פורטל:טכנולוגיה/מאמר נבחר/אוסף
רכבת הרים היא מתקן שעשועים הבנוי בעיקרו ממסילת רכבת שעליה נוסעת מעין רכבת במסלול שעולה ויורד בתלילות ולפעמים כולל גם לולאות שמסיעות את הנוסעים במהופך. למרקוס אדנה תומפסון רשם פטנט על רכבת ההרים הראשונה ב-20 בינואר 1865. רכבות הרים התחילו להופיע בפארקי שעשועים במחצית המאה ה-19, ומאז הן עברו שיכלולים ופיתוחים רבים.
המתקן שנחשב לאבי רכבות ההרים היה נפוץ ברוסיה כבר במאות ה-15 וה-16. זו הייתה קונסטרוקציית עץ בגובה של כעשרים מטר וממנה ירדו מדרונות עץ מכוסי שלג. היושבים בהם היו גולשים לאורך המורד התלול. אפשר להשוות חוויה זו לספורט מזחלות השלג שכיום הינו ספורט אולימפי באולימפיאדת החורף, ובו גולשים במזחלת בתוך תעלת שלג חצובה, במורד תלול ומהיר.
איכון באמצעות קול היא טכניקה שפותחה במהלך מלחמת העולם הראשונה לחישוב הקואורדינטות של מיקום התותחים של הצד השני באמצעות הקלטת קול ירי התותחים על ידי מיקרופונים, מדידת זמן הגעת הקול למיקרופונים השונים, וחישוב המרחק אל התותח תוך שימוש במהירות הקול. את הטכניקה החלו לפתח הצרפתים והיא יושמה בהצלחה על ידי הבריטים. הבריטים העמידו בראש היחידה שבחנה את הטכניקה את הפיזיקאי הצעיר ויליאם לורנס בראג שזכה תוך כדי שרותו ביחידה בפרס נובל לפיזיקה. חברי היחידה בראשות בראג התגברו על סדרה של מכשולים טכניים ולקראת סוף המלחמה הצליחו הצוותים שהודרכו על ידי היחידה לאתר בדיוק רב את מיקומם של כ-95% מתותחי הגרמנים, ואף הצליחו לנחש את קוטר התותחים ואת מקום נפילת הפגז תוך שימוש בציוד האיכון.
אוניית מערכה (או ספינת קרב, מאנגלית: battleship) היא סוג של ספינת מלחמה. במאות ה-19 וה-20 היה כלי שיט זה בין האוניות העיקריות בציי המלחמה. ההגדרה אוניית מערכה ניתנה לאוניות בעלות החימוש הכבד ביותר והשריון הכבד ביותר.
המונח אוניית מערכה במובנו הצר מתייחס לסוג מסוים של אוניית קרב כבדת-החימוש ביותר, הגדולה מסיירת, ולתקופה המשתרעת מהופעת ה"דרדנוט" בראשית המאה ה-20 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה. יש המכנים "אוניות מערכה" גם את אוניות הקרב המשוריינות בתקופת המעבר ממפרש לקיטור, במחצית השנייה של המאה ה-19, אשר בישרו את הופעתה של אוניית המערכה המודרנית.
עם התפתחות המיגון נוספו לספינות הקרב לוחות פלדה ובמאה ה-19 הופיעו מבשרות אוניות המערכה, ספינות הקרב המשוריינות. ספינות אלה נועדו, כקודמותיהן, להיות הספינות העיקריות בצי המלחמה. ספינות אלו הלכו והתפתחו, והפכו בשיאן לאחד מהאמצעים האסטרטגיים העיקריים של המעצמות הגדולות.
בטון מזוין הוא חומר מרוכב, המתקבל משילוב רשתות או מוטות של פלדה או חומר אלסטי אחר, עם בטון. החומר המתקבל חזק במיוחד, והתנגדותו לסוגים שונים של מאמצים מעניק לו תפקיד מרכזי בבנייה של מבנים גבוהים. בין הגורמים לשילוב המוצלח של שני החומרים, בטון ופלדה, נמצאת העובדה שמקדמי ההתפשטות שלהם בחום כמעט זהים ולכן, כאשר רכיב מבטון מזוין מתחמם או מתקרר, הוא אינו מתעוות ואינו נסדק.
בטון הוא חומר פריך בעל יכולת גבוהה להתנגד למאמצי לחיצה אך חלש מאוד כנגד מאמצי מתיחה. חוזק הבטון בלחיצה נע בין 8 לכ-20 מגה-פסקל (תלוי בסוג הבטון) ואילו חוזקו במתיחה צירית הוא כ-1 מגה-פסקל בלבד. המשמעות היא שניתן ללחוץ אותו בלי שישבר אך אם יימתח, ייסדק ויתפורר בקלות.
הדחפור הוא טרקטור זחלי כבד ורב-עוצמה שמצויד בכף קדמית ("סכין" בעגה של מפעילי הצמ"ה) שמטרתה להזיז עפר ולדחוף אדמה.
בעברית למונח דחפור יש שתי משמעויות: הראשונה היא שם כללי לציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כבד, ושנייה היא שם ספציפי לסוג מסוים של כלי צמ"ה. הכפילות הזאת קיימת גם בשפה האנגלית, ביחס למילה בולדוזר. באופן רשמי, השם "דחפור" מתייחס רק לכף המותקנת על הטרקטור, אבל בפועל הוא משמש כשם לכלי על כל מערכותיו.
הדחפור התפתח במקור מטרקטורים זחליים בחוות חקלאיות שהותקנו עליהם מחרשות ובשלב מסוים גם לוח מתכת בחזית בשביל לבצע עבודת עפר כגון חפירת תעלות, הקמת סוללות וכו'. הוספת הזחלים נעשתה לראשונה בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי חברת Benjamin Holt שהתמזגה מאוחר יותר לחברת קטרפילר.
"הטורקי" היא מכונה שפעלה משלהי המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19, ונטען שהיא מסוגלת לשחק שחמט באופן אוטומטי. שנים לאחר מכן הוּכחה כתרמית.
הטורקי נבנה והוצג על ידי הברון האוסטרו-הונגרי וולפגנג פון קמפלן (1734-1804) בשנת 1769, כדי להרשים את הקיסרית מריה תרזה. נוצר הרושם שמנגנון המכונה מסוגל לשחק שחמט ברמה גבוהה מול יריב אנושי, וכמו כן לפתור במהירות את חידת מסע הפרש, חידה שדורשת מהשחקן להניע את הפרש כך שיגיע לכל אחת ממשבצות לוח השחמט בדיוק פעם אחת.
המכונה התפרסמה כאוטומט, ואת שמה – הטורקי – קיבלה משום המראה שלה. הטורקי היה למעשה אשליה מכנית, שאיפשרה לאמן שחמט להתחבא בתוכה ולהפעיל את המכונה. בעזרת אמן מוכשר המכונה ניצחה במרבית המשחקים שבהם שיחקה. המכונה הוצגה באירופה ובאמריקה במשך למעלה מ-80 שנים עד להריסתה בשריפה בשנת 1854, ובין היתר ניצחה את נפוליאון בונפרטה ובנג'מין פרנקלין.
קמפלן קיבל את ההשראה לבניית "הטורקי" לאחר שביקר בחצרה של מריה תרזה בארמון שנברון שבאוסטריה, שם ערך אמן האשליות פרנסואה פלטייה את המופע שלו. לאחר שיחה עמו הבטיח קמפלן לחזור לארמון עם המצאה שתאפיל על האשליות שבוצעו במופע.
כְּלוֹנָס הוא סוג של יסוד בניין, שתפקידו לקבע את המבנה לקרקע או לתמוך בעומסים שונים הקשורים בקרקע. הכלונס הוא למעשה עמוד המוחדר בחלקו לקרקע, כאשר חלקו העליון מחובר ליתר יסודות המבנה. השימוש בכלונסאות מונע מהבניין לשקוע באדמה חולית או בוצית, ומקירות תמך לקרוס תוך כדי תהליך הבנייה. בבנייה המסורתית נבנו כלונסאות מעץ (אשר שימשו גם להנדסה הצבאית העתיקה) וכיום כלונסאות עשויים בעיקר מפלדה, בטון מזוין או בטון דרוך.
קיימים סוגים שונים של כלונסאות, הנבחרים בהתאם לסוג הקרקע ואופי העומסים הצפויים. ניתן לסווג את הכלונס לפי אופן פעולתו, וכן לפי סוג הכלונס עצמו.
מחפרון, שנקרא גם מעמיס דו-כפי (Backhoe Loader), ומכונה לעיתים בפשטות "שופל" או "טרקטור", הוא כלי צמ"ה הכולל יעה קדמי (כף) ומחפר קטן בירכתיים, המותקנים על גבי מרכב של טרקטור ייעודי. יחסית לכלי צמ"ה אחרים כגון דחפורים ומחפרים המחפרונים קטנים למדי. קומפקטיות זו, והמגוון הרב של הדברים אותם הם יכולים לעשות הפך אותם לכלי הצמ"ה הנפוצים ביותר באתרי בנייה, במיזמי הנדסה עירוניים ובתחזוקה שוטפת של כבישים ותשתיות אורבניות.
מעבר לשיטה המטרית הוא התהליך של מעבר מדינות שונות לשימוש בשיטה המטרית תוך איסור השימוש ביחידות מידה שהיו נהוגות קודם לכן. הליך זה החל בצרפת בשנת 1790, לאחר המהפכה הצרפתית, והתפשט על פני שאר מדינות העולם. כיום משתמשים 95% מאוכלוסיית העולם בשיטה המטרית. לאחרונה סיימו מדינות חבר העמים הבריטי את המעבר לשיטה המטרית, כשהאחרונה מהן לבצע מעבר זה הייתה אירלנד שסיימה את המהלך ב-20 בינואר 2005. כיום, למעט ארצות הברית, מיאנמר (בורמה) וליבריה (כאשר השתים האחרונות משתמשות בפועל בשיטה המטרית), כל מדינות העולם משתמשות בשיטה המטרית כשיטה רשמית. בבריטניה, אף שהשיטה המטרית היא שיטה רשמית, המעבר המלא לשיטה זו טרם הסתיים.
משאבת בטון היא כלי שמטרתו להעביר בטון למקומות שהנגישות אליהם נמוכה. בתיאור כללי, המערכת בנויה בדרך כלל ממשאית ועליה מורכבת מערכת לשאיבה כאשר על המשאית מורכב בדרך כלל מנוף עם צנרת.
תקשורת סלולרית היא טכנולוגיית תקשורת המאפשרת שימוש בטלפון סלולרי – טלפון אלחוטי נייד (למעשה מכשיר רדיו דו-כיווני המסוגל לשדר ולקלוט בו-זמנית) שניתן להפעילו באזורים נרחבים, בטכנולוגיה המתבססת על פרישת תחנות בסיס סלולריות במרחב. המילה סלולרי נובעת מהמילה cell (באנגלית תא). המשמעות היא, שבכל תא כזה יש תחום נתון של תדרים, המאפשרים לנהל מספר שיחות בו זמנית. במידה והמכשיר איננו נמצא בתחום, תהיה ירידה ברמת הקליטה, וכדי שתהיה אפשרות להמשיך בניהול השיחה, תחנת הקליטה הקרובה לתחום תקצה תדר מבין התדרים העומדים לרשותה.
בחוקי מדינת ישראל קרויה תקשורת סלולרית בשם תקשורת תאית או שירותי רט"ן, ומכשיר הטלפון הסלולרי קרוי רט"ן – רדיו טלפון נייד, אך כמעט ולא נעשה שימוש במושגים אלה מחוץ לחקיקה ולרגולציה של משרד התקשורת.
התקשורת הסלולרית והטלפון הסלולרי, שהומצאו באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, גרמו לאחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות התקשורת. הם הביאו לשינויים מרחיקי לכת, בעיקר במישור החברתי, באשר באמצעותם תיתכן אינטראקציה רחבת היקף במגוון אפשרויות – שיחות טלפון, מסרונים (SMS), גלישה באינטרנט, ותרם תרומה מכרעת להפיכת העולם כולו לכפר גלובלי.
אפל (באנגלית: Apple) היא חברה המייצרת מחשבים אישיים, מערכות הפעלה ואבזרי אלקטרוניקה בידורית. החברה שוכנת בעיירה קופרטינו בעמק הסיליקון שבמדינת קליפורניה בארצות הברית. אפל היא החברה שיצרה את המחשב האישי הפופולרי הראשון בשנות השבעים ותרמה את מערכת ההפעלה הגרפית הראשונה למחשבים אישיים בשנות השמונים. החברה ידועה בחדשנותה בתחום התוכנה והחומרה וידועה במיוחד בזכות מחשבי מקינטוש, נגני iPod שלה, וחנות המוזיקה באינטרנט iTunes.
נכון לינואר 2005 שווי השוק של אפל הוא כ-25 מיליארד דולר. היקף מכירותיה השנתיות, נכון לסוף שנת 2004 מוערך בכ-10 מיליארד דולר. לחברה כ-14,800 מועסקים, בעיקר בארצות הברית.
מחשב הוא מכונה המעבדת נתונים על פי תוכנית, כלומר על פי רצף פקודות נתון מראש.
מחשבים הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, והשימוש בהם נעשה כמעט בכל תחום ובכל מקצוע. חברות, גדולות כקטנות, בתי עסק, משרדים ממשלתיים, בנקים, גופים ציבוריים ותעשיות שונות (מתעשיית הטקסטיל ועד לתעשיית הקולנוע) מסתמכים במידה רבה על מחשבים למטרות שונות, החל משמירת מידע וטיפול בו וכלה בשליטה על רובוטים העובדים בפסי ייצור. רוב הגופים כלל לא יוכלו לתפקד בלעדי המחשבים. גם עבור האדם הפרטי הפך השימוש במחשב לחלק בלתי נפרד משגרת החיים, עד כי מרבית תושבי המדינות המפותחות אינם יכולים לתאר את חייהם ללא המחשב והנלווים לו, כמו רשת האינטרנט. כמעט כל מכונה או מכשיר חשמלי הנמצאים בשימוש כיום מכילים מחשב המשובץ בהם ואחראי על תפקודיהם השונים.
מָיִקְרוֹסוֹפְט (באנגלית: Microsoft Corporation), חברת תוכנה אמריקאית השוכנת ברדמונד, סמוך לעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, בארצות הברית. מיקרוסופט היא חברת התוכנה הגדולה בעולם, ובעלת שווי השוק מהגדולים בעולם, לפי ערך מניותיה (275.85 מיליארד דולר, נכון ל-29/03/2007.
נכון לנתוני אוגוסט 2007 העסיקה מיקרוסופט 79 אלף מועסקים במשרה מלאה, בארצות הברית ובכמאה מדינות נוספות והכנסותיה השנתיות (נכון לאוגוסט 2007) הסתכמו ב-51 מיליארד דולר. הכנסות אלו באו בעיקר ממכירות של מערכת ההפעלה "חלונות" (11.5 מיליארד), תוכנות שרת וכלי פיתוח תוכנה (8.4 מיליארד) וחבילת היישומים המשרדיים "אופיס" (10.8 מיליארד), שער האינטרנט MSN (הניב 2.2 מיליארד) ומכירות משחקי מחשב וקונסולת משחקים (כ-2.8 מיליארד).
מערכת ההפעלה וערכת תוכנות המשרד של מיקרוסופט נהנות ממונופול בפועל בתחום המחשוב האישי, עובדה המעניקה לה מקום על רוב שולחנות העבודה הממוחשבים (ובעקבות זאת, במסכת תלונותיהם של משתמשים על איכות תפקודם של אותם מחשבים). הצלחתה המתמשכת של החברה הובילה אותה לצבירת מאגר מזומנים נכבד והפכה כמה וכמה ממייסדיה, ובמיוחד ביל גייטס למובילים ברשימת האנשים העשירים בעולם.
מקינטוש (באנגלית: Macintosh), או בקיצור מק, הוא שמה של סדרת מחשבים אישיים המעוצבת, מיוצרת ומשווקת על–ידי חברת אפל. מחשבים אלו פועלים באמצעות גרסאות שונות של מערכת ההפעלה Mac OS. מקור השם "מקינטוש" בשמו של זן תפוחים, בעקבות שם החברה ("תפוח" בעברית). מחשב המקינטוש הראשון יצא לשווקים ב-24 בינואר 1984.
המקינטוש היה המחשב המסחרי הראשון שעשה שימוש בממשק משתמש גרפי ובעכבר, בניגוד לממשק שורת הפקודה שבו נעשה שימוש במערכות הפעלה אחרות. במקביל למקינטוש, המשיכה אפל בייצור מחשבי Apple II שלה, שהיו עד אז מקור ההכנסה העיקרי של החברה, עד שהמקים האפילו עליהם החל בשנת 1987.
המקינטוש המשיך לאורך השנים לעמוד בחזית הטכנולוגיה בתחום המחשוב האישי, עם חידושים כמו אפשרות פשוטה לרישות, צג צבעוני, הצגת סרטים ונגינת מוזיקה ועוד. המק גם היה אחד הגורמים המרכזיים במהפכת המחשוב בתחום הגרפיקה, ההוצאה לאור, המוזיקה והוידאו.שפת תכנות היא אוסף של חוקים תחביריים (Syntax) וסמנטיים (Semantic) שבאמצעותם ניתן להגדיר למחשב באופן מפורט את הפעולות שעליו לבצע במצבים שונים, על סוגי קלט שונים. המושג שפת מחשב (Computer Language), הוא מושג רחב מאשר שפת תכנות (Programming Language) ולכן השימוש בו נפוץ יותר.
שפת התכנות במהותה נועדה לגשר בין המחשב, ששפתו, הקרויה שפת מכונה, מורכבת מרצפי סיביות, לבין המתכנת שמעדיף לתקשר בצורה מילולית יותר, כמו גם לאפשר תקשורת טובה בין המתכנתים. השימוש בשפת תכנות לשם כתיבת תוכנית מחשב קרוי תכנות. על מנת להקל על המלאכה, שפת התכנות מציעה מבחר כלים המשמשים להפשטה, ארגון וביאור הקוד, כגון מבני בקרה (לולאות, תנאים, מתגים וכדומה), פרוצדורות, עצמים, וכו'.
לכל שפת תכנות, בדומה לשפה טבעית, יש אוצר מילים משלה וכללי תחביר ייחודים, אך המרחק בין השתיים רב. אוצר המילים של שפת תכנות מצומצם ביותר, ואינו עולה על מאות אחדות של מילים. כללי התחביר נוקשים, וחריגה מהם מתפרשת כשגיאה שיכולות להיות לה השלכות על הפעלת המערכת כולה.
TGV (מבוטא: טֶה-זֶ'ה-וֶה, ראשי תיבות בצרפתית של train à grande vitesse "רכבת במהירות גבוהה") הוא הכינוי למערכת רכבות מהירות שפותחה בצרפת על ידי חברת Alsthom (חברת GEC-Alsthom לשעבר) ועל ידי חברת הרכבות הלאומית של צרפת, SNCF (Société Nationale des Chemins de fer Français) ומופעלת בעיקר על ידי SNCF. מאז שנחנך קו הרכבת המהיר הראשון בשנת 1981 בין פריז לליון, קמה רשת שלמה של רכבות מהירות בצרפת ובשכנותיה שמרכזה בעיר פריז. רשת ה-TGV מחזיקה בשיא המהירות העולמי לרכבת על גלגלים ובשיא המהירות הממוצעת לרכבת נוסעים רגילה.
הצלחת הקו הראשון של ה-TGV הובילה לפיתוח מהיר של הרשת, וקווים חדשים נסללו לדרום המדינה, למערבה ולצפון-מזרחה. מדינות שכנות לצרפת שראו בהצלחת הרכבת המהירה, החלו אף הן לפתח רכבות מהירות דומות, כך בלגיה, איטליה ושווייץ. רשת מסילות ה-TGV מחוברת לבלגיה, לגרמניה ולהולנד, באמצעות רשת רכבות ה-Thalys וקיים אף קשר עם הממלכה המאוחדת (אנגליה) ובלגיה דרך רכבות היורוסטאר (Eurostar). מתוכננים מספר קווים נוספים, בתוך צרפת ולשכנותיה. ערים רבות בצרפת, כגון העיר טור (Tours) הפכו לחלק מ"טבעת הפרבריות של ה-TGV".
אניית הקיטור אנדריאה דוריה (SS Andrea Doria) הייתה אוניית נוסעים איטלקית שהשתייכה לחברת הספנות Società di navigazione Italia. נמל הבית שלה היה ג'נובה שבאיטליה. היא נקראה על שם אדמירל מג'נובה בן המאה ה-16. תפוסת האנייה הייתה 29,100 טונות, והיה ביכולתה לשאת 1,200 נוסעים ו-500 אנשי צוות. אנדריאה דוריה נבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה ונחשבה לאניית הדגל של הצי האזרחי האיטלקי. היא הושקה ב-16 ביוני 1951 ויצאה להפלגת הבכורה שלה ב-14 בינואר 1953.
ב-25 ביולי 1956, בדרכה לעיר ניו יורק, בקרבת האי נאנטקט דרומית לקייפ קוד שבמסצ'וסטס, התנגשה האנדריאה דוריה באניית קיטור בשם "סטוקהולם" של חברת הספנות השוודית אמריקאית. אף שמרבית הנוסעים ואנשי הצוות שרדו את ההתנגשות, היה האירוע לאחד מהאסונות הימיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. בשל ההתנגשות נטתה האנייה על צידה ושקעה תוך זמן קצר. בעקבות זאת יצאו מכלל פעולה מחצית מסירות ההצלה. דבר זה יכול היה להוביל למותם של למעלה ממחצית הנוסעים, אלף איש בקירוב, אולם ההתפתחות בקווי התקשורת והתגובה המהירה של ספינות נוספות באזור הצילו את חייהם של מרבית אנשי הצוות והנוסעים. הטרגדיה של טביעת הטיטניק, שאירעה 44 שנה קודם לכן, לא חזרה על עצמה. על כל פנים, לא באותם ממדים.דאון גימלי (באנגלית: The Gimli Glider) הוא השם שניתן לתקרית תעופתית חמורה שאירעה ב-23 ביולי 1983. במהלך טיסת אייר קנדה 143, אזל הדלק למטוס נוסעים מסוג בואינג 767, והמטוס שהיה בגובה של 40,000 רגל (כ- 12 קילומטר) מעל צפון קנדה, נאלץ לגלוש לנחיתה בשדה תעופה נטוש סמוך לעיירה גימלי במניטובה שבקנדה.
במטוסי בואינג 767 יש מערכת אוטומטית המפקחת על תדלוק המטוס ומספקת לטייס נתונים על כמות הדלק במטוס (Fuel Quantity Indication System ובקיצור FQIS). במטוס שהשתתף באירוע הייתה תקלה במערכת FQIS שהייתה ידועה לצוות הקרקע בעת ההכנות לטיסה. על כן, אנשי האחזקה של חברת התעופה מדדו את כמות הדלק בצורה ידנית, בעזרת מוט טבילה מיוחד (בדומה למדידת כמות שמן המנוע במכונית) וקבלו את התוצאה הנכונה שיש במטוס 11,525 ליטר דלק.
סיטרואן (Citroën) היא יצרנית מכוניות צרפתית שנוסדה בשנת 1919.
מייסד החברה אנדרה סיטרואן נולד בשנת 1878 למשפחה יהודית ממוצא הולנדי (פירוש השם סיטרואן הוא "לימון" בהולנדית). לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ולאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל המכוניות הכושל מורס, שם פגש את הנרי פורד, מייסד חברת פורד, שהגיע כדי לסייע ביעול תהליכי היצור במפעל.
ב-1913 הקים סיטרואן מפעל ליצור גלגלי שיניים בפטנט ייחודי שאותו רכש. דוגמת המשולשים על משטח החיכוך של הגלגל איפשרה פעולה חלקה ושקטה. דוגמה זו היא שהפכה לסימלה של חברת סיטרואן בשנת 1919. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה רכש אנדרה שטח אדמה בפרברי פריז, על רציף Quai de Javel. הוא הקים מפעל תחמושת שיצר פגזים בשיטות אמריקאיות, והגיע לתפוקה של 5,000 פגזים ליום.
ספינת אוויר היא כלי טיס ממונע קל מן האוויר בעל יכולת ניווט. בשונה מכלי טיס אחרים, הנסמכים על כוח העילוי, ספינת האוויר מתגברת על כוח המשיכה בזכות משקלה הכולל, הנמוך ממשקל האוויר הממלא אותו נפח כמו הספינה (חוק ארכימדס). צפיפות המסה הנמוכה של ספינות האוויר נובעת מכך שהן ממולאות בגז קל מן האוויר. בימיה הראשונים של ספינת האוויר, עד שנות הארבעים של המאה העשרים, היה גז המילוי העיקרי מימן, שבזכות משקלו הנמוך ומחירו הזול נעשה בו שימוש בצרפת, בגרמניה ובבריטניה. המימן היה גז דליק ומסוכן, ומשום כך הוחלף מאוחר יותר בהליום. ספינות האוויר האמריקניות השתמשו בהליום מאז שנות העשרים. כיום אוסר החוק בארצות הברית על הובלת נוסעים בספינות אוויר ממולאות מימן, אף שבמספר ספינות נסיוניות עדיין נעשה בו שימוש.
בניגוד לכדורים פורחים שתנועתם בדרך כלל מכוונת על פי הרוח, ספינות האוויר מסוגלות לנווט את דרכן. בשני כלי הטיס ניתן לשלוט על התנועה האנכית, אבל לא שליטה מושלמת כמו שליטה במסוק ולפעמים היו סיבוכים בנחיתה.
צפלין (מגרמנית: Zeppelin) הוא סוג של ספינת אוויר קשיחה אשר פותחה על ידי הרוזן הגרמני פרדיננד פון צפלין בתחילת המאה העשרים ומבוססת בחלקה על דגם מוקדם יותר של דויד שוורץ. הודות להצלחתה של ספינת האוויר שפיתח, השם "צפלין" דבק בכלי הטיס ומשמש היום ככינוי לכל ספינות האוויר הקשיחות הקלות מן האוויר. מאמר זה מתמקד בצפלין במובן הצר של המילה. לדיון רחב יותר בסוג זה של כלי טיס, ראה ספינת אוויר.
הרכבת היא אמצעי התחבורה המקובל ביותר בתת-היבשת ההודית לנסיעות למרחקים ארוכים. הרכבות בכל מדינות הודו מופעלות על ידי החברה הממשלתית "רכבות הודו" (Indian Railways). רשת מסילות רכבת חוצה את הודו לאורכה ולרוחבה, אורכה הכולל של הרשת הוא 63,122 ק"מ. זוהי אחת מרשתות מסילות הברזל הגדולות והעמוסות ביותר בעולם, המסיעה בשנה למעלה מחמישה מיליארד נוסעים ויותר מ-350 מיליון טונות מטען. רכבות מגיעות לעשרים וארבע מדינות ושלוש טריטוריות מתוך מדינות וטריטוריות הודו וכן קיים קישור רכבתי למדינות שכנות: נפאל, בנגלדש ופקיסטן.