בית הכנסת דלוס
 | |
| קתדרא דמשה (?) בקיר המערבי של שרידי בית הכנסת העתיק בדלוס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת, אתר ארכאולוגי  |
| כתובת |
דלוס |
| מיקום |
מיקונוס |
| מדינה |
יוון |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־2 לפני הספירה |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־2 לפנה״ס |
| קואורדינטות | 37°24′17″N 25°16′28″E / 37.4048564°N 25.2744985°E |
|
(למפת יוון רגילה)   בית הכנסת דלוס | |
  | |
בית הכנסת באי דלוס ביוון, אם אכן מדובר בבית כנסת, הוא אחד מבתי הכנסת הקדומים ביותר הידועים כיום. בנייתו תוארכה למאה ראשונה לפנה"ס והוא תיפקד במאות הראשונה והשנייה לספירה.[1] זיהוי המבנה כבית כנסת שנוי במחלוקת בין החוקרים.
תיאור וזיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרידי בית הכנסת נחשפו בקצהו הצפוני-מזרחי של האי, סמוך לחוף הים, ברובע שעיקרו בתי מגורים ובצדו נמל קטן ונגיש, הרחק מהמוקדים הציבוריים של העיר הקדומה. המבנה עצמו הורכב משני חדרים גדולים, שבהם נמצאו עדויות לספסלי אבן לאורך הקירות הצפוני והמערבי. במרכז הקיר המערבי נמצא כס מהודר (אולי קתדרא דמשה). בצד המבנה נמצאו חדרים משניים שאפשרו גישה למאגר מים. השימוש האחרון במבנה היה כאולם כינוס ליהודים או לשומרונים. השימוש הראשון בבניין אינו ברור. יש חוקרים הסבורים שהבניין הוקם כבית פרטי או כמקום מפגש אלילי, ויש המאמינים שהמבנה שימש כבית כנסת גם בצורתו המוקדמת ביותר.
המבנה (GD 80) נחשף בשנת 1912 על ידי צוות מבית הספר הצרפתי באתונה בראשות הארכאולוג אנדרה פלאסאר (Plassart) וזוהה כבית כנסת שנותר בשימוש עד סוף המאה השנייה לספירה.[2][3][4] הימצאותו של כיסא אבן מפואר הביאה להשערה כי מדובר ב'קתדרא דמשה' בדומה לזה שנמצא בכורזים, ומכאן לחיזוק הקביעה שהמבנה שימש כבית כנסת, שהארכאולוג אליעזר ליפא סוקניק הגדירו כ"אחד מבתי הכנסת היותר עתיקים".[5]
זיהויו של המבנה כבית כנסת יהודי שנוי במחלוקת. קביעתו של פלאסאר התבססה במידה רבה על כתובות הקדשה ביוונית שבהן צוין הביטוי "אל עליון" (húpsistos ,ὕψιστος) העשוי להתייחס לאל היהודי בעת העתיקה, אך גם לאלים פגאניים. על פי שתי כתובות אבן שנמצאו בבית הכנסת, המתעדות העלאת מס לבית המקדש השומרוני בהר גריזים (המקום צוין בכתובת במילה אחת - Αργαριζείν, הרגרזין), היו שהציעו לזהות את המבנה כבית כנסת שומרוני.[6]
מחקרים חדשים הוליכו למסקנה שהראיות לזיהוי המבנה בדלוס כבית כנסת קלושות.[7] הארכאולוגית לידיה מטאסה (Matassa) דנה בהרחבה בבית הכנסת של דלוס בפרק מיוחד בספרהּ מ-2018 (פורסם לאחר מותהּ) שבו היא בוחנת את הממצאים שעלו מן החפירות, את העדויות הספרותיות ואת המסקנות של החוקרים שקדמו לה מאז הגילוי הראשון ב-1912, תוך השוואות לבתי הכנסת הקדומים בהרודיון, במצדה ובגמלא. מסקנותיה מעלות ספק לגבי בזיהוי המבנה בדלוס כבית כנסת יהודי וגם לגבי תִארוכו למאה הראשונה לפנה"ס.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גדעון פרסטר, סקירת בתי כנסת עתיקים בתפוצות, 1981 (באנגלית)
- ^ André Plassart, “La Synagogue Juive de Délos ", Revue Biblique (1892-1940), vol. 11, no. 4 (1914), pp. 523–534
- ^ Lee I. Levine, The Ancient Synagogue: The First Thousand Years, Yale University Press, 2005 (2nd Edition), pp. 107 ff.
- ^ Monika Trümper, "The Oldest Original Synagogue Building in the Diaspora: The Delos Synagogue Reconsidered," Hesperia, Vol. 73, No. 4 (Oct-Dec, 2004), pp. 513-598
- ^ א"ל סוקניק, "'קתדרא של משה' שבבתי הכנסת העתיקים", תרביץ, א/א (תר"ץ), עמ' 145–151
- ^ Philippe Brueneau, "'Les Israelites de Delos' et la Juiverie Delienne," Bulletin de Correspondance Hellenique 106 (1982): 465-504; A.T. Kraabel, "New Evidence of the Samaritan Diaspora has been Found on Delos", Biblical Archaeologist, 47 (1984), pp. 44-47
- ^ Lidia Matassa, "Unravelling the Myth of the Synagogue on Delos", Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society, 2007 Vol. 25, pp. 81-115
- ^ Lidia D. Matassa, "Delos", in: Invention of the First-Century Synagogue (Ancient Near Eastern Monographs 22), Atlanta: SBL Press, 2018, pp.37–77