1179/lev.1999.31.1.123. ISSN 0075-8914.
  16. ^ Eisenberg & Rotem 2016, p. 3.
  17. ^ [16]
  18. ^ לדוגמא: פיטס 1760 ו־פיטס 3175/2 באתר פרויקט הקרמיקה הלבנטינית.
  19. ^ קנקנית מתל כיתן באתר מוזיאון ישראל
  20. ^ תמונת החותם באתר המוזיאון
  21. ^ תמונת החותם באתר מוזיאון ישראל
  22. ^ Milevski, Ianir (2013). "The Transition from the Chalcolithic to the Early Bronze Age of the Southern Levant in socio-economic context". Paléorient. [Paleorient and CNRS Editions, CNRS Editions]. 39 (1): 193–208. ISSN 0153-9345. JSTOR 43576771.
  23. ^ עמנואל איזנברג, חותם טביעה מתל כיתן מתקופת הברונזה הקדומה א', ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כג, 1992, עמ' 5–8. ראו גם:
    Keel, Othmar; Keel-Leu, Hildi; Schroer, Sivia (1989). Studien zu den Stempelsiegeln aus Palästina/Israel (בגרמנית). Vol. II. Universitätsverlag Freiburg Schweiz. pp. 34–35.
  24. ^ עמנואל איזנברג, תל כיתן, חדשות ארכיאולוגיות נז/נח, 1976, עמ' 14–16
  25. ^ לגרעיני חיטה משכבה זו ראו: Kislev, Mordechai E. (1979). "Triticum Parvicoccum Sp. Nov., The Oldest Naked Wheat". Israel Journal of Botany. 28 (2): 95–107.
  26. ^ אייזנברג, אנציקלופדיה, עמ' 795
  27. ^ Susnow, Matthew (2021). "The Space Syntax of Canaanite Cultic Spaces: A Unique Category of Spatial Configuration within the Bronze Age Southern Levant". Bulletin of the American Society of Overseas Research. 385: 135. doi:10.1086/712563.
    ראו גם: עמיחי מזר, "מקדשים בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ובתקופת הברזל", בתוך: חנה כצנשטין (ע), האדריכלות בארץ־ישראל בימי קדם, החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 141.
  28. ^ פסל האלה באתר אוצרות המדינה ובאתר מוזיאון ישראל
  29. ^ שאול הון, "עירום" מלפני 3800 שנה – בין ממצאי תל־כיתן, מעריב, 26 בינואר 1976
  30. ^ Greenberg, Raphael (2019-10-21). The Archaeology of the Bronze Age Levant. Cambridge University Press. doi:10.1017/9781316275993. ISBN 978-1-316-27599-3.
    ראו גם:
    Gophna, Ram (1979). "A Middle Bronze Age II Village in the Jordan Valley". Tel Aviv. 6 (1–2): 28–33. doi:10.1179/033443579788497487. ISSN 0334-4355.
  31. ^ Aaron A. Burke, "Walled up to heaven": the evolution of Middle Bronze Age fortification strategies in the Levant, Winona Lake, Ind: Eisenbrauns, 2008, Studies in the archaeology and history of the Levant, עמ' 287, ISBN 978-1-57506-927-2
  32. ^ 1 2 Faust, Avraham (2005). "The Canaanite Village: Social Structure of Middle Bronze Age Rural Communities". Levant. 37 (1): 105–125. doi:10.1179/lev.2005.37.1.105. ISSN 0075-8914.
  33. ^ אייזנברג, המקדשים בתל כיתן, עמ' 108
  34. ^ Eisenberg, Emmanuel (1977). "The Temples at Tell Kittan". The Biblical Archaeologist. 40 (2): 79. JSTOR 3209490.
  35. ^ Ruhama Bonfil, "Analysis of the Temple" in: Amnon Ben-Tor and Ruhama Bonfil (eds.). The James A. De Rothschild Expedition at Hazor, Hazor V: An Account of the Fifth Season of Excavation, 1968. Jerusalem: Israel Exploration Society, Hebrew University of Jerusalem: 85–101. ראו שם למקבילות נוספות
  36. ^ Maeir, in the midst, p. 48
  37. ^ Maeir, in the midst, p. 164
  38. ^ לצילומי הכלים ראו: אייזנברג, "המקדשים בתל כיתן", עמ' 108, לוח א; הנ"ל, אנציקלופדיה, עמ' 795.
  39. ^ לתמונת תליון כסף עם דגם כוכב, ראו אייזנברג, "המקדשים בתל כיתן", עמ' 109. לדיון ולמקבילות, ראו: Verduci, Josephine A. (2018). Metal Jewellery of the Southern Levant and its Western Neighbours: Cross-Cultural Influences in the Early Iron Age Eastern Mediterranean. Peeters Publishers. pp. 140–142. doi:10.2307/j.ctv1q26s3q. ISBN 978-90-429-3694-2.
  40. ^ Greenberg, 285
  41. ^ אייזנברג, "המקדשים בתל כיתן", עמ' 109; ראו גם: Sala, Maura; Tucci, Giullia (2019-03-30). "Egyptian Worshippers in Canaanite Sanctuaries: Cultural Negotiation in Temples and Paraphernalia from the LB IIB–IA IA Southern Levant". Journal of Ancient Egyptian Interconnections. University of Arizona Libraries. 21 (1): 49 n. 5. ISSN 1944-2815.
  42. ^ ברנשטטר וברגמן תש"א: 86; Tzori 1958: 48 (שימו לב כי בצורי תשי"ד לא מוזכרים חרסים מתקופה זו)
  43. ^ אייזנברג תשל"ה; צורי (תשי"ד: 87)
  44. ^ ברנשטטר וברגמן שם; צורי תשי"ד
  45. ^ בדו"חות המוקדמים אייזנברג אכן מדווח על שכבות מתקופת הברזל ב' ומשלהי התופה הביזאנטית, אולם שכבות אלו קיבלו זיהוי שונה בדו"חות מאוחרים יותר.
  46. ^ תל כיתן באתר המעבדה לטכנולוגיות עיבוד מזון עתיקות, המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תל_כיתן&oldid=39631984"