סראזם
 | |||||||||
| חפירות בסראזם | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח | כ-500 דונם | ||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||
| התגלה | 1976 | ||||||||
| חפירות | החלו ב-1979 | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 טג'יקיסטן | ||||||||
| קואורדינטות | 39°31′00″N 67°34′00″E / 39.516666666667°N 67.566666666667°E | ||||||||
  | |||||||||
סראזם (טג'יקית Саразм) הוא אתר ארכאולוגי במחוז פנג'קנט שבצפון-מערב טג'יקיסטן, סמוך לגבולה עם אוזבקיסטן, וכ-45 ק"מ מזרחית לסמרקנד. האתר התגלה באקראי בשנת 1976, ועבודת המחקר החלה בו בשנת 1979 והתמקדה ב-13 מוקדים בשטח כולל של 25 דונם, מתוך 500 הדונמים עליו הוא משתרע לפי ההערכות. בשנת 2010 הוכרזה סראזם כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו, בשל כך שהיא משמשת עדות להתפתחות ההתיישבות האנושית הקדם-עירונית במרכז אסיה, החל באלף ה-4 לפנה"ס ועד סוף אלף ה-3 לפניה.
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]סראזם שוכנת בגובה ממוצע של 910 מטרים מעל פני הים, על הגדה השמאלית של נהר זרבצ'ן. היא נמצאת באזור המעבר בין ההרים הנמצאים ממזרח לה ובין מישור נרחב ידיים ממערב לה, ומשמעות שמה הוא "תחילת הארץ". היישוב קם על "מדרגה" העשויה מאדמת סחף המגנה עליו מפני שיטפונות. אורכה של "מדרגה" זו הוא כ-1.5 ק"מ ממזרח למערב, ורוחבה נע בין 400 ל-900 מטרים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שההתיישבות הקדם-עירונית בסראזם החלה במחצית הראשונה של האלף ה-4 לפנה"ס, ייתכן שהיישוב נוסד במקום בו שכן קודם לכן כפר חקלאי מתקופת האבן החדשה. הממצא המוקדם ביותר הנושא חשיבות של ממש ומעיד על קיומו של יישוב בעל מעמד מרכזי, הוא מעגל קבורה המתוארך לסביבות שנת 3500 לפנה"ס. בתקופה זו החלו מגעים כלכליים בין רועים נוודים מהאזור ההררי לבין החקלאים אשר ישבו בטראנסאוקסאניה. האזור ההררי בסביבת סראזם עשיר במינרלים ובעפרות מתכת, ועמקי הנחלים ומעברי ההרים מאפשרים גישה אליהם במשך עונת הקיץ. נתונים אלה הביאו לכך שסראזם זכתה, כבר בתחילת האלף ה-4 לפנה"ס, למעמד של מרכז מסחרי בו נסחרו לא רק תוצרת מקומית, אלא גם טובין שהגיעו אליה ממרחקים, בעיקר ממישורי טורקמניסטן שבמערב ומהערבות השוכנות צפונית-מערבית לה, כיום באוזבקיסטן ובקזחסטן. ממצאים שונים, בעיקר כלי קרמיקה, מראים כי סראזם עמדה בקשר עם תרבויות קדם-עילם, עם בלוצ'יסטן ועם עמק האינדוס; והיא הייתה המרכז הראשון במרכז אסיה, ככל הנראה כבר בתחילת האלף ה-3 לפנה"ס, אשר קיים מגעים תרבותיים ומסחריים בהיקף גאורפי כה נרחב. בין היתר הגיעו קשרי המסחר של היישוב עד סיביר, מסופוטמיה, הינדו-כוש וחופי האוקיינוס ההודי. במהלך האלף ה-3 לפנה"ס, התקיים ביישוב מרכז חשוב לסחר בבדיל, נחושת, עופרת ובארד, וכן לייצור חפצים שונים, בעיקר מקרמיקה. בנקום התקיים גם מסחר בצמר ובעור, וכן באבני חן דוגמת לפיס לזולי, אגט וטורקיז. במהלך תקופת הברונזה, הייתה סראזם למרכז קדם-עירוני חשוב, והוקמו בה בתים מרובי חדרים ומבנים מעוטרים מונומנטליים. לכלכלה המקומית שהתבססה בעיקר על חקלאות ומרעה ועל עיבוד מינרלים ומתכות, נוספו עיסוקי משנה נוספים רבים. נתונים אלה יצרו את הכר הנחוץ להתפתחות עירונית. בשיאו השתרע היישוב על-פני כ-500 דונם, והתגוררו בו כ-3,000 תושבים.
סראזם החלה לשקוע במחצית השנייה של האלף השלישי לפנה"ס מסיבות לא ברורות לחלוטין, שכן היא לא נכבשה ולא חרבה, אלא ננטשה. ייתכן שהדבר נבע מהגירה או ממגפה, או כתוצאה מאיום צבאי על היישוב ששכן בעמק בלתי מוגן.
האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב לא הוקם לפי תוכנית ברורה, והתפשט אל כיוונים שונים. הוא לא הוקף בחומה ועד היום טרם התגלו עדויות לתיחום השטח ההיקפי בדרך כלשהי. במקום אופיינו ארבע שכבות של התיישבות קבע: מ-3500 עד 3300 לפנה"ס, מ-3200 עד 2900, מ-2900 עד 2700 - שכבה המייצגת את שיאו של היישוב - ומ-2700 עד שנת 2000 לערך. הממצאים שנותרו באתר כוללים בתי מגורים, בתי מלאכה, אזורי אחסון וממגורות ומבני דת. כל המבנים נבנו מלבני טיט לא שרופות הנוחות מאוד לחיתוך ולעיבוד. גגות המבנים שטוחים ונתמכו על גבי קורות עץ שעליהן הונחו ענפים, קנים ושכבת חרסית. הדלתות והחלונות שנמצאו בסראזם מראים כי לתושבים הייתה הבנה בתאורה ובאוורור. מבני הציבור בסראזם נחלקים לפי ייעודיהם לשלושה: ממגורות שיתופיות, מבני דת ומבנים דמויי ארמון.
בתי המגורים הורכבו ממספר חדרים שנערכו סביב חלל מרכזי, ולהם שימושים מוגדרים. מבנים נוספים הוקמו מחוץ למבנה המרכזי והחצר הוקפה בגדר. החצר שימשה לפעולות מלאכה שונות, ובמתחם התגוררה משפחה מורחבת. בין המתחמים הוקמו רחובות וכיכרות או אזור שיועד לגידול בקר, ומאגרי מים נחפרו בתחום האזור הבנוי. בתקופת ההתיישבות השנייה נהגו התושבים לערוך טקסי דת בחדר בתוך הבית, שבמרכזו הוצב מזבח בצורת תנור. בתקופת היישוב השלישית, המתחם הדתי גדל ולעיתים נבנה במבנה נפרד מבית המגורים, וקירותיו עוטרו.
מערכת ההשקיה ביישוב נמנית עם המתוחכמות שבמערכות ההשקיה בתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה. האזורים בסמוך לגדת הנהר הושקו ישורות ממימיו, והוקמה מערכת תעלות שהשקתה את החלקות הגבוהות יותר באמצעות מי גשמים שזרמו מן ההרים.
בסראזם הוקמו מתחמי קבורה מעוגלים שבהם נקברו גבר, ילד ואשה. על גופה וסביבה נמצאו אלפי תשורות מאבני חן וממתכת.
כלי הקרמיקה נצבעו ביד, ובתקופה הרביעית הופיעו אובניים לייצורם ולעיבודם. במקום נמצאו עדויות לעיבוד אבני חן ומתכות. תנור אפייה בן שתי קומות שהתגלה בסראזם, מקדים תנורים דומים במרכז אסיה בכמעט 1000 שנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|
