קרב בית קשת
קרב בית קשת נערך ב-16 במרץ 1948 ובו נהרגו שבעה לוחמים יהודים, חברי קיבוץ בית קשת, בקרב עם לוחמים ערבים בני שבט ערב א זביח. היה זה אחד בסדרה של קרבות, במהלך מלחמת העצמאות, על השליטה באזור בית קשת.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיבוץ בית קשת היה ראשון הקיבוצים שהקימו יוצאי הפלמ"ח. הוא עלה על הקרקע ב-15 באוגוסט 1944.
עם תחילת מלחמת העצמאות הוחמר מצב הביטחון בגליל התחתון. במקום התבסס אבו איברהים שקבע את מפקדתו בכפר כנא. בכפר עין מאהל שכנה מפקדה נוספת בפיקודו של גרמני שנודע בכינויו "מקס". ב-19 בינואר 1948 נרצח דב זליגמן, חבר קיבוץ עין דור בעת עבודתו בשדה. לאחר מכן החלו התנכלויות לתחבורה היהודית ופיצוץ גשרים, בהם הגשר על ואדי שרר (נחל תבור) ליד צומת דבוריה. מכוניות היהודים נאלצו לצאת בשיירות בליווי משמרות נעים של נוטרים. בתגובה הוחלט לתקוף את מפקדות הכנופיות.
אנשי שבט ערב א זביח
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי שבט ערב א צביח (או א-זביח, 'הזביחים') היו בדווים שהתיישבו בגליל התחתון בסוף המאה ה-19 והיו עוינים ליישוב היהודי. בעקבות אירועי תקיפה והגנה במסחה (כפר תבור לעתיד) הושגה סולחה בין השייך ובין מנהיגי כפר תבור. בתאריך ז' בטבת תר"ע, ארגון השומר החליט שלא להמשיך בשמירה על מסחה במחאה על הסולחה ומתוך אי אמון בקיומו של ההסכם בידי אנשי השבט. ואכן הם המשיכו לתקוף את היישוב היהודי ולגנוב ממנו ציוד.
ממשלת המנדט בנתה להם בתים והם התיישבו על הגבעות מעל בית קשת (כיום אזור שמורת אלוני בית קשת). שבט שבלי היו אריסים שלהם וחיו באוהלים באזור.
במאורעות תר"פ (1920) נהרגו שני יהודים מכפר תבור בהפרש של שלושה חודשים.[1] במאורעות תרצ"ו השתתפו אנשי שבט א זביח, ובתאריך ה' בתשרי תרצ"ט תקפו בין היתר אוטובוס מכפר תבור שבו נהרג יוסף (ולטר) קלמן.[2]
אנשי בית קשת נהגו לשלוח סיורים לעבר גבעת שהב, מקומו הנוכחי של הקיבוץ. הזביחים החליטו לטמון להם מלכודת.
קרבות מקדימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 בפברואר 1948 יצא כוח של 70 לוחמים מגדוד "ברק" של חטיבת גולני וממחלקת לוחמים מקיבוץ בית קשת, לעבר עין מאהל. הלוחמים פרצו למקום בהפתעה ופוצצו את מפקדתו של מקס. בקרב נהרגו 10 ערבים. זו הייתה הפעולה הגדולה הראשונה באזור, והצלחתה ללא נפגעים עודדה לצאת לפעולות נוספות.
ב-11 במרץ 1948 ערך כוח של חטיבת גולני פשיטה על כפר כנא כדי לפגוע במפקדתו של אבו איברהים. הערבים היו מוכנים והכוח נתגלה כבר בהתחלת ההתקפה ונאלץ לסגת. הערבים ארגנו כוחות לסגור את דרכי הנסיגה, אבל כוח גולני הצליח לחמוק בנושאו הרוג ושמונה פצועים. כישלון ההתקפה על כפר כנא הגביר את ביטחונם של הערבים באזור ובעיקר של אנשי שבט ערב א זביח (ה"זביחים").
קרב בית קשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במרץ 1948 יצאה מבית קשת כיתה של שמונה סיירים בפיקודו של עלי בן צבי (בנו של הנשיא לעתיד יצחק בן-צבי) לסייר בגבעת שהב. בהגיעם למקום נפתחה עליהם אש תופת מכל הצדדים על ידי מארב מתוכנן של הזביחים. הם הצליחו להשיב אש ולפגוע באחדים מהתוקפים אבל רק ניצול אחד הצליח להימלט ולהגיע לשער הקיבוץ ושם התמוטט.
מיד אורגן כוח גדול מגדוד "ברק" של חטיבת גולני, בניסיון להגיע לגבעת שהב ולחלץ את הגופות. הקרב סער כל אותו יום. הגשם השוטף הפריע ללוחמים ובסוף היום הם נאלצו לסגת כשהם סובלים משלושה הרוגים ופצועים רבים. הגופות נשארו אצל הזביחים. אחד ההרוגים, לאון יוסף, היה ניצול אסון טביעת הסלבדור, בו נספתה כל משפחתו להוציא אביו.
בהשתדלותו של מנהל בית הספר החקלאי כדורי, נתן פיאט, ובחסות הבריטים הוחזרו הגופות לאחר שהושחתו על ידי הזביחים. הם נקברו בקבר אחים בבית קשת. אבל כבד ירד על הקיבוץ שאיבד שליש מחבריו. ביטחון הערבים עלה והמצב הביטחוני הוחמר.
ב-24 במרץ 1948 ירו הערבים על מכונית יהודית ליד הגשר ההרוס על נחל תבור. באש נהרגו זיוה נתן ורות רבינוב, בנות קיבוץ גבת שחזרו מקורס קשר ביבנאל. מיד נערכה פעולת תגמול - בתי הבדואים בסביבת הגשר נהרסו והם הונסו לדבוריה. כוחות "ההגנה" תפסו במקום משלטים להבטחת התנועה בכביש.
לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב עם יציאת אחרוני הכוחות הבריטים מארץ-ישראל הוחלט לפתוח במבצע להשתלטות על האזור ולהיפרע מהזביחים. המשימה הוטלה על גדוד ברק של חטיבת גולני ויחידה של בני מושבות הגליל התחתון.
אור ליום 6 במאי 1948 הסתער הכוח היהודי על סג'רה הערבית (א-שג'רה). הכפר נכבש בקלות והכוח שהתבסס בו עמד כל אותו יום בהצלחה נגד התקפות נגד מכיוון כפר כנא וטורען. כוח אחר תקף את כפר הזביחים. הכפר נכבש תוך זמן קצר ותושביו גורשו כשהם משאירים 60 הרוגים. חלק מהלוחמים היהודים החלו לשוטט בבקתות לשם ביזה במקום להתארגן ולהתבסס בשטח למול התקפת הנגד הצפויה. תוך זמן קצר החלה התקפת נגד חזקה של לוחמי הזביחים שחזרו, ואליהם הצטרפו כוחות מעין מאהל ודבוריה. הערבים מצאו את היהודים מפוזרים ובלתי מוכנים. השטח הוצף באש מהגבעות הסמוכות. מטוס הוזעק נגד הכוחות הערבים המתקדמים לעבר בית קשת. בקרב זה נהרגו 18 לוחמים ונפצעו רבים. מפקד גולני נחום גולן כתב כי "שעות אלה היו דוגמה קלאסית להפיכת ניצחון למפלה כתוצאה מאי ניצול ההצלחה הראשונית".
למרות ניצחונם זה נטשו הזביחים את המקום מחמת פחדם מנקמת היהודים ועברו לעבר הירדן. בני משפחת שיבלי, שהיו אריסים אצל הזביחים נשארו במקום על פי הסכם מוקדם והועברו למקום בו הם יושבים כיום, שיבלי - אום אל-גנם.
הקיבוץ לאחר הקרב ושארי ההרוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטרגדיה שניחתה על הקיבוץ הייתה קשה במיוחד, מאחר שבערב פורים (שחל כמה ימים אחרי הקרב), אמורות היו להיערך בקיבוץ 3 חתונות. אחת מהן חתונתם של עלי בן צבי וארוסתו, פנינה דרומי.
דוד בן-גוריון, שביקר את משפחת בן צבי מיד לאחר שחזרה מהלוויה, כתב ביומנו: "בן־צבי לא הזיל דמעות ודן על העניינים - אבל כאבו לא היה חלש מזה של רחל...חזרו מהלוויה של עלי וחבריו. סבורים שבכדור האחרון ירה בראשו - למען לא יפול בידי הערבים. בעוד ימים אחדים עמד להתחתן עם נערה מנהלל..."[3]. ארוסתו של עלי, לימים המחזאית והבמאית פנינה גרי, כתבה וביימה הצגת יחיד בשם "סיפור אהבה ארץ ישראלי", המבוססת על סיפור אהבתה לעלי בן צבי.
מבין שבעת הלוחמים שנהרגו בקרב, רק אחד היה כבר נשוי. היה זה לוי פייגנבום, שאף היה אב לילד - עמירם (לימים סלע), שהיה הבן הראשון שנולד בקיבוץ. אלמנתו של לוי, ניצה, הייתה אז בהריון עם בנם השני, שלא זכה להכיר את אביו, שעל שמו נקרא.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1952, עם מינויו של יצחק בן-צבי לנשיא המדינה, פורק צריף המגורים שבו התגורר עם משפחתו ברחביה במשך 26 שנה, והועבר לקיבוץ בית קשת, לשמש בית תרבות לזכר בנו עלי.
במרכז בית קשת, בגבעת שהב, הקימה בתיה לישנסקי, דודתו של עלי בן צבי, אנדרטה לחללי בית קשת.
שבעת הנופלים בקרב בית קשת קבורים בבית הקברות של הקיבוץ. על קברם יש גלעד לזכרם ולזכר יתר חברי הקיבוץ שנהרגו במקומות שונים במלחמת העצמאות. במקום קבורים גם הנופלים בקרב עם הזביחים. כמו כן, נקרא שמו של הנחל הזורם למרגלות הקיבוץ "נחל השבעה" על שם שבעת החללים. הנחל מנקז את המדרונות המזרחים של הרי נצרת וזורם במקביל לתוואי כביש 65 עד אשר הלה מתנקז לאפיקו של נחל תבור.
בבית הביטחון, באתר הישן של בית קשת, היה מוזיאון שתיאר את הקרבות באזור בית קשת. המקום נסגר.
בצריף המשוקם של משפחת בן צבי בבית קשת הוקם אתר הנצחה לעלי בן צבי. במקום יש תצוגה של תמונות המשפחה ורהיטים מקוריים שהיו בצריף ברחביה ומוקרן סרט על עלי בן צבי ומשפחתו.
במכתש חצרה (מכתש קטן) יש מעלה עלי בשם של עלי בן צבי שנפל ונפצע קשה בעליה במעלה זה, בטיול שלו עם חברים ב-1946.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב גדול עם כנופיה ליד בית קשת, דבר, 17 במרץ 1948
- 3 יהודים נהרגו בקרב ליד בית קשת, מעריב, 17 במרץ 1948
- שלושה מגינים נהרגו בקרב בית קשת, דבר, 18 במרץ 1948
- קרב עם כנופיה ליד בית קשת, מעריב, 18 במרץ 1948
- שבעת נעדרי בית קשת נמצאו הרוגים, דבר, 19 במרץ 1948
- "על ההורים להתגאות בבניהם היודעים ללחום וליפול ככה" - מדברי אם בעת הקבורה של חללי בית-קשת, דבר, 21 במרץ 1948
- סיפור הגנת בית קשת, באתר הפלמ"ח
- פנינה גרי - סיפור אהבה ארץ-ישראלי, באתר "מוטקה"(הקישור אינו פעיל)
- קרב בית קשת -כתבה מעיתון "הקיבוץ" - באתר הקיבוצים
שלמה נקדימון, תעלומת מותו של עלי, בנו של נשיא המדינה השני, יצחק בן־צבי, בקרב בתש"ח, באתר הארץ, 1 במאי 2014
