תחש (כלב)

תחש/דאקל
dachshund
ארץ מוצא	גרמניה
שימושים	ציד
קבוצה	כלבי ציד
תכונות
משקל	תחש מיניאטורי: עד 5 ק"ג; תחש סטנדרטי: עד 14.5 ק"ג
גובה כתפיים	תחש מיניאטורי:13–15 ס"מ; תחש סטנדרטי: 20–23 ס"מ
גובה	5 אינץ'
תוחלת חיים	13.9שנים

תחש (dachshund), המכונה כלב נקניק, כלב בייגלה ודאקל, הוא כלב קצר רגליים וארוך גוף ממשפחת כלבי הציד.

גוף כלב התחש ארוך ושרירי, רגליו קצרות ואוזניו ארוכות ושמוטות. כפות הרגליים שלו גדולות מהרגיל כדי לאפשר חפירה באופן יעיל. לתחש יש בית חזה גדול, המועיל לו בציד ואפו הארוך מסייע בהרחבה של אזורי קליטת הריח. נהוג למיין סוגים של כלבי תחש לפי אורכם, גודלם ואורך וסוג שערם. אופיו של הכלב ידידותי, אך הוא עשוי להיות עקשן וחינוכו קשה. כלב התחש אוהב לרדוף אחר חיות קטנות כגון קיפודים, ציפורים וחתולים ומפגין לעיתים חשדנות כלפי זרים.

מקור השם

השם dachshund מקורו בשפה הגרמנית, ומשמעותו כלב גירית. מלשון המילים Dachs (גירית) ו-Hund (כלב). עקב מבנה גופם הארוך, ניתן להם הכינוי כלבי נקניק.^[1]

מאפייני הגזע

מראה

כלב תחש טיפוסי, גופו ארוך ושרירי בעל רגליים קצרות ודחוסות. כפותיו הקדמיות גדולות באופן לא פרופורציונלי לגופו, בהיותן מדמות צורת פדל הן מותאמות ביותר לחפירה. עורו של התחש יחסית משוחרר מה שמגן עליו מלהיקרע כאשר הוא מתחפר במנהרות ברדיפה אחר טרף. אפו הארוך משרת אותו בעבודות חפירה וגם שימושי כדי "להכות בשיח" כדי להבהיל ולהבריח החוצה טרף המתחבא בפנים.^[2]

פרווה

ישנם שלושה סוגי פרוות לכלב התחש : פרווה חלקה (שיער קצר), שיער ארוך, ושיער חוטי.^[3] גלבי התחש קיימים במגוון של צבעים ודפוסי פרוות כשהנפוץ ביותר מבניהם הוא פרווה חומה כתומה. צבעם הבסיסי של הכלבים האלה יכול להיות בצבע אחיד (אדום או קרם), בצבע משולב עם גוונים כהים בקצוות (שחור וחום, שוקולד וחום, כחול וחום, או חום כהה וחום), ובכלבים בעלי שיער חוטי, צבע שנקרא "חזיר בר". גורים מאותה המלטה יכולים להיוולד עם צבעי פרווה שונים, בהתאם למבנה הגנטי של ההורים.^[4]

גודל

כלבי תחש מגיעים בשלושה גדלים: סטנדרטי, ננסי, ו "kaninchen" (מגרמנית: "ארנב"). אף על פי שהגדלים הסטנדרטי והננסי מוכרים כמעט בכל העולם, גודל הארנב אינו מוכר על ידי מועדוני כלבים בארצות הברית ובבריטניה.^[3]

צבע עיניים

צבע העיניים הנפוץ ביותר הוא חום/שחור. כלבי תחש בצבעים בהירים יכולים להיות בעלי עיניים בצבע ענבר, חום בהיר או ירוק; עם זאת, לפי תקני מועדוני הכלבים, ככל שצבע העיניים כהה יותר, כך זה נחשב לטוב יותר.^[5]

אופי

כלב התחש הוא כלב חכם, חזק ואמיץ, צייד מלידה. כלבי התחש הם ידידותיים, זריזים, עליזים ושובבים ואוהבים להשתולל ולשחק. הם מסתדרים טוב עם ילדים (בעיקר נקבות התחש). תחש עשוי להיות עקשן וחינוכו קשה, אבל הוא אוהב לעבוד וללמוד פקודות חדשות והוא נאמן מאוד לבעליו. ניתן לגדל כלב תחש בבית ללא חצר, אבל הוא זקוק להרבה פעילות ספורטיבית ומצריך השגחה בגלל אופיו השובב וסקרנותו. התחש אוהב לרדוף אחר חיות קטנות כגון קיפודים, ציפורים וחתולים ומפגין לעיתים חשדנות כלפי זרים.^[6]

היסטוריה

כלב התחש (dachshund), בעל היסטוריה עשירה המשתקפת בתפקיד ובפופולריות שלו בתרבויות שונות. גודלו בגרמניה במאה ה-17, והוא נודע בכלב חסר פחד שהשתמשו בו לחיפוש ולציד גיריות. הוא היה פופולרי מאוד בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, אך ההתעניינות בגזע ירדה במהירות במהלך מלחמת העולם הראשונה. מגדלים החלו לחדש את הגזע לאחר המלחמה, וההתעניינות בתחש שוב עלתה. ההשפעה הרחבה של התחש לא הוגבלה רק לאומנים ואינטלקטואלים, אלא גם הייתה אהובה על אצילים, גיבורים לאומיים, גנרלים ופוליטיקאים במשך מאות שנים. כאשר קלאופטרה הציגה לרומא את כלבי הציד הקצרים אך המסוגלים שלה, להיות בעל תחש, הפך כמעט לדרישה עבור אצילי אירופה במשך כל התקופות. ידוע שבמהלך המאה ה-14, ה-15, וה-16, שמרו האפיפיורים הקתולים ברומא מאות כלבי תחש בכלובים, וגידלו אותם לשימוש כ"כלבי מזבח" בטקסים קתוליים. המלכה ויקטוריה מבריטניה, הייתה ידועה באהבתה לכלבי תחש.^[7]