כריסטינה סקרבק
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 | |
| לידה |
1 במאי 1908 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביוני 1952 (בגיל 44) קנזינגטון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Maria Krystyna Janina Skarbek |
| מדינה |
פולין |
| מקום קבורה |
St Mary's Catholic Cemetery, Kensal Green |
| מעסיק |
מנהלת המבצעים המיוחדים |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מריה כריסטינה יאנינה סקרבק (נולדה ב-1 במאי 1908[1] [2][3]ונרצחה ב-15 ביוני 1952) שנודעה גם בשם קריסטין גרנוויל (Christine Granville)[1], הייתה סוכנת פולניה יהודיה בשירות מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטי במלחמת העולם השנייה. זכתה באות המסדר הבריטי ומדליית ג'ורג (אנ') כאות הוקרה על מעשיה הנועזים במשימות מודיעין בפולין ובצרפת הכבושות על ידי הנאצים. בסיפוריהם של אנשים שהכירו אותה היא תוארה כ"אמיצה שבאמיצים"[4] וכ"מושכת מאוד, אך מתבודדת וחיה לפי החוקים של עצמה"[5].
סקרבק הפכה לסוכנת בריטית כמה חודשים לפני שמנהלת המבצעים המיוחדים (SOE - Special Operations Executive) הוקמה ביולי 1940. היא הייתה הסוכנת הראשונה שיצאה לפעולות שטח והסוכנת ששירתה הכי הרבה זמן בסוכנות הנשית הבריטית בעת מלחמה[6]. התושיה וההצלחה של סקרבק היוו מודל לנשים נוספות שבחרו להתגייס ולשמש כסוכנות ריגול במדינות כבושות על ידי הנאצים[7]. ב-1941 היא התחילה להשתמש בשם "כריסטין גרדוויל", ובשנת 1946 היא אימצה את השם באופן רשמי כשהתאזרחה בבריטניה.
המבצע הכי מפורסם של כריסטינה היה שחרורם של סוכני המחלקה למבצעים מיוחדים מהכלא לאחר שנפגשה עם מפקד הגסטפו תוך סיכון עצמי רב, שעות אחדות לפני הוצאתם להורג, בעד כופר של 2 מיליון פרנק, שהוצנחו אל סקרבק בהוראת צ'רצ'יל מלונדון.
סקרבק מתוארת בכמה מקומות כ-"סוכנת הזוהרת ביותר של בריטניה". היא נרצחה ב-1952 בלונדון כאשר מחזר אובססיבי דקר אותה למוות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריסטינה סקרבק נולדה ב-1908 בוורשה [8], כבתם השנייה של הרוזן יז'י סקרבק[9], נוצרי-קתולי, וסטפניה לבית גולדפדר, ממשפחה יהודית עשירה[10]. הוריה התחתנו בדצמבר 1899. הרוזן נטל את הנדוניה שהביאה עמו רעייתו לכיסוי חובותיו ולמימון חיי מותרות. סקרבק הייתה קרובה של השליט ההונגרי מיקלוש הורטי, על ידי נשואי דודניתה לאחר מקרוביו של הורטי. כריסטינה דמתה לאביה, וכמוהו אהבה לרכב על סוסים. היא גם התמחתה בגלישת סקי בחופשות שבילתה בעיירת הסקי זאקופנה. כריסטינה הייתה מה שנקרא, "טום בוי" כבר בצעירותה, שכן אביה עודד אותה לא להיות "האישה הממוצעת" כלשונו. בשנת 1930, כשכריסטינה הייתה בת 22, נפטר אביה, וזה הובי והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. סקרבק החלה לעבוד בסוכנות רכב על מנת לפרנס את אמה, אך נאלצה להתפטר כי חלתה מאדי הפליטה של הרכבים. היא קיבלה פיצויים מחברת הביטוח של סוכנות הרכב שכן צילומי רנטגן הצביעו על שחפת, ממנה נפטר אביה. היא אימצה את המלצת רופאה לבלות כמה שיותר זמן באוויר הפתוח, ובילתה יותר ויותר זמן בהיכרות עם ההרים המושלגים של דרום פולין. יכולת זו סייעה לה בהמשך דרכה, כשרק גויסה לשירות הבריטים, כאשר גלשה בשלג מהונגריה (שהייתה אז "מדינה" נייטרלית) לפולין הכבושה, בלילה, בקור של מינוס 30 מעלות. ב־21 באפריל 1930 התחתנה כריסטינה עם איש עסקים צעיר, גוסטו גטליך, בכנסיית הסמינר הרוחני בוורשה[11].באחד מגלישות הסקי, סקרבק איבדה שליטה וניצלה על ידי 'יז'י ג'ז'יצקי', בחור צעיר בעל מצבי רוח הפכפכים שבא ממשפחה עשירה. ג'ז'יצקי הכיר ואהב את אפריקה, וקיווה לחזור לשם ביום מן הימים[12]. הם התאהבו, וב־2 בנובמבר 1938 נישאו קריסטינה וג'יז'יצקי בכנסייה הרפורמית הפולנית (אנ') בוורשה. זמן קצר לאחר מכן קיבל ג'יז'יצקי זימון לתפקיד דיפלומטי באתיופיה, שם שימש כקונסול הכללי של פולין עד ספטמבר 1939[13].
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לונדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-6 באוקטובר 1939, הפליגו סקרבק וג'יז'צקי ללונדון. סקרבק הציעה את עצמה לשירותי הבריטים כנגד המלחמה בנאצים. תחילה סוכנות הביון הבריטית לא גילתה עניין בצירופה של סקרבק לשורותיה, אך לבסוף, הודות ל'פרדריק אוגוסטוס וויג (אנ')וויגט' (פרדריק היה האדם שהכיר לכריסטינה את סוכנות הביון), היא התקבלה לסוכנות הבריטית[14].
הונגריה ופולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 בדצמבר 1939 הגיעה סקרבק, כסוכנת בריטית, לבודפשט שבהונגריה. (בימים אלו הונגריה עדיין לא השתתפה רשמית במלחמה, אך נטתה לכיוון גרמניה הנאצית.) סיפור הכיסוי שלה היה שהיא עיתונאית. עם פרוץ המלחמה, כריסטינה התחננה בפני אמה שתעזוב את וורשה, אך סטפניה סקרבק סירבה. היא הייתה נחושה להישאר ולהמשיך ללמד ילדים צרפתית. בינואר 1942 נלקחה סטפניה סקרבק על ידי הגרמנים, בגלל היותה יהודיה, לכלא 'פביאק' שבוורשה, שם אבדו עקבותיו[15].
בהונגריה, פגשה כריסטינה את אנדרז'י קוברסקי (אנ')(1912-1988), קצין צבא פולני שמאוחר יותר עבד בסוכנות הבריטית. כריסטינה הכירה את קוברסקי עוד בילדותה. הוא איבד את רגלו בתאונת צייד, ושימש כמקור מודיעיני שירות הבריטי, בכך שהסתנן בין חיילים פולנים. סקרבק וקוברסקי הבריחו נשק. מהונגריה לפולין את הנשק הם שמרו בדירתה של סקרבק בבודפשט[16]. כריסטינה בילתה את שנת 1940, בנסיעות הלוך ושוב בין פולין להונגריה, במסגרת עבודתה החשאית. בינואר 1941, סקרבק וקוברסקי נעצרו על ידי הגסטפו (המשטר הנאצי), כריסטינה הפגינה סימפטומים של שחפת על ידי נשיכת לשונה, מה שגרם לגרמנים לשחררם. הגרמנים שלחו את המשטרה לעקוב אחרי הזוג מה שהוביל לבריחתם מהונגריה(אנ')[17] [18].
מסע דרכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שגריר בריטניה בהונגריה, אוון אומאלי(אנ'), ואשתו עזרו לכריסטינה ואנדרז'י לברוח מהונגריה. הם הנפיקו להם דרכונים מזויפים. כריסטינה הפכה ל"כריסטין גרנוויל" ואנדרז'י קוברסקי הפך ל-"אנתוני קנדי". בנוסף לשינוי שמה. כריסטינה הורידה לעצמה 7 שנים מגילה האמיתי. (בדרכון המזויף היה כתוב שהיא נולדה ב-1915)[19] לאחר מסעות דרכים רבים, סקרבק וקוברסקי (כעת גרנוויל וקנדי) הגיעו למלון בסופיה, שבבולגריה, ששהו בו מספר רב של נאצים. לאחר שצותתו לגרמנים, הזוג מסר לבריטים את תכנונם של הנאצים לתקוף את ברית המועצות. המסר היה נכון ואכן ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות[20]. סקרבק וקוברסקי ברחו מבולגריה לטורקיה. באיסטנבול, נפגשו הזוג עם סוכנים פולנים, אחד מהסוכנים היה בעלה של כריסטינה, יז'י ג'יז'יצקי, אך הוא חזר לבודפשט על מנת לשמש איש קשר בין הבריטים. לאחר מכן במאי 1941 כריסטינה הצליחה לקבל אשרות כניסה לארץ בשביל השנים (כריסטינה ויז'י) במהירות רבה. הם נכנסו לארץ ישראל, שנשלטה אז על ידי הבריטים, והמשיכו הלאה לקהיר, מצרים.
קהיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הגעתם לקהיר, נודע שהשניים חשודים בשל פעילות איסוף המודיעין של קוברסקי, ובשל המהירות בה הצליחה סקרבק להשיג לשניים אשרות כניסה. ביוני 1941 הגיע פיטר וילקינסון מהשירות הבריטי לקהיר ופיטר את סקרבק וקוברסקי באופן רשמי. אף שהשאיר להם משכורת,הם נאלצו לחיות חיי עוני[21]. כריסטינה סיפרה לבעלה, יז'י ג'יז'קי, שהיא אוהבת את קוברסקי, וזה הוביל לגירושים. (בני הזוג התגרשו רשמית בקונסוליה הפולנית בברלין ב - 1 באוגוסט 1946). ב־22 ביוני 1941, שבוע לאחר פיטוריהם של סקרבק וקוברסקי החלה גרמניה ב"מבצע ברברוסה" - מבצע הפלישה לברית המועצות, בהתאם למודיעין שהעביר הזוג לבריטים כששהו במלון בבולגריה[22]. במהלך השנים 1941, 1942 ו-1943, המשיכה סקרבק לבצע משימות קטנות עבור השירות החשאי הבריטי, לדוגמה אספה מודיעין בסוריה ובקהיר.
אימונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקרבק התחילה את חזרתה אל היחידה למבצעים מיוחדים, היא הצטרפה אל הארגון לעזרה ראשונה סיעודית (אנ'), ארגון ששימש ככיסוי לנשים רבות ביחידה למבצעים מיוחדים. אף על פי שסקרבק הייתה מנוסה בחשאיות, היחידה למבצעים מיוחדים ייעדו אותה להיות סוכנת.
התכנון המקורי של היחידה למבצעים מיוחדים היה לשלוח את סקרבק להונגריה, אך המשימה בוטלה והוגדרה כ"משימה עם כמות קטנה מדי של רצח". הממשלה הפולנית התחילה לחשוד בה, אז החליטו להעביר אותה לצרפת. כהכנה למשימה בצרפת שלחו אותה לאלג'יריה, אך לקח זמן עד ששלחו אותה משם מכיוון שהיחידה למבצעים מיוחדים האמינה שהיא הייתה "יותר מדי ראוותנית בשביל להיות סוכנת חשאית טובה".
צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליחידה למבצעים מיוחדים היו כמה אגפים בצרפת. המשימה של סקרבק התמקמה באלג'יר, בתוך בסיס של יחידת אי אמ אף. לאחר שתי החדירות בנורמדי ב-1944, המשימות של סקרבק הפכו למיותרות, כמעט כל היחידה למבצעים מיוחדים אוחדה עם עוד כמה יחידות והפכה לכוחות הפנים של הצרפתים(FFI).
סקרבק, שכבר הוכרה בציבור בשם כריסטין גרנוויל, נהייתה חלק מרשת פועלת שהונהגה על ידי פרנסיס קאמרטס (אנ'). התפקיד של קאמרטס ועובדיו היה לארגן את לוחמי המחתרת הצרפתית, בדרום צרפת כדי להחליש את הפולשים הגרמנים לקראת הפלישה המשמעותית, מבצע דרגון שעתיד היה לצאת לפועל ב-15 באוגוסט. סקרבק הייתה הסגנית שלו, ממלאת מקומה של ססלי לפורט (אנ'), שנתפסה ואחר כך הוצאה להורג בידי הגרמנים.
מישור וורקורס
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקרבק הוצבה במישור וורקורס (אנ') ומצאה את עצמה במרכזה של פעילות צבאית שהנהיג המייג'ור הבריטי דזמונד לונג' (אנ') לספק חימוש וציוד לאנשי המחתרת הצרפתית (ה"מאקי'ז") בהצנחה. סקרבק הייתה זו שיצאה בכל ליל ירח בהיר בראש "צוות קבלה" כדי למצוא את החביות שהוצנחו ממטוסי בעלות הברית על המישור. בבוקר 14 ביולי באה הצנחה לאור יום, היחידה במהלך המלחמה. מנהיג הממשלה הזמנית, שארל דה-גול עודד את המבצע, אולם קאמרטס התנגד לה בשל פעולת הגרילה הנרחבת שנצרכה כדי להגיע אל חביות הסיוע שהוצנחו, ובשל הסירוב של בעלות הברית לספק ארטילריה אנטי-טנקית למאקי'ז לצורך הפעולה. בסופו של דבר פרץ מרד גלוי נגד הכוחות הגרמניים הכובשים, אך בשל היותה לא מפותחת ולא מתוכננת היא דוכאה במהירות על ידי הגרמנים. ב-22 ביולי, תחת אש, נאלצו סקרבק וקאמרטס לברוח ממישור וורקורס, ולהציב את בסיסם החדש בעיירה לה סיין סור מר (אנ').
באלפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבריחה מוורקורס, סקרבק יצאה למסע רגלי באלפים כדי להגיע לסיין[23]. כשהיא הגיעה, העבודה שלה ושל חבריה הייתה לארגן ולספק ציוד ליחידות המחתרת הצרפתית והמחתרת האיטלקית שליד הגבול. ב-13 באוגוסט היא העפילה ברגל במשך יומיים אל מעבר הרים בשם Col De Larche (כיום מעבר מדלנה (אנ')) והגיעה אל מבצר של הגרמנים שנשמר בידי 150 חיילים. שם היא גרמה לחיילים פולנים לחתור תחת הנאצים. היא ניגשה אל 63 מהחיילים בשירות הגרמנים, שהיו פולנים, ובדברה בפולנית (תוך שהיא חושפת את זהותה) סיפרה להם על כך שהמאקי'ז הולכים לתקוף ולהרוס את המבצר. היא נתנה להם מידע מדויק על מתי ואיך זה יקרה, וביקשה את שיתו, הפעולה שלהם. לאחר שישה ימים שחברי המחתרת הצרפתית סגרו על המבצר, הגרמנים נכנעו והפולנים הקשיבו לסקרבק והצטרפו אליהם[24].
מצילה את מפקדה (קאמרטס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 באוגוסט 1944, היו שלושה סוכנים של תנועת ההתנגדות הצרפתית (הרזיסטאנס) שהחזיקו כסף רב שנועד לשימוש המחתרת, יומיים לפני נחיתת בעלות הברית בדרום צרפת במבצע דרגון. השלושה היו קאמרטס, יאן פילדינג (אנ'), וכריסטיאן סורנסן. הם חילקו ביניהם את הכסף, כדי שאם מישהו ייתפס יהיה הכסף הנשאר לפליטה. בהגיעם למחסום דרכים של הגרמנים טענו שאין הם מכירים זה את זה, אולם בבדיקת חייל המחסום עלה שמספרי השטרות שבידיהם עוקבים, מה שהראה שכן יש ביניהם קשר, והם נעצרו ונשלחו למבנה הכלא הישן בעיירה 'דין'. למעשה, הגרמנים כלל לא ידעו שהם תפסו את אחד האנשים הכי בכירים במחלקה למבצעים מיוחדים, קאמרטס (Francis Cammaerts). סקרבק ביקשה אישור להוציא לפועל פעולת להצלת קאמרטס, ואף הייתה מוכנה לסכן את חייה עבור משימת שחרורם של הסוכנים. רק בקושי עלה בידה לקבל אישור שכזה, והיא נפגשה עם מגשר בין בצרפתים לגסטפו והציגה את עצמה כאשתו של החברים. היא איימה עליו והציעה לו שני מיליון פרנק תמורת שחרורם של הגברים. המגשר הכיר לה את מאקס ואם, סוכן גסטפו, שהיה לו את הסמכות לגרום לשחרור של סוכני היחידה למבצעים מיוחדים. בביטחון עצמי רב היא טענה שכאחיינית של הגנרל מונטגומרי היא יודעת שבקרוב תתחיל מתקפה של הבריטים על העיירה 'דין' (Digne-les-Bains) שבה הוחזקו הסוכנים, במטרה לשחררם. היא גם אמרה למפקד הגסטפו שזהותו ידועה לקבוצת נקם צרפתית אזרחית, בתור מי שהוציא לפועל את המאסר והעינויים של הסוכנים, וכי ברגע שהבריטים יכבשו את העיירה הוא ייתפס ויוצא להורג ללא משפט. לדבריה, הדרך היחידה שלו למלט את עצמו היא לשחרר את הסוכנים, ושהיא מוכנה לשלם לו עבור השחרור 2 מיליון פרנק. ואכן, כששמע ואם על תחילת מבצע דרגון, הוא השתכנע שאכן בעלות הבריטים מכוונים את צעדיהם היישר אל העיירה 'דין' ואל הכלא שבפיקודו. בערב, חבריה של סקרבק הוצעדו מחוץ לבית הכלא, הם חשבו שהנאצים ירצחו אותם. רק כאשר הם ראו שה"חיילים" שמובילים אותם קוברים את חליפות האס אס שלהם, הם הבינו שמשחררים אותם.[[25]]
מבצע דרגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיאגן שוחררה יומיים לאחר שסקרבק שחררה את חבריה. לאחר שהאמריקאים הגיעו לצרפת, סקרבק וחבריה הציעו עזרה אך המפקד האמריקאי זילזל בהם וקרא להם "שודדים". דבר זה מאוד עיצבן את סקרבק והיא עזבה את הצבא האמריקאי. לאחר העזיבה, היא הסתובבה בין האסורים הגרמנים והפולנים והודיעה לפולנים שהם יכולים להצטרף לצבא של בעלות הברית. מפקד האמריקאים לא אהב זאת והוא איים לעצור את סקרבק וחברייה אם לא יעזבו. לעומת זאת, האחראי על מפקד צבא האמריקאים אהב אותם והוא מינה אותם למגשרים בין האמריקאים לחברי המחתרת הצרפתית.
סוף המעשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר סקארבק חזרה מצרפת, הציבו אותה בארץ מולדתה- פולין. היא הייתה אמורה לעזור לממשלה של פולין להשאיר את החברה במקומה ולדווח על דברים שקרו ברפובליקת האנשים של פולין. אך המשימה התבטלה מכיוון שהצבא האדום כבש את פולין (פולין שוחררה בפברואר 1945)[26]. כשסקארבק חזרה היא עברה לחייל העזר האווירי לנשים (WAAF) והפכה לקצינת טיסה, היא שירתה בתפקיד זה עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה, סקרבק נותרה ללא עתודות כלכליות או מדינת מולדת לחזור אליה. לאחר המצוקה הפיזית והנפשית שהיא סבלה במשך שש שנים בשירותה, היא נזקקה, כנראה יותר מכל סוכן אחר שהועסק, לביטחון לכל חייה. ואולם כמה שבועות לאחר שביתת הנשק היא פוטרה עם שכר של חודש ועזבה לקהיר כדי להסתדר בעצמה. אף על פי שהייתה גאה מדי כדי לבקש סיוע אחר, היא הגישה בקשה להגנה על דרכונה הבריטי. מאז הבגידה האנגלו - אמריקאית במדינתה ביאלטה, היא הייתה כמעט חסרת מדינה. ניירות ההתאזרחות התעכבו ובינתיים, כאשר היא מזניחה כל תקווה לביטחון, היא יצאה לחיים של חוסר ודאות ומסע לא בטוח, כמעט כאילו רצתה לשחזר בשלום את הסכנות והתחושות שחוותה במהלך המלחמה[27].לאחר שלא הצליחה למצוא עבודה בניירובי, היא חזרה ללונדון שם עבדה בשרת טלפונים, אשת מכירות, מלצרית ודיילת על ספינות אוקיינוס. באחת מספינות הנוסעים, סקרבק התבקשה להציג את המדליות שקיבלה במלחמה. "קו הסרטים" המרשים שלה הפך אותה מיד לחביבת הנוסעים. אך היא הפכה במהרה לקורבן של מסע התעללות מצד הצוות, על היותה זרה, אישה וחשודה כשקרנית. דייל עמית, דניס מולדובני, הגן עליה והשניים היו כנראה אוהבים. מולדובני נהיה אובססיבי כלפיה והיא נפרדה ממנו, בטענה שהוא "עקשן ומפחיד"[28].
מותה ומורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטינה גרנוויל נדקרה למוות במלון שלבורן, לונדון ב 15 ביוני 1952.גופתה זוהתה על ידי בן דודה, אנדרז'י סקרבק (אנ'). לאחר שהרשות בדקה את דרכונה גילו שהיא הורידה לעצמה שבע שנים בדרכון אך גילה האמיתי במותה היה 44 [29].התוקף שלה היה דניס מולדובני, האיש האובססיבי שעבד עם סקרבק בתור דייל. לאחר שהורשע ברצח שלה נתלה מולדובני ב 30 בספטמבר 1952 [30].
גרנוויל נקברה בבית העלמין הקתולי של סנט מרי, צפון מערב לונדון [31].בעקבות מותה, הקים אנדז'יי קוברסקי קבוצה של אנשים שמטרתה הייתה לוודא ששמה לא יוכתם. הם הצליחו לעצור כמה דוחות של עיתונאים ושני ספרים.
ב-1971 מצאו במלון בו נרצחה תא מטען ובו חפציה. כמה ממאמריה, המדליות שלה, והפגיון שהיו בין החפצים מוחזקים כיום במוזיאון סיקורסקי, בלונדון [32].
תרבות פופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם נולאן טען שאיאן פלמינג ביסס את הדמות ווספר לינד, בספר הראשון של ג'יימס בונד על קריסטין גאוויל[33].ב־3 במאי 2016, תחנת שידור 4 הרדיו של ה-BBC, שידר פרק בתוכנית הרדיו "חיים נהדרים" על חייה של כריסטינה סקרבק[34]. ספרו של מייקל מורפורגו "בפה של הזאב" (2018) מתמקד במלחמת העולם השנייה, על סיפורה של סקרבק [35].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטינה סקרבק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ק. מאולי, המרגלת שאהבה, 2012, עמ' 1
- ^ ק.מאולי, המרגלת שאהבה, 2012, עמ' 100-101
- ^ ג'ן לרקי, Krystyna Skarbek: agentka o wielu twarzach (קריסטינה סקרבק: הסוכנת מרובת הפנים), 2008, עמ' 31,123
- ^ הורן, אליסטר, האמיצה שבאמיצים, הספייסטור, 2012
- ^ קלייר מאולי, המרגלת שאהבה, 2012, עמ' 259-260
- ^ מאולי, קלייר, המרגלת שאהבה, ניו יורק: מרטון גריפין, 2012, עמ' 333
- ^ מרכוס ביני, האישה שחיה בשביל סכנה, עמ' 3-4
- ^ בראון, מארק, המרגלת הנשית הראשונה בבריטניה שנשאה במלחמת העולם השנייה שזכתה להכרה באיחור, באתר הגרדיאן, 9 במאי 2017
- ^ Churchill's favourite spy: Never-before-seen pictures ofThe beauty queen who became special agent whose extraordinary courage paved the way for the liberation of France
- ^ מ. מאסון, כריסטין, 2012, עמ' 5
- ^ מ. מאסון, כריסטין, עמ' 22-23
- ^ מ. מאסון, כריסטין, עמ' 24
- ^ מ. מאסון, כריסטין, עמ' עמוד 104, עמ' 32
- ^ מ. מאסון, כריסטין, עמ' 80
- ^ מ. מאסון, כריסטין, מאולי, 2012, עמ' 38
- ^ הביוגרפיה של כריסטינה סקרבק
- ^ מאולי, עמ' 96-99
- ^ מלחמת העולם השניה- גרמניה חיל הרגלים נגד הטנקים, באתר מכונת העבר, 27 לאוקטובר 2009 (בגרמנית)
- ^ מאולי, עמ' 99-107
- ^ מאולי, עמ' 108-118
- ^ מ. ביני, הנשים שחיו לסכנה, עמ' 71-72
- ^ מ. מאסון, כריסטין, עמ' 131
- ^ מאולי, 2012, עמ' 119-120
- ^ מאולי, 2012, עמ' 221–236
- ^ מאולי, 2012, עמ' 248-249
- ^ קו מנחה לאירועים סביב מבצע פרסטו, באתר http://www.polandinexile.com/, 1 ביולי 2014
- ^ קסן פילדינג, מחבואים, עמ' 254-255
- ^ מאולי, 2012, עמ' 302-325
- ^ הביוגרפיה של כריסטינה סקארבק, באתר Skarbek Associates, 31 באוגוסט 2017
- ^ מאולי, 2012, עמ' 326–335
- ^ "נזכרה: המרגלת הפולנית קריסטינה סקרבק", באתר BBC News, במאי 2017
- ^ הביוגרפיה של כריסטינה סקרבק, באתר Skarbek Associates, 31 באוגוסט 2017
- ^ ק. מאולי, המרגלת שאהבה, 2012, עמ' 342–343
- ^ Great Lives, Series 39, episode 5, BBC Radio 4, 3-6 במאי 2016
- ^
Michael Morpurgo, Michael Morpurgo remembers his heroic uncle, Francis Cammaerts, The Telegraph, 30 May 2019
