לשון תשתית

לשון תשתית^[1] (בלועזית: לשון סובסטרט) היא מושג בבלשנות המתייחס ללשון שהייתה קיימת באזור כלשהו לפני שתושבי אותו אזור קיבלו על עצמם לשון אחרת, וכך היא הופכת לרובד התשתית של הלשון החדשה. דוגמה טובה לתופעה זאת היא לשונות התשתית של הערבית: עם התפשטות האסלאם וכיבושי הערבים, הגיעו הללו לטריטוריות שבהן דיברו ארמית (בסוריה, בלבנון ובעיראק), קופטית (במצרים), ושפות ברבריות (בצפון אפריקה).

לשון התשתית משפיעה על הלשון החדשה המולבשת עליה (בלועזית: לשון הסופרסטרט), שכן דוברי לשונות התשתית מנסים להתאים את הלשון החדשה ללשון השגורה בפיהם. בדרך זאת אפשר להסביר תופעות שונות בלשון שהתגבשה באותה טריטוריה. כך למשל נהוג להסביר את סיומת גוף שני וגוף שלישי רבים בערבית הסורית: kon ו-hon בהתאמה - כהשתקפות של הסיומות "כון" ו"הון" בארמית, אשר הייתה לשון התשתית בטריטוריה זאת.^[^{דרוש מקור]}