[go: nahoru, domu]

לדלג לתוכן

רוק ברזילאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוק ברזילאי
קריקטורה של חברי הרכב הגלאם רוק הברזילאי Secos & Molhados (יבשים ורטובים), שפעל בראשית שנות ה-1970
קריקטורה של חברי הרכב הגלאם רוק הברזילאי Secos & Molhados (יבשים ורטובים), שפעל בראשית שנות ה-1970
מקורות סגנוניים רוק, מוזיקה ברזילאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקורות תרבותיים סוף שנות ה-1950 – סוף שנות ה-1960, ברזיל
מוצא ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
נגזרות טרופיקליה
תת-סוגות
ת'ראש מטאל ברזילאי
סוגות היתוך
סמבה רוק, פורוקור, מנגיו ביט, רוק רוראל
סצינות אזוריות
ברזיליה (1980–1996)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ראול סיישאס (Raul Seixas)
פאטו פו בהופעה

רוק ברזילאיפורטוגזית: Rock brasileiro ,BRock, Rock Nacional) הוא מוזיקת רוק שמקורה בברזיל ואשר מושרת בדרך כלל בפורטוגזית ברזילאית. להתפתחות הרוק הברזילאי חשיבות רבה גם בהיסטוריה של הרוק בעולם.

מוזיקת הרוק הגיעה לברזיל בשנת 1956, עם הקרנתו של הסרט "The Blackboard Jungle", שכלל בפסקול שלו את השיר "Rock Around the Clock" של ביל היילי. מאוחר יותר שרה הזמרת הברזילאית נורה נאי גרסת כיסוי לשיר בפורטוגזית. ב-1957 כתב מיגל גוסטבו את שיר הרוקנרול הברזילאי המקורי הראשון - "Rock and roll em Copacabana", אשר הוקלט על ידי קאובי פיישוטו. השיר הגיע למקום ה-52 במצעדי הפזמונים. אמני רוק נוספים בברזיל בשנות ה-50 היו סלי קאמפלו וסרז'יו מורילו, אשר ביצעו גרסות כיסוי לשירי רוקנרול מארצות הברית ומאיטליה.

בתחילת שנות ה-60 נדחקה מוזיקת הרוק בברזיל לשוליים בתואנת היותה גסה ואימפריאליסטית. נקודת השקפה זו הובילה מספר אמני MPB להשתתף בצעדת מחאה שמאוחר יותר כונתה "passeata contra a guitarra elétrica" ("צעדה כנגד הגיטרה החשמלית"). הודות להשפעה המשולבת של זרם הטרופיקליה, הביטלס והשימוש הגובר בגיטרה חשמלית על ידי אמנים שונים, דעכה קרנם והשפעתם של משתתפי המצעד ותומכיהם. החל מזמן זה החלו יוצרים כגון אמני התנועה המוזיקלית "מועדון פינת הרחוב" (Clube da Esquina), אשר נוסדה בעיר בלו הוריזונטה, ליצור מוזיקה השואבת השפעה מהביטלס, ולהצמיח מתוכה יוצרים חשובים, ביניהם מילטון נסימנטו (אשר זכה בפרס גראמי בקטגוריית מוזיקת עולם) ולו בורז'ס, אשר יצירתם הדהדה בעולם בעידן פוסט-הבוסה נובה, החל מסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. אמני "מועדון פינת הרחוב" שילבו במוזיקה החדשנית שיצרו סגנונות של פרוגרסיב רוק, בוסה נובה, ג'אז, פולקלור ברזילאי לסוגיו ומוזיקה קלאסית, בנוסף להשפעות של הביטלס והפלאטרס.

באמצע שנות ה-60 תנועת הז'ובן גוארדה, בהנהגתו של רוברטו קרלוס, הוסיפה לפופולריות של הרוק אנד רול בברזיל.

בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 התרבו בברזיל הרכבים דוגמת הרכב הרוק הפסיכדלי המוטנטים (Os Mutantes) והרכב הגלאם רוק יבשים ורטובים (Secos & Molhados, שהושפע במידה רבה גם מסגנונות מוזיקת פולק מברזיל ומהעולם, שני הרכבים שהחלו את דרכם בעיר סאו פאולו, לצד הרכבי הארד רוק ופרוגרסיב רוק רבים. החל מאמצע שנות ה-70 הפציע בברזיל גם הפאנק רוק.

במהלך שנות ה-80 הופיע דור חדש של יוצרים בתחום הרוק, אשר הושפעו מפאנק, מפוסט-פאנק ומהגל החדש, ואלה ניצבו כנגד ה-MPB, במידה דומה לדרך בה מיצב הפאנק את עצמו כנגד הפרוגרסיב רוק. הרכבים שהחלו את דרכם בהופעות במועדונים, דוגמת "Barão Vermelho" ("הבארון האדום") או "Paralamas do Sucesso" ("מגיני הבוץ של ההצלחה"), שתי להקות מריו דה ז'ניירו, פרצו לתודעת קהל הרוק בברזיל, בעיקר בקרב הדור הצעיר.

במסגרת מופעי פסטיבל רוק בריו שנערכו בינואר 1985, הופיעו לצד הרכבים זרים כגון קווין ואיירון מיידן אמנים והרכבים ברזילאים. ביניהם: ז'ילברטו ז'יל (נכון ל-2008, מכהן ז'יל כשר התרבות של ברזיל), לולו סאנטוס, ריטה לי (בשנות ה-60 חברה בהרכב המוטנטים), קייטנו ולוזו (יחד עם ז'יל ואחרים הניח את יסודות זרם הטרופיקליה), נאי מאטוגרוסו, להקת הפופ-רוק "Kid Abelha" ("קיד דבורה"), עם הסולנית והמחברת פאולה טולר (שיריהם הובילו במצעדי הפזמונים בברזיל בשנים 1983 - 1985), פפאו גומז (Pepeu Gomes, שדורג בידי המגזין "Guitar World" כאחד מעשרת הגיטריסטים הטובים בעולם, בשנות ה-60 וה-70 גיטריסט ההרכב Novos baianos), ההרכב "Blitz" של אוונדרו מסקיטה, בגלגולו הראשון עם קולות הרקע הדומיננטיים של מארסיה בולקאו ופרננדה אבראו, ולהקת הבארון האדום, עם סולנה "קאזוזה, המשורר של הרוק" (Cazuza, o poeta do rock), מהיוצרים החשובים ביותר של הרוק הברזילאי בשנות ה-80, שהלך לעולמו ב-1990 ממחלת האיידס.

האלבום הנמכר ביותר בהיסטוריה של הרוק הברזילאי הוא "Rádio Pirata ao vivo" ("רדיו פיראטי בהופעה חיה") משנת 1986, של להקת "RPM", אשר נמכר בכ-2.2 מיליון עותקים. האנטגוניזם הראשוני מצד אמני ה-MPB דעך ובמקומו באה תקופה שהתאפיינה בהפריה הדדית רבה בין אמנים מכל הזרמים. מוזיקאים מתחומי ה-MPB לסוגיו (כגון קייטנו ולוזו, ז'ואאו ז'ילברטו ונאי מאטוגרוסו) הקליטו גרסות כיסוי לשירי להקות הדור הצעיר, ואלה האחרונים החלו להתנסות בהיתוך בין רוק, פוחו, סמבה, רגאיי ובוסה נובה.

אף כיום זוכים אמנים כגון רוברטו קרלוס וראול סיישאס (Raul Seixas), המשתייכים לדור המייסדים של הרוק הברזילאי, לאהדה רבה. החל משנות ה-90 והלאה, הרכבים כמו אנגרה (מטאל פרוגרסיבי), ספולטורה, פאטו פו, הלגיון האורבני (Legião Urbana) ועייפתי מלהיות סקסית (Cansei de Ser Sexy" ,CSS", הרכב אינדי רוק) זוכים לפופולריות רבה.