דיר א-שיח'

**דיר א-שיח'** (יישוב לשעבר)
**دير الشيخ**
	קבר שיח' באדר בדיר א-שיח'
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז ירושלים
נפה	נפת ירושלים
שפה רשמית	ערבית
תאריך ייסוד	לפני המאה ה-16
שטח	6,781 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	מבצע ההר
תאריך נטישה	21 באוקטובר 1948
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	220 (1945)
קואורדינטות	31°44′56″N 35°04′02″E / 31.7488°N 35.0671°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הרי ירושלים רגילה) דיר א-שיח'

דיר א-שיח' (בערבית دير الشيخ) היה כפר ערבי בהרי ירושלים, מיקומו היה בסמוך למפגש של נחל רפאים עם נחל שורק, על כתף הר היורד בתלילות אל נחל שורק מעל תחנת הרכבת בר גיורא שנקראה עד שנת 1948 "תחנת דיר א-שיח'".

בתקופה הממלוכית, יישוב נוצרי שהיה במקום הפך למרכז סופי ששמו נקשר בשושלת אסלאמית חשובה שייסד שייח' באדר א-דין.^[1] א-דין הגיע לארץ ישראל במאה ה-13 והתיישב במקום, אותו הפך לאבן שואבת לזיארה.^[1]^[2] ברבות השנים תושבי הכפר הנוצריים נעקרו או התאסלמו.^[1]

בראשית התקופה העות'מאנית חיו במקום כ-113 איש. לפי מסורת מקומית, עת פלישתו של אבראהים פאשא ב-1834, נחיל דבורים שנשלח בידי שייח באדר הגן על הכפר מפני חייליו. הכפר ננטש בשלהי המאה ה-19, עקב הגירה שלילית או מגפת טיפוס.^[3] בהמשך היה במקום כפר מוסלמי קטן. במקום גרו כ-220 איש בשנת 1945, ותושביו נמלטו במלחמת העצמאות.

שם הכפר

השם ערבי ופירושו מנזר השיח', הוא באדר אלג'מלי, הידוע גם בשם שיח' סולטאן באדר או אלבדרי שקברו נמצא בכפר והיה מקודש בקרב תושביו. התואר "סולטאן" מתייחס אך ורק למעמדו הדתי של בדר^[4].

מקאם דיר א שיח'

מבנה מקאם דיר א שיח' הוא המבנה היחיד של הכפר ששרד. שיח' סולטאן באדר היה דרוויש שגר בירושלים, בתקופתו של סולטאן הממלוכי ביברס. לאחר מות בתו עבר לנחל שורק, שם חי במערה. כשמת נקבר בזאווייה שהקים לעצמו, שנודעה כדיר א שיח'. כשבנו מוחמד מת, הוא נקבר לצד אביו. המבנה מורכב מארבעה חלקים עיקריים : חצר, אולם תפילה, מקאם וקריפטה, וסביבם חומה. הכניסה למכלול היא דרך שער בחומה המערבית, ומשם יורד גרם מדרגות לחצר. המכלול התפתח במהלך מאות בשנים. נראה שהמבנה הקדום ביותר הוא חלק ממנזר, שנבנה במהלך התקופה הצלבנית או לפניה. אולם התפילה שייך, כנראה, לזאוויה שייסד בדר במאה ה-13 והמקאם שייך לאותה תקופה^[5].

היסטוריה

התקופה הממלוכית

בימי השלטון הממלוכי בארץ היה במקום יישוב נוצרי,^[1] בו התיישב באדר א-דין מוחמד, איש דת מוסלמי שמסורות שונות מתארות את מוצאו מעיראק,^[2] מח'וראסאן,^[6] או מהחג'אז.^[7] תחילה התיישב בשועפאט, אך עם מותה של אחת מבנותיו, הוא קם היגר מערבה.^[8]

לפי מוג'יר א-דין, היסטוריון שחי בירושלים בתקופה הממלוכית, באדר א-דין הגיע לארץ ישראל בזמן כלשהו בין 1229 ל-1244, והתיישב לבסוף בדייר א-שיח. בספרו "תולדות ירושלים וחברון" הוא כותב כי באדר א-דין היה איש בעל מידות טובות, שזכה למוניטין של אדם הקרוב לאללה. הוא מת בשנת 1253, ונקבר בזאווייה (בית מדרש ותפילה) שהקים בדיר א-שיח. המקום משך אליו תלמידים רבים ומבקרים שהגיעו למטרת זיארה (עלייה לרגל לאתרים מקודשים באסלאם).^[2] לפי המסורת, אחד מבניו חזר לירושלים והתיישב בכפר שנודע לאחר מכן בשם שרפאת, לאות כבוד לאותה משפחה אצילה, "אשרף".^[2] עם הזמן, דייר א-שיח נעשה לכפר מוסלמי. תושביו הנוצרים נאלצו לעזוב או התאסלמו.^[1]

התקופה העות'מאנית

במפקד האוכלוסין של שנת 1596 נמנו בכפר כ-113 תושבים. הכפר היה שייך לנפת ירושלים במחוז ירושלים, שטחי אדמותיו הוערכו ב-6,781 דונם. ענפי החקלאות בכפר היו גידול חיטה, שעורה, זיתים ופירות.^[9].

בשנת 1834, עם פלישתו של אבראהים פאשה והצבא המצרי לארץ ישראל, הוא החרים אדמות באזור שהשתייכו למנהיגים מקומיים. על-פי מסורת ערבית, כאשר אבראהים פאשה שלח כוח להחרים את אדמות הכפר, אלו הותקפו על ידי נחיל דבורים, שנשלחו בידי שייח באדר.^[10]^[11]

בשנת 1870 נרשמו במקום 28 בתים ו-101 תושבים זכרים.^[12]^[13] בשנת 1883, הכפר תואר כנטוש.^[14] ואליד חאלידי סבר כי תושביו היגרו לתקופה זמנית, או שמא מצאו את מותם במגפת הטיפוס ששטפה את האזור בשנת 1874.

בשנת 1894, בלדנספרגר הזכיר בכתביו את שייח' את'מאן, צאצא ישיר של שייח' באדר, שחילק את זמנו בין ארטאס לדיר א-שיח'. את'מאן חבש טורבן ירוק כאות להיותו צאצא של חוסיין. המוניטין הגבוה שזכה לו נפגם בעקבות תקרית בריחתו של פושע בה היה מעורב בשנת 1881.^[15]

המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל בשנת 1945 הוערכה האוכלוסייה ב-220 נפשות^[16]. במלחמת העצמאות, במהלך מבצע ההר ב-21 באוקטובר 1948, הכפר נכבש על ידי חטיבת הראל ותושביו נמלטו ממנו. בתי הכפר נהרסו פרט לקברו של שיח' באדר הנמצא במבנה כיפתי לבן הבולט היום למרחוק על רקע הסביבה המיוערת והירוקה.

מיקום

אפשר להגיע לכפר בשביל מסומן בצבע כחול (מס' 9336) המתחיל בנס הרים דרך דיר א-שיח' ומסתיים בתחנת הרכבת בר גיורא. אפשרות נוספת היא לצאת מבר גיורא בשביל מסומן בצבע שחור (מס' 9332) שהוא תחילת מסלול בנחל קטלב כשמגיעים לעין גיורא מתחיל שביל מסומן בצבע כחול (מס' 9337) המוביל לדיר א-שיח'.

קישורים חיצוניים

ספי בן יוסף, קבר השייח ליד נס הרים, באתר ynet, 31 באוקטובר 2002
צבי אילן, בין פיתולי נחל שורק, דבר, 5 בפברואר 1982

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Luz, Nimrod (2014). The Mamluk City in the Middle East: History, Culture, and the Urban Landscape. Cambridge Studies in Islamic Civilization. Cambridge: Cambridge University Press. p. 168. doi:10.1017/cbo9781107270114. ISBN 978-1-107-04884-3.
^ ¹ ² ³ ⁴ Ephrat (2008), p. 159-158, בהתבסס על ספרו של מוג'יר א-דין, "תולדות ירושלים וחברון" (1495)
^ Khalidi, 1992, p. 288
^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 עמ' 290
^ אנדריאו פטרסך, קבר סולטאן באדר (דיר א שיח'), בתוך "דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל", עורך: אלי שילר, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמודים: 120-121
^ Petersen, 2001, p. 136, based on Canaan, 1927, p. 307
^ Petersen, 2001, p. 136, based on Masterman and Macalister, 1916, p. 12
^ Petersen, 2001, p. 136
^ מוויקיפדיה האנגלית:Hütteroth, Wolf-Dieter and Kamal Abdulfattah, 1977, Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. p. 113. Quoted in Khalidi, 1992, p. 288
^ Baldensperger, 1894, p. 35
^ Baldensperger, 1913, p. 90
^ Socin, 1879, p. 152
^ Hartmann, 1883, p. 145 found 27 houses
^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p.24 -p.25. Quoted in Khalidi, 1992, p. 288
^ Baldensperger, 1894, pp. 35 -36
^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.

[:022-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Luz, Nimrod (2014). The Mamluk City in the Middle East: History, Culture, and the Urban Landscape. Cambridge Studies in Islamic Civilization. Cambridge: Cambridge University Press. p. 168. doi:10.1017/cbo9781107270114. ISBN 978-1-107-04884-3.

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ Ephrat (2008), p. 159-158, בהתבסס על ספרו של מוג'יר א-דין, "תולדות ירושלים וחברון" (1495)

[Khalidi288-3] Khalidi, 1992, p. 288

[4] ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 עמ' 290

[5] אנדריאו פטרסך, קבר סולטאן באדר (דיר א שיח'), בתוך "דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל", עורך: אלי שילר, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמודים: 120-121

[6] Petersen, 2001, p. 136, based on Canaan, 1927, p. 307

[7] Petersen, 2001, p. 136, based on Masterman and Macalister, 1916, p. 12

[8] Petersen, 2001, p. 136

[9] מוויקיפדיה האנגלית:Hütteroth, Wolf-Dieter and Kamal Abdulfattah, 1977, Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. p. 113. Quoted in Khalidi, 1992, p. 288

[10] Baldensperger, 1894, p. 35

[11] Baldensperger, 1913, p. 90

[12] Socin, 1879, p. 152

[13] Hartmann, 1883, p. 145 found 27 houses

[:32-14] Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p.24 -p.25. Quoted in Khalidi, 1992, p. 288

[15] Baldensperger, 1894, pp. 35 -36

[16] נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]