הסכם קרלוביץ

הסכם קרלוביץ, או שלום קרלוביץ (בגרמנית: Frieden von Karlowitz; בסרבית: Karlovački mir ,Карловачки мир, "שלום קרלוביץ"; בטורקית: Karlofça Antlaşması, "הבנות קרלוביץ") היה הסכם שנחתם בעיר קרלוביץ שבסרביה (בגרמנית: Karlowitz; בטורקית: Karlofça; בסרבית: Sremski Karlovci ,Сремски Карловци) ב-26 בינואר 1699 בין האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה), האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ורוסיה הצארית לבין האימפריה העות'מאנית.

הסכם זה סיים את מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) אשר הוכרעה צבאית לטובתה של אוסטריה כבר בקרב זנטה (אנ') ב-11 בספטמבר 1697. בעקבות קונגרס בן חודשיים בין האימפריה העות'מאנית מצד אחד והליגה הקדושה של 1684^[1] מהצד השני, נחתם ההסכם ב-26 בינואר 1699.

במסגרת ההסכם נאלצו העות'מאנים לעשות ויתורים טריטוריאליים נרחבים:

הסכם קרלוביץ סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום-מזרח אירופה, ואת הפיכתו של בית הבסבורג לכוח הדומיננטי באזור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכם קרלוביץ בוויקישיתוף

^ קואליציה של האימפריה הרומית הקדושה, האיחוד של פולין-ליטא, רפובליקת ונציה ופטר הגדול, הצאר של רוסיה

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.